מי הוא טבאל, ומי הוא עמנואל?

מתוך ׳שני נאומים׳ חלק 3 ׳בינה במקרא׳ מאת בזרדקי אלימלך.

וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל: (ישעיהו, ז, ו)

רבים נלאו למצוא הפתרון להחידה הזאת: מי הוא ואי זה הוא האיש בן טבאל? מדוע יתנו כבודם לאחר? הקצרה ידם מנשא עטרת ירושלים בראשם המה! הבה אנסה כחי ואחוה דעי אף אני.

מודעת זאת, כי שם אלהי ארם הוא רמון, ככתוב (מלכים ב ה, יח): ״והשתחויתי בית רמון“, אך לא רמון לבדו היה שמו, כי גם שם ״הדד“ נקרא עליו, כי כן כתוב (זכריה יב, יא): ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מגדון“. והבאור הנכון הוא, כי הארמים עשו שנה בשנה מספד גדול וכבד לאלהיהם, הדד רמון, ויבכו אותו כאשר עשו הנשים היושבות מבכות את התמוז (יחזקאל ח, יד). ועל כן מלך ארם הנקרא בשם: בן הדד, לא זה הוא שמו העצמי, כי אם שם התאר: בן לאלהיו הדד.

ומישרים נשפוט, כי הכתוב (מלכים א, טו, יח) ״בן הדד, בן טברמון, בן חזיון מלך ארם“, איננו כאשר ידמו, כי טברמון הוא אבי בן הדד ילדו, וחזיון הוא אבי טברמון, כי כל שלשת השמות האלה המה למלך ארם; הוא בן הדד, הוא בן טברמון, בן האל הטוב רמון, בן חזיון, כי אליל ארם נקרא גם ׳חזיון׳ וזכר לדבר הוא השם: חֲזָאֵל.

ושתים זו שמענו: 1) כי שם אלהי ארם בקרב מלכיהם; 2) כי האליל רמון נקרא: אל טוב, טָבְאֵל בארמית. ובאמת אין זכר לשם הדדרמון בספר (מלכים א, כ-כב), אשר שמה יספר מות אחאב מלך ישראל, במלחמתו עם מלך ארם, כי שם כתוב רק ׳בן הדד׳, וזאת כי האיש הנקרא בן הדד הוא נקרא גם בשם: רמון, והמלות: בן טברמון, הביא מהכתוב (מלכים א, טו, יח), ויתן מופת לדבר, כי שם כתוב: בן הדד, בן טברמון, וזה האות כי המלך הדד הוא גם רמון, כשם אלהיו.

על פי דברים אלה אחליט, כי גם רצין מלך ארם נשא שם אלהיו: בן טברמון, בן האל הטוב רמון. גם מלך ישראל נקרא בכל הפרשה (ז-ח), מלבד בפעם הראשונה, לא בשמו: פקח, כי פי הנביא יקבנו לשמצה בשם: בן רמליהו, לאמר: בן רמ-יהו, כמו: מלכיהו–מַלְכִּיָּה (כי אותיות נון ולמד מתחלפות זו בזו, נשכה, לשכה), וגם הוא יֵחָשֵׁב: בן רמון! וזאת היא מחשבת שני המלכים, אשר יעצו רעה לאמר: ״ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל“ ; מי משנינו, אשר ימלך בירושלים, יהיה בן טבאל, בן רמון, בן טברמון, האל הטוב, הוא טָבְאֵל.

כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם לְםרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת: (ישעיה, ט, ה-ו).

הנוצרים יחשבו הדברים האלה ליתד במקום נאמן, אשר יתלו עליו כל כבוד אמונתם, כי ״בן נתן לנו“ הוא בן האשה הישראלית, אשר דבר פי הנביא לפני זה (ז, יד) : ״הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנואל“; והבן הוא בן אלהים, מלך משיח המושיע. גם שלומי אמוני ישראל, המחזיקים בתומתם, יאמינו אמונה אמן, כי הנביא נִבָּא בזה וחזה, את אשר יקרא אותנו באחרית הימים, והבן הנתן לנו הוא משיח צדקנו, זה נקוה לו ויושיענו, ומבית דוד יצא להיות מלך בישראל, כימי קדם.

ואמנם יש מבארים אשר יאמרו, כי בפעם הזאת לא חזה הנביא לימים רחוקים, כי אם את אשר ראה בעיניו הגיד, ודבריו אלה באו בתמם בחיים חיתו, בעודנו על אדמתו, כי ״העלמה“ היא אשת אחז, והילד היולד הוא חזקיהו המלך, בנה.

