מהו מקורו של הסמל ״מגן דוד״? האם זה סמל היהדות או סמל ללאום יהודי? האם יש לו קשר למלכות בית דוד או שמא מדובר בסימן קדום לשלום והרמוניה אין קץ, או אולי קשור לכשף?

ואולי נשאל מה בכלל הופך את המגן-דוד לסמל יהודי, שהרי אינו מביע רעיון הקשור לאמונתנו, ואינו מעורר אסוציאציות קדומות המושרשות בחוויותינו - הוא אינו מזכיר או מסביר דברי חכמים, וצירוף המילים מגן-דוד אינו מופיע בתנ״ך וגם צורתו אינה מוזכרת. הוא גם אינו מסכם שום מציאות רוחנית בעלת מסורות ארוכות-טווח (לעומת המצרות והצלב על גבה) לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה, למרבה ההפתעה של כל יהודי מודרני.

התחקות אחר שורשיו של המגן דוד מובילה לדרכים מרוחקות מדרך התורה, וממה שאנו תופסים כ׳יהדות׳. על אף דבקותה העיוורת של המדינה/ציונות/יהדות אורתודוקסית לנכסו לעם היהודי, ועל אף מקובלותו הגורפת בכל שכבות האוכלוסיה והזרמים הדתיים, משום שמגן דוד הוא כלל לא סמל לאמונת הייחוד היהודית (האמונה באל אחד).

מגן דוד ומאגיה

מגן דוד הוא סמל בעל משמעות מעולם הקבלה המעשית, שבמהותה היא מאגיה - כישוף, קמעות וסגולות. הסמל משמש בעיקר כסגולה מאגית לשמירה בפני שדים ומזיקים. בתחום המאגיה/קבלה מעשית פעלה השפעת גומלין חזקה בין יהודים ואומות העולם, משום שמאגיה היא עניין בינלאומי: ציורים מאגיים, סימנים, שמות קדושים וצירופי שמות – אלו השתבשו בנדודיהם פעמים רבות – אך כוונה אחת מאחדת אותם.

ככל שמדובר בסמלי המאגיה – מגן דוד הוא אחד משבעת החותמות בעלות החשיבות הגבוהה בקריאה לרוחות. לפנטגרם (כוכב מחומש) ולהקסגרם (כוכב משושה) לא היו מונחים קבועים, אך שניהם כסמלים התחילו להתפשט אצל הערבים שקראו לשניהם 'חותם שלמה'. הכינוי קשור באגדה על שלטון המלך שלמה על השדים בעזרת טבעתו ששם ה׳ היה חקוק בה, אגדה זו חדרה ליהדות בעקבות הקרבה לאסלם וגם לה אין זכר ורמז בתנ״ך. שני אלו, ההקסגרם והפנטגרם הם ציורים בעלי משמעות מאגיתולא דתית, וזו הקריירה של סמל זה בחוגים רחבים ועיקר משמעותו בקרב המוני העם – עד לפני 150 שנה.

בשנים הראשונות למאה ה-14 יצא לאור 'ספר הגבול' לר׳ דוד בן יהודה החסיד, נכד הרמב"ן, זהו פירושו הקבלי על ה'אדרא רבא' (אחד מחלקי הזהר). שם נמצא בשני מקומות ציור שני משולשים הנעוצים זה בזה – ונקרא שם בשם מגן דוד – פעם אחת מגן דוד 'זעיר אנפין' ופעם אחת של 'ארך אנפין' (כינויים לאלהות שניה יצילנו האל מהבלים כאלה). על-פי הקבלה מדובר בתבנית זכר ונקבה: המשולש העליון הוא הזכר – הנותן, והמשולש התחתון הוא הנקבה, המקבל.

מהמקור המאגי הגיע המגן דוד אל חזון הגאולה של השבתאים – כל קמעותיו של ר' יהונתן אייבשיץ, שבתאי ידוע, מכילים מגן דוד וכתובת 'חותם' במרכזו. 'משיח בן דוד שבתאי צבי' נכתב בו.

מגן דוד בקרב קהילות יהודיות

בשונה לגמרי מהמסלול המאגי, צמח שורש שני לשימוש במגן דוד, והוא שימוש רשמי בחותמותיהן ובדגליהן של קהילות יהודיות ברוסיה ובפראג. במאה ה-19 הוא עשה 'סיבוב' נוסף כשיהודי האמנסיפציה המשכילים ביקשו להם 'סמל ליהדות', כפי שראו בשימוש את הצלב 'סמל הנצרות' בכל מקום. לתפקיד נבחר מגן-דוד משום השימוש הרב שנעשה בו בקמעות ומזוזות במגוון החסידויות האירופאיות הנגועות בשבתאות, שהיא עבודה זרה המשלבת מאגיה - פשוט כי העם היו רגילים בו.

מנקודה זו והלאה המגן-דוד מופיע בכל מקום בכתלים המזרחיים של מבנים – חלונות וקירות בתי כנסת, מצבות, מדליות, עיטורי ספרים – ללא הבחנה, כאילו ניתן מסיני. כמובן שעלה על דעתם של אותם משכילים שהסמל ריק מתוכן, לעומת השורשים העמוקים, רוויי התוכן והפאתוס שיש לצלב בנצרות. אך אין הדבר נכון. הייתה זו ועודנה משאת נפשם של העוסקים במאגיה (קבלה מעשית) להציב את הסמל בגאון – כסמל לשליטה בהמונים.

לא הרבה אחר כך באו הציונים וביקשו לחדש פני האומה בהעמידם את מגן הדוד כסמל לציונות ומוסדותיה, ובכך איחדו 2 סגולות: מצד אחד התפשטות הסמל כמצוות העוסקים במאגיה, שהיא הבסיס הקדום לציונות, ומצד שני חוסר באסוציאציה דתית שכן התנועה הציונית ביקשה לחיילן (מלשון חילוני) את העם הבא לארצו – והנה חסרונו הפך מעלתו – ההנהגה רצתה והצליחה להתרחק מהדת.

אך בה בעת שהפך הסמל לתקווה ולהתחדשות הרוח בקרב יהודים שחשקו לעלות ארצה, עשה הרֶשָע שימוש בסמל הזה, כששם טלאי צהוב על מליוני היהודים שנדונו להשמדה, ותחתיו עבר עמנו יסורים, נידוי, השפלה והשמדה. באופן מודע וציני ממעוז הרשעות, את הסמל הזה החליטה הציונות לחרוט על הדגל.

סמל מגן דוד בעמים אחרים:

הסמל נפוץ גם במקדשים עתיקים בסביבת הארץ כגון ״בעל בק״ שבלבנון, הסמל נמצא על כנסיות עתיקות מראשית הספירה הכללית, הסמל נפוץ בהודו עוד מלפני הספירה הנוצרית ונמצא במקדשים עתיקים וגם בשימוש יום-יומי. בהודו לעתים קרובות מופיע בסמיכות לצלב הקרס, עוד סמל מאגי שאומץ על ידי הנאצים..

הנה באיסלאם, ומדוע לא נתפלא? משום שהפנטגרם וההקסגרם הם שתי צורות הקשורות למאגיה, עליה מושתת האיסלאם שנכפה על עמים עובדי אלילים כוכבים ומזלות בכח החרב.

מה משמעות מגן-דוד בקבלה?

הזוהר, חיבור שמיוחס לתנא ר׳ שמעון בר יוחאי אך בידוע שנכתב במאה ה-13 בספרד איטליה וצרפת על ידי כת מקובלים ובראשם ר׳ משה די לאון, תלמידו המובהק של הרמב״ן - מתאר את מגן הדוד כסמל, כתבנית לזכר ונקבה, המקיימים בינהם זיווג רוחני המגשים את ה׳ וחלילה חלילה - אף מתאר הזדווגות בין אותן ״ספירות״, כוחות תחתונים לאל בעלי רצון ויכולת משלהם – בדיוק כמו עבודת אלילים. נציין, שלפני הרמב״ן לא התקיים פרוש קבלי לתורה, פרושו שהחל להופיע בהוצאות תנ״ך רבות, הטמיע את הקבלה בעם. אנו חושדים שהרמב״ן הוא שאחראי לרעיונות הכתובים בספר הזהר.

וזה הרעיון של שני המשולשים, זכר ונקבה, בהקשרם לתורה:

התפילה - היא יחוד וזיווג של חתן וכלה בין המתפלל לאלוקיו (שעל כן פנימיות הבינה היא שמחה - שמחת החתונה והחיבור בין החתן לכלה).

לימוד התורה - הוא יחוד "נשיקין" בין החתן והכלה, שהרי פה האדם הלומד ופיו של הקב"ה מתאחדים בדיבור אחד, דיבור דברי התורה, ונוצרת 'נשיקה' ביניהם

(דברי הזימה והכפירה הנ״ל המבוארים בארכה במאמר "אבינו מלכנו דודנו" בספר אני לדודי ודודי לי):

מיותר לציין שכל הכתוב לעיל תחת הכותרת ״הזוהר״ הטמא הוא חטא מוחלט. אין לדברים אף זכר ורמז בתורה, בנביאים, בכתובים ובאף אחת ממגילות וכתבי הקודש שמיוחסים לבית המקדש מקומראן.

ניתן להבין כי הסמל אינו קשור לעולם היהודי ואף מנוגד לו. ולזה בדיוק התכוון ה׳ באמרו: פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָֽה׃ (דברים ד, טז)

מי יתן וה׳ יפקח עינינו לזהות הרע ולבחור בטוב ככתוב: וַיֹּאמֶר לָֽאָדָם הֵן יִרְאַת יהוה הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה׃ (איוב כח, כח)

דקות 3-13:

https://tv.gab.com/channel/yafer/view/what-on-earth-happened-part-vi-602720b9a3b25437aa03d910