וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם׃

סדר קריאה כרונולוגי לתנ״ך

לימוד התורה בדרך הפשט - האם זו מצווה?

מן התורה משתמע שלא רק קיום המצוות ועשייתן הוא מצווה, אלא גם ידיעת משפטי המצוות ולימוד התורה איש איש כפי הכרתו היא מצווה, ולזה באו מצוות עשה מפורשת בתורה ״ולמדתם את בניכם״, ״ושננתם לבניך״, ״ודברת בם״, ״למען ילמדון״ והכוונה ב״ולמדתם״ היא על לימוד על פי הפשט דווקא, ובלעדיו לא יצא מצוות עשה של ״ולמדתם את בניכם״, נאמר בתורה: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כּל יִשְׂרָאל וַיֹּאמֶר אלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאׇזְנֵיכֶם הַיֹּום וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם׃

 

איך צריך לקרוא את התנ״ך?

 

למרות המשיכה לפרשנות הסטנדרטית הנוטה לפרש את הכתובים באור אלגורי ולעתים מסתורי ורב־משמעי, הקריאה הפשוטה תצמד תמיד לארצי ולחומרי, שהרי כוונתו של אלהים בתורה בכלל היא לתאר לכל אדם באופן ברור, ענייני ובלתי מתחכם או נסתר על ידי מי ואיך נבראה הארץ, כיצד אלהים סידרהּ בששת ימי הבריאה והביאה למצבה הטוב מאד: אור, רקיע, מים, מאורות, צמחים, חיות, ולבסוף מי שעבורו נברא הכל - האדם. 


את סיפורי בראשית, ככל שיהיו קצרים או לעתים סתומים במבט ראשון: גן עדן, עץ הדעת טוב ורע, קין והבל, בני האלהים שחמדו את בנות האדם ועוד– את כל אלו ננסה להבין כפשוטם, בכלים אשר נתן לנו האל שבראנו והם: ההגיון, השכל הישר והנסיון האנושי, לדוגמא: הנחש הוא חיה שזוחלת על גחונה ולא ״יצר רע״ (ובכלל איך יכול לענש יצר, שהוא דבר מופשט ורוחני, בזחילה על גחון?) כמו כן רצה הבורא יתברך לספר קורותיו של המין האנושי מזמן בריאתו, איך נוצרו השפות ומנין התפתחו העמים, ואיך נבחר אדם אחד מיוחד והוא אבינו אברהם ע״ה, וממנו יצחק, וממנו יעקב - ממנו קם זרעו להיות עמו של האלהים.

מתוך קריאה טהורה ופשוטה שכזו יתגלה לנו סיפור מהמופלא שבסיפורים. אין כמוהו: כתוב בבהירות, בעושר לשוני וגאונות ספרותית בשפה קרובה מאד לזו שאליה נולדנו, וממנו נוכל ללמוד על עצמנו, עברנו, מהותנו והמשך קיומנו כי ה׳: מַגִּיד מרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נעֲשׂוּ (ישעיהו מו, י) הסופר יודע-כל האמיתי של היצירה, שאין ביטוי אחר להגדירה מלבד ׳על־אנושית׳, הוא אלהים עצמו היודע מחשבות כל איש, שהעביר דברו לנביאיו וכהניו ברוח הנבואה. הקורא המתמיד יווכח לדעת שאף אם נביאים-סופרים רבים חיברו את היצירה במשך שנים רבות, הרי שרוח קדשו פיעמה בקרב סופרי התנ״ך כולם, רוח קדשו של ה׳ אלהינו עצמו: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד׃ (קהלת יב, יא) אל לנו להוסיף את שאינו כתוב, אל לנו להמציא אגדות, לנחש מדרשים ולמלא ראשנו ולבנו ברעיונות זרים, והחשוב מכל - אל ניתן לפרשנים מאף סוג וזמן להסיח דעתנו מפשט הכתובים.

אין הכוונה לומר, שאין בתורה סודות ורזים. יש ויש! אך הסודות מתגלים מההבנה הפשוטה של הכתובים, ממילים...כאשר קוראים בו פעמים רבות, ומתחילים לצרף חתיכות מהפאזל המופלא ביותר בעולם, האין סופי - התנ״ך. 

 
סדר הקריאה בתנ״ך מבוסס על ציר הזמן ולא על פי סדר הספרים של נוסח המסורה בכדי להבין את זמן המאורעות. 
חכמת ישראל

תהלות 

איוב

משלי

איכה

נביאי ישראל

יונה

עמוס

ישעיהו

הושע

מיכה

נחום

צפניה

ירמיהו

יחזקאל

חבקוק

חגי

מלאכי

--

יואל

עובדיה

קורות ישראל

שופטים

רות

שמואל א

שמואל ב

מלכים א

מלכים ב

דברי הימים א

דברי הימים ב

עזרא

נחמיה

אסתר

תורת ישראל

בראשית
שמות
ויקרא
וידבר
דברים
יהושע

 
מי חילק את התנ״ך לפרקים?

להוסיף שנים

אומרים, שחלוקת התנ״ך לפרקים נעשתה ע״י אבות כנסייה נוצריים במאה השלישת לספירה הכללית, אז נכתבה הוולגטה, תרגום התורה ללטינית. החלוקה הקיימת הינה שרירותית ולא עושה חסד עם תוכן הכתובים, בלשון המעטה, וזאת מסיבות הקשורות בתאולוגיה נוצרית. החלוקה התקבלה משום מה על יהודים במאה ה- 12 והתקבעה בספרי התנ״ך בטענה קלושה: נוחות מציאת הפסוקים בתקופה בה הפולמוס היהודי-נוצרי היה בשיאו.

 

קשה להאמין שעד היום אנו כבולים לשיטת חלוקה זו, החוטאת באופן בוטה למשמעות ולעניין הכתובים. האם עלינו להאמין כי היהודים מחזיקי הספר החרישו לכזה דבר גדול?! קשה להאמין שחכמי ישראל הרבים לא יתנגדו או לפחות יתערבו ויתקנו אם נעשתה שגיאה, לכן קל להניח שהיו מעורבים בחלוקה זו בעלי המסורה בהסכמה מלאה. 

 

בקרוב נעלה לאתר חלוקה חדשה לפרקי התנ״ך, הרשמו לקבל עדכון בתחתית הדף.