ספר היובלים // דבר מחלקות העתים
 

ל

ובשנת אחת לשבוע השישי עלה שלם אשר מזרחה לשכם בשלום בחודש הרביעי: ושם חטפו את דינה בת יעקב אל בית שכם בן חמור החוי נשיא הארץ וישכב עמה ויטמאה והיא נערה קטנה בת שתים עשרה שנה: וידרשנה מאת אביה ומאת אחיה כי תנתן לו לאשה ויחר אף יעקב ובניו באנשי שכם כי טימאו את דינה אחותם וידברו עמהם בערמה ובמרמה: ויבא שמעון ולוי פתאום ויעשו משפט על כל אנשי שכם ויהרגו כל זכר אשר מצאו בה ולא השאירו בה עד אחד את כולם הרגו במכאובים כי טמאו את דינה אחותם: וכן לא יעשה מעתה ועד עלם לטמא בת ישראל כי בשמים הוקם עליהם משפט להכרית בחרב את כל אנשי שכם כי עשו נבלה בישראל: ויתנם ה׳ ביד בני יעקב להכריתם בחרב ולעשות בהם שפטים לבל יהיה כזאת בישראל לטמא בתולת ישראל: ואיש כי יהיה בישראל אשר יבקש לתת בתו או אחותו לכל איש אשר מזרע הגויים מות ימות ובאבן ירגמוהו כי עשה נבלה בישראל ואת האשה ישרפו באש כי טימאה את שם אביה ונכרתה מישראל: ולא תִמָצֵא זנות וטומאה בישראל בכל דורות הארץ כי קדוש ישראל לה׳ וכל המטמא אותו מות ימות באבן ירגמוהו: כי כן הוחק ונכתב בלוחות השמים על כל זרע ישראל המטמא מות ימות ובאבן ירגמוהו: ואין לחק הזה קץ הימים ואין סליחה ואין כל כפרה כי אם יכרת האיש אשר טמא את בתו מבין כל ישראל כי מזרעו נתן למולך ויחטא לטמאו: ואתה משה צו את בני ישראל והעד בהם כי לא יתנו מבנותיהם לגויים וכי לא יקחו מבנות הגויים כי תועבה היא לפני ה׳: על כן כתבתי לך בדברי החוק כל מעשה בני שכם אשר עשו לדינה ואשר דברו בני יעקב לאמור לא ניתן את בתנו לערל כי חרפה היא לנו: וחרפה היא לישראל ולנושאים ונותנים מבנות הגויים כי טומאה היא ותועבה לישראל: ולא יטהר ישראל מהטומאה הזאת וכל אשר לו אשה מבנות הגויים או אשר נתן מבנותיו לאיש מכל הגויים: כי נגע על נגע הוא וקללה על קללה וכל משפט ומוסר וקללה יבואו ואם יַעשה כדבר הזה והעלים עיניו מעושי הטומאה וממטמאי מקדש ה׳ וממחללי שם קדשו ונשפט כל העם יחדו על כל הטומאה והחילול הזה: ואין משוא פנים ולא יוקח מידו פרי ומנחה ועולה וחלב ואשה ריח ניחוח לרצותו ונשפט כל איש ואשה בישראל אשר יטמאו את מקדשו: על כן צוויתיך לאמור העד את העדות הזאת בישראל ראה את אשר היה לשכם ולבניה אשר ניתנה ביד שני בני יעקב ויהרגום במכאובים ותהי להם צדקה ותכתב להם לצדקה: ויבחר זרע לוי לכהנים וללוים לשרת לפני ה׳ כמונו בכל הימים ויבורך לוי ובניו לעולם כי קנא לעשות צדק ומשפט ונקמה מכל הקמים על ישראל: וכן תכתב לו כעדות בלוחות השמים ברכה וצדק לפני אלהי הכל: ואנחנו נזכור את הצדקה אשר עשה האדם בחייו בכל עתות השנה עד אלף דור ברכה תכתב ותבוא עליו ולדורותיו אחריו ונכתב אוהב וצדיק בלוחות השמים: וכל הדבר הזה כתבתי לך ואצווך להגיד לבני ישראל כי לא יחטאו ולא יעברו חוק ולא יפרו את הברית אשר הוקמה להם לעשותה ונכתבו אוהבים: ואם יעברו ועשו מכל דרכי הטומאה ונכתבו שונאים בלוחות השמים ונמחו מספר החיים ונכתבו בספר האובדים ועם הנכרתים מן הארץ: וביום הרוג בני יעקב את שכם עלה להם ספר השמימה כי עשו צדק ויושר ונקמה בחוטאים ויכתב לברכה: ויוציאו את דינה אחותם מבית שכם ויבוזו את כל אשר בשכם צאנם ובקרם וחמוריהם וכל עדריהם וכל כליהם ויביאו אל יעקב אביהם: וידבר עמהם על אודות העיר אשר הרגו כי ירא את יושבי הארץ הכנענים והפרזים: ותהי חיתת אלהים על כל הערים אשר מסביב לשכם ולא קמו לרדוף אחרי בני יעקב כי פחד נפל עליהם:

לא

ויהי בראש החודש וידבר יעקב אל כל אנשי ביתו לאמור היטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית אל במקום אשר נדרתי נדר בברחי מפני עשו אחי כי היה ה׳ עמדי וישיבני אל הארץ הזאת בשלום והסירו את אלהי הנכר אשר לכם: ויקרעו את אלהי הנכר אשר באזניהם ועל צוואריהם והאלילים אשר גנבה רחל מבית לבן אביה ותתן את הכל ליעקב וישרפם ויתצם ויטמנם תחת האלה אשר בארץ שכם: ויעל בראש החודש השביעי בית אל ויבן מזבח במקום אשר לן שם ויקם שם מצבה וישלח אל יצחק אביו ולרבקה אמו לבוא אליו אל זבחו: ויאמר יצחק יבוא בני יעקב ואראנו בטרם אמות: 

​

וילך יעקב אל בית אברהם אל יצחק אביו ואל רבקה אימו ושנים מבניו לקח איתו לוי ויהודה ויבוא אל יצחק אביו ואל אימו רבקה: ותצא רבקה מן המגדל אל שער המגדל לנשק ליעקב ולחבקו כי חיה רוחה בשמעה הנה יעקב בנך בא ותישק לו: ותרא את שני בניו ותכירם ותאמר אליו אלה הם בניך בני ותחבקם ותישק להם ותברכם לאמור בכם יכובד זרע אברהם ואתם תהיו לברכה בארץ: ויבא יעקב אל יצחק אביו אל חדרו אשר בו ישכב ושני בניו עמו וישתחו ויקח את ידי אביו וישק לו ויתלה יצחק על צוארי יעקב בנו ויבךּ על צואריו: ויחלוף הצל מעיני יצחק וירא את שני בני יעקב לוי ויהודה ויאמר הבניך הם אלה בנִי כי ידמו לך: ויאמר לו כי בניו הם ובאמת ראית כי בני הם: ויקרבו אליו ויפן וינשקם ויחבקם כלם יחד וירד רוח הנבואה בפיו ויקח את לוי ביד ימינו ואת יהודה בשמאלו: ויפן אל לוי ויחל לברכו ראשונה ויאמר אליו יברך ה׳ אלהי הכל אדנֵי כל העולמים אותך ובניך בכל העולמים: ויתן ה׳ לך ולזרעך גדולה וכבוד וקרב אותך וזרעך אליו מכל הבשר לשרתו במקדשו כמלאכי הפנים וכקדושים כן יהיה זרע בניך לכבוד ולגדולה ולקדושה ויגדלם בכל העולמים: והיו נשיאים ושופטים וכהנים מכל זרע בני יעקב אשר דברי ה׳ בצדק ידברו וכל משפטיו בצדק ישפטו והגידו דרכיו ליעקב והראוּם לישראל ברכת ה׳ תושם בפיהם לברך כל זרע יקיר: לך קראה אמך שמך לוי ובאמת קראה שמך תלווה לה׳ תהיה ואוהב לכל בני יעקב שולחנו לך יהיה ואתה ובניך תאכלו עליו ובכל הדורות יהי שלחנך מלא ולא יחסר לך מאכלך לכל העולמים: וכל שונאיך לפניך יפלו וכל צריך יכרתו ויאבדו ומברכיך ברוכים הם וכל עם מארריך ארורים יהיו: וליהודה אמר יתן לך ה׳ כח ועצמה לדרוך על כל משנאיך נשיא תהיה אתה ואחד מבניך לבני יעקב שמך ושם בניך ילך ויעבור בכל הארץ והמדינה ויראו עמים מפניך וירעדו כל הגויים וכל העמים יחרדו: בך תהיה עזרת יעקב ובך תמצא ישועת ישראל: ובשבתך על כסא הכבוד תגדל צדקתך וגדול יהיה השלום לכל זרע בניך מברכך ברוך וכל משנאיך ולוחציך ומקלליך יכרתו ויאבדו מן הארץ והיו ארורים: ויפן וישק לו שנית ויחבקהו וישמח מאד כי ראה את בני יעקב בנו בצדק: ויצאו מבין רגליו ויפלו וישתחו לו ויברכם וילן שם אצל יצחק אביו בלילה ההוא ויאכלו וישתו בשמחה: ויישֵן את שני בני יעקב אחד מימינו ואחד משמאלו ותחשב לו צדקה: ויספר יעקב הכל לאביו בלילה את אשר עשה ה׳ עמו חסד גדול ואשר הצליח את כל דרכיו ויצילהו מכל רע: ויברך יצחק את אלהי אביו אברהם אשר לא עזב חסדו ואמיתו מבן עבדו יצחק:

