וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה

ספר נח

לידת נח [מספר חנוך]

ואחר ימים נשא מתושלח בני אשה לבנו למך ותהר לו ותלד בן: ובשרו היה לבן כשלג ופיו אדום כפרח שושן ושער ראשו וקווצתיו כצמר צחר ועיניו יפות ובפקחו את עיניו האירו כשמש וכל הבית היה מאיר מאד: ויקום ביד המילדת ויפתח את פיו ויברך אל אדון הצדק: ולמך אביו ירא מפניו וינס ויבא אל מתושלח אביו ויאמר אליו בן מוזר נולד לי משונה ואיננו כאדם: והוא דומה לבני אלהים בשמים ודמותו משונה ועיניו כקרני השמש ופניו מאירים: ונראה שהוא איננו ממני כי אם מן המלאכים ואירא פן יהיה אות בימיו על הארץ: ועתה אבקש ממך אבי ואתחנן לפניך כי תלך אל חנוך אבינו וידעת ממנו את האמת כי עם המלאכים שבתו:

וישמע מתושלח את דברי בנו ויבוא אלי אל קצות הארץ ואבוא אליו ואומר אליו הנני בני כי באת אלי: ויען ויאמר בשאלה גדולה באתי אליך ומפני מראה קשה קרבתי: ועתה אבי שמעני ללמך בני נולד בן אשר אין דומה לו וברייתו איננה כבריית איש ומראהו לבן משלג ואדום מפרח שושן ושער ראשו לבן מצמר צחר ועיניו כקרני השמש וכאשר פקח את עיניו האיר כל הבית: ויקום בידי המילדת ויפתח את פיו ויברך את אדון השמים: ולמך אביו פחד וינוס אלי ולא יאמין כי הוא ממנו כי בדמות מלאכי שמים הוא ועתה באתי אליך למען תודיעני את האמת:

ואען ואומר אליו האלהים עושה חדשה על הארץ ואני כבר ראיתי זאת במראה ואודיעך כי בימי ירד אבי עברו מלאכים ממלאכי השמים את דבר אל עליון: ויחטאו ויעברו חוק וידבקו בנשים ויחטאו עמהן וישאו מהן ויולידו מהן בנים ויולידו על הארץ גבורים לא ברוח כי אם בבשר: ומשפט גדול יהיה על הארץ וכליון גדול יבוא עליהם והארץ תטהר מכל טומאה והיה מבול וכליון גדול שנה אחת: והבן הזה הנולד לכם ישאר על הארץ ושלשת בניו ימלטו אתו כאשר יגוע כל אדם אשר על הארץ: ועתה הודע ללמך בנך כי הנולד הוא בנו באמת וקראת שמו נח כי הוא ישאר לכם והוא ובניו ימלטו מן הכליון אשר יבוא על הארץ על כל החטא ועל כל החמס אשר יֵעשה על הארץ בימיו:

ואחרי כן ירב החמס על הארץ מאשר נעשה בראשונה כי ידעתי את מסתרי הקדושים כי הוא האדון הראני והודיעני ואקרא אותם בלוחות השמים: וארא כתוב עליהם כי מדור לדור יחטאו עד אשר יקום דור צדק והרשעה תכלה והחטא יעבור מן הארץ וכל טוב יבוא עליה: ועתה בני לך והודעת אל למך בנך כי הבן אשר נולד הוא באמת בנו: ויהי כשמוע מתושלח את דברי חנוך אביו כי הראהו את כל המעשים בסוד וישוב ל ויקרא את שם הבן נח כי הוא ינחם את הארץ אחרי כל הכליון:1 - נח קורא לחנוך מקצוות ארץ

ובימים ההם ראה נח את הארץ והנה שקעה וקרוב הִשמדה: וישא את רגליו וילך משם אל קצוי ארץ ויקרא אל חנוך אביו הזקן ויקרא נח שלוש פעמים בקול מר שמעני שמעני שמעני: ואז היה רעש גדול על הארץ וקול נשמע מן השמים ויפול נח על פניו: ואחר אחזוֹ חנוך אביו הזקן בידו ויקימנו ויאמר אליו מדוע צעקת אלי צעקה מרה ותבך: ויאמר אל חנוך הגידה לי מה קרה על הארץ שהארץ ככה עיפה ותנוע כי ירֵאתי פן אאבד איתה: ויאמר אליו אכן שאלתי מאת אדון הרוחות על הרעש הזה על הארץ: ופקודה יצאה מלפני ה׳ על יושבי הארץ כי מלאה שחיתתם יען אשר למדו את כל מסתרי המלאכים וכל חמס בני השטן וכל מסתרי כוחותיהם וכל כח המכשפים וכח החבָּרים וכח עושי פסילי מסכה לכל הארץ: ואיך יתהווה הכסף מעפר הארץ ואיך תֵעשׂה מתכת מזֻקקת מן הארץ: כי עופרת ובדיל אינם מוּצָאים מן הארץ כמו הכסף כי מעין הוא המוציא אותם ומלאך עומד בתוכו ונעלה הוא המלאך ההוא: ויאמר אליו ברשעתם נחתם משפטם ולא יֵחָשבו לפני האדון וידעו כי הארץ תכחד וכל היושבים עליה: ולא תהי להם פליטה לעולם על הורותם להם את הנסתרות והם נָדונו לעד:

ואדון הרוחות חִזֵק את שמך להיות בין הקדושים וישמרך בין היושבים על הארץ ויחזק מזרעך את זרע הצדק למלכות ולכבוד גדול ומזרעך יצא עם צדיקים וקדושים בלי מספר לְעולם:
 
ואחרי כן הראהו את מלאכי החבלה הנכונים לבוא ולפתח את כל שפעת המים אשר מתחת לארץ למען יביאו משפט וכליון על כל יושבי הארץ ושוכניה: ואדון הרוחות פקד על המלאכים היוצאים בל ירימו את הידים כי המלאכים ההם היו על שפעת המים: בימים ההם המים ההם יהיו למלכים ולתקיפים ולרמים וליושבי הארץ למרפא הנפש והבשר כי רוחם מלאה תאווה למען יוָסרו בבשרם כי כחשו באדון הרוחות והם ראו משפטם יום יום ובשמו לא יאמינו: וכרֹב שרפת גויותיהם כן ישונה רוחם לעולמי עולמים כי לפני אדון הרוחות לא ידבר איש דבר דופי: כי המשפט יבואם על הֲאַמִינם בתאות בשרם וכָפְרַם ברוח ה׳: ובימים ההם ישֻנו גם המים ההמה וכאשר ידוֹנו המלאכים ההמה ישנו מעיני המים ההם את חומם וכעלות המלאכים ההם ישונו מי המעינות ההם והתקררו: ואשמע את מיכאל עונה ואומר המשפט הזה אשר בו ישפטו המלאכים עֵדות הוא אל המלכים ואל התקיפים ואל מושלי הארץ: כי מי המשפט האלה המה מרפא למלכים ולתאוות גופם והם לא יראו ולא יאמינו כי המים ההם ישֻנוּ והיו לָאש הבוערת לעולם:
 
וירא את הנחל ההוא אשר בו הייתה הֶמיה גדולה והֶמית המים: וכאשר המתכת ההיא נמסה באש יצאה ההמיה והיה שם ריח גפרית ויחובר אל המים ההם: ונחל המלאכים אשר החטיאו את האנשים בער מתחת לארץ ההיא: ובנחלים האלה נמשכו נהרות אש אשר בהם נדונו המלאכים אשר התעו את יושבי הארץ:

​ועתה בני אדון הרוחות יֹדֵע כי טהור הנךּ ונקי מאשמה זאת בנסתרות: ואחר כך נתן לו חנוך אביו הזקן את תורת כל הנסתרות ואת דברי ספר המשלים ויאספם יחד למענו: ויצא נח מאת פני חנוך:

ובימים ההם היה דבר ה׳ אל נח ויאמר אליו נח חלקך בא לפני חלק בלי אשם חלק אהבה וישר: ועתה יעשו המלאכים תבת עץ והיה כהשלימם את המלאכה ושמתי את ידי עליה ושמרתיה וממנה יצא זרע חיים וחליפה (תחלופה) תבוא בה והארץ לא תשאר בלי יושב: ואני אחזק את זרעך לפני לעולמי עולמים והפיצותי את השוכנים אתך על פני הארץ ולא ידיחו את זרעך כי זרעך יבורך וירב על הארץ בשמי: ואכלא את המלאכים אשר עשו רשע בנחל הבוער אשר הראך לפני כן חנוך אביך הזקן במערב בין הרי זהב וכסף וברזל והמתכת המזקקת והעופרת:
 

שלושת המשלים מחנוך לנח / מראות החכמה [מספר חנוך]

מראות החכמה אשר ראה חנוך בן ירד בן מהללאל בן קינן בן אנוש בן שת בן אדם: וזה ראשית דברי החכמה אשר נשאתי קולי לדבר ולהגיד ליושבי ארץ: שמעו ראשונים וראו אחרונים את דברי הקודש אשר אדבר לפני אדון הרוחות: טוב להגידם לראשונים ולא נחשוך ראשית החכמה גם מן האחרונים: עד היום הזה לא ניתנה מעולם מלפני אדון הרוחות כחכמה הזאת אשר קיבלתי בהתאמצי לעשות רצון אדון הרוחות אשר מאיתו ניתן לי חלק בחיי נצח: שלושה משלים היו לי ואשאם ואביעם לשוכני ארץ:

המשל הראשון כאשר תופיע עדת הצדיקים והחוטאים יהיו נדונים בחטאיהם וגורשו מעל פני הארץ: וכאשר יופיע הבחיר לעיני הצדיקים אשר מעשיהם נשקלים בידי אדון הרוחות תופיע אורה לצדיקים ולבחירים היושבים על הארץ: ואיפה משכן החוטאים ואיפה מקום המנוחה לאשר כיחשו באדון הרוחות? נוח היה להם שלא נבראו כאשר יגלו מסתרי הצדיקים והחוטאים ידונו והרשעים יטרדו מלפני הצדיקים והבחירים:

וארא שם איש בא בימים וראשו כצמר לבן ואיתו אחר ופניו כמראה אדם ופניו מלאים חן כאחד המלאכים הקדושים: ואשאל את המלאך ההולך איתי ומראני את כל הנסתרות על בן האדם ההוא מי הוא ומאין הוא ומדוע הלך עם ראש הימים: ויען ויאמר אלי הוא בן האדם אשר איתו תשכון צדקה והוא מגלה את כל אוצרות הכתרים כי אדון הרוחות בחר בו ובחלקו יתרון בצדקתו לפני אדון הרוחות לעולם: ובן האדם הזה אשר ראית יסיר את המלכים ואת התקיפים ממושבותיהם ואת בעלי הכוח מכסאותיהם ופתח מוסרות החזקים ושבר שיני החוטאים: והוא יוריד מכסאותיהם ומממלכותיהם את המלכים אשר לא ירוממו וישבחו אל עליון ולא יודו מאין ניתנה להם המלוכה: והוא יפיל את החזקים וימלא פניהם בושת וחושך יהי משכנם ורמה תהי משכבם ולא יקוו לקום ממשכבם יען כי לא עילוּ את שם אדון הרוחות: והם בעלי ברית לעירי השמים וירימו ידם נגד עליון וידרכו על הארץ וישבו עליה והם רודפים את הדבקים בשם אלהי הרוחות: וכל מעשיהם יוכיחו רשעתם וחילם בעשרם ואמונתם באלהים אשר עשו ידיהם ובשם אדון הרוחות יכחשו:

ובעת ההיא נקרא בן האדם ההוא אל פני אדון הרוחות ושמו בא לפני ראש הימים: ובטרם השמש והאותות יבראו ובטרם כוכבי השמים יעשו נקרא שמו מלפני אדון הרוחות: הוא יהיה מטֶה לצדיקים והקדושים עליו ישענו ולא יפלו ואור לגויים יהיה ותקווה לאבלי לב: ועל כן נסתר ונבחר מלפניו בטרם תברא תבל ועד העולם: וחכמת אדון הרוחות גילתה אותו לקדושים ולצדיקים כי ישמור את חלקם יען שנאו וימאסו בעולם הרשע הזה וישנאו את כל מעשיו ודרכיו והם בשם אדון הרוחות יוָשעו ובחפצו יחיו והוא יהיה נוקם חייהם: וכל יושבי הארץ לפניו יפלו והשתחוו ושיבחו וברכו והיללו את שם אדון הרוחות: כי חכמה נשפכה כמים וכבוד לא יחדל לפניו עד עולם כי אדיר הוא בכל מסתרי הצדק: והרשעה כצל תעבור ולא תקום כי הבחיר יעמוד לפני אדון הרוחות וכבודו לעולמי עולמים וגבורתו מדור לדור: ובו תשכון רוח החכמה ורוח הבינה ורוח דעת וגבורה ורוח הנאספים בצדק: והוא ידין את הנסתרות ואיש לא יוכל לדבר שקר לפניו כי הוא הבחיר מלפני אדון הרוחות אשר רצה בו:

וכך צוה אדון הרוחות למלכים ולתקיפים ולרמים וליושבי הארץ ויאמר פיקחו עינכם והרימו קרניכם למען תדעו להכיר את הבחיר: ואדון הרוחות הושיבו על כסא כבודו ורוח הצדק נשפך עליו ודבר פיו ימית את החוטאים וכל הרשעים יכחדו מלפניו: וקמו ביום ההוא כל המלכים והתקיפים והרמים מושלי הארץ וראוהו והכירוהו בשבתו על כסא כבודו ובצדק ישָפטו בפניו וכל דבר שקר לא יֵאמר לפניו: ובא עליהם חִיל כאשה בצירֵיה בבוא ילדה על פי רחם והיא חלה בלדתה: והביטו אלה אל אלה וחתו והורידו את פניהם וחִיל יאחזמו בראותם את בן האדם יושב על כסא כבודו: והמלכים והתקיפים וכל מושלי הארץ יברכו וישבחו וירוממו את המושל על כל נעלם: כי מקדם היה בן האדם נעלם והעליון שמרהו לפני חילו ויגלהו אל הבחירים:

ועדת הבחירים והקדושים תזרֵע וכל הבחירים יעמדו לפניו ביום ההוא וכל המלכים והתקיפים והרמים ומושלי הארץ יפלו לפניו על פניהם והשתחוו וקִווּ לבן האדם ובקשוהו ושאלו רחמים מאתו: ואדון הרוחות יאיץ בהם כי ימהרו לצאת מלפניו ופניהם ילבשו בושת וצלמָות יכסה פניהם: ונמסרו אל מלאכי המשפט להפרע מהם על דכאם את בניו ואת בחיריו: והיו לראווה לצדיקים ולבחירים ושמחו על ענשם כי חרוֹן אדון הרוחות יתן פניו בהם ורוותה מדם חרבו: ביום ההוא ישב הבחיר על כסא הכבוד וברר את מעשיהם ומקומות מנוחתם ויהיו לאין מספר ונפשות הצדיקים בקרבם והקוראים בשם קדשי תחזקנה למראה בחירי: יהי שם אדון הרוחות מבורך: (כו-כז)


והמשל השני על הכופרים בשם אדון הרוחות ועל משכן הקדושים: זה גורל החוטאים הכופרים בשם אדני הרוחות אל השמים לא יעלו ואל הארץ לא יבואו ועל כן נשמרו ליום צרה ומצוקה: ביום הצרה אשר בו יצא הרע על החוטאים מתוך האוצר ויוכיח לאחרים כי ישובו ויעזבו מעשי ידיהם והוא צדיק גם בדינו ובפני כבודו לא יעמדו הפושעים: כבוד לא יהי להם מאת שם אדון הרוחות אך בשמו יושעו ואדון הרוחות ירחמם כי רבים רחמיו: ואשר לא ישובו יאבדו לפניו בדין ומאז לא ארחמם אמר אדון הרוחות:

ובמקום ההוא ראיתי את מעין הצדקה אשר לא ידל ומסביב לו הרבה מעינות חכמה וכל הצמאים ישתו מהם ומלאו חכמה ומשכנם עם הצדיקים והקדושים והבחירים: ובימים ההם תהי שׁיבה לקדושים ולבחירים ואור הימים עליהם יגה ותפארת וכבוד ישובו אל הקדושים וינצחו בשם אדון הרוחות:
שם ראו עיני עמק רחב ועמוק וכל היושבים על הארץ ועל הים ועל איי הים יביאו אליו מתנות ואשכרים ומנחות והעמק העמוק ההוא לא ימלא: ויהי אחרי כן וארא שנית שפעת עגלות אשר באו על הרוחות ממזרח וממערב דרומה והן נושאות אנשים עד עת הצהרים: והד שאון עגלותיהם נשמע ובהיות הרעש הרגישו הקדושים מן השמים ועמודי הארץ נעו מיסודותם וישמע רעש מקצה השמים ועד קציהם ביום אחד: ויפלו כלם וישתחוו אל אדון הרוחות וזה סוף המשל השני: (כח)

ואחל לשאת את המשל השלישי על הצדיקים ועל הבחירים: ברוכים אתם הצדיקים והבחירים כי מפואר יהיה גורלכם: והצדיקים יהיו כאור החמה והבחירים יבלו חייהם באור חיי נצח לבלי קץ וימי הקדושים לאין מספר: ובקשו את האור ומצאו צדק אצל אדון הרוחות ושלום יהיה לצדיקים עם אדֹני העולם:

בחודש השביעי בארבעה עשר לחודש במשל ההוא ראיתי איך הרעישו את שמי השמים רעש גדול וצבא העליון והמלאכים אלפי אלפים ורבוא רבבות הזדעזעו זעזוע רב: וראש הימים ישב על כסא כבודו והמלאכים והצדיקים עמדו מסביב לו: ורעדה גדולה אחזתני ופחד החזיקני ומתני התחלחלו וכליותי נפתחו ואפול על פני: ומיכאל שלח מלאך אחר מן הקדושים ויקימני ובהקימו אותי שבה רוחי כי לא יכלתי לשאת את מראה הצבא הזה ואת תנודת השמים ורעשם: ומיכאל אמר אלי מה לך כי נרעשת ממראה כזה: עד היום גברו רחמיו והוא היה רחום וארך אפים אל יושבי הארץ: וביום הדין אשר הכין אדון הרוחות לבחירים תהיה ברית ולחוטאים פקודה ומשפט הצדק והגמול יבוא אל הכופרים הנושאים את שמו לשוא ואל כל אשר לא יכנעו:

ביום ההוא יהיו שני תנינים נפרדים תנין נקבה הנקרא לויתן השוכן בתהומות ים על מעינות המים: והזכר אשר שמו בהמות והוא ממלא בחזהו מדבר שממה ושמו דונדין אשר מקדם לגן ושם ישכנו הבחירים והצדיקים אשר משם לוקח אבי הזקן האדם הראשון אשר ברא אדון הרוחות: ואבקש מאת המלאך האחר להראותני את כח התנינים ההם איך נפרדו ביום אחד והושלכו האחד אל תהמות־ים והשני אל ארץ יבשת המדבר: ויאמר אלי אתה בן האדם בזה תאבה לדעת את אשר נסתר: ומלאך השלום אשר איתי אמר אלי להראות גודל ה׳ נבראו אלה שני התנינים הערוכים לסעודה כאשר ינוח עליהם משפט אדון הרוחות לבל יהי משפט אדון הרוחות לשוא: והמית את הבנים עם אמותיהם והבנים עם אבותיהם ואחרי כן יהיה המשפט כרחמיו וכאורך אפו:
ואחרי כן יאמר לקדושים בשמים לבקש מסתרי הצדקה נַחֲלת האמונה כי האיר כשמש על הארץ והחושך חלף: והיה אור אשר לא יסוף ובמספר הימים לא יבוא כי בראשונה יכחד החושך והאורה תיכונן לפני אדון הרוחות: ואדון הרוחות ישכון עליהם ועם בן האדם ההוא יאכלו והקיצו לעולמי עולמים: והצדיקים והבחירים ימלטו ביום ההוא ולא יוסיפו לרְאות את פני החוטאים והרשעים: והצדיקים והבחירים ינשאו מן הארץ ופניהם לא יפלו עוד ולבשו בגדי תפארת: ואלה יהיו בגדיהם בגדי חיים מאת אדון הרוחות ובגדיהם לא יבלו ותפארתם לא תחלוף מלפני אדון הרוחות: ותהי שמחה גדולה להם ויברכו וישבחו וירוממו כי שם בן האדם ההוא נגלה אליהם: והוא ישב על כסא כבודו וכל המשפט ניתן לו לבן האדם והוא הסיר את החוטאים אשר תעו ויכחידם מעל פני הארץ: בכבלים יאסרו בירכתי שחת וכל מעשיהם יאבדו מעל פני הארץ ומאז והלאה לא יהי עוד משחת כי בן האדם הופיע וישב על כסא כבודו: וכל רע יחלוף ויעבור מפניו ומאמר בן האדם יקום לפני אדון הרוחות זה משל חנוך השלישי: 


משפט בני האלהים והנפילים [מספר חנוך]

ויהי כי רבו בני האדם בימים ההם ובנות יפות ונאות יולדו להם: ויראו אותן המלאכים בני השמים ויחמדו אותן וידברו איש אל רעהו לכה נבחרה לנו נשים מבנות האדם ונולידה לנו בנים: ויאמר אליהם שמחזי והוא נשיאם יראתי פן תמאנו לעשות את הדבר הזה והיתי אני לבדי נושא העון הגדול: ויענוהו כלם ויאמרו השבע נשבע כלנו והתקשרנו בחרם בינותנו לבלתי סור מן העצה הזאת ובה נעשה את המעשה הזה: אז נשבעו כלם יחד ויתקשרו בינהם בחרם: ויהיו כלם מאתים מלאך וירדו בימי ירד על ראש הר חרמון ויקראו להר חרמון כי בו נשבעו והחרימו בינהם:
 
ואלה שמות נשיאיהם שמחזי והוא הגדול בהם ארכבה רמאל כוכביאל תמיאל רמיאל דניאל זכיאל ברקיאל עזאזל ארמרס בטריאל ענניאל זקיאל סמפספא סתראל טוראל יומיאל ארזיל [וכזביאל] אלה הם שריהם לעשרותיהם: ויקחו להם הם וכל האחרים עמהם נשים ויבחרו להם איש אחת אחת ויחלו לבוא אליהן וידבקו בהן וילמדון קסמים וכשפים ויורוּן לכרות שורשים וצמחים: והן הרו ותלדנה גבורים גדולים שלושת אלפי אמה גבהם אשר אכלו את כל יגיע בני האדם: וכאשר לא יכלו עוד בני האדם לכלכלם ויהפכו הגבורים נגדם ויאכלו את בני האדם: וכשהחלו לחטוא בעוף ובחיה ובשרץ ובדגה ולאכל איש את בשר רעהו ולשתות את דמו: אז קוננה הארץ על בני החמס:
ויהי כאשר גוועו בני האדם ויזעקו ותעל שועתם השמימה ואל קדושי השמים נפשות האנשים מתחננות לאמור הגישו משפטינו לפני עליון:
 
אז השקיפו מיכאל ואוריאל ורפאל וגבריאל משמים ויראו את הדם הרב אשר נשפך על הארץ ואת כל החמס הנעשה על הארץ: וידברו זה אל זה הארץ נעדָרת יושביה צועקים וקול צעקתם עד שער השמים: ויהי בעמדו לפני אדון הרוחות ויאמר מיכאל אל רפאל אני לא אהיה בעד החוטאים לעיני האדון כי אדון הרוחות קצף עליהם יען עשותם בדמות האדון: ויאמרו אל אדוני האדונים אלהי האלהים מלך המלכים כסא כבודך בכל דורות העולמים ושמך קדוש ומהולל ומבורך בכל העולם: אתה עשית כל ולך כח על כל והכל גלוי ופתוח לעיניך והכל תראה ואין דבר יכול להסתר ממך: אתה ראית את אשר עשה עזאזל אשר לימד את כל החמס על הארץ ויגל מסתרי עולם אשר נעשו בשמים ואשר לדעת שאפו בני האדם: ותשחת כל הארץ בלמוד מעשי עזאזל ושמחזי אשר לו נתת את הכח למשול בחבריו אשר עמו: וילכו יחד אל בנות האדם על הארץ וישכבו עמהן עם הנשים ויטמאו ויגלו להן כל החטאים והנשים ילדו את הגיבורים ותמלא כל הארץ דם וחמס: ועתה הנה נפשות המתים קוראות ושולחות תחנוניהן עד שערי השמים ותאניתן ואנחותיהן עלו מפני מעשי החמס אשר נעשו על הארץ ולא תוכלנה לצאת: ואתה יודע כל דבר בטרם יהיה ואתה ראית את הדברים ההם ותישאם ולא אמרת לנו דבר לעשות להם על אלה ועתה הגידה חפצך ונעשה עמדם בעבור זה:

אז העליון הגדול והקדוש דיבר וישלח את אוריאל אל נח בן למך ויאמר אליו: לך אל נח ואמרת אליו בשמי הסתירה ראשך וגילית לו את הקץ הבא כי כל הארץ תכחד ומבול יבוא על כל הארץ ומחה את כל אשר עליה: ועתה למדהו להמלט ונשאר זרעו לכל דורות העולם: ועוד אמר ה׳ אל רפאל אסור את עזאזל בידיו ורגליו והשלכתו אל החשך ועשית פתח אל המדבר אשר בדודאל והשלכתו שמה: ושמת עליו סלעים קשים וחדים וכיסיתו בחושך וישב שם עד עולם וכיסית את פניו לבל יראה אור וכתבת עליו את כל החטא וביום הדין הגדול ישלך אל תוך האש: ורפאת את הארץ אשר השחיתו המלאכים ובישרת את רפואת הארץ כי ירפא לארץ ולא יכחדו כל בני האדם מפני כל הרזים אשר גילו העירים:

ואל גבריאל אמר ה׳ צא לקראת הממזרים המתועבים והכחדת את בני הזימה בני העירים מתוך האנשים והוצאתם ושלחתם איש ברעהו למען ישמידו איש את אחיו במלחמה כי ארך ימים לא יהי להם: ולאשר ישאלו ממך אבותיהם לתקוותם בשגם חייהם ימשכו לעולם וכי כל איש מהם יחיה חמש מאות שנה אל תשמע: 

ויאמר ה׳ אל מיכאל לך ואסרת את שמחזי ורעיו אשר עמו שהתחברו אל נשים וַיטַמאו איתן בטומאתן: וכאשר ירצחו כל בניהם ויראו בהשמד בניהם ואהובותיהם תאסרם לשבעים דור מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלאתם עד כלות המשפט אשר לעולמי עולמים: בימים ההם יובאו אל תחתיות האש אל הצער והמאסר והיו כלואים בו לעולם: והשמדת את כל רוחות התאווה ואת בני העירים יען אשר חמסו את בני האדם: ובערת את כל החמס מעל פני הארץ ואשר יבוער וישמד מהם יאסר אתם יחד עד סוף כל הדורות:
   
וביום ההוא ענה מיכאל לרפאל ויאמר כֹח הרוח יעבירני וירגיזני מפני קְשי דין הנסתרות דין המלאכים מי יוכל לשאת את הדין הקשה אשר נחרץ ואשר ימסו לפניו: ומיכאל ענה שנית ויאמר אל רפאל מי הוא אשר לבו לא ירך מזה וכליותיו לא תשתוננה בדבר המשפט הזה אשר יצא עליהם בשל אשר הביאו לזאת [לחמס]: ועל כן יביא עליהם המשפט הנסתר לעולמי עולמים כי גם מלאך גם אדם לא יקחו חלק והם לבדם קיבלו משפטם לעולמי עולמים:
 
ואלה שמות המלאכים ההם הראשון בהם הוא שמחזי השני ארטקיפא והשלישי ארמן והרביעי כוכבאל החמישי טוראל השישי רומיאל השביעי דניאל השמיני נקאל התשיעי ברקאל העשירי עזאזל האחד עשר ארמרוס השנים עשר בטריאל השלושה עשר בססאל הארבעה עשר חננאל החמישה עשר טראל והששה עשר סמפסאל השבעה עשר יתראל השמונה עשר תומאל התשעה עשר טראל והעשרים רומאל והעשרים ואחד חזיזאל:

ואלה ראשי מלאכיהם ושמותיהם מהם שר מאה ומהם שר חמישים ומהם שר עשרה:

שם הראשון יֵקון הוא אשר התעה את כל בני האלהים ויורידם על הארץ ויתעם בבנות האדם: והשני היה שמו עזביאל והוא יעץ לבני המלאכים עצה רעה ויתעם עד טמאם את בשרם בבנות האדם: והשלישי היה שמו עדריאל הוא אשר הראה לבני האדם את חבלי המות את השריון ואת המגן ואת חרב המלחמה ואת כל כלי המות לבני האדם ומידו יצאו על יושבי הארץ למן היום ההוא ועד עולם, והוא התעה את חוה: והרביעי היה שמו פֹּנֵמוּאֶה הוא הורה לבני האדם את המר ואת המתוק והוא הורה להם את כל מסתרי חכמתם: והוא לימד את האדם לכתוב בדיו עפצים ובניר ובזה חטאו רבים מן העולם ועד העולם ועד היום הזה: כי בני האדם לא נבראו לחזק את אמונתם בעט ובדיו עפצים: כי לא נברא האדם בדרך אחרת מן המלאכים כי אם להיות טהורים וצדיקים והמות המכלה כל לא יגיע אליהם ורק בדעתם יאבדו: והחמישי שמו היה כשדֵיא הוא אשר הראה לבני האדם כל מכות השדים והרוחות הרעות ומכות העובר בבטן אשר יפול ומכות הנפש נשיכות פתן וקטב ישוד צהרים ואת בן הנחש נקרא טבעת: עזאזל לימד את בני האדם לעשות חרבות ומאכלות ומגינים ושריונות ויראם את אשר אחריהם [העתיד] ויודיעם את מחצבות האדמה ומלאכת מחשבתן וצמידים ועדיים ומעשה הפוך וליפות את גבות העינים וכל האבנים היפות וכל צבעי רקמתיים: ותהי רשעה רבה ויעשו זימה ויתעו וישחיתו את כל דרכיהם: שמחזאי לימד כשפים ולחשים וכרות שורשים ארמרוס התר כשפים ברקיאל חזות בכוכבים כוכביאל מערכת הכוכבים ותמיאל ראות בכוכבים וסהריאל תקופת הירח:

וזאת פקודת כזביאל אשר הראה לקדושים [לעירים] את שר השבועה ושמו ביקא ומושב יקרו בשמים ממעל: הוא אמר למיכאל להראותו את השם הנעלם למען יוכל להזכירו בשבועה ולמען אשר יחרדו מפני השם ההוא אלה שהראו לבני האדם את הנסתרות והלחש: ואלה הם מסתריו וזה כח השבועה הזאת כי כבירה ועצומה היא וישם [ה׳] את השבועה הזאת ביד מיכאל: בשבועה הזאת נתלה הרקיע בשמים בטרם נבראה תבל מן העולם ועד עולם: והארץ נוסדה על המים וממסתרי ההרים יזלו מים טובים אל החיים למן בריאת תבל ועד עולם: ובשבועה ההיא נברא הים ואת החול שם לו גבול לעת קצף ולא יעבור למן בריאת תבל ועד עולם: ובשבועה ההיא חוזקו תהומות ויעמדו ולא ינועו ממקומם למן העולם ועד העולם: ובשבועה ההיא ישלימו השמש והירח מהלכם ולא יסורו מפקודתם למן העולם ועד העולם: ובשבועה ההיא ישלימו הכוכבים את מהלכם ויקרא להם בשמותיהם והם יענוהו מן העולם ועד העולם: וכן רוחות המים וכל הרוחות המנשבות ודרכיהם מכל אגודות הרוחות: ובה משומרים קולות הרעם ואור הברק ומשומרים בה אוצרות הברד ואוצרות הכפור ואוצרות האד ואוצרות המטר והטל: כל אלה יאמנו ויודו לפני אדון הרוחות וישבחהו בכל כחם ותודתם היא כל מזונם והם יודו וישבחו וירוממו את שם אדון הרוחות לעולמי עולמים: ועליהם קיימת כל השבועה הזאת ובה הם משומרים ודרכיהם משומרים ומהלכם לא יפרע:


מגילת המבול [4Q252]

בשנת ארבע מאות ושמונים לחיי נוח בא קצם לנוח ואלוהים אמר לא ידור רוחי באדם לעולם ויחתכו ימיהם מאה ועשרים שנה עד קץ מבול ומי מבול היו על הארץ:

בשנת שש מאות שנה לחיי נוח בחודש השני באחד בשבת בשבעה עשר בו ביום ההוא נבקעו כול מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה עד יום עשרים וששה בחודש השלישי יום חמשה בשבת. ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום עד יום ארבעה עשר בחודש השביעי בשלושה בשבת ובסוף חמשים ומאת יום חסרו המים שני ימים יום הרביעי ויום החמישי ויום הששי נחה התבה על הרי הוררט הוא יום שבעה עשר בחודש השביעי.

והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי באחד בו יום רביעי לשבת נראו ראשי ההרים ויהי מקץ ארבעים יום להראות ראשי ההרים ויפתח נוח את חלון התבה יום אחד בשבת הוא יום עשרה בעשתי עשר החודש וישלח את היונה לראות הקלו המים ולוא מצאה מנוח ותבוא אליו אל התבה. ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויוסף לשלחה ותבוא אליו ועלי זית טרף בפיה הוא יום עשרים וארבעה לעשתי עשר החודש באחד בשבת וידע נוח כי קלו המים מעל הארץ. ומקץ שבעת ימים אחרים שלח את היונה ולוא יספה לשוב עוד הוא יום אחד לשנים עשר החודש באחד בשבת. ומקץ שלושים ואחד ימים משלח את היונה אשר לא יספה שוב עוד חרבו המים מעל הארץ ויסר נוח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה ברביעי באחד בחודש הריאשון.

באחת ושש מאות שנה לחיי נוח ובשבעה עשר יום לחודש השני יבשה הארץ באחד בשבת: ביום ההוא יצא נוח מן התבה לקץ שנה תמימה לימים שלוש מאות ששים וארבעה באחד בשבת בשבעה// אחת ושש// נוח מן התבה למועד שנה תמימה// 

ויקץ נוח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן ויומר ארור כנען עבד עבדים יהייה לאחיו ולא קלל את חם כי אם בנו כי ברך אל את בני נוח ובאהלי שם ישכון ארץ נתן לאברהם אהבו. 


חלוקת הארץ לבני נח [מספר היובלים]

בימי הולד פלג החלו בני נח לחלק בינהם את הארץ על כן קרא שמו פלג: ויחלקו להם את הארץ ברע בינהם ויהי בראשית היובל השלושים ושלושה בשנה הראשונה לשבוע הראשון ויחלקו את הארץ לשלושה חלקים לשם ולחם וליפת איש בנחלתו לעיני מלאך אחד מאיתנו אשר נשלח אליהם:

ויקרא נח לבניו ויקרבו אליו הם ובניהם ויחלק את הארץ בגורל אשר יקחו שלושת בניו: וישלחו ידיהם ויקחו להם מגילה מחיק נח אביהם ויצא במגילה גורל לשם לנחלה בתוך הארץ הוא ובניו לדורות עולם מתוך ההר רפא ממוצא מי נהר טינה והלך גורלו מערבה עד אמצע הנהר ההוא ויצא הנהר ההוא ושפך מימיו אל ים מיאת והלך הנהר ההוא אל הים הגדול כל אשר מצפון ליפת וכל אשר פני דרומה לשם: והלך עד לבוא קרסו היא תוך לשון נשקפת נגבה: והלך גורלו עד הים הגדול והלך נכחו עד קרבו מערבה ללשון הנשקפת נגבה כי לים הזה יקרא לשון ים מצרים: וסבב משם נגבה עד פי הים הגדול על שפת המים והלך מערבה לעפרה והלך עד הגיעו למי גיחון הנהר ונגבה למי גיחון עד שפוֹת הנהר הזה: והלך מזרחה עד הגיעו לגן עדן נגבה לנגב וממזרח כל ארץ עדן ולכל המזרח וסבב מזרחה ובא עד הגיעו מזרחה להר אשר שמו רפא וירד עד קצה מוצא מי נהר טינה: ויצא החלק הזה בגורל שם ובניו לאחוזת עולם ולדורותיו עד עולם: וישמח נח כי יצא החלק הזה לשם ולבניו ויזכר את דברו אשר אמר בפיו בנבואה לאמר ברוך ה׳ אלהי שם וישכן ה׳ באהלי שם: וידע כי גן עדן קדש קדשים ומשכן ה׳ הוא והר סיני תוך המדבר והר ציון תוך טבור הארץ שלשתם זה מול זה לקדושה נבראו. ויברך את אלהי האלהים אשר שם דבריו בפיו: וידע כי חלקה מבורכה וברוכה באה לשם ולבניו לדורות עולם כל ארץ עדן וכל ארץ ים סוף כל ארץ המדבר והודו ובים סוף ובהריו וכל ארץ הבשן וכל ארץ הלבנון ואיי כפתור וכל הר שניר ואמנה והרי אשור אשר מצפון וכל ארץ עילם ואשור ובבל ושושן ומדי וכל הרי אררט וכל עבר הים אשר מעבר הר אשור צפונה ארץ ברוכה ורחבת ידיים וכל אשר בה טוב מאד: 

וּלחם יצא חלקו השני מעבר לגיחון דרומה מימין הגן והלך דרומה וסבב את כל הרי האש והלך מערבה עד ים אטיל והלך מערבה עד הגיעו אל ים מעוּג אשר כל היורד בו יאבד: ובא צפונה עד קצה נדיר ובא עד שפת מי הים מעבר לים הגדול עד הגיעו אל נהר גיחון והלך נהר גיחון עד הגיעו לימין גן עדן: זאת הארץ אשר יצאה לחם בחלק אשר לקח לו ולבניו לדורותיהם עד עולם: 

וליפת יצא החלק השלישי מעבר לנהר טינה צפונה למוצא מימיו והלך מזרחה צפונה כל גבול גוג וכל מזרחה: והלך צפונה לָצפון וסבב את הרי גילט צפונה בואך ים מעוג ובא מזרחה לגדית: והלך עד הגיעו מערבה לרפא ושב עד אָפֵּירָג והלך מזרחה דרך מי ים מיאת: והלך עד עבר נהר טינה מזרחה צפונה עד הגיעו אל קצה מימיו עד הר רפא ועבר צפונה: זאת הארץ אשר יצאה ליפת ולבניו וחלק נחלתו אשר לקח לו לעולם ולבניו לדורותיהם עד עולם חמישה איים גדולים וארץ גדולה בירכתי צפון: אפס כי קרה היא וארץ חם חמה היא וארץ שם לא חמה ולא קרה כי מעורבה היא מקור ומחום:

ויחלק חם בין בניו ויצא החלק הראשון לכוש בואכה מזרח ומערבה לו לפוט ומערבה לו לכנען עד מערב הים: ושם חילק גם הוא לבניו ויצא הגורל הראשון לעילם ולבניו מזרחה לנהר החידקל עד הגיעו לארץ הקדם כל ארץ הודו ועד ארתרה ובים סוף בשפתו ומי דדן וכל הרי מִברָה ואֵילה וכל ארץ שושן וכל אשר בעבר פִּרְנָך עד ים סוף ועד נהר טינה: ולאשור יצא החלק השני כל ארץ אשור ונינוה ושנער ועד קרבת הודו ועלה על נהר יָדבה: ולארפכשד יצא החלק השלישי כל ארץ גבול הכשדים מזרחה לפרת הקרוב לים סוף וכל מי המדבר עד קרבת לשון הים הנשקפת מצרימה וכל ארץ הלבנון ושניר ואמנה עד קרבת פרת: ולארם יצא החלק הרביעי כל ארץ ארם נהרים בין חדקל ופרת צפונה לכשדים עד קרבת הר אשור וארץ אררט: לבנו יצא חלקו החמישי הר אשור וכל אשר לו עד יִקְרב מזרחה לאשור אחיו: 

ויפת גם הוא חלק את ארץ נחלתו בין בניו: ויצא החלק הראשון לגֹמֶר מזרחה מפני צפון עד נהר טינה ובצפון למגוג יצא כל תוך הצפון עד יקרב לים מיאת: ולמדי יצא חלקו לקחת ממערב לשני אחיו עד האיים ועד שפות האיים: וליוון יצא החלק הרבעי כל האיים והאיים על שפת לוד: ולתובל יצא החלק החמישי בין הלשון אשר תקרב אל שפת גדות חלק לוד עד הלשון השניה עד עבר הלשון השנית עד הלשון השלישית: ולמשך יצא החלק השישי וכל עבר הלשון השלישית עד יקרב מזרחה לגָדיר: ולתירס יצא החלק השביעי ארבעה איים גדולים בתוך הים אשר יקרבו אל חלק חם ואיי קָמָטוּרי לבני ארפכשד יצאו בגורל לו לנחלה: 

ככה חילקו בני נח לבניהם לפני נח אביהם ויַשְבָּע באלה לקלל כל אשר יבקש לקחת את החלק אשר לא יצא בגורלו: ואמרו כלם אמן כן יהי להם ולבניהם עד עולם בדורותיהם. 


הרוחות הרעות מטעות את בני נח

ובשבוע השלישי ליובל הזה החלו רוחות הטמאים להתעות את בני נח ולפתותם ולאבדם: ויבאו בני נח אל אביהם ויספרו לו על דבר הרוחות המטעים את בני בניו ומכים בסנוורים והורגים אותם: ויתפלל לפני ה׳ אלהיו ויאמר אל אלהי הרוחות לכל בשר אשר עשית עמדי חסד ותצל אותי ואת בני ממי המבול ולא איבדתני כאשר עשית לבני האבדון כי גדולים רחמיך עלי וגדול חסדך על נפשי יעלו נא רחמיך על בני ואל ימשלו בהם הרוחות הרעים פן ישחיתום מן הארץ: הן ברכת אותי ואת בני למען נפרה ונרבה ונמלא את הארץ: ואתה ידעת את אשר עשו עיריך אבות המלאכה ביָמי והרוחות אשר בחיים אֲסְרם וקחֵם אל שאול תחתיה מקום הדין ולא ישחיתו בבני עבדך אלהי כי אכזרים המה ולהשחית נבראו: ואל ימשלו בנפש החיים ואל ישלטו בבני הצדיקים מעתה ועד עולם כי אתה לבדך תדע משפטם.

 
ויצוונו ה׳ אלהינו לאסור את כולם ויבוא משטמה מלאך הרוחות ויאמר: בי אדנָי הלא יוותרו כמה מהם לפני ושמעו לקולי ועשו כל אשר אומר אליהם כי אם לא ישארו לי מהם לא אוכל עשות ממשלת רצוני בבני האדם: כי המה הרוחות נועדו להשחית ולאבד ולהתעות לפי דברי כי רבה רעת בני האדם: ויאמר ה׳ תשאר לפניו עשיריתם וירדו תשעה חלקים אל מקום הדין: ולאחד מאתנו אמר כי ילמד את נח את כל רפואתם כי ידע כי לא ביושר יהלכו ולא בצדק יריבו: ונעש כאשר ציווה ה׳ ואסרנו במקום הדין את כל הרעים אשר הרעו ונשאיר עשיריתם למען יעשו את משפט השטן בארץ: וביום הדין בו ישפטם ה׳ אלהים בחרב ובאש על כל רעת טֻמאת שגגתם אשר מלאו את הארץ רשע וטמאה וזנות וחטא: ורפואת מחלתם כֻלָה אמרנו לנח ואת כל נכלי מזימת התעותם למען ירפא בעצי הארץ: ויכתוב נח את כל כאשר לימדנוהו בספר מיני הרפואות ויכלאו הרוחות הרעים מאחרי בני נח:

ויתן את כל הספרים אשר כתב לשם בנו הבכור כי אותו אהב מאד מכל בניו: וישכב נח עם אבותיו ויקבר בהר לובר בארץ אררט: תשע מאות וחמישים שנה מלאו לו בחייו תשעה עשר יובלים ושני שבעות וחמש שנים: והוא האריך ימים בארץ מבני האדם בעבור צדקו כי תמים היה בצדקו מכל האדם מלבד חנוך: כי מעשה חנוך בריאה היא להעיד לדורות עולם למען יגיד את כל מעשי דור ודור ביום הדין: 


חסרים: ספר הנסתרות, ספר הרפואות