על משמעות, חשיבות ומצוות הקשורות ביום הכפורים

האדם מורכב משני עיקרים, נפש (שכל) וגוף. השכל הוא זה שמכוון ומנחה את הגוף בכל פעולותיו, ולכן האחריות לבחירה בטוב או ברע נופלת על שכלו של האדם, ממנו נובעים מחשבותיו ומעשיו, ואלו ואלו כאחד נדרשים. 

על מנת שהאדם לא יאבד תקווה לגאולת נפשו בחייו, שכן אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃ (קהלת ז, כ) אלהים חנן את עמו ביום אחד בשנה המיועד למחילת העוונות והחטאים. ביום זה חייב האדם לענות את נפשו דרך החלשת גופו, לפשפש במעשיו, להרהר בעוונותיו ולבקש סליחה וכפרה מאת אלהיו. כמו כן על האדם להכיר בחטאיו שהיא הכאת הלב, ולהתוודות עליהם בדיבור כפי שנאמר: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ׃ (דברים ל, יד)

מהי סליחה? 

גדר הסליחה הוא העברת העון, כאילו לא היה במציאות כלל וימצא רק אצל ה׳ מאחר והאדם לא יוכל לעשות דבר שהיה במציאות כאילו לא היה, ולכן לא נמצא בשום מקום בתנ"ך סליחה מאדם לאדם רק מה׳ ככתוב כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה.

מהי תשובה? 

משמעות התשובה היא לשוב מדרך לא טובה אל דרך הישר, הדרך ששם אלהינו לפנינו בתורה, כשתשובת אמת היא עזיבת המעשים הרעים והמנעות מהחזרה עליהם. הכפרה מתקבלת אם האדם מתחרט על מעשיו, חש רע מחומרת מעשיו, מבין שחטא לאדם ולאלהים, ומתחייב שלא יעשה את החטאים אשר נכשל בהם, ולכן על הצום להיות מכוון ומלא רצון אל התשובה. התשובה היא אחת ממצוות עשה וכדאי לעשותה, כי שכר התשובה פטור מעונש ככתוב: וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם: (משלי כח, יג) כדי שנזכה ברחמיו הרבים של ה' ובכפרת עוון, על האדם לעשות כל מאמץ להרחיק עצמו ממעשים רעים ומזדון, ככתוב: יעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְהוָה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ׃ (ישעיהו נה, ז)

התענית

עינוי הנפש נעשה ע"י צום במשך יום הכיפורים, שכן במצב גופני ונפשי חלש מביאים את האדם לשברון לב ודיכאון, הרגשת שפלות וקטנות מול הבורא יתברך, והרגשה זו היא חיונית לתהליך ואי אפשר בלעדיה. בנוסף למניעת אוכל ושתייה ביום הכיפורים, כדאי להמנע מלהתרענן בכל אופן, כי מעשה זה הפך כוונת התענית. יום הכיפורים נקרא ׳שבת שבתון׳, כל מלאכה ועבודה אסורים, וכן מעשים שבהם טומאה[1] אסורים ביום הכיפורים.

כל ישראל מחוייבים בתענית: כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ׃

במובנו העמוק של היום - זהו יום שמחה, שכן מה יותר טוב לאדם מידיעה שביום זה התנקה מעוונותיו ומחטאיו מלפניו? האלהים נתן לנו מתנה, להתחיל מחדש בדרך נקייה וטובה כשהנפש מודעת יותר למעשיה וגם ליכולותיה להתגבר על מכשולים, ובכללם התגברות השכל על הגוף, כי מְקוֹר חַיִּים שֵׂכֶל בְּעָלָיו (משלי טז, כב)

לסיכום נושא יום הכיפורים ועקרונות התשובה

א. חייב האדם לפשפש במעשיו, להכיר מהם המעשים הרעים, שיתחרט האדם על מעשהו הרע וישנאהו.

ב. להודות במעשים ולבקש סליחה וכפרה מאת הבורא, ולהתחייב שלא לקרוב לעשותו שוב.

ג. שיכניע את עצמו לפני בוראו, ואחת הדרכים להכנעה היא צום.

ד. להתקרב לבוראנו בתפילה, ככתוב: וּֽנְשַׁלְּמָה פָרִי משְׂפָתֵינוּ׃ (הושע יד, ג)

התפילה היא אחת הדרכים לעבודת ה' והיא וידוי על חטאים פרטיים, כי לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ (משלי יד, י) ובקשת סליחה וכפרה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ׃ (דברים ל, יד) והאל יקבל ישמע תפילותינו ויקבל סליחתנו ויקרבנו אליו לשמור מצוותיו ולעבדו בלב שלם ובנפש חפצה, כִּי אַתָּה יהוה טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃ (תהלות פו, ה) אמן.