​

ויהי בבקר ויספר יעקב ליצחק אביו את דבר הנדר אשר נדר לה׳ והמראה אשר ראה ואשר בנה מזבח והכל נכון לקרבן להקריב לפני ה׳ כאשר נדר וכי בא לשאתו על החמור: ויאמר יצחק אל יעקב בנו לא אוכל לבוא עמך כי זקנתי וכבדה בעבורי הדרך לך בני בשלום כי בן חמש וששים ומאה שנה אנכי היום ולא אוכל לנסוע הושב את אמך ותלך אתך: ואנכי ידעתי בני כי בעבורי באת והיום הזה יהיה ברוך אשר בו ראיתני חי וראיתיך אני בני: הצלח ועשה את נדרך אשר נדרת ואל תאחר את נדרך ומצא חן בעיני עושה כל אשר לו נדרת נדר: ויאמר אל רבקה לכי עם יעקב בנך ותלך רבקה עם יעקב ועמה דבורה ויבואו בית אל: ויזכר יעקב את הברכה אשר ברכו אביו ושני בניו לוי ויהודה וישמח ויברך את אלהי אבותיו אברהם ויצחק: ויאמר עתה ידעתי כי תקוות עולם לי ולבני לפני אלהֵי כל וככה הוחק על אודות שניהם ויכתב להם כעדות עולם בלוחות השמים אשר ברכם יצחק:
 

לב

וילן בלילה ההוא בבית אל ויחלום לוי והנה מינוהו ויושיבוהו לכהן לאל עליון אותו ואת בניו לעולם ויקץ משנתו ויברך את ה׳: וישכם יעקב בבוקר בארבעה עשר לחודש השביעי ויעשר את כל מה שבא עמו מאדם עד בהמה ומן הזהב עד כל הכלים והבגדים ויעשר מכל: ויהי בימים ההם ותהר רחל את בנימין בנה ויספור יעקב את בניו ממנו ומעלה ויפול לוי בגורל ה׳ וילבישהו אביו בגדי כהונה וימלא את ידיו: ובחמישה עשר לחודש הזה העלה על המזבח פרים בני בקר ארבעה עשר ואילים עשרים ושמונה וצאן ארבעים ותשעה כבשים וששים טלאים וגדיי עזים עשרים ותשעה עולה על המזבח לקרבן אשה ריח ניחוח לה׳ אלהים: זה קרבן נדרו אשר נדר לעשר ומנחתם ונסכיהם: ויהי כאשר אכלה האש ויקטר קטורת על האש עליהם ולקרבן תודה פרים שנים ואילים ארבעה כבשים עשרה ושעירים ארבעה וכבשים בני שנה שנים וגדיי עזים שנים ככה יעשה כל בוקר שבעת ימים: ויאכלו שם הוא וכל בניו ואנשיו בשמחה שבעת ימים ויברכו ויהללו את ה׳ אשר הצילו מכל תלאותיו ואשר הקים לו את נדרו: ויעשר את כל הבהמה הטהורה ויעש עולה ואת הבהמה הטמאה נתן ללוי בנו ויתן לו את נפשות האדם: ויכהן לוי בבית אל לפני יעקב אביהו מעשרת אחיו ויהי שם לכהן ויתן לו יעקב את נדרו ויעשר כן מעשר שנית לה׳ ויקדשהו ויהי קדש לו: ועל כן צווה בלחות השמים לחוק לעשר מעשר שני לאכל לפני ה׳ במקום אשר יבחר לשכן שמו שם שנה בשנה ואין לחוק הזה קץ הימים עד עולם: והמצווה הזאת כתובה לעשותה שנה בשנה לאכל מעשר שני לפני ה׳ במקום אשר יבחר ולא ישאירו ממנו משנה לשנה הבאה: כי בשנתו יאכל הזרע עד תשובת השנה והגפן עד ימי הגפן והזית עד ימי הזית זמנו: וכה יאכלוהו יחד בבית הקודש ולא יעשוהו ישן והנותר ממנו תבל יהיה ובאש ישרף כי טמא הוא: וכל מעשר בקר וצאן קודש לה׳ ולכהניו יהיה אשר יאכלהו לפניו שנה בשנה כי כן צווה ונחרתו דברי המעשר בלחות השמים: 

​

ובלילה השני בעשרים ושנים לימי החדש אמר יעקב לבנות את המקום ולהקיפו גן ולקדשו ולעשותו קדוש לעולם לו ולבניו אחריו: וירא אליו ה׳ בלילה ויברכהו ויאמר לא יקרא שמך עוד יעקב לבדו כי אם ישראל יהיה שמך: ויאמר אליו שנית אני ה׳ אלהיך אשר בראתי את השמים ואת הארץ והפריתיך והרביתיך במאד מאד ומלכים ממך יהיו וירדו בכל מדרך כף רגל אדם: ויכל לדבר עמו ויעל מעליו: 

​

וירא במראות הלילה והנה מלאך יורד מן השמים ושבעה לוחות בידיו ויתן ליעקב ויקרא את הכתוב בהם אשר יהיה לו ולבניו בכל העולמים: ויראהו את הכתוב בלוחות ויאמר לו אל תבנה את המקום הזה ואל תעשהו מקדש לעולם ואל תשב פה כי לא לך המקום הזה: לך אל בית אברהם אביך ושב שם אצל יצחק אביך עד יום מות אביך כי במצרים תמות בשלום ובארץ הזו תקבר בכבוד בקברות אבותיך עם אברהם ויצחק: אל תירא כי כאשר ראית וקראת כן יהיה הכל ואתה כתוב הכל כאשר ראית וקראת: ויאמר יעקב ואיך אזכור את כל אשר קראתי וראיתי ויאמר לו אני אזכירך הכל: ויעל מאתו ויקץ משנתו ויזכור את כל אשר קרא וראה ויכתוב את כל הדברים אשר קרא ואשר ראה: ויעש שם עוד יום אחד ויקרב בו ככל אשר הקריב בימים הראשונים ויקרא שמו עצרת כי נוסף היום ההוא לראשונים להם קרא חג: וככה כתוב הוא בלחות השמים על כן נגלה לו לעשות ולהוסיף אותו לחג על שבעת הימים: ויקרא שמו עצרת כי יעלו אותו על עדות הימים ובחג ובמספר ימי השנה: ובליל העשרים ושלשה לחודש הזה מתה דבורה מינקת רבקה ויקברוה מתחת לעיר תחת אלון הנחל ויקרא שם הנחל ההוא נחל דבורה והאלון אלון אבל דבורה: ותלך רבקה ותשוב לביתה וישלח יעקב בידה אל יצחק אביו אילים וצאן ושעירים לעשות מטעמים לאביו כאשר אהב: והוא הלך אחרי אמו עד כברת ארץ וישב שמה: ותלד רחל בלילה בן ותקרא שמו בן עניי כי הקשתה בלדתה ואביו קרא שמו בנימין באחד עשר לחודש השמיני בשנת אחת לשבוע הששי ליובל ההוא: ותמת שם רחל ותקבר בארץ אפרתה היא בית לחם ויצב יעקב מצבה על קבר רחל בדרך על קברה:

 
לג

וילך יעקב וישב בארץ הנגב במגדל עדר וילך אל יצחק אביו הוא ולאה אשתו בראש החודש העשירי: וירא ראובן את בלהה שפחת רחל פלגש אביו רוחצת במים בסתר ויאהבהַ: ויתחבא בלילה ויבא אל בית בלהה לילה וימצאה שוכבת במיטה לבדה והיא ישנה בביתה: וישכב עמה ותקץ והנה ראובן איתה על משכבה ויגל כנפה ותתפשהו ותצעק ותכר כי ראובן הוא ותבוש מפניו ותנח ידה ממנו ויברח: ותתעצב על הדבר הזה מאד ולא הגידה לאיש ויהי כבוא יעקב ויבקשה ותאמר לו לא טהורה אני לך כי נטמאתי לך כי טמא אותי ראובן וישכב עמי בלילה ואני ישנה ולא ידעתי עד כי גילה כנפי וישכב עמי: ויחר אף יעקב בראובן מאד על שכבו עם בלהה כי גלה את כסות אביו: ולא קרב יעקב אליה כי טמאה ראובן וכל אדם כי יגלה כסות אביו רעים מעשיו מאד ותבל הוא לפני ה׳: על כן כתוב וחקוק בלוחות השמים כי לא ישכב איש עם אשת אביו וכי לא יגלה את כסות אביו כי טמא הוא מות ימותו יחדיו האיש אשר ישכב את אשת אביו והאשה כי טומאה עשו בארץ: ולא יהיה טמא לפני אלהינו בעם אשר בחר לו לנחלה: ועוד כתוב ארור שוכב עם אשת אביו כי גלה ערות אביו ויאמרו כל קדושי ה׳ אמן ואמן: 

​

ואתה משה צו את בני ישראל ושמרו את הדברים האלה כי משפט מוות לו וטמא הוא ואין כפרה לכפר על האדם אשר עשה הרע הזה כי אם להמיתו ולהרגו ולרגמו באבנים ולהכריתו מבין עם אלהינו: כי לא יחיה יום אחד בארץ כל איש אשר יעשה זאת בישראל כי נתעב וטמא הוא: ואל יאמרו לראובן היו חיים וכפרה בשכבו עם פילגש אביו ובעלה יעקב אביו חי: כי עוד לא נגלו המשפט והחוק כתֻמָם לכל כי אך בימיך היה לחק עולם לדורות עולם: ואין לחוק הזה חליפת הימים ואין כפרה לו כי אם יכרתו שניהם יחד מתוך העם ביום אשר בו עשו את הדבר יומתו: ואתה משה כתוב לישראל ולא יעשו כדבר הזה ולא ישחיתו לחטוא חטא מוות כי ה׳ אלהינו שופט אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד: ואמרת להם את דברי הברית האלה למען ישמעו לשמור ולהשמר ולסור מהם ולא יאבדו ולא יכרתו מן הארץ כי טמאה ותועבה ותבל וגעל לפני אלהינו כל עושה אלה בארץ: ואין חטא גדול מהזנות אשר יזנו בארץ כי עם קדוש ישראל לה׳ ועם סגולה לאלהיו ועם כהנים וממלכת סגֻלה ונחלתו הוא ולא תיראה טמאה כזו בתוך העם הקדוש: 

​

ובשנה השלישית בשבוע השישי הלך יעקב וכל בניו וישבו בבית אברהם בקרבת יצחק אביו ואמו רבקה: ואלה שמות בני יעקב ראובן בכורו ושמעון ולוי ויהודה ויש שכר וזבולון בני לאה ובני רחל יוסף ובנימין ובני בלהה דן ונפתלי ובני זלפה גד ואשר ודינה בת לאה בת יחידה ליעקב: וילכו וישתחוו ליצחק ולרבקה ויהי בראותם אותם ויברכו את יעקב וכל בניו וישמח יצחק מאד כי ראה את בני יעקב בנו הצעיר ויברך אותם:

​

​

לד

ובשנה הששית לשבוע הזה ליובל הארבעים וארבעה ההוא שלח יעקב את בניו לרעות את צאנו ונעריו עמהם אל מדבר שכם: ויזעקו עליהם שבעת מלכי האמורי להרגם מן המארב תחת העצים לבוז את מקניהם ונשיהם: ויעקב ולוי ויהודה ויוסף היו בבית אשר בו יצחק אביהם כי עצבהו רוחו ולא יכלו לעזבו ובנימין הוא הקטן לכן ישב אצל אביו: ויבאו מלכי תפוח ומלכי מרשה ומלכי סרטן ומלכי שלה ומלכי געש ומלך בית חורון ומלך מענֵי שכיר וכל היושבים בהר ההוא אשר ישבו בחורשת ארץ כנען: ויגידו ליעקב כי הנה מלכי האמורי סבבו את בניו ויבוזו את מקניהם: ויקם מביתו הוא ושלשת בניו וכל עבדי אביו ועבדיו ויצאו עליהם כששת אלפים איש שולף חרב: ויכום במדבר שכם וירדפו אחרי הבורחים ויכום לפי חרב ויהרגו את מרשה ואת תפוח ואת שרגן ואת שלה ואת מעני שכיר ואת געש: ויאסוף את מקנהו ויגבר עליהם וישם מס עליהם החומש מפרי ארצם ויבן את ארבל ואת תמנת חרס: וישב בשלום ויעש עמהם שלום ויהיו לו עבדים עד יום רדתו הוא ובניו מצרימה:

​

ובשנה השביעית לשבוע הזה שלח את יוסף לדעת את שלום אחיו מביתו שכמה וימצאם בארץ דותן: ויתנכלו אליו ויעשו לו בערמה להמיתו וישובו וימכרהו לסוחרים ישמעאלים ויורידהו מצרימה וימכרֻהו לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים: ובני יעקב שחטו שעיר עזים ויטבלו את כתונת יוסף בדמו וישלחו אל יעקב אביהם ויהי זה בעשירי לחודש השביעי: ויביאוה לו ויתאבל כל היום ההוא עד הערב ויהי קודח בהתאבלו על מותו ויאמר חיה רעה אכלה את יוסף ויהיו עמו כל אנשי ביתו ביום ההוא ויעצבו ויתאבלו עמו כל היום: ותשמע בלהה ביום ההוא כי אבד יוסף ובהתאבלה עליו מתה והיא יושבת בכפר טוב ודינה בתו מתה אחרי אבד יוסף ויבואו על ישראל שלשת מקרי האבל האלה בחדש אחד: ויקברו את בלהה ממול קבר רחל ואת דינה בתו קברו שם: ויתאבל על יוסף שנה אחת ולא חדל כי אמר ארד שאולה בהתאבלי על בני: ויקומו בניו ובתו לנחמו ולא התנחם על בנו: על כן הוקם על בני ישראל לענות נפשם בעשרה לחודש השביעי בבוא היום אשר בו יבכו את יוסף אצל יעקב אביו לכפר בו עליו בשעיר עזים בעשרה לחודש השביעי פעם בשנה בעבור חטאותיהם כי העציבו את רחמי אביהם בעבור יוסף בנו: ויושם היום ההוא להתעצב בו בעבור חטאותיהם ובעבור כל פשעם ובעבור כל שגגותיהם לטהר נפשם ביום ההוא פעם בשנה: 

​

ואחרי אבוד יוסף לקחו להם בני יעקב נשים שם אשת ראובן עדה ושם אשת שמעון אדיבה הכנענית ושם אשת לוי מלכה מבנות ארם מזרע בני תרח ושם אשת יהודה בת שוע הכנענית ושם אשת יששכר חיזקה ושם אשת זבלון נעמה ושם אשת דן עגלה ושם אשת נפתלי רושה הארמית ושם אשת גד מעכה ושם אשת אשר יונה ושם אשת יוסף אסנת המצרית ושם אשת בנימין יסכה: וישב שמעון ויקח אשה שנית מארם כאחיו:
 

לה

ובשנה אחת לשבוע הראשון ביובל הארבעים וחמישה קראה רבקה ליעקב בנה ותצווהו על אביו ועל אחיו לכבדם כל ימי חיי יעקב: ויאמר יעקב אעשה ככל אשר צויתני כי לכבוד ולגדולה לי הדבר הזה וצדקה לי לפני ה׳ לכבדם: ואת אמי תדעי מיום הולדי עד היום הזה כל מעשי וכל אשר בלבי כי כל ימי חשבתי טובה על כל איש: ואיך לא אעשה את הדבר הזה אשר צויתיני לכבד את אבי ואת אחי: אמרי לי אמי מה עוול ראית בי ואני אסור ממנו והיה לי חסד: ותאמר אליו בני כל ימי לא ראיתי בך דבר עוולה כי אם הישר ורק אמת ואגיד לך בני אני בשנה הזאת אמות ולא אוציא את השנה הזו בחיים כי ראיתי בחלומי את יום מותי כי לא אחיה למעלה ממאה וחמישים וחמש שנה והנה כליתי כל ימי חיי אשר עלי לחיות: ויצחק יעקב לדברי אמו כי אמרה אמו אשר תמות והיא יושבת למולו וכחה כח כי תבוא ותצא ולא נלאתה מכחה ושיניה חזקות וכל חלי לא נגע בה כל ימי חייה: ויאמר אליה יעקב אשרי אמי בקרוב ימי לימי חייך והיה ככה כוחי בי ככחך ולא תמותי כי חינם תדברי אתי על מותך:
 
ותבוא אל יצחק ותאמר לו שאלה אחת אשאל ממך השבַּע את עשו כי לא יפשע ביעקב ולא ירדפנו בשנאה כי אתה ידעת את יצר לב עשו כי רע הוא מנעוריו ואין טוב בו כי יבקש להמיתו אחרי מותך: ואתה ידעת את כל אשר עשה כל הימים למיום לכת יעקב אחיו חרנה עד היום הזה כי בכל לבו עזבנו ויעש הרע אתנו עדריך לקח לו ויולך את כל מקנך מפניך: וכאשר בקשנוהו ונשאלהו על אשר לנו ויעש כאדם המרחם עלינו: ולבו מר עליך כי ברכת את יעקב בנך התמים והישר כי אין בו רע כי אם טוב ומיום בואו מחרן עד היום הזה לא גרע ממנו מאומה כי הכל יביא לנו בזמנו ושמח בכל לבו בקחתנו מידו ויברכנו ולא יפרד ממנו מיום בואו מחרן עד היום הזה והוא יושב עמנו תמיד ויכבדנו: ויאמר לה יצחק אני ידעתי וראיתי את מעשי יעקב אשר אתנו כי בכל לבו יכבדנו ואוהב את עשו בראשונה מיעקב מיום הולדו ועתה אהבתי את יעקב מעשו כי הרבה להרע מעשיו ואין בו צדק כי כל דרכו חמס ורשע סביבותיו: ועתה יפעם לבי על כל מעשיו ולא ינצל הוא וזרעו כי הם יעברו מן הארץ ויכרתו מתחת השמים כי עזב את אלהי אברהם וילך אחרי נשיו אחרי הטומאה ואחרי שגגתן הוא ובניו: ואת אמרת לי כי אשביעהו כי לא יהרוג את יעקב אם ישבע לא יקים את שבועתו ולא יעשה טוב כי אם רע: ועל בקשו להרוג את יעקב אחיו לא יצלח כי ביד יעקב ינתן ולא ימלט ובידו ירד: ואת אל תיראי על דבר יעקב כי שומר יעקב גדול הוא ועצום ונכבד ומהולל משומר עשו: 

​

ותשלח רבקה ותקרא לעשו ויבוא אליה ותאמר לו שאלה יש לי בני לשאול ממך ואמור כי תעשה את אשר אומר לך בני: ויאמר לה אני אעשה כל אשר תאמרי לי ולא אמנע מאומה משאלתך: ותאמר אליו אשאל ממך כי ביום מותי תביאני ותקברני אצל שרה אם אביך וכי אתה ויעקב אחיך תאהבו איש את רעהו ולא יבקש איש לאחיו רעה כי יאהבהו למען תגדלו בני ונכבדתם בתוך הארץ ולא ישמח עליכם זר והיתם ברכה ולרחמים בעיני כל אוהביכם: ויאמר אעשה ככל אשר אמרת לי וקברתיך ביום מותך אצל שרה אם אבי כאשר ביקשת כי יהיו עצמותיה קרובות לעצמותיך: ואת יעקב אחי אוהב מכל בשר ואין לי אח בכל הארץ כי אם הוא לבדו ולא גדולה היא לי זאת אם אוהבהו כי אחי הוא ויחדיו נזרענו בבטנך ויחדו יצאנו מרחמך ואם לא אוהב את אחי את מי אוהב? וגם אני אבקשך כי תעידי ביעקב בעבורי ובעבור בני כי ידעתי כי מלוך ימלוך עלי ועל כל בני כי ביום אשר ברכו אבי שם אותו מעל ואותי שם מתחת: ואני נשבעתי לך כי אוהבהו ולא אבקש רעתו כל ימי חיי כי אם רק טובה וישבע לה על כל הדבר הזה:

​

ותקרא ליעקב לעיני עשו ותצוהו כדבר אשר דברה עם עשו: ויאמר אעשה רצונך והאמיני לי כי לא יצא רע ממני ומבני על עשו אחי ולא אהיה הראשון להרע כי אם אהבתי תקדמהו: ויאכלו וישתו היא ובניה בלילה ההוא ותמות בת שלשה יובלים ושבוע אחד ושנה אחת בלילה ההוא ויקברוה שני בניה עשו ויעקב במערת המכפלה בקרבת שרה אם אביהם:

 
לו

ובשנה השישית לשבוע הזה קרא יצחק לשני בניו עשו ויעקב ויבאו אליו ויאמר להם בני הנני הולך בדרך אבותי אל בית העולם אשר שם אבותי: קברוני בקרבת אברהם אבי במערת המכפלה בשדה עפרון החתי אשר קנה אברהם לאחוזת קבר שמה תקברוני: וזאת אצווכם בני כי תעשו הצדק והישר בארץ למען יביא ה׳ עליכם את כל דברו לעשות לאברהם ולזרעו: ואהבתם בני את אחיכם בינכם כאיש אשר יאהב את נפשו וכבקש איש לאחיו להיטיב לו ולעשות יחד בארץ ואהבו זה את זה כנפשכם: ועל דבר האלילים אצוכם ואעידה בכם כי תתעבו אותם ושברתם ושנאתם ולא תאהבום כי מלאי שגגה הם לעובדיהם ולמשתחווים להם: וזכרתם בני את ה׳ אלהי אברהם אביכם וכבדוהו ועבדוהו בצדק למען ירבכם בשמחה והפרה זרעכם ככוכבי השמים לרוב ונטעכם בארץ מטע צדק אשר לא ישרש לכל דורות העולם: ועתה אשביעכם בשבועה גדולה אשר אין שבועה אשר תגדל ממנה בשם המהולל והנכבד והגדול אשר עשה את השמים ואת הארץ והכל יחד כי תיראוהו ותעבדוהו: ואהבו כל אחד את אחיו ברחמים ובצדק ולא ידרוש איש רע לאחיו מעתה ועד עולם כל ימי חייכם למען תצליחו בכל מעשיכם ולא תאבדו: וכי ידרוש איש מכם רע לאחיו דעו כי מעתה כל אשר יבקש רעה לאחיו בידו יפול ונכרת מארץ החיים וזרעו יאבד מתחת השמים: וביום הקללה והמבוכה ובאש הבוערת והאוכלת כאשר שרף את סדום ככה ישרוף את ארצו ואת עירו ואת כל אשר לו ונמחה מספר עדות בני אדם ולא יבוא בספר החיים כי יאבד ועבר לקללת עולם כי לכל הימים יהיה דינם כי תתחדש בשנאה ובקללה ובקצף ובצער ובחמה ובמכה ובחולי עולם: אני אדבר ואעידה בכם בני במשפט אשר יבוא על האשם אשר יחשוב רעת אחיו בלבבו ויבקש לעשות עוול לאחיו:

​

ויחלק את כל מקנהו בין שניהם ביום ההוא ויתן לבכור את החלק הגדול המגדל וכל סביבותיו וכל אשר קנה אברהם בבאר שבע: ויאמר את החלק הזה אגדיל לבכור ויאמר עשו מכרתי ואתן את בכורתי ליעקב ליעקב ינתן ולא אדבר דבר בזה כי לו היא: ויאמר יצחק תנוח עליכם ברכתי בני ועל זרעכם ביום הזה כי לא נעצב לבי בדברי הבכורה כי לא יעשה בעבורה רע: וברך אל עליון את האיש אשר יעשה צדק אותו וזרעו עד עולם: ויכל לצוותם ולברכם ויאכלו וישתו לפניו וישמח כי דעה אחת בינהם ויצאו מאתו וינוחו ביום ההוא וישנו: וישן יצחק במטתו ביום ההוא וישמח וישן שנת עולמים וימת בן מאה ושמונים שנה עשרים וחמישה שבועות וחמש שנים ויקברהו שני בניו עשו ויעקב: וילך עשו לארץ אדום אל הר שעיר וישב שם ויעקב ישב בהרי חברון במגדל אשר בארץ מגורי אברהם אביו: ויעבוד יעקב את ה׳ בכל לבו במצוותיו הנגלות אשר חלק בימי הולדתו:

​

ותמות לאה אשתו בשנה הרביעית לשבוע השני ביובל הארבעים וחמשה ויקברנה במערת המכפלה אצל רבקה אמו משמאל לקבר שרה אם אביו: ויבאו כל בניה ובניו לבכות ללאה אשתו עמו ולנחמו עליה כי התאבל עליה: כי אהֵבה מאד מיום מות רחל אחותה כי תמימה וישרה היתה בכל דרכיה ותכבד את יעקב ובכל הימים אשר הייתה עמו לא שמע מפיה דבר קשה כי עדנה וישר ושלום וכבוד היו בה: ויזכר את כל מעשיה אשר עשתה בחייה ויתאבל עליה מאד בכל לבו ובכל נפשו:

 
לז

ויהי ביום מות יצחק אבי יעקב ועשו וישמעו בני עשו כי נתן יצחק את הבכורה ליעקב בנו הקטן ויקצפו מאד: ויריבו באביהם לאמר הלא אתה הבכור ויעקב הצעיר ולמה זה נתן אביך את הבכורה ליעקב ואותך עזב? ויאמר אליהם כי מכרתי את בכורתי ליעקב במעט נזיד עדשים וביום אשר שלחני אבי לצוד ולהביא לו בעבור יאכל ויברכני בא במרמה ויבא לאבי מטעמים ומשקה ויברכו אבי ואותי שם תחת ידו: ועתה השביענו אבי אותי ואותו כי לא נדרוש איש רעת אחיו וכי נחיה באהבה ובשלום איש עם אחיו ולא נשחית דרכנו: ויאמרו אליו לא נשמע אליך לעשות עמו שלום כי כוחנו עצום מכוחו ואנחנו עצומים ממנו נצא עליו ונהרגהו ונאביד את בניו ואם לא תלך עמנו נשטמך: עתה שמענו ונשלח בארם ובפלשתים ובמואב ובעמון ונבחר לנו אנשים בחירים הבוערים לקרב ונצא עליו ונלחמנו בו ונשמידו מן הארץ בטרם יכה שרש ועצמה: ויאמר אליהם אביהם אל תלכו ואל תעשו מלחמה בו לבל תפלו לפניו: ויאמרו אליו זה הוא אשר עשית מנעוריך עד היום הזה ותבא צוארך בעולו לא נשמע לדבר הזה: וישלחו אל ארם ולאדורם רע אביהם וישכרו מהם אלף בני חיל בחורי מלחמה ויבואו אליהם ממואב ומבני עמון אשר שכרו אלף בחורים ומפלשתים אלף בחורי מלחמה ומאדום ומן החורים אלף בחורי מלחמה ומן החתים אנשים אמיצים בני חיל: ויאמרו אל אביהם צא נהלם ואם לא והרגנוך וימלא קצף וחמה בעת ראותו את בניו והם מאלצים אותו כי ילך לפניהם וינהלם על יעקב אחיו: ואחר זכר את כל הרעה הטמונה בלבו על יעקב אחיו ולא זכר את שבועתו אשר נשבע לאביו ולאמו אם ידרוש כל ימי חיו רעה ליעקב אחיו: 

​

ובכל זה לא ידע יעקב כי באים הם עליו למלחמה והוא מתאבל על לאה אשתו עד כי קרבו מאד אל המגדל בארבעת אלפים אנשי חיל בחורי מלחמה: וישלחו אליו אנשי חברון לאמר הנה אחיך בא עליך להלחם בך בארבעת אלפים איש חגורי חרב ונושאי מגינים וכלי מלחמה כי אהבו את יעקב מעשו ויגידו לו כי יעקב איש נדיב ורחום מעשו: ולא האמין יעקב עד כי קרבו מאד אל המגדל ויסגור את שערי המגדל ויעמד בפתחיו וידבר עם אחיו עשו: ויאמר תנחומים טובים נחמתני הבאת אלי בגלל אשתי אשר מתה הזאת היא השבועה אשר נשבעת לאביך ולאמך פעמיים לפני מותם: חטאת לשבועה וחרצת משפטך בעבור אשר נשבעת לאביך: 

אז ישא עשו את קולו ויאמר אליו אין לבני האדם ולחיית הארץ שבועת אמת ואשר נשבעו שבועתם עד עולם בבוקר ידרשו זה לזה רעה ולהרוג איש את שונאו וצרו: ותשנאני אותי ואת בני עד עולם ואין לעשות עמך אחוה: שמע דברי אלה אשר אומר אליך אם יהפוך חזיר עורו ושערותיו כצמר ירכו אם יצמיח בראשו קרנים כקרני איל וצאן אז אעשה עמך אחוה: ואם יפרדו יונקים משדי אמם אהיה לך אח ואם יעשו הזאבים שלום עם השיות לבלתי אכלם ולבלתי הציק להם ואם יהיה לבם להיטיב אז יהיה בלבי עליך שלום: ואריה כי יתרע עם השור ואם יצמד אתו בעול אחד וחרש עמו אז אעשה עמך שלום: וכי ילבין העורב כחסידה אז אדע כי אהבתיך ועשיתי עמך שלום הכרת תכרת אתה ונכרתו בניך ולא יהיה שלום: וירא יעקב כי רע לבו של עשו עליו ובכל נפשו יבקש להמיתו וכי בא ויקפוץ כחזיר מיער הבא אל הרמח הדוקר אותו ולא יסוג ממנו אז אמר לאנשיו ולעבדיו להתנפל עליו ועל כל אשר איתו:
 

לח

ואחר דיבר יהודה אל יעקב אביו לאמור דרוך קשתך ושלח חצך והפל את השונא והמת את הצר והתחזק כי לא נמית אנחנו את אחיך כי כמוך הוא לכבוד אצלנו: וימהר יעקב וידרוך קשתו וישלח חיצו ויפל את עשו אחיו ויהרגהו: וישלח עוד חיצו ויך את אדורם הארמי בחזה שמאלו וימיתהו: ואחר יצאו בני יעקב הם ועבדיהם ויתחלקו לארבע פינות המגדל: ראשונה יצא יהודה ונפתלי וגד עמו וחמישים נערים עמם פני נגבה למגדל ויכו את כל אשר מצאו לפניהם ולא נמלט מהם עד אחד: ולוי ודן ואשר יצאו פני מזרחה למגדל וחמישים נערים אתם ויכו את גבורי מואב ועמון: ויצאו ראובן ויששכר וזבולון פני צפונה למגדל וחמישיהם ונערים אתם ויכו את אנשי המלחמה אשר לפלשתים: ויצאו שמעון ובנימין וחנוך בן ראובן פני מערב למגדל וחמישיהם עמם ויכו מאדום ומהחורים ארבע מאות איש אמיצים אנשי מלחמה: ושש מאות איש נסו וארבעת בני עשו נסו עמהם ויעזבו את אביהם הרוג כאשר נפל על הגבעה אשר באדורם וירדפו בני יעקב אחריהם עד הר שעיר ויעקב קבר את אחיו בגבעה אשר באדורם וישוב אל ביתו: וישלחו אל אביהם לדעת היעשו שלום עמהם אם ימיתום: וישלח יעקב אל בניו כי יעשו שלום עמהם וישימו את עול העבדות עליהם ויעלו מס ליעקב ולבניו כל הימים: וילחצו בני יעקב את בני עשו בהר שעיר ויכניעו ערפם להיות עבדים לבני יעקב: ולא נחלצו בני עשו מעל העבדות אשר שמו עליהם בני יעקב עד יום רדת יעקב מצרימה: 

​

ואלה המלכים אשר מלכו לאדום לפני מלך מלך על ישראל עד היום הזה בארץ אדום: וימלוך בלק בן בעור ושם עירו דנהבה וימת בלק וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה: וימת יובב וימלך תחתיו חושם אשר מהר תימן: וימת חושם וימלוך תחתיו הדד בן בדד אשר הכה את מדין בשדה מואב ושם עירו עוית: וימת הדד וימלך תחתיו שלמן מן עמלק אשר ממשרקה וימת שלמן וימלך תחתיו שאול אשר מרחובות הנהר: וימת שאול וימלך תחתיו בעל חנן בן עכבור: וימת בעל חנן וימלך תחתיו הדד ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב: אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום:
 
 

לט

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען: אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה ויורידהו מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים: וישם את יוסף על כל ביתו ותהי ברכת ה׳ בבית המצרי בגלל יוסף וכל אשר עשה הצליח ה׳ בידו: ויעזוב המצרי את כל אשר לו ליוסף כי ראה כי ה׳ עמו וכל אשר יעשה יצליח ה׳: ויוסף יפה תואר ויפה מראה מאד ותשא אשת אדניו את עיניה ותרא את יוסף ותחמדהו ותבקש ממנו לשכב עמה: והוא לא מסר לה את נפשו ויזכור את ה׳ ואת הדברים אשר קרא בספרי יעקב אביו מדברי אברהם כי לא יזנה איש עם אשת איש כי עליו משפט מות אשר הושם עליו בשמים לפני אל עליון והחטא יעלה בעבורו בספרי עולם כל הימים לפני ה׳: ויזכור יוסף את הדברים האלה ולא חפץ לשכב עמה: ותבקשהו שנה אחת ולא אבה לשמוע: ותחבקהו ותתפשהו בבית לאלצו לשכב עמה ותסגור את דלת הבית והוא נשמט מידיה ויעזב בגדו בידה וישבור את הבריח וינוס מפניה החוצה: ותרא האשה כי לא ישכב עמה ותלשן עליו לפני אדוניו לאמר ביקש עבדך העברי אשר אהבת לאלצני לשכב עמי ויהי כהרימי קולי וינס ויעזב בגדו בידי בתפשי אותו וישבור את הבריח:

וירא המצרי את בגד יוסף והבריח שבור וישמע לדברי אשתו ויתן את יוסף בבית הסוהר במקום שם ישבו האסירים אשר אסר המלך: ויהי שם בבית הסהר ויתן ה׳ חן ליוסף בעיני שר שומרי בית הסוהר ורחמים מלפניו כי ראה כי ה׳ איתו וכל אשר יעשה יצליח ה׳: ויעזב הכל בידו ושר השומרים לא ידע איתו דבר כי ה׳ איתו וכל אשר יעשה יצליח ה׳ וישב שם שנתים ימים: ובימים ההם קצף פרעה מלך מצרים על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים ויתנם במשמר בית שר הטבחים בית הסהר אשר יוסף אסור שם: ויפקוד שר שומרי הסוהר את יוסף לשרתם וישרת לפניהם: ויחלמו שניהם חלום שר המשקים ושר האופים ויגידוהו ליוסף: וכאשר פתר להם כן היה להם את שר המשקים השיב פרעה על כנו ואת האופה המית כאשר פתר להם יוסף: וישכח שר המשקים את יוסף בבית הסוהר אף כי הודיעו את אשר יהיה לו ולא זכר להודיע את פרעה כאשר אמר לו יוסף כי שכח:
 

מ

ויהי בימים ההם ויחלום פרעה חלום פעמים בלילה אחד על דבר הרעה אשר תהיה בכל הארץ ויקץ משנתו ויקרא לכל פותרי החלומות אשר במצרים והמכשפים ויגד להם את שני חלומותיו ולא יכלו לדעת: ויזכור אז שר המשקים את יוסף וידבר עליו אל המלך ויוציאוהו מבית הסוהר ויספר לו את שני חלומותיו: וידבר לפני פרעה כי שני חלומותיו חלום אחד הם ויאמר לו שבע שנים תבאנה שבע בכל ארץ מצרים ואחרי כן שבע שני רעב אשר לא היה כמהו בכל הארץ: ועתה יפקד פרעה בכל ארץ מצרים פקידים ויקבצו אוכל העיר בעיר בימי שני השפע והיה לאכול לשובע בשני הרעב ולא תכרת הארץ מפני הרעב כי יחזק מאד: ויתן ה׳ ליוסף חן ורחמים בעיני פרעה ויאמר פרעה אל עבדיו לא נמצא איש חכם ונבון כאיש הזה כי רוח אלהים עליו: וישימהו משנה בכל מלכותו וימשילהו על כל מצרים ויושיבהו במרכבת המשנה אשר לפרעה: וילבישהו בגדי שש וישם רביד על צוארו ויקרא לפניו לאמר אב־רך ויתן את הטבעת בידו וימשילהו בכל ביתו ויגדלו ויאמר אליו לא יגדל ממך כי אם הכסא לבדו: וימשול יוסף בכל ארץ מצרים ויאהבוהו כל שרי פרעה וכל עבדיו וכל עושי מלאכת המלך כי ביושר יהלך ואין בו גאוה וגדל לב ולא משוא פנים ומקח שחד כי ביושר ישפט את כל עמי הארץ: ותשקוט ארץ מצרים לפני פרעה בגלל יוסף כי ה׳ עמו ויתן לו חן ורחמים לפני כל יודעיו ושומעי שמעו ותישר מלכות פרעה ואין שטן ואין רע: ויקרא המלך את שם יוסף צפנת פענח ויתן את בת פוטיפרע כהן און ליוסף לאשה: וביום עמוד יוסף לפני פרעה בן שלושים שנה היה, ובשנה ההיא מת יצחק. ויבוא כאשר אמר יוסף בדבר פתרון שני החלומות ויהיו שבע שני שׂבע ותפרה ארץ מצרים הרבה במידה אחת אלף ושמונה מאות מדות:
 

מא

וביובל הארבעים וחמישה בשבוע השני לקח יהודה לער בכורו אשה מבנות ארם ושמה תמר: וישנאה ולא שכב אתה כי אמו מבנות כנען ויבקש לשאת לו אשה ממשפחת אמו ולא נתנו יהודה אביו: והוא הבכור רע וימיתהו ה׳: ויאמר יהודה לאונן בנו בוא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך: וידע אונן כי לא לו זרעו יהיה כי אם לאחיו ויבא אל אשת אחיו וישפך הזרע ארצה וירע בעיני ה׳ וימיתהו: ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי בית אביך אלמנה עד אשר יגדל שלה בני ונתתיך לו לאשה: ויגדל ולא נתנה בת שוע אשת יהודה את שלה בנה להתחתן ותמת בת שוע אשת יהודה בשנת חמש בשבוע הזה: ובשנה הששית עלה יהודה לגוז את צאנו בתמנתה: ותסר תמר את בגדי אלמנותה ותתכס בצעיף ותתיפה ותשב בשער בדרך תמנתה: ובלכת יהודה מצָאה ויחשבהּ לקדשה ויאמר אליה אבא אליך ותאמר בא ויבא: ותאמר לו תן לי שכרי ויאמר לה אין בידי כי אם טבעתי אשר באצבעי ופתילי ומקלי אשר בידי: ותאמר אליו תנם לי עד אשר תשלח לי שכרי ויאמר אליה אשלח לך גדי עזים ויתנם לה ותהר לו: וילך יהודה אל צאנו והיא הלכה אל בית אביה: וישלח יהודה גדי עזים ביד רועה עדולמי ולא מְצָאה וישאל את אנשי המקום לאמר איה הקדשה אשר בזה ויאמרו אליו לא הייתה בזה קדשה ואין אצלנו קדשה: וישב ויגד לו כי לא מצאה ויאמר אליו שאלתי את אנשי המקום ויאמרו לי אין בזה קדשה ויאמר קומה ונלכה פן נהיה לצחוק: וככלות שלושה ירחים נודע כי הרה היא ויגידו ליהודה הנה תמר כלתך הרתה לזנונים: וילך יהודה אל בית אביה ויאמר לאביה ולאמה ולאחיה ויוציאוה לשרפה כי נבלה עשתה בישראל: ויהי אחר הוציאם אותה לשרפה ותשלח לחמיה את הטבעת והפתיל והמקל לאמר הכר נא למי אלה כי לו אני הרה: ויכר יהודה ויאמר צדקה תמר ממני ולא תשרפוה: ועל כן לא נתנה לשלה ולא יסף לקרוב אליה: ואחרי כן ילדה שני בנים את פרץ ואת זרח בשנת שבע לשבוע הזה השני: ואחרי כן כלו שבע שני השָבַע אשר אמר יוסף לפרעה: וידע יהודה כי רע הדבר אשר עשה לשכב עם כלתו ויבז בעיניו וידע כי חטא ושגה כי גלה כסות בנו ויחל להתעצב ויתחטא לפני ה׳ על חטאו: ודבר אליו ה׳ בחלום כי יכופר לו כי התחטא מאד ויתעצב ולא יסף לעשות כזאת: ויכופר לו כי שב מחטאו ומסכלותו כי חטא גדול הוא לפני ה׳ אלהינו וכל עושה זאת והשוכב עם כלתו ישרפהו באש למען יבער בה כי נבלה ותועבה עליהם באש ישרפום: ואתה משה צו את בני ישראל ולא תהיה נבלה בתוכם כי כל השוכב עם חותנתו ועם כלתו נבלה עשה באש ישרפו את האיש השוכב עמה ואת האשה וסר הקצף והמגפה מישראל: וליהודה אמרנו כי לא שכבו עמה שני בניו ועל כן קם זרעו ולא יכרת: כי הלך ויבקש דין על פי משפט אברהם אשר צווה לבניו כי צוה יהודה לשרפה באש:
 

