חָפֹץ אֶחְפֹּץ לִבְרוֹא אֶת הָאָדָם – הִרְעִים אֵל הַכָּבוֹד בְּקוֹל גְּאוֹנוֹ מֵעַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, וַיִּשָּׁמַע הַקּוֹל מִדַּבֵּר מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם.
אָז יָבֹאוּ שָׁלוֹם אֵש וּמַיִם וְעָפָר וַיִתְעָרְבוּ יָחַד; חֹמֶר גֹּלָם קרַץ מֵהֶם, וְהָרוּח בָּא וַיַעֲבֹר בּוֹ. בָּצֵק נָלוֹשׁ זֶה מֻנָּח לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם.
“מַה-דְּמוּת אֶעֱרוֹךְ לָאָדָם?” – שָׁאַל הַיּוֹצֵר אֶת כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם הָעוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.
– תֶּן-לוֹ גֹּעַל פָּנִים! – קָרָא הַשָּׂטָן – וּבִגְבֹהַּ לִבּוֹ לָלֶכֶת תּוֹעָה בִּדְרָכָיו יַבִּיט אֶל תָּאֳרוֹ וְיִפּוֹל לְבָבוֹ.
– תֶּן-לוֹ עֵינֵי הַלַּיִשׁ הַמְזָרוֹת אֵימָה – אָמַר מַלְאָךְ אַכְזָרִי – לְמַעַן תְּמוֹגֵגְנָה לְבַב אוֹיְבוֹ בְּקִרְבּוֹ וֶהֱפִיצֻהוּ לְרַגְלָיו.
– יֵלֵךְ כַּתּוֹלָע עַל גָּחוֹן – יָעַץ מַלְאַךְ הָעֲנָוָה – לְמַעַן תַּזְכִּירֶנּוּ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יִזְחַל עָלֶיהָ מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּר מִשָּׁם, וְתָשַׁח רוּם עֵינָיו.
– תֶּן-לוֹ דְּמוּת הָאַרְיֵה – דִּבֵּר מַלְאַךְ הַגַּאֲוָה – לְמַעַן שְׂאֵתוֹ תְּבַעַת סוֹבְבָיו וּמֵרֹגֶז קוֹלוֹ יֵחַתּוּ, יִתְּנוּ לוֹ כָבוֹד וָעֹז, יָשִׂימוּ יָד לְפֶה וְיִדֹּמּוּ.
“וּמַה-בְּפִיכֶם גַּם אַתֶּם?!” דִּבֵּר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁלֹשֶׁת הַמַּלְאָכִים רֹאֵי פָנָיו, הֵם מַלְאֲכֵי חֶמְלָה, חָכְמָה וְאַהֲבָה.
– לֹא מְזָרֶה פַחַד וּמֵפִיק אֵימָה יִהְיֶה הָאָדָם – אָמַר הָרִאשׁוֹן – הַעֲרֵה עָלָיו הָרוּחַ לְרַחֵם עַל אוֹיְבָיו, לִמְחֹל וְלִסְלֹחַ לָהֶם עַל פִּשְׁעֵיהֶם, לֹא דְמוּת הָאֲרִי וְלֹא עֵינֵי הַלַּיִשׁ יִהְיוּ לוֹ; הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו.
– תַּמְשִׁילֵהוּ בְמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ – יָעַץ הַשֵּׁנִי – וְעַל כֵּן תֶּן-לוֹ רֹחַב לֵב, חָכְמָה וָדָעַת, וְיֵלֵךְ קוֹמְמִיּוּת.
– יֶאֱהַב וִיאֻשַּׁר בָּאָרֶץ! – דִּבֵּר מַלְאַךְ הָאַהֲבָה – אֵל רַחוּם וְחַנּוּן! עֲשֵׂה אוֹתוֹ כִּדְמוּתְךָ וּכְתַבְנִיתְךָ וִיהִי צוֹלֵחַ!
– “כֵּן דִּבַּרְתֶּם!” – נִשְׁמַע קוֹל שַׁדַּי מֵעַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ.
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ.
[כ“ו טבת, תר”מ]
תרגום מגרמנית: יהודה לייב גורדון