וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד - ברכת יצחק לעשו


עד מעמד הברכה, יצחק אבינו האמין ששני בניו ימשיכו את ברכת זרע אברהם לירושת הארץ אך רצה לתת עליונות לאחד מהם ובאופן טבעי בחר את עשו הבכור אשר אהֵב. רבקה ידעה מפי ה׳ אחרת: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: מאחר ורבקה לא יכלה להתנגד לנבואה ולאפשר זאת [שהרי יצחק לא ידע על הנבואה] גרמה שיתברך יעקב בברכה הנפלאה שכללה שלושה עניינים: האחד הוא תבואת הארץ: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ, השני הוא עליונות לאומית על עמים יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחוּ לְךָ לְאֻמִּים, והשלישי הוא השגחה אלהית המרעה למקללים ומיטיבה למברכים: אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ.


לאחר שברך יצחק את יעקב ואישר את הבחירה האלהית בו באמרו ״גָם בָּרוּךְ יִהְיֶה״, הגיע עשיו וגילה שלא נותרה נבואת ברכה בפי אביו, ובאמת אין זו ברכה: ״הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל: וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:״


הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל [שיגור לצד אחיו ויהנה משפע אדמתו] וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה [חרבו תהיה מקור פרנסתו ודרך חייו] וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד [אם ישאר בארץ כי לו הבכורה והעליונות] וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: [כאשר תסור מממשלתו]... וכאן אנו חסרים את ההמשך, כי מה יקרה אם יסור מממשלתו?


לפני באור משמעות הדברים נברר משמעות המילה תָּרִיד בעזרת פסוקי התנ״ך:


1. לשון רדיה, ממשלה - וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם: (ויקרא כו, יז) כֹּה אָמַר יְהוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ: (ישעיהו מה, א)

2. לשון ירידה רוחנית - הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְהוָה הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ:(ירמיהו ב, לא) ואכן עשו שנשא נשים כנעניות גם עזב את אלהי ישראל ודרכיו, וממילא לא יכלה להתקיים בו ברכת אברהם לרשת את הארץ , כי איך ישמיד ויוריש את בני כנען אם בניו המה?

3. לשון הפרדה - וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ: וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל (שופטים יד, ט) שמשון הפריד את הדבש מגווית האריה.


אמנם שלוש משמעויות מצאנו לשורש ר.ד אך הנה שלושתן מתקיימות בו כאחת: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ - כאשר תעזוב דרכי אלהי אבותיך ותרצה למשול, אזי תפרד דרכך מדרכו ופרקת עולו מעל צווארך. נעקוב אחר החלק הזה בברכה דווקא ביתר שאת.


וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: ייעוד זה מגיע עם תנאי שניתן לקרוא בשני אופנים:

1. משפט תנאי מלא: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד [אז] וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: כאשר תריד אז פרקת עול עבדותו.

2. משפט תנאי חסר: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: כאשר תריד ופרקת עולו, אז יקרה לך דבר מה.


מהכתוב בתורה לא ניתן להבין את הברכה-אזהרה של יצחק לאשורה מבלי לברר באיזה מן התנאים מדובר, על כן שמנו פנינו אל ספר היובלים שמהוה השלמה לספר בראשית ואל מקטעי המגילות וזהו נוסח הברכה: ״ויען יצחק ויאמר אליו הנה מטל הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל: ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד והיה כאשר לא תאבה[1] ופרקת עֻלו מעל צוארך וחטאת חטא מות ונכרת כל זרעך מתחת השמים: (יובלים כו) כלומר כאשר תפרוק עולו מעל צווארך יהיה זה חטא שתוצאתו מוות לכל זרעך.


טעם הברכה מתבהר עוד מדברי יצחק לרבקה לאחר שביקשה להשביע את בניה שלא יעשו רע אחד לשני:


״ואֹהב את עשו בראשונה מיום הולדו ועתה אהבתי את יעקב כי הרבה עשו להרע מעשיו ואין בו צדק כי כל דרכו חמס ורשע סביבותיו... ולא ינצל הוא וזרעו כי הם יעברו מן הארץ ויכרתו מתחת השמים כי עזב את אלהי אברהם וילך אחרי נשיו אחרי הטמאה ואחרי שגגתן הוא ובניו: ואת אמרת לי כי אשביעהו כי לא יהרג את יעקב אם ישבע לא יקים את שבועתו ולא יעשה טוב כי אם רע: ועל בקשו להרוג את יעקב אחיו לא יצלח כי ביד יעקב ינתן ולא ימלט ובידו ירד: (יובלים לה)


במקטע ממגילת ספר היובלים כתוב ״ואם יבקש להרוג את יעקב אחיהו ביד... יעקב ינתן ולא ימלט מידו כי בידו ירד״. בידו ירד הוא הנוסח המקורי המחליף את ׳בידו יפול׳: