עקבתא דמשיחא - אלחנן בונם וסרמן

אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְהוָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ: (תהלות פט, נב)


ראשית דבר


התקופה העוברת עלינו כעת אינה תקופה רגילה, במיוחד ביחס לעם היהודי. עדי ראייה אנו לתופעות אשר לא שערנום מעולם. המאורעות הנם כל כך מהירים, מופלאים ומפתיעים עד שאנו עומדים מוכי תמהון ומחוסרי הבנה לגבי המתרחש ״והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה״ זאת כל עוד גישתנו מתבססת על השכל האנושי. אבל אם נתעמק בתורה, נמצא שהכל ברור ומחוור. כל הקורות בדברי ימי ישראל שארעו בין בעבר ובין בהווה מתרחשות בדיוק כפי שחזתה מראש התורה. כל מילות התורה מציאות הן, מציאות ממשית מאין דומה לה. לפני אלפי שנה הוגד לנו בנבואה ״והפיצך ה׳ בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ״ ונבואה זו הפכה למציאות. אם נמצאו עד היום פינות נידחות בירכתי תבל, שנעדרו מהן ישובי יהודים, הרי שעתה מגורשים הם גם לשם. המקרא קובע ״בכל העמים״ והוא מוכרח להתקיים בנו בכל משמעותו, וכן הפסוק ״והיית עשוק (יפרעו בך פרעות) ורצוץ (יגזלו זכויותיך ״רצוץ משפט״) אכן ראינו מדינות בהן פורעים פרעות ביהודים, ולאחר מכן מאשימים את היהודים שהם אלו שפרעו בגויים.


אם נרצה להשיג את מהותם של המאורעות בחיינו, עלינו לחפש בפסוקים ובמאמרים הנוגעים לתקופת עקבי משיח, כלומר התקופה האחרונה לפני בוא המשיח. אם נשווה את הכתוב עם המתרחש נראה בתורה כבאספקלריה מאירה את כל המוצאות אותנו ואת העילות הגורמות לכך. כל הנאמר בפסוקים האלה התגשם וכל המתגשם נובא עליו מראש.

הבה נתחיל לקרוא בתורה.


עקבתא דמשיחא


א

ההסטוריה של עם ישראל מתחלקת לתקופות: תקופת השופטים, תקופת הנביאים, תקופת בית שני וכו. התקופה האחרונה בהיסטוריה היהודית נודעת במקרא בשם ״אחרית הימים״. המושג ״אחרית הימים״ כולל את זמן ערב הגאולה ואת הגאולה עצמה, בעוד ש׳חבלי משיח׳ [מושג מהגמרא] מכוון אך ורק לתקופה האחרונה שלפני ביאת המשיח. גם בתורה וגם בנביאים מתואר מצב עם ישראל באותם ימים מבחינתו הרוחנית והגשמית כאחת. בדניאל פרק יב׳ נאמר כי מצוקת הימים ההם תעלה על כל מה שארע לישראל מיום היותם לגוי, כלומר שהיא תעלה בהיקפה אפילו על המצוקה שבתקופת חורבן בית המקדש. הגאולה נקראת לידה ׳חלה וגם ילדה ציון׳ (ישעיהו סא) עם ישראל יוולד אז מחדש וכשם שהמכאובים – חבלי לידה – מבשרים את הלידה והם הולכים ומתגברים ככל שהלידה הולכת וקריבה, כך גם יקדימו חבלי המשיח את הגאולה ולקראת ביאת המשיח ילכו ויחמירו. אותה תופעה מצאנו גם בגלות מצרים. בתקופה האחרונה לשעבודם גזר פרעה ״תכבד העבודה״, ״תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו״ גם כעת קיימות מדינות המנשלות את יהודיהן מכל מקור פרנסה ויחד עם זה מכבידות עליהם את עול המסים.


שירת האזינו

ב

שירת האזינו היא הפרשה היחידה בתורה הפותחת בהקדמה וגומרת בסיום, ודבר זה מורה על ערכה הרב של הפרשה. מה נאמר בה? כל אשר יקרה לישראל עד ביאת הגואל. פסוקים אחדים אשר אותם נצטט ונפרש בזה מכוונים לתקופת ׳חבלי משיח׳.


״כי ידין ה׳ עמו ועל עבדיו יתנחם״ לאחר שישפוט ה׳ את עמו ישראל ביסורים המגיעים להם יקויים בהם ״ועל עבדיו יתנחם״ – תבוא הגאולה. אימתי? ״כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב״ בשעה שה׳ יראה את כוחות ישראל כלים מאין פודה ומושיע, אז ישלח את משיח צדקו. כך גם נשנה בדברי הנביא: ״ואביט ואין עוזר, ואשתומם ואין סומך, ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני״ ולהלן ״וירא כי אין איש, וישתומם כי אין מפגיע״ לאמור כי אילו אין מי שיתפלל בשבילם ״ואמר אי אלהימו צור חסיו בו״ ה׳ ישאל איה הם האלילים אשר עליהם סמכתם כי יהיו לכם למגן ״אשר חלב זבחימו יאכלו״ אשר להם הקרבתם את מבחר קרבנותיכם ״יקומו ויעזרוכם״ מכל זה עולה כי לפני הגאולה יתעו היהודים אחרי עבודות זרות שונות בהאמינם בכל עבודה זרה בשעתה שהיא תושיעם.


מה טיבן של אותן עבודות זרות שסגדו להן? ראשית עלינו להבין את המושג ׳עבודה זרה׳. כל הנראה לו לאדם שיכול להיטיב או להרע לו חוץ מה׳ הרי הוא בכלל עבודה זרה. הבה נסקור מספר סוגי עבודה זרה שלהן סגדו במאת השנים האחרונות. השכלת ברלין, או יותר נכון הסכלת ברלין, ממנה קיוו לישועה רבתי. משהחלה לנשב רוח הליברליזם, מיד התייצבו היהודים בשורות הראשונות של מגיניה. לאחר שהליברליזם ירד מעל הפרק פנו לדמוקרטיה, לסוציאליזם, לקומוניזם וליתר ה׳איזמים׳ שירדו על דורנו בשפע כה רב. לעבודות זרות אלו הקריבו קרבנות של דמים, תרתי משמע – ממון ונפשות – וכולן הכזיבו; אף אחת מהן לא הגשימה את התקוות שתלו בה. לא זו בלבד, אלא שכל ה׳איזמים׳ האלה מתו מיתה חטופה, לא טבעית, וחלפו לפתע פתאום. איך מתבארת תופעה זו? ביחזקאל כט׳ נאמר כי מצרים תענש ״יען היותם משענת קנה רצוץ לישראל״, כלומר יען שמו בה ישראל מבטחם. נשאלת השאלה: מה פשעם וחטאתם של המצרים? אלא ממשפטי התורה הוא, כי כל עבודה זרה אחת דינה להבטל. ״ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים״ ״והאלילים כליל יחלופון״ מכיוון שבטחו ישראל במצרים, הרי עשוה עבודה זרה.


עינינו ראו עבודה זרה מפליאה: 16 מליון סוציאליסטים מאורגנים במדינה אחת נעלמו ממש בן לילה ולא נשאר מהם כמעט זכר. גם זו הייתה עבודה זרה, שהיהודים לא נרתעו מלהקריב לה את הקרבנות הגדולים ביותר. קוו לקומוניזם כי דורו ושויון בכנפיו, אולם הממשלה האדומה הוכיחה בעליל מה הוא ׳הדרור והשויון׳ המרווה. נוכחנו לדעת כי כל העבודות הזרות אשר אליהם נשאנו נפשנו, הובישו והכזיבו, וה׳ אמר ״יקומו ויעזרוכם״ מדוע אין הם עוזרים לכם ״ראו כי אני אני הוא״ הגיעה כבר העת שתבינו, כי בלעדי אין מושיע. אבל העם מסרבים להבין, עוד נאחזים בשולי הדמוקרטיה הגוססת, אף היא לא תועיל, בדומה לעבודות הזרות הקודמות.


ג

מלבד ה ׳איזמים׳ הכלכליים נתברכנו ב׳איזם׳ יהודי מובהק, דהיינו הנציונליזם - הלאומיות - המתיימר להנחיל לכלל ישראל גאולה גשמית ובעיקר רוחנית. מגמתו להקים עם עברי חדש אשר ינער מעליו את ׳אבק הדורות הקודמיםק ולהכריז ״הס כי לא להזכיר בשם ה׳״. תכנית פעולתו אף היא פשוטה למדי: להפקיע את ריבון העולמים מבית ישראל ומלבבות בני ישראל. ואם ישאל השואל מי יעמוד לנו בעת צרה? תבוא התשובה: אנו בעצמנו ״כוחי ועוצם ידי״. מי זה אנו? אלה הם המנהיגים, הנוער ׳הלאומי׳ שלנו, הגיבורים שהביאו למצב של מלחמה בין עם ישראל לבין מלכות ה׳. האם אלו יביאו לנו את הגאולה? הם תארו לעצמם כי לא יבצר מהם להפקיע את ה׳ מתוך תחומנו, אולם מתברר שאין הדבר כן. כוחו של ה׳ ית׳ רב מכוחם ואנו דומים כעת לטפשים מוכים. לא סתם טפשים אנחנו אלא טפשים שבטפשים. מלמדים אותנו ומייסרים אותנו ואזנינו אטומות משמוע. נאמר ״ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב״ (פשע זה המרד, וכן הוא אומר ״ואז תפשע לבנה״) זאת אומרת כי תנאי מוקדם לישועה הוא שהמורדים ישובו בתשובה, וכל עוד לא יפסיקו מנהיגינו למרוד במלכות ה׳ לא תתכן ישועה.


ד

מהו פרושה של המילה תורה? תורה משמעה הוראה, לימוד. כל מילה ומילה בתורה לימוד היא, שאם לא כן אין לה מקום בתורה. נשאלת השאלה: מה היא ההוראה הכלולה בסיפורי העבר על כל פרטיהן? התשובה לכך היא במפתח המסור בידנו, כי הסיפורי התורה רמוזים כל דברי ימיו של עם ישראל, מראשיתם ועד אחריתם.


פרשת וישלח מתארת את הפגישה בין יעקב ועשו, רמז היא לחיי ישראל בין העמים. הפרשה הראשונה היא פרשת הגלות, שם מרומז כיצד צריךלהיות מהלך היהודים בגלות אצל בני עשו. הפרשה השנייה מספרת על יעקב אבינו החוזר ארצה מפדן ארם ארץ גלותו. נאמר בפרשה זו: ״וישם את השפחות וילדיהן ראשונה״. מכאן כי בימי עקבי משיח יעמדו בראש העם צאצאי הערב רב. קיימת הבטחה ״וגם בך יאמינו לעולם״ כלומר שהיהודים יהיו דבקים לעולם באמונתם בתורה. אם בכל זאת ראית כופרים בישראל, בידוע ש ׳לא עמדו רגלי אבותיהם על הר סיני׳ ולא מבני ישראל, אלא מהערב רב מוצאם. אם רואים אנו היום כופרים שהם מנהיגי העם, אלה הם ילדי הערב רב. ״ואת לאה וילדיה אחרונים״ רמז הוא על המון בני ישראל הכשרים, אשר יהיו משועבדים לערב רב, כגון במדינה האדומה ובמדינה נוספת, ״ואת רחל וילדיה אחרונים״ אלו לומדי תורה [במקור תלמידי חכמים] השפלים מכל. אף לתופעה זו הננו עדי ראייה; בכל מקום שעדיין נותרה בו שארית הפליטה של לומדי תורה הרי הם לחרפה ומרמס.


ה

עוד נאמר שם ״ויאבק איש עמו״ יעקב הוא עמוד התורה, איש הוא סמאל. משמע כי בימי עקבי משיח תאבק הטומאה עם למוד התורה ״ותקע כך ירך יעקב״ ירך יעקב אלו ילדי התורה [במקור: תינוקות של בית רבן] שהוו את יסוד האומה במשך אלפי שנים. אף יסוד זה יתמוטט בעקבי המשיח בפגיעת מזיקים פנימיים וחיצוניים. גם זה נתקיים בימינו, בכל תפוצות ישראל, רובם של הילדים מתחנכים כגויים גמורים.


ו

קיים מובן נוסף ל׳ירך יעקב׳ והוא תומכי התורה [במקור תמכין דאורייתא] תמיכה בלומדי תורה, לאפשר להם ללמוד במנוחה. מיום היות ישראל לגוי, הקפידו על כך (יששכר וזבולון) אך בימי עקבי משיח מצווה זו מתבטלת. בכל מקום, אף במדינות שיש שם לפי שעה עוד אפשרות לתרום כסף, נותנים לכל מיני מטרות, רק עבור החזקת התורה נשארות פרוטות, ובמקרה הטוב, מתייחסים לתורה באדישות. זה טבעי בהחלט, שהרי הדור הצעיר אשר הוא מנוכר לחלוטין לתורה, איננו מבין כלל לשם מה יש צורך בה. נמצא, כי זה בזה תלוי, ביטול לימוד ילדים תורה וביטול החזקת התורה.


והשמים מה תשובתם על כך? בעוון ביטול תורה, חרב וביזה בא, שנאמר ״והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית״ ואין ברית אלא תורה, שנאמר ״אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי״


הסיסמה נהייה כגויים

ז

ביחזקאל כ׳ נובא כי בעקבי משיח יכריזו ישראל על סיסמה: נהייה כגויים. נבואה זו החלה להתגשם לפני 150 שנה על ידי נושאי הסכלת ברלין. הם הסתירו את הסיסמה תחת האימרה ׳היה יהודי באהלך ואדם בצאתך׳. לא ארכו הימים ופרי השיטה הזו גמל ובשל ובניהם המירו את דתם. בסיסמה זו היה משום חתירה תחת יסודות התורה. התורה הזהירה את היהודים על התבדלות גמורה בכל אורח החיים מהעמים אשר סביבותיהם ״ואבדיל אתכן מן העמים להיות לי״ עמדו המסכילים והכריזו ההיפך: רק ״ככל הגויים״ אמר ה׳: ״אשר אתם אומרים נהיה כגויים היה לא תהיה אם לא א. ביד חזקה, ב. בזרוע נטוייה, ג. ובחמה שפוכה אמלוך עליכם״. זה יתחיל ביד חזקה. אם העם יעמוד במריו, תבוא הזרוע הנטוייה. אם יוסיף העם ללכת בקרי, תבוא החמה השפוכה. אין לדעת לאיזה מן שלושת השלבים הגענו היום, העתיד הקרוב יוכיח זאת. בכל אופן ברור הוא כי נבואת ״היו לא תהיה״ מתגשמת. הגויים מגרשים אותנו באכזריות מגבולם. מורגל בפי העולם כי קשה להיות יהודי. ואילו לאחרונה אירע דבר פלא: קשה יותר ליהודי להיות גוי. הגויים שולחים אותנו מעל פניהם.