גּוֹג מאֶרֶץ הַמָּגוֹג - בפרוש המלבי״ם


ספר יחזקאל, פרקים לח - לט


{א}וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: {ב}בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג מאֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו:

שים פניך אל גוג, כבר התבאר בפרק ל''ב, כי נבא יחזקאל שבאחרית הימים ילחמו כל העמים סביב לירושלים, ויהיו הלוחמים מצד אחד מצרים ואשור ועילם שהם הישמעאלים, והלוחמים מצד שני משך ותובל, ונסיכי אדום, ומלכי הצפון וכולם יהרגו איש את אחיו ויפלו בנופלים. וגוג וכן ארץ המגוג לא ידענו עתה מי הם רק כפי המבואר שהוא נשיא משך ותובל הם מבני יפת ואינם נימולים, והם יתעוררו באחרית הימים אחר שיתיישב ישראל בארץ ישראל וישבו בשלוה לבא עליהם, וזה יהיה ע''י התעוררות מעם ה'.


{ג}וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל:

הנני אליך גוג, כי בני אדום החריבו בית שני ומשך ותובל היו עמהם כי הרומיים המחריבים היו אז ראש לאומות שלאחר מכן נקראו בשם הכולל אדום על שם אמונתם. ורוצה ה' שבאחרית הימים יתאספו הם ובני ישמעאל שתחתם גלו ישראל וסבלו רעות רבות וצרות במקום הרשע, ושם יוריד אותם אל עמק יהושפט:


{ד}וְשׁוֹבַבְתִּיךָ וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת כָּל חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם:

ושובבתיך, כי תלך מעצמך ע''י שאשובב אותך, וגם אוציאך על ידי חחים בעל כרחך, אותך ואת כל חילך ומפני שאנשי החיל יהיו רוכבי סוסים ופרשים ועמהם יהיה גם עם רב המתנדבים לצאת עמו, כולם יהיו תופשי חרבות:


{ה}פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע: ילכו גם חיל ישמעאל, שהם פרס, ועם פרס יהיו כוש ופוט, פרס הם אחים עם עילם, וכוש קרובים לאשור ופוט למצרים, והם האומות עליהם דיבר בפרק ל''ב מצרים ואשור ועילם:


{ו}גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ בֵּית תּוֹגַרְמָה יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ: וגם גומר וכל אגפיה שהם אינם נמולים, ובית תוגרמה אשר בצפון וכן עמים רבים אותך יבואו, אדום וכל נסיכיה ונסיכי צפון כולם וכל צידוני:


{ז}הִכֹּן וְהָכֵן לְךָ אַתָּה וְכָל קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְמִשְׁמָר: הכון בעצמך והכן את חילך וכל הנקהלים עליך, כי בעת יתחילו ישמעאלים להרע בירושלים יקומו האדומים נגדם ויהרגו אותם, ומזה יסתבב שאחר כך יהרגו הם באדומים ויהיה חרב איש באחיו:


{ח}מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם:

מימים רבים תפקד, אחר שתפקד לשלם לך עונש על מה שהרעות לישראל בימי קדם, לכן יסבב ה' שבאחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת. יהיה הבדל בין ביאתך עתה ובין ביאתך בימי קדם, שאז ישבו ישראל ימים רבים על אדמתם, ועתה היא, א.משובבת מחרב שהחרב הרגה תמיד בעמיה, ב.מקובצת מעמים רבים ששבו מגלויות רבות ונקבצו לארצם מכל העמים השונים שהיו מפוזרים שם, ג.על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד ועתה היא מעמים הוצאה, שהניחו אותם לצאת להתיישב בארץ, וישבו לבטח כולם, שאין להם מלחמה עם שום אדם, ואין לך שום טענה לבא עליהם:




גוג מארץ המגוג
ארץ המגוג ביבשת טרטריה


{ט}וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים רַבִּים אוֹתָךְ: ועלייתך תהיה בשני פנים, מצד אחד כשואה תבוא כי מרוב הסוסים והפרשים יהיה נראה שבאת כשואה וחושך להחשיך אורם ולהרגם, ומצד אחר כענן לכסות הארץ תהיה כי רבוי העם שאינם מבני החיל שיבואו עמך (הגם שישראל יהיו מועטים ולא יצטרך לבא עליהם ברוב עם כל כך) מראה שבאת כענן המביא מטר ומכסה הארץ, שאתה רוצה להושיב את הארץ באוכלוסין לא להחריבה. כשואה תבא אתה וכל חילך לא יוודע תחלה אם באת להחריב את הארץ ולהגלות יושביה כשואה או באת רק לתפוס מלכות שם ולהושיב בה עמים רבים ולהגן עליה כענן המביא מטר וגשמי נדבות:


{י}כֹּה אָמַר יְהוָה וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה:

כה אמר ה' והיה ביום ההוא, בתחילת עלותך לא תדע בעצמך למה אתה עולה, רק ביום ההוא כשתהיה שם, אז יעלו דברים על לבך מה שלא חשבת מקודם, וחשבת מחשבת רעה:


{יא}וְאָמַרְתָּ אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם:

והיא שתאמר הלא אין צורך ללחום בארץ הזאת, ולא יקנה הלוחם בה שם וכבוד, כי הארץ תהיה קשה לכיבוש מפני ג' טעמים, א. אם הארץ מבוצרת מצד טבעה כגון שהיא מוקפת הרים ומצודת סלעים או ימים ונהרות, ונגד זה אמר אעלה על ארץ פרזות, ב. אם האנשים בעלי מלחמה עם שכיניהם סביב ומוכנים לקראת נשק נגד זה אמר אבוא השוקטים יושבי לבטח, שהם אינם לוחמים ולא מכינים את עצמם בנשק נגד הצר הצורר אותם כי הם יושבי לבטח, ג. אם הערים מוקפות חומה, נגד זה אמר כולם יושבים באין חומה. וכיוון שאין תפארת מן המלחמה הזאת, יהיה תכלית בואי רק.


{יב}לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל חֳרָבוֹת נוֹשָׁבֹת וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ:

לשלול שלל, ר''ל רק ג' דברים, א. מפני השלל והבז והקנין, ב.להשיב ידך על חרבות נושבות להחריב הארץ שתהיה חרבה כמו שהיתה, ג. מפני העם שהוא מאוסף מגוים ועי''כ הם עושים מקנה וקנין, כי הם יושבים על טבור הארץ ומסחר כל העמים בא עליהם, וצריך לבטל המסחר הזה המזיק לכל העולם כולו.


{יג}שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִרֶיהָ יֹאמְרוּ לְךָ הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל:

שבא, ממליץ כי הסוחרים שעושים שם מסחר בא''י בכסף ובזהב ובאבן יקרה, שהם שבא ודדן וסוחרי תרשיש שזה סחורתם כמ''ש למעלה (כ''ז י''ב כ''ג) בנבואת צור, הם ישאלו אותך על מה באת, הלשלול שלל אתה בא, ויש הבדל בין שלל ובין בז, השלל הוא הנשאר מעצמו בעת המלחמה, וזה שייך אל המלך כמ''ש (שמואל א' ל') זה שלל דוד, והבזה הוא מה שבני החיל בוזזים איש לו ועז''א הלבוז בז הקהלת קהליך כי זה שייך אל הקהל אם באת כדרך לשלול ולבוז, או באת כסוחר לשאת כסף וזהב ולקחת מקנה וקנין לסחורה, ובדרך זה תשלול שלל גדול, כי גם ההרוחה הגדולה נקראת שלל כמ''ש בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, שהוא על הריוח בדרך המסחר, כאילו ילוצצו כמסתפקים למה באת אל עם סוחרים אשר דבר אין להם עם אדם, באת כשודד ובוזז או כסוחר ומוכר וקונה:


{יד}לָכֵן הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ לְגוֹג כֹּה אָמַר יְהוָה הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח תֵּדָע:

לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג, כי היה בכאן שתי נבואות, א. שירע לישראל בעתיד בזמן חורבן בית שני ובזמן הגלויות, ועז''א הנבא בן אדם, ב. מה שיקבל ענשו באחרית הימים על הרי ישראל, ועז''א ואמרת לגוג. הלא ביום ההוא, ר''ל בעת חורבן בית שני בשבת עמי ישראל לבטח שאז ישבו על אדמתם תדע מה שתעשה עמהם כי אז.


{טו}וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן אַתָּה וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם קָהָל גָּדוֹל ו