דעת אלהים - יצחק רומש

בלשוננו הקדוש בורא כל הברואים יקרֵא אלהים.

הוא אל מסתתר ונעלם מעיני כל בשר, כי הוא רוח ולא בשר, הוא עצם נשגב, נשגב מדעת אנוש ובינת אדם, חזק ואדיר, אשר כל יכול ואין דבר נמנע ממנו, הוא ברא תבל וכל צאצאיה, והוא השליט בה בחכמתו ובתבונתו הנשגבה, כל אשר בידנו מידו ניתן לנו, מלוא כל הארץ כבודו, ועיניו פקוחות על כל מצעדי גבר ומעלליו, ובכל זאת אין רואהו, אך מי אשר עיניו לא טחו מראות ולבו לא השמן מהשכל רואה עין בעין ומבין, כי יש אלוה אדיר ומושל בשמים ובארץ, כי השמים והארץ, השמש והירח, הכוכבים וכל אשר עינינו רואות, כולם יענו פה אחד ׳יש אלהים!׳

כי מבלעדי אל מי ברא את כל אלה? התעשה סוכה או מלונה קטנה בלתי ידי אמן, אף כי התבל הגדולה והרחבה הלזו ומלואה? מי בלעדיו שם המשטר הנכון בארץ ובכל צבאיה, בקטן כבגדול, ורגע לא נעדרו? מי זולתו יפקוד על השמש להאיר יומם ועל הירח להגיה אורו לילה? מי ירכף עלימו לשמור משמרם, לבלתי ימהר ויאחרו צאתם ובואם מדי יום ביום ומדי שנה בשנה? בלעדו, מי ישלח ברקים, מי ירעם בקול גאון, מי יעלה נשיאים מקצה הארץ להמטיר על פני האדמה מטרות עֹז? ומי בלעדי אל ישמור חוקות העתים מראשית השנה ועד אחרית השנה, אביב וקיץ וחורף וסתיו יקיפו שנה בשנה ולא יעבטון אורחותם? ועתה התעצור כח עין בשר להשגיח על כל אלה רגע אחד ולשמור לנו המשטר הנכון הזה בארץ, מאז הוסדה ועד עתה?

על כן בָרְאנו לדעת כי האלוה האדיר הזה, רוח ולא בשר הוא, ולכן נעלם הוא מעיני כל בשר. הוא נמצא ואין קץ לראשיתו ולאחריתו, טוב ומיטיב לכל ברואיו, ועיניו תמיד פקוחות על כל יצוריו, כי אם יגרע רגע עיניו מהם, יגוע כל בשר יחדיו, והתבל תשוב לאפס ואין, וכל הנעשות בתבל, גם הרעות נגד פנינו, הנה רק לטוב לנו, ואם עמל הוא בעינינו לדעת זאת, האם נפלאת היא? האם ימצא הילד תכלית אביהו? או, היבין עול ימים חקרי לב איש שיבה? והאדם קצר העינים לראות מה ילד יום, איך יראה תכלית שדי, המביט מראשית אחרית? והאנוש חסר הדעת לדעת נפשו, איך ידע דעות אל דעות, היודע כל טרם נעשה? אזניו תמיד קשובות לתפילת כל איש, האל הטוב ומטיב הזה, כאשר הוא בוחר בטוב ומואס ברע, הוא מעלה את בני האדם אחרי מותם למרום כבודו, לחיותם חיי נצח ולהתענג על נעימות בימינו, אשר החיים בתבל ארצה, וכל תענוגות בני אדם לא יצלח להגיע לחיים המאושרים האלה מרום קיצנו ותכליתנו בארץ, כי אם האדם אשר זיכה את ארחו וטיהר את נפשו באמת. אך במה יזכה האדם את ארחו ובמה יטהר את נפשו? בזאת, כי ירדוף לדעת את ה׳ וללכת בכל דרכיו, לאהבה אותו ולדבקה בו, לעשות צדקה וחסד לרעהו ולאהבתו כנפשו.

אולם יען כי האדם בעפר יסודו ויצר לבו רע מנעוריו, ורפה כח הוא לעמוד לפני יצרו הרע, לכן אם היה משולח ונעזב לנפשו, כי עתה הלך שובב בדרך לבו ולא הגיע אל מרום קצו ותכליתו ולא בא אל מטרתו הנשגבה, ויאבד ביד פשעו.

על כן האל הטוב ומיטיב, האב הרחמן, המרחם את יצוריו כאב את בנו יחידו, חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח, ויקם לנו אנשי לבב, אנשים אשר שאר רוח למו מכל יתר האדם, ויאצל עליהם מרוח קדשו להכיר את גדלו ועזוזו. אליהם נגלה בכל הדר כבודו ויתן למו חוקים טובים ומשפטים ישרים, ואותם הקים ה׳ לנו למורי צדק, להורות אותנו הדרך הטובה והישרה אשר נלך בה, וללמד אותנו החוקים הטובים והמשפטים הצדיקים אשר נחיה במו. וכל אדם המכין צעדיו ללכת בדרך אשר הורונו האנשים הנעלים בחירי ה׳, אותו יעלהו ה׳ אל מרום כבודו להתענג בנעימות נצח אחרי מותו בתבל ארצה, והוא האיש המאושר בארץ.

אבל הסר מאחרי ה׳ והולך בשרירות לבו הרע, רעתו בראשו, הוא ימות לשחת, ונפשו דומה תשכון, לנצח לא יראה אור ואומלל הוא עדי עד.

מועתק מהספר ׳כור עוני׳ - גרסת לשון הקודש לספר ׳רובינזון קרוזו׳ עמ׳ 110-112.