בעיני אני לא ישרו כל דברי המבארים, החדשים גם הישנים; האמר למלך ״שר“? איכה יֵאָמֵר על מלך המשיח או על חזקיהו המלך, כי ״תהי המשרה על שכמו“ ויקרא ״שר שלום“, הלא המלך גבוה מעל גבוהים, הוא רם ונשא מאד על כל השרים אשר אתו? הוא איננו נושא משרה על שכמו, כי אם כתר מלכות בראשו! בקשו נא וראו בכל ספרינו, אם תמצאו מלך אחד, אשר יקרא בשם ״שר“? זה לי האות, כי בן העלמה לא היה ולא יהיה מלך בישראל, כי אם אחד השרים: על כן רחש לבי דבר חדש, אשר לא שערוהו עד עתה, ואור חדש יגה על הילד ויולדיו.

נקרא נא הכתוב (ז, ג-טז) : ״צא נא לקראת אחז... אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס... הנה העלמה הרה וילדת בן וְקָרָאתָ (לא וְקָרָאת) שמו עמנואל. חמאה ודבש יאכל לדעתו מאס ברע ובחור בטוב“. אל נכון לא עמדו אחז ושריו בחוץ, כי האיש בעל שדה כובס אסף אותם הביתה. אשת האיש הזה, בעלת הבית היא העלמה, (אולי היתה אחת העלמות המשרתות את פני המלכה) אשר היתה הרה וילדת בן, והיא קראה שמו כאשר נתן ה' בלבבה; אז דבר הנביא אל אחז: ״וְקָרָאתָ אתה לבדךִ') את שמו: עמנו אל, כי אמנם שם ״אל“ בקרב הילד הזה, כאשר תחזינה עיניכם בקרוב.

״חמאה ודבש יאכל לדעתו מאס ברע ובחור בטוב“ - על פי הדברים האלה נשפט בצדק, כי אבי הילד מצא חית ידו בעשותו מלאכתו בחמאת בקר וחלב צאן, גם רדה דבש מעדת דבורים [ולשיטתנו דבש תמרים או פירות אחרים ג.פ] אך בעת מצור ומצוק, כאשר עלה רצין ופקח ירושלים למלחמה, נשבר להאיש מטה לחמו, יען כי משדה כובס נפתחה תמיד הרעה על העיר (גם בימי חזקיהו עמדו רבשקה וחילו הכבד במקום הזה) כי על כן יצאו שמה המלך אחז ושריו לראות את ערוות המקום הזה, למען חזק את בדקו. הנביא ראה עני האיש הזה כי חדל לעשות מלאכתו מפני חמת המציק אשר כונן להשחית: את מקנהו הניס אל מקום מקלט, גם אין חמאה ואין דבש בבית, ולשון יונק הילד ידבק אל חכו; לזאת יחיש הנביא עתידות לו לאמר: כאשר יגדל הנער וידע מאס ברע ובחור בטוב יבואו לו ימים טובים מאלה, ובית אביו ימלא כל טוב כימי קדם.

עתה קומו קראו הכתוב (כב, כד): ״ותלו עליו (על אליקים) כל כבוד בית אביו (חלקיהו) הצאצאים והצפיעות כל כלי הקטן מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים“ עינינו הראות כי דל היה חלק חלקיהו בחיים, כל מעשהו היה בצפעי בקר וצאן לרגל מלאכתו אשר לפניו בחמאת בקר. לא נשגה בשפטנו כי ״הצאצאים“ המה הכלים, אשר ישימו בהם צאת הצאן. ״כל כלי הקטן“, הם הכלים אשר ישרתו בהם לעשות חריצי חלב, מלשון הכתוב (איוב, כא, כד) : עֲטִינָיו מלאו חָלָב; כאשר יאמר מן „חסידיו“ ביחיד „חָסִיד“ והשם המשפט: „חסד“, כן היחיד מן „עטיניו“ הוא ״עֲטִין“ והשם המשפט: ״עֲטָן“.

זה האיש חלקיהו, בעל הצאצאים והצפעות, כל כְּלֵי הָעֲטָן, הוא גם בעל שדה כובס, כי כבס לבושו ורחץ את כלי עטיניו המגואלים מן הזבובים, אשר באשר משחה שמנים, חמאה וחלב, שם המה. בעת צרה שבת חלקיהו מכל מלאכתו ועל כן נשא הנביא משאו (ז, יח) : „ביום ההוא ישרק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור“, לאמר תחת הזבובים אשר סבו בדבורים חמאה ודבש, יביא ה' זבובי־מות ודבורה אשר תשך כנחש צפעני.

עתה אך עתה נדע שם האיש, בעל העלמה; שמו הוא חלקיהו, ושם בנו הילד ילד לנו, הוא: אֶלְיָקִים! ומה נאוה הפעם דברי הנביא המבשר: הנה העלמה (אשת חלקיהו) הרה וילדת בן, האם קראה את שם בנה: אליקים, וקראת, אתה המלך, את שמו עמנואל, כי שם: אֵל, אשר בקרב הילד, הוא אות, אשר אל יקום עצת הילד, כאשר יגדל ויהיה לאיש נושא המשרה, ״ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח“. לזאת יאמר הנביא (ח, י) : ״דברו דבר וְלֹא יָקוּם, כי עמנו אֵל (יקום) ! גם (ז' ז') : „כה אמר ה' לא תקום ולא תהיה“, יען כי לעמת זה עשה אלהים לנו ויתן לנו בן: אֶלְיָקִים!

הביטו וראו, כי דברי הנביא (ט, ה-ו) באו כתמם על אליקים בן חלקיהו, אשר על הבית; ״ונתתי מפתח בית דוד על שִׁכְמוֹ“ (כב, כב) הוא הוא אשר אמר הנביא: ״וַתְּהִי המשרה על שִׁכְמוֹ“ ; „ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח“. הוא האמור: ויקרא שמו פלא יועץ, גם אל גבור, כי בשם אֵל יָקוּם את סכת דוד הנפלת; אֲבִי־עַד (אולי אֲבִי עַם), הלא זה הדבר אשר וּדְבַּר בו: „והיה לְאָב ליושב ירושלים“, ״שר שלום“, כי שלום יהיה בימיו, בממלכת חזקיהו גם מחוץ גם מבית, והוא תחת שבנא אשר היה נרגן מפריד אלוף. ״למרבה המשרה על כסא דוד“, הוא הוא אשר יאמר על אליקים: ״והיה לכסא כבוד לבית אביו“, כי ישב על אחת הכסאות למשפט, כסאות לבית דוד, וירם כבוד בית אביו מאחרי הבקר והצאן.

מעתה נבין היטב את דבר ה' (כב, כ) : „וקראתי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בן חלקיהו“, מדוע זה יעטרהו ה' כבוד והדר ויקרא לו ״עבדי“, בטרם יעשה טוב בעמו? אין זה כי אם הוא הוא הילד אשר בצאתו מרחם מרחם הקדישו ה' לעבד לו להכין ממלכת בית דוד ולסעדה במשפט ובצדקה!

מי יודע, אולי גם הדברים הכתובים (ישעיה, ג, ו) : ״כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו“, גם המה יסבו על בית חלקיהו! – מודעת זאת, כי אין סדרים בנבואות, כי היוכל איש איש מבית אב בישראל לאמר לאחיו, אשר לא לו שם על פני חוץ: ״קצין תהיה לנו“ ? אך לבית חלקיהו נאוה מאד הדברים האלה: כי יתפש איש (מביתו) באחיו (אליקים, אשר אל נכון נתן לו מהלכים בבית המלך אחז וכאח נחשב לבני המלך) בית אביו, (כאשר בא מבית המלך אל בית אביו), שמלה לכה קצין תהיה לנו (כי עליך נבא הנביא: „ותהי המשרה על שכמו“) ; והוא ענה : „לא אהיה חבש ובביתי (גם כי בבית המלך לא אדע מחסור, בביתי אין לחם ואין שמלה“, כי בעת המצור לא היה לאביו חלקיהו כל מעשה אשר יעשה. אך כאשר ישכן לעפר כבוד שבנא הסכן, אז ״והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי לאליקים בן חלקיהו והלבשתיו כתנתך“ (ישעיהו, כב כ-כא). היא השמלה אשר לפנים מאן ללבוש, עתה הפעם תעטרהו כבוד והדר, וגם בבית אביו יהיה לחם ושמלה, כי יתלו עליו כל כבוד בית אביו כל כלי מלאכתו, אשר בהם ימצא חית ידו.

פאריז, בחדש סיון תרע"א.