יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד

מצוות היובל

מצוות היובל


וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: 


וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:


 יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ: כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ:


בשנת היובל החלה מדי 49 שנים שב כל איש ישראל אל משפחתו ואל נחלתו, וכל בעלות חדשה על הנחלה מתבטלת. שנת היובל מתחילה ביום הכפורים 10.7 ונגמרת באותו הזמן בשנה לאחריה. שנה זו היא גם שנת השמיטה השביעית ביובל.


שנת היובל מתחילה בחודש השביעי של השנה ה 49 ונגמרת בחודש השביעי של שנת ה 50, וזו שנה חקלאית שלמה. ניתן ללמוד מעניין השמיטה את הדברים הבאים:

  • בשנה ה- 48 נעשית תבואה לשלוש שנים.

  • בשנה ה- 49 שומטים, לא זורעים ואוכלים ישן.

  • בשנת ה- 50 בחודש השביעי זורעים ישן.

  • בשנה ה- 51 אוכלים חדש החל מהחודש הראשון.

אם לא יזרעו בחודש השביעי של שנת החמישים, לא תהיה תבואה לשנה אחריה.


 מאזכור היובל בהקשר של הקדשת הבית או השדה לה׳ לא נלמדות הוראות מיוחדות לקיום המועד, אך ניתן להעשיר ידיעותינו לגבי היחס של התורה לביתו ואדמתו של האדם אם כי כיום איננו יושבים על נחלת אבותינו לשבטינו, ואף איננו בטוחים מאיזה שבט כל אחד מאיתנו.

 


מכירת שדה לפי שנות התבואה כתנאי לישיבת בטח על הארץ


 וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ:  לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ: וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:  וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח:



 גאולת איש ישראל את שדהו לפי השנים שנותרו עד ליובל


כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו: וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ: וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ: וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:



גאולת בית בעיר ולה חומה - תוך שנה


וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ: וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:



גאולת בתי חצרים ללא חומה - יגאלו ביובל


 וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא׃



 גאולת אחוזת הלוי ביובל - כי לא ימכר שדה מגרש עריהם


וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם: וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וּשֲׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם:



אם נמכר לך אחיך הישראלי, אסור לך לעבוד בו בפרך כעבד


וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד: כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ: וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב: כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד: לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:



גאולת האח הנמכר לגר ביובל כי ישראל לא ימכרו ממכרת עבד


וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר: אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ: אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל: וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ: אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ: וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ: כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ: וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ: כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:



חמישה עניינים ליובל:

  • ספירת שבע שבועות  -  49 שנים.

  • תקיעת שופר ביום הכפורים.

  • קריאת דרור לכל יושביה.

  • שיבה אל האחוזה והמשפחה, שיבת האדמות לבעליהן.

  • איסור עבודת האדמה.


יש תנועה של שיבה: גם שיבת העבדים לאדמתם וגם שיבת הארץ לבעליה. ספירת היובל היא לא רק אמצעי טכני לספירת שנים ועל ידי כך מסחר הוגן אלא היא נקודת ציון אחת בדור כל חיי אדם למי הארץ ויושביה.

שנת היובל מתאפיינת בכך שהיא כוללת את האדם והאדמה – מלכות ה׳ על האדמה ומלכות ה׳ על האדם. 


תקיעה בשופר ביום הכפורים - הוא התחלה חדשה לאחר מחילת החטאים לעם וכפרה על חטאות הוא היום המתאים להמלכה. כך ניכרת מלכותו של יהוה אלהי ישראל על עם ישראל בארץ ישראל!


מספר היובלים על היובל: 


״ואחרי החק הזה הגדתי לך את ימי השבתות במדבר סיני אשר בין אילים ובין סיני: ושבתות הארץ הגדתי לך בהר סיני ושנות היובלים ושבתות השנים הגדנו לך ושנתו לא הודענו לך עד בואך אל הארץ אשר תנחלו: ושבתה הארץ בשבתותיה בשבתם בה וידעו את שנת היובל: על כן שמתי לך שבועי שנים ויובלים מימי אדם עד היום הזה ארבעים ותשעה ושבוע אחד ושתי שנים ועוד ארבעים שנה תעברנה עד אשר ידעו את מצות ה׳ עד עברם את גבולות ארץ כנען בעברם את הירדן פני מערבה: ויובלים יעברו עד אשר יטהר ישראל מכל הזנות והחטא והטומאה והתועבה והעוות והשגגה וישבו בכל הארץ לבטח ואין שטן לו ואין רע וטהרה הארץ מהעת ההיא לכל הימים״:


ספר היובלים מחלק את הזמנים ליובלים החל מהבריאה, ובו מוסבר לוח השנה בהתאמה מלאה לכתוב בתורה. כאן הבאנו את כל המועדים הכתובים בספר.