וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה

ניגון מרחיק רוח רעה

רוח ה׳ עזבה את שאול בעברו את מצוותו להכות בעמלק עד תום, ועברה לרעהו הטוב ממנו. בהוותר חלל רוחני בשאול, מילא אותו האלהים ברוח רעה לבעתו. התרופה שנמצאה לכך היתה הניגון בכינור, ודווקא מידי מי שרוח ה׳ הטובה, רוח מרגע משיחתו: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה: ומהי רוּחַ יְהוָה? רוּחַ חכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה.


בספרנו שני סיפורים שעונים על השאלה בחיוב:


וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו

וַתִּצְלַח רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה

וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה:

וְרוּחַ יְהוָה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל

וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְהוָה:

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו

הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ:

יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ

יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר

וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה

וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ:

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו

רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי:

וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר

הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי

יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר

וְאִישׁ תֹּאַר וַיהוָה עִמּוֹ:

וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר

שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן:

וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד

וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל:

וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו

וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים:

וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר

יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי:

וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל

וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ

וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ

וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה: (שמ״א טז יג-כג)



וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד

כִּי הָיָה יְהוָה עִמּוֹ וּמֵעִם שָׁאוּל סָר: (שמ״א יח, י-יב)



הרקע: יהושפט מלך יהודה יורד להלחם לצד מלך ישראל הממלכה החטאה לה׳ ולצד ואדום נגד מואב:


וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט

הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה וְנִדְרְשָׁה אֶת יְהוָה מֵאוֹתוֹ

וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר

פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ:

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט יֵשׁ אוֹתוֹ דְּבַר יְהוָה

וַיֵּרְדוּ אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם:

וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

מַה לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ

וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַל כִּי קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה

לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב:

וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו

כּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא

אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ:

וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן

וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְהוָה: (מלכים ב ג, יא-טו)



וּמִי יִתֵּן כּל עַם יְהוָה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְהוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם: (וידבר יא, כט)



על רוחות רעות ויצר רע