וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמׇתְנָיו

קדימותו של ספר חנוך

ספרי חנוך בן ירד נכתבו בידי חנוך שהעבירם למתושלח בשנה עלייתו השמימה (987 לבריאה), במטרה להיות אות ועדות בארץ לכל בני האדם:


​״הוא (חנוך) היה הראשון מבני האדם אשר למד ספר כתב ומדע וחכמה, ויכתוב את אותות השמים כסדרם בספר למען ידעו בני האדם את זמן השנים לסדרם לירחיהם: הוא החל לכתוב עדות ויעֵד על משפחת האדם ותולדות הארץ, ושבועות היובלים אמר ויגד את ימי השנים וסדר הירחים ויאמר את שבתות השנה כאשר הגדנהו: וירא את אשר היה ובחזון לילה בחלום, ראה את אשר יהיה באחרית הימים לכל בני האדם בדורותם עד יום הדין: הכל ראה והבין ויכתבהוּ לעדות, וישימהוּ לעדות בארץ על כל בני האדם לדורותיהם: ויהי עם מלאכי ה׳ שישה יובלי שנים ויראוהו את כל אשר בארץ ובשמים וממשלת השמש ויכתוב את הכל בספר:


ויעד חנוך על העירים אשר חטאו עם בנות האנשים כי החלו להתערב בבנות הארץ ולהטָּמא בהן: וילקח מתוך בני האדם ונוליכהו אל גן עדן לגדוּלה ולכבוד והנהו שם כותב דין ומשפט וכל רעת בני האדם לְעולם: ובעבורו הביא ה׳ מי המבול על הארץ כי הוא ניתן לאות ולעדות לכל בני האדם להגיד את כל מעשי הדורות עד יום הדין״


הספר נכתב בלשון הקודש יען כי שפת הבריאה היא עברית, ובשפה זו דיברו כל האדם עד לבלילת השפה עם הפלת המגדל, אז דיברו בה בני עֶבֶר. ההוכחה לכך פשוטה מאין כמוה, ובלתי ניתנת לסתירה - שמות האנשים והמקומות בספר חנוך מתפרשים אך ורק בלשון הקודש, כפי שנמצא גם בספר היובלים, צוואות השבטים, וכמובן בתנ״ך, ואינם מתפרשים באף שפה אחרת.


ספר חנוך פרץ חזרה לאנושות מאתיופיה בשלהי המאה ה - 18 כתוב בשפת געז (אתיופית) אליה הוא תורגם מיוונית והנוסח היווני תורגם מעברית או מארמית שהן שפות אחיות. חשוב להזכיר שמדובר בתרגום של אסיפת כתבים ולא של ספר אחד, כי נהיר לכל קורא שהנוסח שבידנו[2], זה שמאחד את כל הספרים למקשה אחת, לא עוּבד כראוי: ישנן כפילויות בטקסט, פסוקים ואף פסקאות מספר אחד באים באחר, ואין הדעת נוחה ממנו, בעיקר רב הקושי לצייר תמונה שלמה לגבי מסעו בשמים, מקומות המנוחה ומקומות הדין לרשעים. לעומת אלו, ספר המשלים לא חוּבָּל וספר מהלך המאורות מדוייק בתכנו על פי מודל הארץ השטוחה[3].


צורת הארץ על פי ספר חנוך מתאימה לצורת הארץ בתנ״ך, שבו יותר ממאה וחמישים פסוקים מתארים את הבריאה ואת מרכיבי צורת הארץ באופן הנייח שבו עמי העולם תארוהו, קראו את הפסוקים כאן. כמעט כל התרבויות מתארות רקיע שבתוכו מעשה הבריאה - היבשה, הימים, השמש, הירח והכוכבים. מנין ידעו התרבויות הללו - כל אחת רחוקה מרחק רב מרעותה הן במקום והן בזמן - לתאר את הארץ באופן דומה אלמלא החזיקו כולם במקור ידע אחד? זו הוכחה חד משמעית לגבי היכרות קדומה וקבלה כלל ארצית של הספר ורעיונותיו.




הספר גם בעל חשיבות מיתית-תאולוגית עצומה והוא נושא מסרים רב דוריים: קיומם של מלאכים והנהגת ה׳ בהם את ארצו, ידע אסטרונומי וחלוקת הזמן, נבואה על כל משפחת האדם ותולדות הארץ, עדות על חטא המלאכים בני האלהים עם בנות האדם שחיֵיב מבול, תאור מקומות המשפט, וכן סיפור עליייתו המורחב של חנוך השמימה שאך מרומז בתורה: וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׃ (בראשית ה, כד)


הרעיונות בספרי חנוך מהווים בסיס לרבים משרידי סיפורי המיתולוגיה של העמים (ואין בידינו סיפורים מלאים), שבמרכזם אלים גיבורים בעלי טבע אנושי ולרוב מושחת ולא מוסרי. הסקירה הקצרה שלהלן מעידה אף היא על קדימותו של ספר חנוך שנמצא ער ועונה בכתבים של רבות מהתרבויות הגדולות בעולם. ומי לא יצחק על האומרים שנכתב בימי בית שני?


מספריית אשורבניפל בנינווה - עלילות גילגמש - אזכור פי הנהרות, אחד המקומות בו סיירו המלאכים עם חנוך במרחבי העולם. (לוח יא', 196)


במיתולוגיה היוונית הרמס שליח האלים מקביל לחנוך, אשר הביא לעולם את המדע.‏ חנוך הוא גם אטלס – מלמד האסטרולוגיה. ראייה כתובה הוא 'קטלוג הנשים'[1] חיבור גנאולוגי שבמוקדו שמות הנשים ששכבו עם האלים וילדו את הנפילים. במיתולוגיה היוונית זאוס אמר להשמיד את חצאי האלים, הם בניהם של האלים ובנות התמותה.


זיקה מצרית - הרמס טריסמגיסטוס הוא שמה של דמות מיתולוגית אשר נוצרה באימפריה היוונית ומהווה איחוד אלילים. של והרמס היווני ותחות, אל המדע והקסם במיתולוגיה המצרית. איחוד אלילים בין 2 הדתות הוא עדות לתהליך הטמעות דת מצרים הקדומה בדת היוונית (שהגיעה ממקור כנעני/פיניקי).


הדת המניאכיסטית בפרס - מני, מייסד הדת במאה ה-3 לספירה, הדגיש את מעמדם של הדורות הראשונים לעולם ובהם אדם, חנוך, מתושלח ונח. הדת המניכאית התפשטה בעיקר למרכז אסיה ואיגדה אל תוכה דתות אליליות ובהמשך נטמעה אף היא בנצרות. את ׳מגילת הנפילים׳ או ׳ספר הענקים׳ בשמו הלא-נכון שנמצא בין מגילות בית המקדש ושמיוחס על ידינו לספר חנוך, נמצאו בטורפאן שבסין בין שאר כתבי דתות עתיקות.


חנוך לפי השומרונים - בתרגום השומרוני לתורה מתפרש הפסוק: וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׃ 'ואתהלך חנוך עם האלוהים וליתו, הלא נסבתה מלאכיה' כלומר בזיקה למלאכים. (התרגום השומרוני לתורה, מהדורת א' הטל, בראשית ה' 24)


חנוך לפי הנצרות - הנצרות הקדומה ראתה בספר חנוך נבואה אמיתית וקיבלה כמובן מאליו את קיומם של מלאכים ואת הרחבת הסיפור על בני האלהים ובנות האדם שבספר בראשית, שהרי לפי הבשורה לפי מתי, מריה הבתולה הרתה לרוח הקודש כנשים שהרו לבני האלהים, ולא לבעלה יוסף. עד המאה ה-3 לספירה הכללית נחשב הספר כאחד מכתבי הקודש.


ביהדות הרבנית - מדרשים מוקדמים מעידים שספר חנוך היה ספר אמת אותו קיבלו חכמים, וניתן למצוא מוטיבים חנוכיים בלעדיים המופיעים במדרשים כפרקי דרבי אליעזר ומדרש בראשית רבה. בספרות המאוחרת יותר חל מהפך וכבר בתלמודים הוקע הספר ונאסר לקריאה תחת אזהרה חמורה: כל הקורא בספרים החיצוניים אין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין י,ג). גם את סיפור בני האלהים ובנות האדם לא נמצא כהוייתו וכפשוטו בדברי פרשנים והנפילים בני החמס הפכו לשופטי הארץ, גדולים ובעלי שם.



אך בידי הכהונה הצודקת, אוחזי האמת הישראלית לדורותיה, הספר היה ועודנו חלק מספריית הקודש. המצאותו ובמספר עותקים גדול בעברית ובארמית עם ספר היובלים וצוואות השבטים בכלל הכתבים של ספריית בית המקדש[4] מעידה שמחלקת צדוק שומרי התורה קיבלוהו וכי הוא בעל ערך תאולוגי למחזיקיו - כלומר כתב קודש. בלתי יתכן שספרות שאינה אמת תכנס לספרייה - מבלי שחנוך אכן כתב ספרו.


אך זו אינה ההוכחה היחידה לכך שהכהנים קיבלוהו, ישנה הוכחה כתובה והיא פסוקים מהתורה שמתאימים עם רעיונות הספר ללא עוררין, אותם נביא במאמר נפרד.





הערות


[1] אֵהוֹיאָי - פפירוס ברלין 10560

[2] ניתן לקרוא באתר את כל נוסחי חנוך הקיימים, גם באנגלית לא משכנו ידינו מלנסות והרכיב מספר פרקים בו באופן הקרוב את ההגיון, ניתן לקרוא באתר את ספר חנוך // גודר פרץ.

[3]מודל הארץ השטוחה


[4] ראוי להזכיר, שהספריות הקדומות ביותר בעולם העתיק שמרו על הכתובים במקדשיהם, מקום שמירתם והעתקתם החוזרת ונשנית. בהם אספו הכוהנים את כתבי הקודש, לוחות אסטרונומיים, דברי הימים ומגילות יחס, דברי חוק ומשפט הדת וכן תעודות הקשורות לבתי מלוכה וכהונה.