תפילה ליום הכפורים

פסוקי ברכה

יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃

אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְהוָה  הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו׃

רַחוּם וְחַנוּן יְהוָה אֶרֶךְ אַפיִם ורב חָסֶד׃

לא לָנֶצַח יריב ולא לעולם יטוֹר׃

לא כַחֲטאינו עשה לנו ולא כַעֲונֹתינוּ גָמַל עלינוּ׃

פסוקי  תחינה

תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְהוָה כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי׃

תָּבוֹא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי׃

יְהוָה אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי׃

כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ׃

אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי׃

כִּי עֲונֹתַי עָבְרוּ רֹאשׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי׃

הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי׃

נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד מְאֹד כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי׃

כִּי כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי׃

נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי׃

יְהוָה נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה׃

כִּי לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה יְהוָה אֱלֹהָי׃

כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד׃

כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי׃

חָנֵּנִי יְהוָה כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי׃ הָרְבּה כַּבְּסֵנִי מֵעֲו‍ֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי׃

כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד׃ לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי

לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶך תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ׃

הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל עֲוֹנתַי מְחֵה׃ לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי׃

אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי׃ הָשִׁיבָה לִּי שָׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי׃ אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחֹטְּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ׃ יְהוָה שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׃ כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וָאֶתֶנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה׃ זִבְחֵי יְהוָה רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה לֹא תִבְזֶה׃

מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה׃

אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי׃

חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי׃

וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם׃

אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ יְהוָה מִי יַעֲמֹד׃

כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּיַרֵא׃

וידוי אישי: כל אדם יתוודה על חטאיו בדיבור, ולאחר מכן יאמר את מידות ה׳:

יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים׃ (שמות לד, ז)

תפילה על ישראל

אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ

כִּי עֲוֺנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם׃

מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה

וּבַעֲוֽנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת

בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃

וְעַתָּה כִּמְעַט רֶגַע הָיְתָה תְחִנָּה מֵאֵת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה

וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ לְהָאִיר עֵינֵינוּ אֱלֹהֵינוּ

וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט בְּעַבְדֻתֵנוּ׃

וְעַתָּה מַה נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ אַחֲרֵי זֹאת כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֺתֶיךָ׃

אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר:

הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָֽאֲרָצוֹת

בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם׃

וְאַחֲרֵי כָּל הַבָּא עָלֵינוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה

כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֺנֵנוּ וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה כָּזֹאת׃

יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אַתָּה כִּי נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה

הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ כִּי אֵין לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל זֹאת׃  (עזרא)

נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתּנוּ וּֽתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ כִּי לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וְל֣א שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יהוה אֱלֹהֵינוּ׃ (ירמיהו ג, כה)

חזרה על מידות ה׳ עבור ישראל:

יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים׃

פסוקי ברכה:

בָרְכי נַפשי את יְהוָה וכל קרָבַי את שם קָדְשוֹ׃

ברְכי נַפשי את יְהוָה ואל תשכחי כל גמוּלָיו׃

הַסלחַ לכל עֲונֵכִי הָרֹפֵא לכל תַחֲלוּאָיכי׃

הַגוֹאל מִשַּׁחַת חַיָיכי הַמעַטרֵכי חסד ורַחמִים׃

כי כִגבֹהַ שמים על האָרֶץ גָּבַר חַסְדוֹ עַל יְראָיו׃

כִּרחֹק מזרח מִמערב הִרחיק מִמנו את פשׁעֵינוּ׃

כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל יְרֵאָיו׃

כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃

אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ׃

כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׃

וְחֶסֶד יְהוָה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים׃

לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם׃

יְהוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׃

בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה׃

תהלה והודיה

הָרִיעוּ לַיהוָה כָּל הָאָרֶץ׃  עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה׃

דְּעוּ כִּי יְהוָה הוּא האֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ׃

בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ׃

כִּי טוֹב יְהוָה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וְלֹא יַשְׁחִית  וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ׃ וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב׃ (תהלות עד, לח-לט)

על יום כפורים - מהתורה

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשֽוּ׃ וְהָֽיְתָה לָכֶ֖ם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַֽעֲשׂוּ הָֽאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתֽוֹכְכֶם׃ כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּ֣אתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ׃ (ויקרא טז)

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם׃ כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵֽעַמֶּיהָ׃ וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּֽעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ׃ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶם. עד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם׃ (ויקרא כג)

יום הכפורים בבית המקדש:

וּבֶֽעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִֽקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיהוָה רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם׃ וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד׃ עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים׃ שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם׃

על עבודת הכהן ביום הכפורים בבית המקדש (שליחת שעיר לעזאזל)

איסורי טומאה במקרא קֹדש

[1] האיסורים כוללים כולל יחסי אישות שבהם מעורבת טומאת זרע ומנוגדת למועד קודש. ככלל, כל טומאה אסורה בשבת. המושג הרבני ״עונג שבת״ המקדש טומאת זרע ביום זה הוא פרשנות לא נכונה לפסוק: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשֹׂות חֲפָצֶיךָ בְּיֹום קׇדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדֹושׁ יְהוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתֹּו מֵעֲשֹׂות דְּרָכֶיךָ מִמְּצֹוא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר׃ (ישעיהו נח, יג) המדבר על הרגשת העונג שבשביתה מכל, מנוחה ומאכלים טובים, וגם המנעות מדיבורים מיותתרים על מלאכה או דברי הבל, קללות, ריב וכעס. אף בכי ועצב נאסר ביום קודש: הַיֹּום קָדֹשׁ הוּא לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בֹוכִים כׇּל הָעָם כְּשׇׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתֹּורָה׃ (נחמיה ח,ט). איך הפכה המצווה לקדש את השבת ולהתענג עליה למצווה המורה על טומאה? 

מידע נוסף: