לוּחוֹת גְּנוּזִים | זלמן שניאור

א
 וּפִתְאוֹם כְּעֵין דְּאָגָה חֲרִישִׁית -
 מֵאַיִן הִיא בָּאָה לֹא תֵּדַע,
 מְנַסֶּרֶת וְעוֹלָה בִּלְבָבְךָ,
 מוֹצֶצֶת, תּוֹבַעַת בְּלִי אֹמֶר.
 דּוֹמֶה כּאִלוּ יָצָאתָ
 וּדְבַר־מָה שָׁכַחְתָ בַּבַּיִת
 יָקָר וְנָחוּץ... אַךְ מַה זֶּה?
 תְּאַמֵּץ זִכְרוֹנְךָ וְאֵין נָחַת.
 אַךְ הִנֵּה זֶה מְנַצְנֵץ, מִתְחַוֵּר,
 פּוֹלֵחַ עֲרָפֶל וְקוֹרֵן.
 נִזְכַּרְתָ... וְעָלָה הַמַּרְאֶה
 לְהָחֵם אֶת לִבְּךָ בְּצַעֲרוֹ:
 וְיָדַעְתָּ מַה אָבַד, מֶה חָסֵר
 לְךָ עֲיֵף סְפָרִים וְסוֹפְרִים
 וְיָדַעֹתָּ מַה נֶּעְדַּר בְּיַעַר-
 הַמִּסְתָּר לְיִשְׂרָאֵל וְעַמִּים
 הַמְּשַׂגְשֵׂג מֵעֵבֶר לְחַיֵּי
 יוֹם־יוֹם, וּמֵעֵבֶר לַחֻלִּין.
 ​
 ​
 ב
 אֵי ״סֵפֶר מִלְחֲמוֹת יְהֹוָה״?
 זֶה סֵפֶר הַכִּבּוּשׁ הַנַּעֲרָץ,-
 הוֹרָשַת הַשּׁוֹסִים בַּנֶּגֶב,
 וְאֶת כְּנַעַן בְּעֵמֶק מְגִדּוֹ.
 בּוֹ גִּמְגּוּם־הֶחָזוֹן הַנַּעֲלֶה,
 בְּטֶרֶם עוֹד שָׂפָה נִהְיָתָה;
 מְשֻׁנֶּה וּמָלֵא הוֹד נוֹרָא,‎
 כָּל מִלָּה כְּמַכַּת־הַחֶרֶב.
 וְ״סֵפֶר הַיָּשָׁר״ אָן בָּא־הוּא?
 מַנְגּיִנוֹת עַם־עָז בְּהִוָּלְדוֹ,-
 שִׁבְטֵי אָב אֶחָד מַשְׁלִימִים,
 נוֹדְדִים מִשְתָּרְשִׁים בְּחָזְקָה.
 
 
 
 מַחֲלִיפִים בְּשׁוֹר־מַקְרִין הַגָּמָל
 וְהָאֹהֶל - בְּסֻכַּת הַחֵמָר,
 אוֹחֲזִים בְּרֶסֶן הַבָּקָר
 וּתְקוּעָה חֲנִית בַּחֲגוֹרָתָם.
 חוֹרְשִׁים אַדְמָתָם וְנִלְחָמִים
 עִם מִדְיָן הַלּוֹחֲצָה אוֹתָם,
 וְעָקוֹר אֶת שָׁרְשֵׁי עֲמָלֵק,
 הַבָּזִים לְבַיִת וְשָׂדֶה.
 ​
 ​
 ג
 וְחֶזְיוֹנוֹת־אֶפְרַיִם אָן בָּאוּ? -
 נְבִיאֵי־הַשֶּׁקֶר לָהֶם קֹרָא,
 מַטִּיפִים לְשִׂמְחָה וּלְאַהֲבָה
 תַּחַת אֲשֵׁרוֹת רַעֲנַנּוֹת;
 נִשְׁחָטִים עַל קִדּוּשׁ הַבַּעַל
 וְעַשְׁתּוֹרֶת הַיָּפָה בָּאֵלוֹת.
 הוֹי, עוֹלָם שׁנִּשְׁמַד!.. אַךְ הֵדוֹ
 עוֹד חַי בַּזִּכָּרוֹן הָעִבְרִי.
 וְסֵפֶר בֵּית־דָּוִד אַיֵּהוּ,
 וְסִפְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל? -
 לְמַלֵּא כָּל חָסֵר בָּכְּתוּבִים
 וְכָל נוֹסָף - לְהָסִיר בְּלִי חֶמְלָה
 מַה דַּלִּים וּצְנוּמִים הַפְּסוּקִים
 פָּסַקְנוּ בִּימֵי יַלְדוּתֵנוּ!
 רַק לְעוֹרֵר צְמָאֵנוּ הַבּועֵר
 נְבִיאִים וּכְתוּבִים נִשְׁאָרוּ.
 הֵן, כְּשִׁבְרֵי הָאֲגַרְטֵל הַיָּקָר,
 הִצַּלְנוּם מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה;
 בָּמֶּלֶט חִבַּרְנוּם וְאֵין כֶּלִי
 וְלַשֶּׁמֶן הַטּוֹב אֵין בּוֹ זֵכֶר.
 וְהָאוֹבְדִים - בִּכְתָב עִבְרִי קַדְמוֹן
 עַל לוּחוֹת וְעַל לְבֵנִים נֶחֱרָתוּ,
 בִּלְשׁוֹן אֶבֶן־מֵישָׁע וּבְקִצּוּר
 שְׂפַת־אֵלִים כְּאֶבֶן־הַנִקְבָּה.
 
 
 
 ד
 וְהַגְנוּזִים, אֵי נִגְנְזוּ אֵלֶּה,-
 בִּימֵי בַּיִת שֵׁנִי הַנְּבוּכִים?
 בֵּית שַּׁמַאי וְהִלֵל בָּם אוֹחֲזִים,
 צְדוּקִים מִתְנַצְחִים עִם פְּרוּשִׁים.
 קַנָאִים עִם טוֹבְלֵי־הַשַׁחֲרִית,
 נֵזִירִים עִם מְבַלֵי־הָעוֹלָם.
 זֶה מוֹשֵׁךְ לַיָּמִין וְזֶה שְׂמֹאלָה...
 כֹּה נִקְרַע כָּל יָקָר לִקְרָעִים,
 כֹּה נִפְזְרוּ לְטִפִּין יְצִירוֹת
 בְּרוּכוֹת כִּמְקוֹרוֹת הַחַיִּים;
 וְרַק יִתְרָן נִשְׁתַּמֵּר בַּגוֹיִים,
 לִסְפָרִים חִיצוֹנִים כֵּן הָיוּ.
 
 
 הַמְּקוֹרוֹת הַשְׁבוּיִּים הַלָלוּ
 בּוֹכִים בְּדִמְמַת לֵילוֹת:
 כִּי סַתְּמוּם בַּעֲלֵי אֲסוּפּוֹת -
 זְקֵנִים חַלָשִׁים וּזְהִירִים.
 כִּי עוֹטֵי טַּלִיוֹת מְצֻיָצוֹת
 עָמְדוּ, כָּשׁוֹמְרִים, עַל מִפְתַּן
 הַהֵיכָל לַיהֹוָה אֵל־צְבָאוֹת,
 דּוֹר צָעִיר, לְבַל בּוֹ יִכָּנֵס,
 לְבַל יִשְׁתֶה אֶת שִׁירַת הַחֶמְדָה,
 הַסוֹעֲרָה בְּמֶתֶק־נְעוּרִים;
 רַק פֵּרוֹת פֵּרוֹת מְיֻבָּשִׁים
 וּפֶרָח אַל יִפְרַח חָלִילָה!
 
 
 כֵּן נוֹתְרוּ רַק ״עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע״
 בָּכֹּתֶל הָמַּערֲבִי הַשֵׁנִי,
 בְּחָרְבַּן־הָרוּחַ עֵת שָׂרְפוּ
 קְדָשֵׁינוּ הַזְקֵנִים הַקָּשִׁים.
 וְכָל רוֹצֶה זֶה יָבוֹא וְיִבְכֶּה
 אֵצֶל הָכֹּתֶל הָנִּשְׁאָר,
 יִתְפַּלֵל וְיַעֲלֶה נֵרוֹת
 לְנִשְׁמוֹת סְפָרֵינוּ הָאוֹבְדוֹת.