שמות החדשים וטעות עיבור השנה

חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה

שמות חדשי השנה העברית

 

מרגע היותנו לעם, החדשים היהודים נקראו במספרם, ככתוב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ (שמות יב' ב'), ולאורך כל המקרא כולו. ובלוח היהודי, בו רבים החגים וציוני האירועים, ודאי ישנו יתרון במניין החודשים במספרים, שהרי אין להכחיש שאנו מתקשים בחישוב חודשי צומותינו: יטרח הקורא ויחשב כמה חודשים יש בין סיוון לתשרי, לעומת חישוב בין החודש השלישי לחודש השביעי? 


דרכנו היום, בדומה לדרך הנוצרית, היא פסולה וקלוקלת. במה נגרע חלקו של מרס (אל יווני) מזה של תמוז, האל הבבלי? השם תמו"ז מוזכר לשלילה ומדובר בתועבה ועבודה זרה - רעה בעיני אלהינו: וַיֹּאמֶר אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּֽוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים׃ וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹֽשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז׃ (יחזקאל ח, יג-יד). 

נשאלת השאלה: האם צוונו ה' להשתמש בשמות החודשים המצריים, בכדי לזכור את יציאת מצרים? וודאי שלא, משום שהיציאה והשחרור מהשעבוד הפיזי והרוחני התבטאו בהתנערות גמורה מתרבותם והרס גילוליהם: וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְהוָה שְׁפָטִים׃ (במדבר לג' ד'). עשה שפטים - לא הנציח! שימוש בשמות הבבליים רק מעיד על כך שנטלנו על גבינו ועל נפשנו את הגלות על כל טומאותיה, הבאנו אותה ארצה, וכעת אין בנו רצון לשחררה מעלינו. האם כך אנו מודים לאלהינו על כי הוציאנו ממקור הרע? הלא בדרך זו אנו מציינים מדי שנה, שלמרות שגופנו מצוי בארץ ישראל, ברוחנו ובתודעתנו אנו בבבל, נושאים על נס את שמות אליליה! 

כל שמות החדשים הם שמות בבליים, והשנה הבבלית מתחילה בחודש השביעי שלנו, ולא במקרה:


שם החודש השביעי בלוח השנה הבבלי (tašrītu)- תשרי
שם החודש השמיני בלוח השנה הבבלי (waraḫsamna) מרחשון
שם החודש התשיעי בלוח השנה הבבלי (kissilimu) כסלו (מספר זכריה)
שם החודש העשירי בלוח השנה הבבלי (ṭebētu) טבת (מספר אסתר)
שם החודש האחד־עשר בלוח השנה הבבלי (šabāṭu) שבט (מספר זכריה)
שם החודש השנים־עשר בלוח השנה הבבלי (addaru) אדר (מספר אסתר)
שם החודש הראשון בלוח השנה הבבלי (nisannu) ניסן ניסן (מספרי אסתר, נחמיה),
שם החודש השני בלוח השנה הבבלי (ayyāru) אייר
שם החודש השלישי בלוח השנה הבבלי (simānu) סיוון (מספר אסתר)
שם החודש הרביעי בלוח השנה הבבלי (du'ūzu). תמו"ז אל הפריון הבבלי (מספר יחזקאל)
שם החודש החמישי בלוח השנה הבבלי (abu) אב
שם החודש השישי בלוח השנה הבבלי (ulūlu) אלול (מספר נחמיה)


לסיכום עיקרי הדברים:


1. מניית מספרים לחדשים היא השיטה התורית המקורית: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ (שמות יב, ב).
2. שיטת המנייה של התורה מזכירה לנו את יום יציאת מצרים בכל יום, מונה את כל החודשים על פי אירוע מכונן זה: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (שמות יג, ג).
3. השיטה מקיימת את הפסוק וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם׃ (דברים יא, יח).
4. השיטה נקייה לחלוטין מעבודה זרה ואינה מחייבת נהייה אחרי תרבות אדום. לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָֽעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם׃ (דברים ו, יד).
5. שיטת המספרים נוחה ושימושית לקיום יומיומי. 

אילו החיסרון היחיד של שמות החודשים הפרסיים היה חוסר נוחות החישוב, כי עתה החרשתי. אך במציאות – לא רק על הנוחות אנו מוותרים, מאז ועד היום. הבה נודה על האמת – מי ימחה את שמות החדשים הבבליים, בעודו מחשב את התאריכים על-פי הלוח הנוצרי למרות האמור בכתובים: וַיִּתעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם׃ (תהלות קו, לה)?
ומה נאמר כי יפקוד ה׳ על שלא האבדנו את שמם ונצחם? וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹֽהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא׃ (דברים יב, ג). 
אמנם לאבד את שמם בבבל – אין טעם, אך בארצנו יש גם יש! ומה נאמר על שביטאנו את שמם, ולא קיימנו את דבר האזהרה: וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ׃ (שמות כג, יג) ועל שלא לקחנו עצה ברורה מדוד מלכנו ע"ה: וּֽבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי׃ (תהלות טז, ד).


ירח בול, זיו ואיתן
בספר מלכים נוספו שלוש שמות לחדשים: 
יֶרַח הָאֵתָנִים וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׃ (מלכים א' ח, ב). 
יֶרַח בּוּל וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל משפטו וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים׃ (מלכים א' ו, לח) 
יֶרַח זִיו בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית יְהוָה בְּיֶרַח זִו׃ (מלכים א ו, לז חודש שני). השימוש בחדשים מספריים ושלושת החודשים הנ"ל – גם גם כי להם מובן ושורש בשפתנו: יבול, זיו, איתן – הם אינם מוזכרים כלל במגילות קומראן, ומוצאם אינו יהודי אלא כנעני כפי שניתן לראות בלוח גזר. מה מעשיהם בכתובים? התקופה בה נאמרו היא תקופת מלכותו של המלך שלמה, שהיה בן ברית לחירם הצידוני (פיניקי), ששלח עבדיו אל ירושלים לבניית בית המקדש ובית חשק שלמה, הוא בית יער הלבנון.

כמה חדשים יש בשנה לפי המקרא? 

בספר דברי הימים מתוארת חלוקת העבודה בבית המקדש אותה סידרו שמואל הנביא ודוד המלך. בכל חודש מחדשי השנה הייתה משמרת בת עשרים וארבעה אלף אנשים – ראשי אבות, שרי מלחמה ושוטרים – המשרתים את המלך: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: והכתוב מפרט את שם האחראי על כל משמרת מדי חודש ומגיע לחודש האחרון: הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:
זהו, אין עוד מחלקה לחודש ״מעובר״. 


גם לשלמה בן דוד היו ניצבים לכלכל: וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד לְכַלְכֵּל: (מלכים א׳ ד, ז) ולאחריו רשימת 12 הנציבים. אין נציב חודש מעובר.

בשנה מעוברת מוסיפים חודש אחד מדי כמה שנים כשההוספה נעשית במטרה להתאים את לוח השנה הירחי לשנת החמה. אורך השנה השמשית הוא 365.25 ימים ואילו השנה בת 12 ירחים מונה 355 ימים משום שאורך כל חודש ירחי הוא כ 29.5 ימים. את 11 הימים שמצטברים מדי שנה צריך לאפס עם שנת השמש מאחר והחודש הראשון ללוחנו הוא האביב, ואת האיפוס מבצעים לפי הלוח המטוני. 
ישנם 7 עיבורים ב 19 שנות שמש, וזהו ׳המחזור המטוני׳ ששימש בלוח הבבלי ולאחר מכן בלוח היווני, בהמשך הנצרות השתמשה בו, והדבר מראה על קשר בין השלושה.