הסיבות לזכירת ושמירת השבת מחולקות לארבע עניינים עיקריים בתורתנו:

1. הכרה בבריאת ה׳ את השמים והארץ בששה ימים - כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהֹוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

2. אות שאינו נראה ורק הזמן והשביתה ממלאכה בו מעידים על קיומו ועל הקשר בין ה׳ וישראל: אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדִּשְׁכֶם: ה׳ רוצה שנידמה לו ותחובר אל כל קודש, שנאמר: קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:

3. זכר ליציאת מצרים ולקיחת ישראל לו לעם: וְזכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָ֤ה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת׃ מאחר שפדה ה׳ את העם מעבדות לפרעה כעת עבדיו אנו: כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא כה, נה) אבותינו במצרים עבדו ללא יום מנוחה, אך כעבדי ה׳ ננוח עם אלהינו פעם בשבוע.

4. למען ינוח עבדך ואמתך כמוך - וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וזו מידת החמלה והרחמים על כל ברואי ה׳ שבתחום אחריותנו, ואף על הגר שאינו מעמנו. במיוחד ינוחו עבדים שעבודתם במשך השבוע קשה ויומם ארוך.

ספר היובלים מיטיב גם הוא להחכימנו באותו האופן. אלו דברי המלאך למשה בעלותו לקחת את הלוחות:

את השבת נתן ה׳ גם למלאכי הפנים ומלאכי הקדושה, וכבר בשבת הראשונה לבריאה הבדיל את זרע יעקב מן העמים להיות לו לעם ולשבות עמו:

׳ויכל ה׳ את כל מלאכתו ביום השישי וכל אשר בשמים ובארץ בימים ובתהמות באור ובחשך ובכל: ויתן לנו אות גדול את יום השבת למען נעשה מלאכה שישה ימים ונשבות ביום השביעי מכל מלאכה: ויאמר לנו מלאכי הפנים ומלאכי הקדושה כי נשבות עמו בשמים ובארץ: ויאמר לנו הנני מבדיל לי עם מכל העמים ושבתו הם ושמרו את השבת וקידשתים לי לעם כאשר קידשתי את ימי השבת ובֵרכתים והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים: ואבחר בזרע יעקב מכל אשר ראיתי ואכתבהו לי לבן בכור ואקדישהו לי לעולם ועֵד והודעתים את יום השבת למען ישבתו בו מכל מלאכה׳:

האות בלתי נראה, אין זה מופת עלי ארץ כי אם הזמן הבלתי נראה, כשמגיע יום השבת נשבות ממלאכה, נאכל ונשתה ונברך את ה׳:

׳ויעש ה׳ בו אות אשר בו הם ישבתו עמנו ביום השביעי לאכול ולשתות ולברך את בורא הכל: ויעש לפניו פקודות להעלות ריח ניחוח אשר ינעם לפניו כל הימים: עשרים ושנים ראשי אנשים מאדם עד יעקב ועשרים ושנים מיני מלאכה נעשו עד היום השביעי והיום ברוך וקדוש והאיש ברוך וקדוש ויהי זה עם זה לקדושה ולברכה כל הימים: זאת התורה ומועד הקודש הראשונים כאשר קדש וברך את יום השבת׳:

קדושת היום בלתי מתפשרת וההדמות לאלהים מוחלטת - כל מלאכה לא תיעשה בו וכל טומאה לא תהיה בו לחללו:

׳ואתה צו את בני ישראל ושמרו את היום הזה לקדשו ולא יעשו בו כל מלאכה ולא יטמאוהו כי קדוש היום הזה מכל הימים: כל המחלל את היום הזה וכל אשר יעשה בו כל מלאכה מות ימות לעולם למען אשר ישמרו בני ישראל את היום הזה לדורותם ולא יכרתו מן הארץ: וכל איש אשר ישמרנו וישבות בו מכל מלאכתו קדוש ומבורך יהיה כל הימים כמונו: הגד ואמור לבני ישראל את משפט היום הזה וישבתו בו ואל יעזבוהו בשגגת לבם ולא יעשו בו כל מלאכה ולא יֵרָאֵה לעשות בו חפצם ולא יכינו בו מכל אשר יאכל וישתה ולשאוב מים ולהביא ולהוציא בו כל אשר ינשא בשעריהם אשר לא הכינוהו המה להם בששת ימי המלאכה במושבותיהם: ולא יביאו ולא יוציאו משא מבית לבית ביום הזה כי קדוש הוא ומבורך הוא מכל יום יובל היובלים בו נשבות בשמים טרם יגלה אוזן אנוש לשבּות בו על הארץ:

ורק לישראל בלבד נתן האלהים את היום למנוחה ולמועד שמחה בראותנו את כל מעשיו כי טובים מאד המה:

ויברכהו בורא הכל ולא קידש כל עם ועמים לשבות בו כי אם לישראל לבדו נתָנוֹ לאכל ולשתות ולשבות בו על הארץ: ויברך בורא הכל אשר ברא את היום הזה לברכה ולקדושה ולתהילה מכל הימים: ויתן ה׳ יום חג קדוש מועד שמחה לכל מעשיו על כן צִוה כל אשר יעשה בו כל מלאכה ימות וכל המטמא אותו מות ימות: ותנתן התורה והעדות מוֹרשה לבני ישראל חוקת עולם לדורותיהם׳: