מימי צאת ישראל ממצרים ועד לגלות בבל - אחר מגדולי צוררי עמנו לאורך הדורות קשור למקור אחד קדום - עמלק. נברר את עניינו של עמלק בנוּ לפי התנ״ך.
ראשית נסיר את המכשול אשר עמד בפני מבארים רבים, שהאמינו שעמלק שבא להלחם בישראל ברפידים בצאתם ממצרים הוא נכדו של עשיו. בן עשו הבכור אליפז הוא אביו של עמלק מפילגשו: וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו: (בראשית לו, יב) אבל אנו קוראים שבימי אברהם כבר היה עם עמלקי: וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדׇרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ (המלכים) אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כׇּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר: (בראשית יד, ה-ז). ׳שדה העמלקי׳ נאמר על היושב שם באותה העת, לא נאמר על ישיבתם העתידית של עמלק באזור, כי גם הזוזים והאימים והחורי שנזכרו שם, נזכרו בשמם ולא בשם העמים שישבו שם אחריהם - עמוני ומואבי ואדומי.
אכן עמלק מקורו קדום מאד, הנה בדברי בלעם: וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד: (במדבר כד, כ). ופעם שלישית מתחזק ממליצת ״אשר מעולם״ המורה שהם מהעמים הראשונים שישבו בארץ ההיא אחר המבול: וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגּרזי וְהָעֲמָלֵקִי כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמואל א כז, ח)
ולנו נראה, שאליפז בכור עשו קרא שם בנו על שם עמלק ההוא שיתכן ואחז בדרכיו, ואפילו יתכן שתמנע אמו היתה ממשפחה זו של עמלק שמשל במקום ההוא מקדם, צאצאו הוא העמלק שבא אל ישראל ברפידים, ואיננו מבני עשו, ואין לו יחשׂ עם אדום כי אם אנשיה מזרע חם כמו מצרים וכנען שהתישבו באזור. הוא שבא להלחם עם ישראל ברפידים בצאתו ממצרים (ח-יג):
וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:
וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב:
אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ - עמלק היה שמו של המלך שבא להלחם, ועל שמו קרוי העם.
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה
כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר
וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ
כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.
וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהֹוָה נִסִּי.
וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ
מִלְחָמָה לַיהֹוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.
בספר דברים ציוונו ה׳ על זכירת מעשה עמלק מצד איבתו השמורה לישראל, כי כל צוררי ישראל רצו לשלול ממונם או לכבשם לעבדים. (דברים כה, יז-יט):
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק
בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ
וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.
עמלק עשה ארבעה דברים מגונים:
א׳ - בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם - שנלחם עם ישראל מבלי סבה. כי יש לוחמים מלחמותיהם כנגד האויבים הבאים עליהם לקחת את ארצם ויש מהם שילכו לכבוש ארצות גוים אשר לא להם, אבל לעמלק לא היתה סיבה במלחמתו, כי ישראל לא עברו בארצו ולא באו להלחם בו, וגם לא היתה להם ארץ שעמלק יכבוש לחמדתו אותה. מלחמתו היתה בדרך בצאתם ממצרים, הוא יצא לשטן להם בדרך.
ב׳ - אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ - שממנהג המלכים אנשי המעלה, שטרם בואם להלחם בעם אחר, יודיעו לאויביהם על בואם ויאמרו להם הכינו כלי מלחמתכם, אך עמלק לא עשה כן אלא בא ונלחם בפתע פתאום וזהו אשר קרך בדרך, במקרה.
ג׳ - וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ - שהיה זה מפחיתות עמלק ופחדו שלא בא להלחם בישראל פנים בפנים, רק נלחם עם החלשים שבאחרית המחנה, ויירא מגשת אל העם מלפניו ושיחת רחמיו וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ - שניצל חולשתם.