מב

ובשנה הראשונה לשבוע השלישי ליובל הארבעים וחמישה החל לבוא רעב בארץ וימנע הגשם מן הארץ ולא יבוא מאומה: ותרעב הארץ ובארץ מצרים לבדה היה שבר כי קבץ יוסף את זרע הארץ בשבע שני השבע וישמרהו: ויבאו מצרים אל יוסף כי יתן להם שבר ויפתח את האוצרות אשר בהם תבואת השנה הראשונה וימכרנה לעם הארץ בכסף: וישמע יעקב כי יש שבר במצרים וישלח את עשרת בניו לשבור לו במצרים ואת בנימין לא שלח ויבואו בתוך הבאים: ויכירם יוסף והמה לא הכירוהו וידבר עמהם וישאלם ויאמר אליהם הלא אנשים מרגלים אתם ותבואו לבקש ערוות הארץ ויאסרם: ואחר פתחם וישאר את שמעון לבדו ותשעת אחיו שלח: וימלא אמתחותיהם בר ואת כספם שם להם באמתחותיהם והם לא ידעו: ויצום להביא את אחיהם הקטן כי אמרו לו כי אביו חי ואחיהם הקטן עמו: ויעלו מארץ מצרים ויבאו ארצה כנען ויגידו לאביהם כל אשר מצאם ואיך דבר עמהם האיש שר הארץ קשות ויחזק בשמעון עד הביאם לו את בנימין: ויאמר יעקב אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו ועלי רעתכם: ויאמר לא ילך בני עמכם פן יחלה כי שנים ילדה אמם והאחד אבד ואת זה תקחו וקדח בדרך והורדתם שיבתי ביגון המוותה: כי ראה כי שב כספם כולו בצרורותיהם ועל כן ירא לשלחו: 

​

והרעב גדול וחזק בארץ כנען ובכל הארץ לבד מארץ מצרים כי רבים מבני מצרים אצרו זרעם לשבר בראותם את יוסף צובר זרע וישימהו באוצרות וישמור לשנות הרעב: ויתנהלו בני מצרים בלחם אשר להם בשנת הרעב הראשונה: ויהי בראות ישראל כי חזק מאד הרעב בארץ ואין רווחה ויאמר לבניו לכו שובו ושברו לנו אוכל ולא נמות: ויאמרו לא נלך אם לא ילך אחינו הקטן עמנו: וירא ישראל כי אם לא ישלחהו עמהם ואבדו כלם מפני הרעב: ויאמר ראובן תנהו בידי ואם לא השיבותיו אליך את שני בני תמית תחת נפשו ויאמר לא ילך עמך: ויגש יהודה ויאמר שלחהו עמי ואם לא השיבותיו אליך וחטאתי לך כל ימי חיי: וישלחהו עמהם בשנה השנית לשבוע הזה בראש החודש ויבואו ארצה מצרים עם כל ההולכים ומנחתם בידהם לוט ושקדים בוטנים ודבש טהור: ויבאו ויעמדו לפני יוסף וירא את בנימין אחיו ויכירהו ויאמר אליהם הזה הוא אחיכם הקטן ויאמרו לו כן הוא ויאמר ה׳ יחנך בני: וישלחהו אל ביתו ויוצא אליהם את שמעון ויעש להם משתה ויקריבו לו את המנחה אשר הביאו בידם: ויאכלו לפניו ויתן מנות לכולם וירב חלק בנימין מחלקי כולם שבעתיים: ויאכלו וישתו ויקומו וילינו אצל חמוריהם: ויבקש יוסף לחקור ולדעת את לבם אם מחשבת שלום בינהם ויאמר לאיש אשר על ביתו מלא כל אמתחותיהם בר ואת כספם השב להם בתוך כליהם וגביע הכסף אשר בו אשתה שים באמתחת הקטן ושלַחֵם:
 

מג

ויעש כאשר אמר לו יוסף וימלא את אמתחות כולם שבר וכספם שם באמתחותיהם ואת הגביע שם באמתחת בנימין: וילכו בבוקר השכם ויהי אך יצאו משם ויאמר יוסף לאיש רדוף אחריהם רוץ ורבת עמהם לאמור תחת טובה שילמתם לי רעה גנבתם את גביע הכסף אשר בו ישתה אדוני: והשיבה אלי את אחיהם הקטן והביאהו מהרה טרם אצא אל בית משפטי: וירץ אחריהם וידבר אליהם כדברים האלה: ויאמרו אליו חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה ולא גנבנו מבית אדוניך כל כלי והכסף אשר מצאנו ראשונה באמתחותינו הביאו עבדיך מארץ כנען ואיך נגנוב דבר? הנה אנחנו ואמתחותינו חפש לך ואשר תמצא אצלו את הגביע באמתחת אחד ממנו יומת ואנחנו וחמורינו עבדים לאדוניך: ויאמר להם לא כן האיש אשר אמצא אצלו אותו לבדו אקח לעבד ואתם תלכו לשלום לביתכם: ויהי בחפשו בכליהם בגדול החל ובקטון כלה וימצא באמתחת בנימין הקטן ויחרדו: ויקרעו שמלותיהם וישאו על חמוריהם וישובו העירה ויבואו אל בית יוסף וישתחוו לו כלם אפים ארצה: ויאמר אלהם יוסף הרעותם אשר עשיתם ויאמרו אליו מה נאמר ומה נצטדק אדוננו מצא את חטאת עבדיך הנה אנחנו עבדים לאדוננו וחמורנו לך: ויאמר אלהם יוסף את האלהים אני ירא אתם לכו לבתיכם ואחיכם הקטון יהיה עבד לי כי רע עשיתם הלא תדעו כי יאהב אדם את גביעו וכי אשתה בגביע הזה ותגנבו אותו ממני: ויאמר יהודה בי אדני אדבר דבר באזני אדני שני אחים ילדה אמו לעבדך אבינו ויצא האחד ויאבד ולא נמצא והוא לבדו נשאר מאמו ועבדך אבינו אהבו ונפשו קשורה בנפשו: והיה בבואנו אל עבדך אבינו והנער אין אתנו ומת ואִבדנו את אבינו ביגון עד מות: אשב אני עבדך לבדי תחת הנער עבד לאדני והנער ילך עם אחיו כי ערבתיו מידי עבדך אבינו ואם לא השיבותיו וחטא עבדך לאבינו כל הימים: 

​

וירא יוסף את לב כלם כי שוה איש את רעהו לטובה ולא יכל להתאפק ויגד להם כי יוסף הוא וידבר עמהם בעברית ויפל על צואריהם ויבךּ והמה לא הכירוהו ויחלו לבכות: ויאמר להם אל תבכו עלי מהרו והביאו את אבי אלי ויראני בטרם ימות ועיני בנימין אחי רואות: כי זה השנה השנית רעב ועוד חמש שנים שאין קציר ואין פרי עץ ואין חריש: מהרו רדו אתם ובתיכם ואל תאבדו ברעב ואל תרגזו כי למשפט שלחני ה׳ לפניכם להחיות עם רב: והגדתם לאבי כי עודני חי ואתם הנה ראיתם אותי כי שמני ה׳ אב לפרעה ולמושל בביתו ובכל ארץ מצרים: והגדתם לאבי את כל כבודי וכל אשר חנני ה׳ עושר וכבוד: ויתן להם כדבר פרעה עגלות וצידה לדרך ויתן לכלם בגדי שש וכסף: ולאביהם שלח פרעה שמלות וכסף ועשרה חמורים נושאי בר וישלחם: ויעלו ויגידו לאביהם כי יוסף חי וכי הוא משביר לכל עמי הארץ ומושל בכל ארץ מצרים: ולא האמין אביהם כי חרד בלבו ובראותו את העגלות אשר שלח יוסף ותתחדש ותחי רוחו ויאמר רב לי כי יוסף חי ארד ואראנו בטרם אמות:
 

מד

ויקם ישראל מחברון מביתו בראש החודש השלישי וילך בדרך באר שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק בשבעה לחודש ההוא: ויזכור יעקב את החלום אשר חלם בבית אל וירא מלרדת מצרימה: ויהי בחושבו לשלוח ליוסף לבוא אליו והוא לא ירד וישב שם שבעת ימים אולי יראה במראה הישב אם ירד: ויעש חג קציר הבכורים מתבואה ישנה כי אין בכל ארץ כנען מלא החופן זרע בארץ כי היה הרעב ההוא לכל החיה והבהמה והעוף והאדם: ובששה עשר בו נראה אליו ה׳ ויאמר אליו יעקב יעקב ויאמר הנני ויאמר אליו אני אלהי אבותיך אלהי אברהם ויצחק אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם: אנכי ארד עמך ואנכי אעלך אל הארץ הזאת ופה תקבר ויוסף ישית ידו על עיניך אל תירא מרדת מצרימה: ויקם הוא ובניו ובני בניו וישאו את אביהם וכליהם בעגלות: ויקם ישראל מבאר שבע בששה עשר לחודש ההוא השלישי וילך ארצה מצרים: וישלח ישראל את יהודה בנו לפניו אל יוסף לראות את ארץ גושן כי שמה אמר יוסף לאחיו לבוא לשבת שם להיות קרובים אליו וטובה היא בארץ מצרים לכולם ולבהמה: 

​

ואלה שמות בני יעקב הבאים מצרימה עם יעקב אביהם: ראובן בכור ישראל ואלה שמות בניו חנוך ופלוא וחצרון וכרמי חמישה: שמעון ובניו ואלה שמות בניו ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר ושאול בן הכנענית שבעה: לוי ובניו ואלה שמות בניו גרשון קהת ומררי ארבעה: יהודה ובניו ואלה שמות בניו שלה ופרץ וזרח ארבעה: יששכר ובניו ואלה שמות בניו תולע ופוה וישוב ושמרון חמישה: זבולון ובניו ואלה שמות בניו סרד ואלון ויחלאל ארבעה: ואלה בני לאה ובניהם הבאים עם יעקב אביהם מצרימה עשרים ותשעה ויעקב עמהם ויהיו שלושים: ובני זלפה שפחת לאה אשת יעקב אשר ילדה ליעקב גד ואשר: ואלה שמות בניהם הבאים עמהם מצרימה: בני גד צפיון וחגי ושֻני ואצבון (וערי) ואראלי וארודי שמונה: ובני אשר ימנה וישוה (וישוי) ובריעה ושרח אחותם ששה: כל הנפש ארבעה עשר ויהיו עם בני לאה ארבעים וארבעה: ובני רחל אשת יעקב יוסף ובנימין: ויולדו ליוסף במצרים לפני בוא אביו מצרימה אשר ילדה לו אסנת בת פוטיפרע כהן און מנשה ואפרים שלושה: בני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן ואחי ראש מופים וחופים וארד אחד עשר: ויהי כל נפש רחל ארבעה עשר: בני בלהה שפחת רחל אשת יעקב אשר ילדה ליעקב דן ונפתלי: ואלה שמות בניהם הבאים עמהם מצרימה בני דן חושים ושמיון ואסודי ויוחא ושלמה שישה: וימותו במצרים בשנת בואם וישאר לדן חושים לבדו: ואלה שמות בני נפתלי יחצאל וגוני ויצר ושם ואיוי שישה: וימת איוי במצרים אשר נולד אחרי שנת הרעב: ויהיו כל נפש בני רחל עשרים ושישה: וכל נפש יעקב הבאה מצרימה שבעים נפש ואלה הם בניו ובני בניו כלם שבעים וחמישה וחמישה אשר מתו במצרים אשר לא נשאו נשים ובנים לא היו להם: ובארץ כנען מתו ליהודה שני בניו ער ואונן ובנים אין להם ויקברו בני ישראל עם המתים ויושמו בין שבעים הגוים:

 
מה

ויבא ישראל ארצה מצרים ארץ גושן בראש החודש הרביעי בשנת שתים לשבוע השלישי ליובל הארבעים וחמישה: ויבא יוסף לקראת אביו יעקב ארץ גושן ויפול על צוארי אביו ויבךּ: ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי אותך ועתה ברוך ה׳ אלהי אברהם ואלהי יצחק אשר לא מנע רחמיו וחסדו מעבדו יעקב: רב לי ראותי פניך ועודני חי כי אמת המראה אשר ראיתי בבית אל ברוך ה׳ אלהי לעולם ועד וברוך שמו: ויאכל יוסף ואחיו לפני אביהם לחם וישתו יין וישמח יעקב שמחה גדולה מאד כי ראה את יוסף אוכל עם אחיו ושותה לפניו ויברך את בורא הכל אשר שמרו וישמר לו את שנים עשר בניו: ויתן יוסף לאביו ולאחיו מתנה לשבת בארץ גושן וברעמסס ובכל סביבותיהם אשר הוא מושל בהן לפני פרעה וישב ישראל ובניו בארץ גושן במיטב ארץ מצרים וישראל בן מאה ושלושים שנה בבואו ארצה מצרים: ויכלכל יוסף את אביו ואחיו ומקניהם בלחם די מחסורם לשבע שני הרעב:

​

ותעונה ארץ מצרים מפני הרעב ויאסוף יוסף את כל אדמת ארץ מצרים לפרעה בשבר והאנשים ובהמתם והכל קנה פרעה: ותכלינה שנות הרעב ויתן יוסף לעם אשר בארץ מצרים זרע למחיה לזרוע בשנה השמינית כי מלא היאור בכל ארץ מצרים: כי בשבע שני הרעב לא הושקתה לבד ממקומות אחדים על גדות היאור ועתה עלה ויזרעו מצרים את האדמה ותעש הרבה בר בשנה ההיא: והשנה ההיא הראשונה לשבוע הרביעי ליובל הארבעים וחמישה: ויקח יוסף מהבר אשר זרעו חמישית למלך וארבע ידות הותיר להם למחיה ולזרע וישימהו יוסף לחוק לארץ מצרים עד היום הזה: 

​

ויהי ישראל בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהיו כל ימי חייו שלושה יובלים שבע וארבעים ומאה שנה וימת בשנת ארבע לשבוע החמישי ליובל הארבעים וחמישה: ויברך ישראל את בניו לפני מותו ויגד להם את כל אשר יקראם בארץ מצרים ובאחרית הימים כאשר יבוא עליהם ויגד להם הכל ויברכם ויתן ליוסף שני חלקים בארץ: וישכב עם אבותיו ויקבר במערת המכפלה בארץ כנען בקברים אשר כרה לנפשו במערת המכפלה בארץ חברון: ויתן ללוי בנו את כל ספריו וספרי אבותיו ללמדם ולחדשם לפניו עד היום הזה:
 

מו

ויהי אחרי מות יעקב וירבו בני ישראל בארץ מצרים ויהיו לעם רב ויהיו כולם שלמים בלבם לאהוב איש את אחיו וירבו ויעצמו מאד ויחי יוסף עשרה שבועות שנים אחר אשר בא אביו: ואין שטן ואין כל רע כל ימי יוסף אשר חי אחרי יעקב כי כיבדו כל מצרים את בני ישראל כל ימיו: וימת יוסף בן מאה ועשר שנה שבע עשרה שנה ישב בארץ כנען ועשר שנים ישב בהיותו עבד ושלוש שנים בבית הסהר ושמונים שנה תחת המלך במשלו על כל ארץ מצרים: וימותו כל אחיו וכל הדור ההוא: ויצו את בני ישראל לפני מותו להעלות את עצמותיו ביום צאתם ממצרים: וישביעם על דבר עצמותיו כי ידע כי לא יוסיפו מצרים להוציאו ולקברו בארץ כנען כי מכרון מלך כנען המושל בארץ אשור נלחם בבקעה עם מלך מצרים וימיתהו שם וירדוף אחרי מצרים עד שער הרימון: ולא יכול לבוא לתוכה כי מלך מלך אחר חדש על מצרים ויחזק ממנו וישוב מכרון לארץ כנען ויסגרו שערי מצרים ואין בא מצרימה: וימת יוסף ביובל הארבעים וששה ההוא בשבוע השישי בשנה השנית ויקברוהו בארץ מצרים וימותו כל אחיו אחריו: 

​

ויצא מלך מצרים להלחם במלך כנען ביובל הארבעים ושבעה בשבוע השני בשנת שתים ויוציאו בני ישראל את עצמות כל בני יעקב מלבד עצמות יוסף ויקברום בשדה במערת המכפלה בהר: וישובו רבים מצרימה ומעטים נשארו מהם בהר חברון וישאר עמרם אביך עמהם: ויגבר מלך כנען על מלך מצרים ויסגור את שער מצרים: ויחשוב מחשבה רעה על בני ישראל לענותם ויאמר לאנשי מצרים: הנה עם בני ישראל פרו ורבו ממנו הבה נתחכמה להם פן ירבו ועינינום בעבודה פן תקראנו מלחמה ונלחמו הם בנו ופן יוספו על האויב ועלו מארצנו כי לבם ופניהם לארץ כנען: וישם עליהם שרי עבודה לענותם בסבל ויצום ויבנו ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס ויבנו את כל החומות וכל הקירות הנופלים אשר בערי מצרים: ויעבידום בכח וכאשר יענום כן ירבו וכן יעצמו: ויחשבו אנשי מצרים את בני ישראל לטמאים:
 

​

מז

ובשבוע השביעי בשנה השביעית ביובל הארבעים ושבעה ההוא בא אביך מארץ כנען ויולידך בשבוע הרביעי בשנה השישית ליובל הארבעים ושמונה והימים ההם ימי צרה לבני ישראל: ויצו פרעה מלך מצרים עליהם להשליך את בניהם היאורה כל הבן הילוד: וישליכו כן שבעה ירחים עד יום הולדת אותך ותצפנך אמך שלושה ירחים וידברו עליה: ותעש לך תיבה ותחמרה בזפת ובחמר ותשימך בתוכה ותשימה בעשב על שפת היאור שבעת ימים ותבוא בלילה ותניקך וביום תשמור עליך מרים אחותך מהעופות: ובימים ההם באה תרמות בת פרעה לרחוץ ביאור ותשמע את קולך כי תבכה ותאמר לנערות אשר לה להביאך ותביאנה אותך אליה ותוצא אותך מן התיבה ותרחם עליך: ותאמר לה אחותך האלך וקראתי לך אחת מן העבריות אשר תגדל ותיניק לך את הילד ותאמר לכי: ותלך ותקרא לאמך ליוכבד ותתן לה שכרה ותגדלך: ויהי כאשר גדלת ויעלוך אל בית פרעה ותהי לו לבן וילמדך עמרם אביך ספר וכהגמלך הביאך אל חצר המלכות: ותהי בחצר שלושה שבועות שנים עד יום צאתך מחצר המלכות ותרא מצרי מכה רעך מבני ישראל ותהרגהו ותטמנהו בחול: ויהי ביום השני ותמצא שנים מבני ישראל נצים ותאמר לרשע למה תכה רעך: ויקצוף ויחר אפו ויאמר מי שמך שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת אתמול את המצרי ותירא ותברח בגלל הדבר הזה:
 
ובשנה השישית לשבוע השלישי ליובל הארבעים ותשעה הלכת לארץ מדיין ותשב שם חמישה שבועות ושנה אחת ותשוב מצרימה בשבוע השני בשנה השנית ביובל החמישים: ואתה ידעת את אשר יאמר לך בהר סיני ואשר ביקש לעשות עמך השר משטמה בשובך מצרימה בדרך בסוכה: הלא בכל כחו ביקש להרגך ולהושיע את המצרים מידיך בראותו אותך כי נשלחת לעשות שפטים ונקמה במצרים: ואצילך מידו ואעש אותות ומופתים אשר נשלחת לעשות במצרים בפרעה ובכל ביתו ובעבדיו ובעמו: ויעש ה׳ בהם נקמה גדולה על אודות ישראל וינגעם ויכם בדם ובצפרדע ובכנים ובערוב ובשחין רע פורח אבעבועות ובהמתם בדבר ובאבני ברד אשר כילה בו כל הצומח להם ובארבה אשר אכל את הנותר להם מן הברד ובחשך ובבכורי אדם ובהמה ובכל אלהיהם עשה ה׳ נקמה וישרפם באש: והכל נשלח בידך למען תגיד טרם יעשה ותדבר למלך מצרים ולכל עבדיו ולפני עמו: והכל היה כדברך עשרה שפטים גדולים ורעים באו על ארץ מצרים למען נקום נקמת ישראל: והכל עשה ה׳ בעבור ישראל ובבריתו אשר כרת עם אברהם להנקם בהם כאשר העבידום מצרים בכח: והשר משטמה התקומם עליך ויבקש להפילך בידי פרעה ויעזור לחרטומי מצרים ויעמדו ויעשו לפניך בלטיהם: הרע נתנום לעשות והרפואה לא הרשנו להעשות על ידם: ויכם ה׳ בשחין רע ולא יכלו לעמוד כי האבדנום מעשות אות אחת: ובכל אות ומופת בוש השר משטמה עד אשר התגבר ויקרא למצרים לרדוף אחריך בכל חילם ברכבם ובפרשיהם ובכל עמי מצרים הרבים:

ואעמוד בין מצרים ובינך ובין ישראל ונצל את ישראל מידם ומיד מצרים ויוציאם ה׳ בחרבה: וכל העם אשר הוציא לרדוף אחרי ישראל ירה ה׳ אלהינו בתוך הים במעמקי תהום תחת בני ישראל כאשר השליכו אנשי מצרים את בניהם היאורה ויעש נקמה באלפי אלפיהם ואלף גיבורים ואמיצים טבעו בעבור ילד אחד מבני עמך אשר השליכו היאורה: וביום הארבעה עשר וביום החמישה עשר וביום הששה עשר וביום השבעה עשר וביום השמונה עשר היה השר משטמה אסור ועצור מאחרי בני ישראל לבל ישטין על בני ישראל: וביום התשעה עשר פתחנוהו למען יעזור למצרים לרדוף אחרי בני ישראל: ויכביד את לבם ויחזקם ויתחזק מאת ה׳ אלהינו להכות את מצרים ולהשליכם בתוך הים: ביום החמישה עשר אסרנוהו לבל ילשין על בני ישראל ביום אשר בו ישאלו כלים ושמלות מאנשי מצרים כלי כסף וכלי זהב וכלי נחושת ויבזו את מצרים תחת העבדות אשר העבידום בכח: ולא הוצאנו את בני ישראל ממצרים ריקם:

מט

זכור את המצווה אשר צווך ה׳ בדבר הפסח לעשותו בעיתו בארבעה עשר לחודש הראשון לזבחו בטרם יערוב היום ולמען יאכלהו בלילה מעת בוא השמש: כי היום הזה ראשית החג הוא וראשית השמחה ואתם אכלתם את הפסח במצרים וכל חילי משטמה נשלחו במצרים להרוג כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה עד בכור השפחה השבויה אשר אחר הריחים ובבהמה: וזה האות אשר נתן להם ה׳ בכל בית אשר שמו על שערו דם שׁה בן שנתו לא יבואו לביתו להרוג כי יפסחו עליו למען ינצלו כל אשר בבית: ויעשו צבאות ה׳ ככל אשר צוום ה׳ ויעברו על כל בני ישראל ולא באה עליהם המגפה להשחית מהם כל נפש מהבהמה ועד האדם ועד הכלב: ותהי במצרים מגפה גדולה מאד ואין בית במצרים אשר אין שם מת ובכי ויללה: וכל ישראל יושבים ואוכלים את בשר הפסח ושותים יין ומהללים ומפארים ומברכים את ה׳ אלהי אביהם ונכונים לצאת מעל מצרים ומעבדותם:

וזכרת את היום הזה כל ימי חייך פעם בשנה ביומו ככל חוקתו ואל תחליף יום מימיו ואל תמר חודש באחר: כי חוק עולם הוא חרות על לוחות השמים לבני ישראל לעשותו בכל שנה ושנה פעם בשנה בכל דורותיהם ואין סוף הימים כי לעולם הושם: והאיש הטהור אשר לא יבוא לעשותו ביומו להביא קרבן ניחוח לפני ה׳ ביום חגו ולאכול ולשתות ביום חגו ונכרת האיש ההוא הטהור והקרוב כי קרבן ה׳ לא הביא בעתו ונשא האיש את עוונו לנפשו: ובאו בני ישראל ועשו את הפסח בעתו ביום הארבעה עשר לחודש הראשון בין הערבים משלישית היום עד שלישית הלילה כי שני חלקי היום ניתנו לאור ושלישית לערב: זה הוא אשר צווך לעשותו בין הערבים: ולא יהיה זבחו כל עת האור כי אם בעת קרוב הערב ואכלוהו לעת ערב עד שלישית הלילה והנותר מכל בשרו משלישית הלילה באש ישרפוהו: ולא יבשלוהו במים ולא יאכלהו נא כי אם צלוי באש ראשו על קרביו ועל כרעיו וכל עצם לא תשבר בו כי לא נשברה מבני ישראל כל עצם: על כן צווה ה׳ את בני ישראל לעשות את הפסח ביום מועדו כי יום חג הוא ויום מצווה ולא יעברו בו יום מיום וחודש מחודש כי ביום חגו יעשה: ואתה צו את בני ישראל ועשו את הפסח בימיהם בכל שנה פעם בשנה ביום מועדו ובא לזכרון לפני ה׳ ניחוח ולא תבוא עליהם מגפה להרוג ולנגוף בשנה ההיא בעשותם את הפסח במועדו ככל אשר צֻוו: ולא יאכל מחוץ לבית מקדש ה׳ וכל קהל עדת ישראל יעשהו במועדו: כל איש אשר בא ביום הפסח יאכלהו בבית מקדש אלהיכם לפני ה׳ מבן עשרים שנה ומעלה כי כן נכתב והוחק לאכלו בבית מקדש ה׳: וכי יבואו בני ישראל אל הארץ אשר יקחו ארץ כנען ונטעו את מקדש ה׳ בארץ ובאו ועשו את הפסח בתוך משכן ה׳ ושחטוהו לפני ה׳ מדי שנה בשנה:

​

ובימים אשר יבנה בית לשם ה׳ בארץ נחלתם ילכו שמה ושחטו את הפסח בערב בבוא השמש בשליש היום: והעלו את הדם על כבש המזבח ושמו את חלבו על האש אשר על המזבח ואכלו את בשרו צלי אש בחצר בית המקדש בשם ה׳: ולא יוכלו לעשות הפסח בעריהם ובכל הארצות כי אם לפני משכן ה׳ בבית אשר שמו שוכן בו ולא יסורו מאחרי ה׳: ואתה משה צו את בני ישראל ושמרו את חקת הפסח כאשר צוית לעשותו שנה בשנה ביומו ואת חג המצות ישמרו ואכלו מצות שבעת ימים לעשות חגו ולהביא קרבנו יום יום בשבעת ימי השמחה האלה לפני ה׳ על מזבח אלהיכם: כי בחפזון עשיתם את החג הזה בצאתכם ממצרים עד עברכם את הים במדבר שור כי על שפת הים כיליתם אותו:
 

נ

ואחרי החק הזה הגדתי לך את ימי השבתות במדבר סיני אשר בין אילים ובין סיני: ושבתות הארץ הגדתי לך בהר סיני ושנות היובלים ושבתות השנים הגדנו לך והשנה לא הודענו לך עד בואך אל הארץ אשר תנחלו: ושבתה הארץ בשבתותיה בשבתם בה וידעו את שנת היובל: על כן שמתי לך שבועי שנים ויובלים מימי אדם עד היום הזה ארבעים ותשעה ושבוע אחד ושתי שנים: ועוד ארבעים שנה תעברנה עד אשר ידעו את מצות ה׳ עד עברם את גבולות ארץ כנען בעברם את הירדן פני מערבה: ויובלים יעברו עד אשר יטהר ישראל מכל הזנות והחטא והטומאה והתועבה והעוות והשגגה וישבו בכל הארץ לבטח ואין שטן לו ואין רע וטהרה הארץ מהעת ההיא לכל הימים:

​

והנה את מצוות השבת כתבתי לך וכל משפטי חוקותיה: ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת לה׳ אלהיכם לא תעשו בו מלאכה ובניכם ועבדיכם ואמהותיכם וכל בהמתכם וגריכם אשר בכם: והאיש אשר יעשה בו כל מלאכה יומת וכל איש אשר יחלל את היום הזה ואשר ישכב עם אשה ואשר ידבר בו דבר לעשות בו ולצאת בו לדרך וכל משא ומתן והשואב בו מים ואשר לא הכין לו ביום השישי ואשר ישא כל משא להוציא מאהלו או מביתו ומת: לא תעשו ביום השבת כל מלאכה אשר לא הכינותם לכם ביום השישי לאכול ולשתות ולנוח ולשבות מכל עבודה ביום הזה וברכתם את ה׳ אלהיכם אשר נתן לכם יום שבתון ויום מלוכה וקדוש היום הזה לכל ישראל בימיכם ובכל הימים: כי גדול הכבוד אשר נתן לישראל לאכל ולשתות ולשבוע ביום השבתון הזה ולנוח ביום ההוא מכל מלאכה אשר היא מלאכת אדם כי אם להקטיר קטורת ולהביא מנחה לפני ה׳: המלאכה הזאת לבדה תעשה בימי השבת בבית מקדש אלהיכם לכפר על ישראל ובאה תמיד יום יום לזכרון כאשר צוויתיך: וכל איש אשר יעשה בו מלאכה ואשר ילך בדרך ואשר יעבוד את האדמה אם בביתו ואם בכל מקום ואשר יבעיר אש ואשר ישא משא על בהמתו והיורד באניה בים ואשר יכה ויהרוג כל איש והשוחט בהמה ועוף והצם והעושה מלחמה ביום השבת: והאיש אשר יעשה דבר מכל זה ביום השבת מות יומת למען ישבתו בני ישראל במצוות שבתות הארץ ככתוב בלוחות השמים אשר נתן בידי לכתוב לך את חקי העת ואת העת בחלקת ימיה:

​

בזה תם ספר חלוקת הימים:
שבח ליהוה אדֹני כל הבריאה לעולם ועד אמן ואמן: