קדימות ספר חנוך א


ספרי חנוך בן ירד נכתבו בידי חנוך שהעבירם למתושלח בשנה עלייתו השמימה (987 לבריאה), במטרה להיות אות ועדות בארץ לכל בני האדם:


​״הוא (חנוך) היה הראשון מבני האדם אשר למד ספר כתב ומדע וחכמה, ויכתוב את אותות השמים כסדרם בספר למען ידעו בני האדם את זמן השנים לסדרם לירחיהם: הוא החל לכתוב עדות ויעֵד על משפחת האדם ותולדות הארץ, ושבועות היובלים אמר ויגד את ימי השנים וסדר הירחים ויאמר את שבתות השנה כאשר הגדנהו: וירא את אשר היה ובחזון לילה בחלום, ראה את אשר יהיה באחרית הימים לכל בני האדם בדורותם עד יום הדין: הכל ראה והבין ויכתבהוּ לעדות, וישימהוּ לעדות בארץ על כל בני האדם לדורותיהם: ויהי עם מלאכי ה׳ שישה יובלי שנים ויראוהו את כל אשר בארץ ובשמים וממשלת השמש ויכתוב את הכל בספר:


ויעד חנוך על העירים אשר חטאו עם בנות האנשים כי החלו להתערב בבנות הארץ ולהטָּמא בהן: וילקח מתוך בני האדם ונוליכהו אל גן עדן לגדוּלה ולכבוד והנהו שם כותב דין ומשפט וכל רעת בני האדם לְעולם: ובעבורו הביא ה׳ מי המבול על הארץ כי הוא ניתן לאות ולעדות לכל בני האדם להגיד את כל מעשי הדורות עד יום הדין״


הספר נכתב בלשון הקודש יען כי שפת הבריאה היא עברית, ובשפה זו דיברו כל האדם עד לבלילת השפה עם הפלת המגדל, אז דיברו בה בני עֶבֶר. ההוכחה לכך פשוטה מאין כמוה, ובלתי ניתנת לסתירה - שמות האנשים והמקומות בספר חנוך מתפרשים אך ורק בלשון הקודש, כפי שנמצא גם בספר היובלים, צוואות השבטים, וכמובן בתנ״ך, ואינם מתפרשים באף שפה אחרת.


ספר חנוך פרץ חזרה לאנושות מאתיופיה בשלהי המאה ה - 18 כתוב בשפת געז (אתיופית) אליה הוא תורגם מיוונית והנוסח היווני תורגם מעברית או מארמית שהן שפות אחיות. חשוב להזכיר שמדובר בתרגום של אסיפת כתבים ולא של ספר אחד, כי נהיר לכל קורא שהנוסח שבידנו[2], זה שמאחד את כל הספרים למקשה אחת, לא עוּבד כראוי: ישנן כפילויות בטקסט, פסוקים ואף פסקאות מספר אחד באים באחר, ואין הדעת נוחה ממנו, בעיקר רב הקושי לצייר תמונה שלמה לגבי מסעו בשמים, מקומות המנוחה ומקומות הדין לרשעים. לעומת אלו, ספר המשלים לא חוּבָּל וספר מהלך המאורות מדוייק בתכנו על פי מודל הארץ השטוחה[3].


צורת הארץ על פי ספר חנוך מתאימה לצורת הארץ בתנ״ך, שבו יותר ממאה וחמישים פסוקים מתארים את הבריאה ואת מרכיבי צורת הארץ באופן הנייח שבו עמי העולם תארוהו, קראו את הפסוקים כאן. כמעט כל התרבויות מתארות רקיע שבתוכו מעשה הבריאה - היבשה, הימים, השמש, הירח והכוכבים. מנין ידעו התרבויות הללו - כל אחת רחוקה מרחק רב מרעותה הן במקום והן בזמן - לתאר את הארץ באופן דומה אלמלא החזיקו כולם במקור ידע אחד? זו הוכחה חד משמעית לגבי היכרות קדומה וקבלה כלל ארצית של הספר ורעיונותיו.




הספר גם בעל חשיבות מיתית-תאולוגית עצומה והוא נושא מסרים רב דוריים: קיומם של מלאכים והנהגת ה׳ בהם את ארצו, ידע אסטרונומי וחלוקת הזמן, נבואה על כל משפחת האדם ותולדות הארץ, עדות על חטא המלאכים בני האלהים עם בנות האדם שחיֵיב מבול, תאור מקומות המשפט, וכן סיפור עליייתו המורחב של חנוך השמימה שאך מרומז בתורה: וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׃ (בראשית ה, כד)


הרעיונות בספרי חנוך מהווים בסיס לרבים משרידי סיפורי המיתולוגיה של העמים (ואין בידינו סיפורים מלאים), שבמרכזם אלים גיבורים בעלי טבע אנושי ולרוב מושחת ולא מוסרי. הסקירה הקצרה שלהלן מעידה אף היא על קדימותו של ספר חנוך שנמצא ער ועונה בכתבים של רבות מהתרבויות הגדולות בעולם. ומי לא יצחק על האומרים שנכתב בימי בית שני?