אֲדֹנָי הוא שם תואר המורה על אדנות ובעלות, ה׳ הוא אדֹנֵי העולם והלשון היא של גדוּלה ושלטון: הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעֹלָם חַסְדוֹ׃ (תהלות קלו, ג) שורש המילה אדני הוא א.ד.נ מלשון יסוד: וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד׃ (שמות כו, כה). ה׳ הוא התשתית, היסוד והעיקר לעמידה ולקיום של כל המונהג תחת רשותו.

​

האדם משתמש בכינוי אֲדֹנָי רק בעת דו־שיח עם האלהים או מלאכו: אברהם אל ה׳: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר… וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה: (בראשית יח, כז;לב) אבימלך הפלשתי עונה לאלהים: וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג: (שם כ, ד) וכן משה אל ה' במעמד הסנה: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי: (שם ד, י).

אדני אינו שמו של ה׳ והוא מעולם לא הציג עצמו בשם זה. לעתים נוסף לתואר שם אלהי ישראל להראות על ההשגחה י.ה.ו.ה : וַתִּקטַן עוֹד זֹ֤את בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יְהוָה וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק: (שמואל ב ז, יט) כדברי דוד ע״ה שהובטחה לו ולזרעו ברית עולם.

​

כמשתמשים בכינוי הפנייה כשם פרטי, אזי אֲדֹנָי מתפרש בשם אדון או בעל, אותו אנו מכירים מן האמונה האלילית הכנענית. לבעל יש שמות שונים בארצות שונות: בבבל שמו ׳תמוז׳, במואב שמו מוֹלֵך, במצרים שמו אוסיריס והפיניקים, שהם הכנענים בתצורה מאוחרת יותר שמו אדוניס - אדוני! אצל כולם מתואר הבעל כאדון העולם.

מאחר ואלהינו לא יקרא לעצמו בשם אליל חלילה או חס יכנה עצמו בכינוי אליו פונים בני האדם, המסקנה המתבקשת היא שהאזכורים הלא טבעיים בהם הוחלף שם ה׳ באדני הם פרי מעשיהם של בעלי המסורה ומנקדי התנ״ך שהתאימו את שיטתם לכתובים.

השם אֲדֹנָי יהוה נמצא במקומות בלתי אפשריים מבחינת הפשט ועוד יותר בלתי אפשריים מבחינת ההגיון: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה׃ (שם כג, מט) האם ה׳ יקרא לעצמו בשם אדֹנָי? הדבר אינו רק בלתי אפשרי אלא חילול גמור של שמו וכבודו, ואנו הוזהרנו באזהרה ברורה מפי הנביא מלאכי: אִם לֹא תִשְׁמְעוּ וְאִם לֹא תָשִׂימוּ עַל לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃ (מלאכי ב, ב).

​

בספרי הנביאים מתחילה מגמה עקשנית להפוך את כינוי האדנות לשמו הפרטי של אלהים על ידי צרוף שם התואר אֲדֹנָי לשם ה׳, ונוצר צמד השמות: אֲדֹנָי יְהוִה. בספרי יחזקאל ועמוס המגמה ברורה במיוחד, והטעות גלוייה: חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל׃ (יחזקאל יח, ג) האם יתכן שאלהים ישבע בתואר האדנות, ובשם בו פונה האדם אליו? ועוד, החליפו את הפתח לחיריק יְהוִה, וביקשו שנקראהו ׳אלהים׳. הטעות כפולה, כי אז צמד המילים אֲדֹנָי יְהוִה נהגה ׳אדני אלהים׳ (חס וחלילה) בפי כל!

​

ואין לתת יד לעובדי הבעל שהרוויחו רווח משולש: גם הרחיקו את עמו של האל מלהתפלל ולברך בשמו, גם גרמו לעם שבצרתם יקראו לאל אחר, וגם בזו את שמו: וְהָיָה אִם לָמֹד יִלְמְדוּ אֶת דַּרְכֵי עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בִּשְׁמִי חַי יְהוָה כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּ אֶת עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בַּבָּעַל וְנִבְנוּ בְּתוֹךְ עַמִּי׃ (ירמיהו יב, טז)

ונראה דוגמה לנביאי הבעל המשתמשים בשם אדנות בנבואתם השקרית:

לשאלת אחאב מלך ישראל ענו נביאי הבעל ואמרו:

וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ: (מלכים א כב, ו) 

לאחר הגעת מיכיהו בן ימלא, לבקשת יהושפט מלך יהודה, חל שפע הנבואה עליהם ככתוב: וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה: (שם, כג)

אז התנבאו הביאי הבעל השם ה׳: וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ: (שם, יב)

במקבילת הסיפור בדברי הימים הוחליפה המילה אדני במילה אלהים, שאחת ממשמעויותיה הוא אלהים אחרים: וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִאִים אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן הָאֱלֹהִים בְּיַד הַמֶּלֶךְ: (ב יח, ה)

וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ׃ (שמות כג, יג) רק בתפילה ושפיכת הלב מולו יתברך, אפשר להשתמש במילה אדֹנָי כמו דוד מלכנו: אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת אֲדֹנָי יְהוָה אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ׃ (תהלות עא, טז)

מאמר על כל שמות אלהי ישראל.