ד׳ - וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. - איש הבליעל הזה לא ירא אלהים אשר על מופתיו ואותותיו במצרים שמעו כל העמים סביב. ובזה גלה משה ע״ה שעמלק חטא נגד ה׳ יתברך ונגד ישראל, ושמפני זה היתה הנקמה ממנו מוטלת על ה׳ כמו שנזכר בפרשת בשלח ועל ישראל כמו שציוה כאן:
וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכׇּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב
בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ
תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם
לֹא תִּשְׁכָּח:
לא תשכח למחות את זכר עמלק לאחר השמדת הכנענים יושבי הארץ, שצריכים אנחנו להלחם בם לקחת את ארצם. בעבור זה אמר וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכׇּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב שהוא נלחם מלחמותיך, אז תתחייב למחות את זכר עמלק בהחרימך את כל אשר לו מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור עד שה כמו שצוה שמואל אל שאול, כי בהמחות האדם ימחה זכרו.
אך שאול שצוּוה להחרים כליל את עמלק לא שמע בקול ה׳ והשאיר פליטה - לא אחר מאשר את מלך עמלק אגג: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת: (שמואל א טו, לב). במעשהו זה שאול איבד כליל את המלוכה על ישראל, ונשארו עמלקים כהנה וכהנה, כמו העבד העמלקי שהיה בימי דוד: וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי אַתָּה וְאֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה: (שמואל א ל, יג)
וגם בימים מאוחרים עוד היו עמלקים, ובני שמעון הכוּהם: וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם: וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (דברי הימים א ד, מב-מג) על אף הכותם את שארית עמלק, לא הכוהו עד כלה, כי בימי מרדכי ואסתר, ימי שיבת ציון, התנשא המן, צאצא למלך עמלק, אגג: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים: (אסתר ג, י). אמנם את המן ועשרת בניו הרגו וכרתו מן העולם.
הדבר המעמיד בסכנה את עתידה המוסרי של האנושות הוא ״זכר עמלק״, תהילת זכרו של עמלק. כל עוד דברי הימים של האנושות מייחסים כבוד לגיבורי החרב, וכל עוד שחונקי ורוצחי אושר המין האנושי לא אבד זכרם, הרי שהדורות הבאים יביטו בהערצה על בעלי הזרוע האלה הידועים לשמצה, וזכרם יעורר את השאיפה ללכת בעקבותיהם במעשי אלימות ותהילה. זכר מעשיו של עמלק מגולם במעשיהם של העמים הצוררים את ישראל מאותן ארבע סיבות שזכרנו מעלה.
האם העמלקים נמחו מן העולם לגמרי ונשאר רק זכרון מעשיהם? ויותר נכון לשאול - האם רעיון יכול לצאת לפועל מבלי אנשים שיבצעוהו? מאז ועד היום מעבירים המה לצאצאיהם הלאה את שאיפותיהם, בקנאה ובשנאת ישראל שעוברת מדור לדור מטה מטה מאב לבנו ולבן בנו עד היום, ועמלק עוד חי, הנה בשִׁיר מִזְמוֹר מאת אָסָף הלוי:
אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל
כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ
עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ
אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד:
כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ
אׇהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים
גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר
גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה:
עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן
נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה
שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כׇּל נְסִיכֵמוֹ
אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים:
אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ
כְּאֵשׁ תִּבְעַר יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים
כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם
מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה
יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ:
וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כׇּל הָאָרֶץ.
(מזמור פג)
ממשלת עמלק תעבור מן הארץ כאשר יושמדו כליל הרשעים האוחזים במשנתו, כאשר תיעשה תורת ה׳ לאמת המידה היחידה לכולם, ולא יסלח שום משגה בחוקי המוסר, כי אין לחוס על חיי רשעים אותם שונא ה׳. אז ורק אז תעבור לעולמים ממשלת עמלק מן הארץ, וזוהי תכליתה הסופית של השגחת ה׳ (מזמור ט):
גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד
הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח:
וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה
וַיהֹוָה לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ:
וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים:
במהרה בימינו ולנגד עינינו, אמן!