עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת - הרוחות הרעות והיצר הרע

״כי צינורות רהטי הלב חכמים עמוקים ועקומים באשדות השתפך רעיוניהם, וחחי השלשלת עשתונותיהם עולים ויורדים כקו עקלתון, כי רוח היא באנוש להטותו כה וכה, ואת אשר יבחר יקריב אליו והיה קודש״

ספר זכרון העירים שבחנוך מתאר כיצד מלאכים לקחו להם נשים וילדו את הנפילים, ענקים עצומים בגודלם שהביאו להשחתת הארץ: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ: הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: (בראשית ו, ב;ד) בחנוך מתואר הסיפור המלא, כיצד עשו בינהם 200 מלאכים מרד (סוד) ובאו אל בנות האדם, לימדו אותן כשפים, זימה ומלחמה, ומלאה הארץ חמס.

על הנפילים נגזרת גזרה להיות רוחות רעות במותן, כי לשמים לא יחזרו ולשאול לא ירדו כאחד האדם לחכות לדינם ככתוב: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם [מן הנפילים] לְעֹלָם בְּשַׁגָּם הוּא בָשָׂר [גם אם הוא בשר] וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: [כי אז יביא המבול]. וזה משפטם: ״ועתה הגבורים אשר נולדו מרוח ובשר רוחות רעות יקראו על הארץ ובארץ יהי משכנם: רוחות רעות יצאו מגויותיהם כי מנשים נולדו ומעירין קדישין תחילתם ושרשם הראשון: רוחות השמים בשמים משכנם יהי ורוחות הארץ אשר נולדו על הארץ משכנם על הארץ יהי: ורוחות הגבורים יהיו מענים מדכאים משחיתים מתנפלים על האדם ועושים רעות ומעשי הרס על הארץ ועושים עמל: הם לא יאכלו אוכל כי אם ירעבו ויצמאו ויביאו כשלון: והרוחות ההן תתנשאנה על בני האדם ועל הנשים כי על כן מהן יצאו:״