בְּרִיאַת הָאָדָם - גוטהולד אפרים לסינג

חָפֹץ אֶחְפֹּץ לִבְרוֹא אֶת הָאָדָם – הִרְעִים אֵל הַכָּבוֹד בְּקוֹל גְּאוֹנוֹ מֵעַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, וַיִּשָּׁמַע הַקּוֹל מִדַּבֵּר מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם. אָז יָבֹאוּ שָׁלוֹם אֵש וּמַיִם וְעָפָר וַיִתְעָרְבוּ יָחַד; חֹמֶר גֹּלָם קרַץ מֵהֶם, וְהָרוּח בָּא וַיַעֲבֹר בּוֹ. בָּצֵק נָלוֹשׁ זֶה מֻנָּח לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם. “מַה-דְּמוּת אֶעֱרוֹךְ לָאָדָם?” – שָׁאַל הַיּוֹצֵר אֶת כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם הָעוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. – תֶּן-לוֹ גֹּעַל פָּנִים! – קָרָא הַשָּׂטָן – וּבִגְבֹהַּ לִבּוֹ לָלֶכֶת תּוֹעָה בִּדְרָכָיו יַבִּיט אֶל תָּאֳרוֹ וְיִפּוֹל לְבָבוֹ. – תֶּן-לוֹ עֵינֵי הַלַּיִשׁ הַמְזָרוֹת אֵימָה – אָמַר מַלְאָךְ אַכְזָרִי – לְמַעַן תְּמוֹגֵגְנָה לְבַב אוֹיְבוֹ בְּקִרְבּוֹ וֶהֱפִיצֻהוּ לְרַגְלָיו. – יֵלֵךְ כַּתּוֹלָע עַל גָּחוֹן – יָעַץ מַלְאַךְ הָעֲנָוָה – לְמַעַן תַּזְכִּירֶנּוּ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יִזְחַל עָלֶיהָ מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּר מִשָּׁם, וְתָשַׁח רוּם עֵינָיו. – תֶּן-לוֹ דְּמוּת הָאַרְיֵה – דִּבֵּר מַלְאַךְ הַגַּאֲוָה – לְמַעַן שְׂאֵתוֹ תְּבַעַת סוֹבְבָיו וּמֵרֹגֶז קוֹלוֹ יֵחַתּוּ, יִתְּנוּ לוֹ כָבוֹד וָעֹז, יָשִׂימוּ יָד לְפֶה וְיִדֹּמּוּ. ​ “וּמַה-בְּפִיכֶם גַּם אַתֶּם?!” דִּבֵּר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁלֹשֶׁת הַמַּלְאָכִים רֹאֵי פָנָיו, הֵם מַלְאֲכֵי חֶמְלָה, חָכְמָה וְאַהֲבָה. – לֹא מְזָרֶה פַחַד וּמֵפִיק אֵימָה יִהְיֶה הָאָדָם – אָמַר הָרִאשׁוֹן – הַעֲרֵה עָלָיו הָרוּחַ לְרַחֵם עַל אוֹיְבָיו, לִמְחֹל וְלִסְלֹחַ לָהֶם עַל פִּשְׁעֵיהֶם, לֹא דְמוּת הָאֲרִי וְלֹא עֵינֵי הַלַּיִשׁ יִהְיוּ לוֹ; הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו. – תַּמְשִׁילֵהוּ בְמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ – יָעַץ הַשֵּׁנִי – וְעַל כֵּן תֶּן-לוֹ רֹחַב לֵב, חָכְמָה וָדָעַת, וְיֵלֵךְ קוֹמְמִיּוּת. – יֶאֱהַב וִיאֻשַּׁר בָּאָרֶץ! – דִּבֵּר מַלְאַךְ הָאַהֲבָה – אֵל רַחוּם וְחַנּוּן! עֲשֵׂה אוֹתוֹ כִּדְמוּתְךָ וּכְתַבְנִיתְךָ וִיהִי צוֹלֵחַ! – “כֵּן דִּבַּרְתֶּם!” – נִשְׁמַע קוֹל שַׁדַּי מֵעַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ. [כ“ו טבת, תר”מ] ​תרגום מגרמנית: יהודה לייב גורדון ​