חג שבועוֹת - האם נקרא כך משום ספירת שבעה שבועות ממועד הנפת העומר ועד ליום החג? אמנם כך נהוג לחשוב, אך ספר היובלים מגלה שלא מדובר בכך כי אם בשבועה, שהיא כריתת ברית, השבועות שנשבע ה׳ לנח, אברהם ועם ישראל הידועות לנו מן התורה. נסקור את השבועות הללו ונשים לבנו אל הקשר בינהן.

תאריך החג

בלוח המקראי, בו כל מועדי ישראל חלים באותו התאריך ובאותו היום בשבוע מדי שנה, חג השבועות, שהוא גם מועד בכורי חיטה, חל ביום ראשון בתאריך 15/3. נזכיר שספירת שבעת השבועות מתחילה מהנפת עומר השעורים, שחל תמיד ביום ראשון לאחר סיומו של חג המצות 26/1. בספר היובלים, המתארך מועדי ארועים בחיי אבותינו החל מאדם אבינו הראשון, בחצי החודש השלישי, באותו ביום ממש, נשבע ה׳ שלוש שבועות שונות, והוא מועד בריתות וחידוש הבריתות הקודמות.

בחודש השלישי התקיימה הברית בין ה׳ לבין נפש כל חי: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: (בראשית ט)

ספר היובלים מקשר בין הברית שלאחר המבול לברית עם ישראל בהר סיני: ״וישבע נח את בניו אם יאכלו כל דם מכל בשר ויכרת ברית לפני ה׳ האלהים לעולם לכל דורות הארץ בחדש הזה: על כן אמר לך [משה] כי תכרת ברית אתה עם בני ישראל בחודש ההוא בהר בשבועה והזִית עליהם דם בעבור כל דברי הברית אשר כרת ה׳ עמהם לכל הימים:״

ברית נוספת כרת ה׳ באותו התאריך עם אברהם אבינו, וספר היובלים מקשרהּ עם ברית נח: ״וביום ההוא בחצי החודש השלישי כרתנו ברית את אברהם כברית אשר כרתנו בחודש ההוא את נח ויחדש אברהם את החג ואת החוקה לו עד עולם:" ואולי רמז לכך בתורה ׳ביום ההוא׳: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהֹוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: (בראשית טו, יז, יח)

גם הברית עם ישראל נכרתה ביום ההוא: ״ויהי בשנה הראשונה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחודש השלישי בשישה עשר בו, וידבר אל משה לאמור: עלה אלי פה ההרה ואתנה לך את שתי לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם:״ גם מעמד הר סיני קרה ב 15.3, יום לפני שעלה משה ע״ה ההרה לקבל את לוחות הברית, שכן סדר הדברים הוא: דברי ה׳ עשרת הדברים, לאחריהם ניתנו המשפטים: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶׂה וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כׇּל דִּבְרֵי יְהוָה: ויום למחרת: וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהוָֹה פָּרִים:

ויִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָֹה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: לאחר המעמד, עלה אל ההר לקבל את הלוחות, חוזה הברית: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם: (שמות כד)

ולכן מועד זה הוא מועד נצחי, מלבד זכרון הברית שבהר חורב ״על כן הוקם ויכתב בלחות השמים כי ישמרו לעשות את חג השבועות בחודש הזה פעם בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה.. ואתה צו את בני ישראל ושמרו את החג הזה בכל דורותיהם לחק להם יום אחד בשנה בחדש הזה יחוגו בו: כי חג שבועות הוא וחג ראשית הבריאה משנה תושיה הוא. כפל חג הוא ולשני מינים החג הזה, משנה חג ומשנה משפט ככתוב וחרות בו תעשהו. כי כתבתי בספר התורה הראשון אשר בו כתבתי לך לעשותו במועדו יום אחד בשנה וקרבנו אמרתי לך למען יזכרהו בני ישראל ועשוהו לדורותיהם בחודש הזה יום אחד בכל שנה ושנה:״

לפי הדברים הללו, ׳חג ראשית הבריאה׳ עניינו התחדשות הבריאה לאחר המבול בברית שנכרתה עם נח, וגם אמר עליו ׳ולשני מינים החג הזה, משנה חג ומשנה משפט׳, שכן משפטים, שהם דינים בין אדם לאדם, ניתנו בו: אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ: וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: (בראשית ט, ד-ו) וספר היובלים מדייק בדבריו, משפטים ניתנו גם בחורב.

שנים רבות לאחר מכן, לא במקרה המלך אסא והעם כורתים ברית עם ה׳ ונשבעים בחודש השלישי: וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא וַיִּזְבְּחוּ לַיהוה בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים: וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית לִדְרוֹשׁ אֶת יהוה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם: וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יִדְרֹשׁ לַיהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוּמָת לְמִן קָטֹן וְעַד גָּדוֹל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה: וַיִּשָּׁבְעוּ לַיהוה בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת: וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב: (דברי הימים ב׳ טו, יב-טו)

אם כן החודש השלישי הוא חודש השבועות, וחג השבֻעות הוא היום בו בא האלהים בברית עם אדם ועָם, שבועת נצח. אבותינו נשבעו גם בשמנו אנו לקיים את כל דברי הברית הכתובים בספר: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם: (דברים כט, יב-יד)

בתורה ניתנו מספר מצוות לגבי שבועה, שגדרותיה אמת, התחייבות ויראה, החוט המקשר והאוחז את כל מהלכי הלב, והוא הוא זה שימנע הפרתה.

• האיסור להשבע לדבר שקר: ולֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה׃ (ויקרא יט, יא)

  
  

• וכשנשבעים, חייבים לקיים: אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (וידבר ל, ג).

• עלינו להשבע רק בשם ה׳: אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׃ (דברים ו, יג)

יַחֵל - משמעו עיכוב, והפרוש קשור לניקוד המילה. אם היה דגש באות ל׳, היה יחלּ מהשורש ח.ל.ל שמשמעו הפיכה לחלול וריק מתוכן. מאחר ושתי הפרשנויות הולמות את רוח הפסוק, אין מניעה ואף נאה לנשבע לקיים את שתיהן: גם לא לחכות עם דבר שבועה או נדר, וגם לקיים את הדבר מיראת הקודש, שכן הנשבע נשבע בשם ה׳.

מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר - שבועה, איסֶר ונדר

על שלושת ספירות שבעה שבועות בין ארבעת מועדי הבכורים: מועדי דגן, תירוש ויצהר