בין ממצאי מגילות ים המלח נעדרת מגילת אסתר, ולמרות התמיהה הראשונית באמת לא ניתן לצפות שתהווה חלק מספריית בית המקדש ממספר סיבות:

1. שם י.ה.ו.ה. אינו מוזכר בה, גם לא שם אלהים, מסיבה זו לא נקבל שה׳ נתן את רוח קדשו על כותב המגילה (וגם בקהלת לא מוזכר שם י.ה.ו.ה, שני הספרים הללו עמדו במרכז דיון פרושי אם להכנס לתנ״ך אם לא והתוצאה ידועה).

2. מבחינת הסוג הספרותי, מדובר בסיפור דברי ימים העוסק בקורות יהודים בבל שלא שבו בזמן שיבת ציון עם כֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: אלא נשארו בארץ גלותם, פזורים בכל מדינת פרס: וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: (אסתר ט, ו) ממש באותו הזמן שבי ציון התמודדו עם אוייבים מבית ומחוץ, שהתנכלו להם ועיכבו אותם מלבנות החרבות ושלחו למלך מכתבי שטנה על יושבי יהודה וירושלים, שהיתה אחת מפחוות פרס (ובראשה נחמיה ע״ה): וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה וּמְבַלהים אוֹתָם לִבְנוֹת: וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס: וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: (עזרא ד, ג-ה)

3. לפי המגילה אסתר צמה בימים 14-16.1 וקשה לקבל. האומנם אסתר והעם צמו במועד זבח פסח (14.1) או יומו הראשון של חג המצות (15.1). הפור שהפיל המן להשמדת היהודים נפל בתאריך 14.12, כמעט שנה מהמועד בו נודע למרדכי על הגזרה. ולמה מיהרו לצום ולהתענות דווקא במועד יציאת מצרים, וחיללו מקרא קודש ביום למחרת? לפי הלוח הרבני-בבלי זהו ליל ירח מלא האחרון לפני תחילת השנה החדשה, לפני חג ה׳נורוז׳ הפרסי, האם לעכו״ם מגמת פניהם ולא קדימה?

4. הדרך בה הספר נתפס אצל הפרושים אז והיום מעורר חשד: מדוע כתבו תרוצים ומדרשי שמות שקריים לגביו בתלמוד? מדוע נכתבה עליו מסכת שלמה בה נבנו על גבו מצוות לא היו ולא נבראו? הן זו דרכם כסל למו להוציא יש מאין ולהפיק מצוות לא ניתנו על ידי האל, שכן אפשר שנקבל את היום נשמחה בו, יום הצלה ונקם לאוייבי אחינו שבגולה, אך לא נסכים ולא נאבה להוסיף על המצוות שנתן אלהינו ביד משה עבדו!

כמקרה חנוכה מקרה פורים - כיצד הפכו הפרושים את יום השמחה ל׳חג׳, יצרו מצוות, והתגייסו עוכרים כרמב״ם לבטל כהנים בעבודתם, לבטל תלמוד תורה, לבטל כל מצוות התורה בכללן: ״קריאת המגילה בזמנה, מצוות עשה מדברי סופרים... ואפילו כוהנים בעבודתן, מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה; קל וחומר לשאר מצוות של תורה, שכולן נדחין מפני מקרא מגילה״ (הלכות מגילה וחנוכה, פרק א, א).

דברים לא יאמנו כתב והכל על מנת להשריש את ׳מצוות חג הפורים׳ ובכך הוכיח עצמו ככופר במצוות וכאחד ממחבלי תורת ישראל במצוות, באמונות ובדעות. הכל מפני מקרא מגילה ששם ה׳ אפילו אינו מוזכר בה, והקורא יזהר מלקחת הבאות אל לבו:

העדר שם ה׳ ושם אלהים מהמגילה - המגילה עוסקת ביהודים שנשארו בגלות בו בזמן שבית ה׳ נבנה בארץ מחדש. העדר שם האל הוא אמצעי ספרותי המבטא שתי תופעות: הסתר הפנים של ה׳, שלא יציל עמו באותות ומופתים גלויים כביציאת מצריים אלא פעולתו במסגרת המציאות המוּנעת במעשי האדם, וגם את העדר הקרבה אליו בלבות היהודים הנשארים, עד לחזרתו בתשובה של מרדכי בעקבות הפור, ומעשה אסתר שסחף אחריו לבבות היהודים, וכך מובן הצום בזמן מקרא קודש - החיים בארץ ללא בית מקדש ובפזורה גדולה ברחבי ארצות פרס השכיחו מלבם מועד וחוק, אך גם אם שכחו הם, לא שכח ה׳ הבטחתו וחסדו: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיהֶם: (ויקרא כו, מד)

שמותיהם האליליים של מרדכי ואסתר מבטאים את הטמעות העם היהודי בבבל, זהו תהליך טבעי שקורה לגרים במדינה זרה, אימוץ מנהגים ושמות העם בינותיו נמצאים. דבר דומה קרה גם לבני ישראל במצרים, ואפילו במשפחת לוי: מרים, פנחס, פוטיאל, חור - אלו שמות מצריים שלא תמיד מעידים על התבוללותם של הנקראים בם.

תוספת מצוות - במגילה עצמה אין כל תוספת מצוות וברכות, ולכן אין מניעה מלציין את היום ולשמוח על שהציל ה׳ את אבותינו, הפך את הגזרה הקשה ליום שמחה, אחדות ועשיית חסד: כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:

על פי הלוח המקראי תאריכי יום הפורים 14-15.12 חלים בשבת ובראשון. מדוע יומיים? בשושן נפרעו מאויביהם ב-13 ולבקשת אסתר גם ביום למחרת, בשבת ב-14 לחודש וביום ה 15 חגגו, ובשאר המדינות נפרעו ב-13 וחגגו ב-14, על כן קיבלו לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:

מעט וקשה לקבל שאסתר תבקש יום הרג ורצח בשבת, וזה העירנו לבדוק היטב ובדוק את הכתוב במגילה על מועד הפורים. נמצא שביום ה 13 הרגו היהודים את שונאיהם ואת עשרת בני המן תלו: וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם: וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ: וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא: וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא וְאֵת אֲרִידָתָא: וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת וַיְזָתָא: עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם: (ט, ה-ח)

נוכל לסכם ולומר, שאנו החיים כולנו היום יכולים לציין את הימים בשמחה ובמשלוח מנות לרעינו ובמתן מתנות לאביונים, כי כל אלה הם לרצון לה׳ אלהינו ובהם איננו מחללים את קדושת השבת.

אולם תחפושת, שהיא הונאה ופתח לחיקוי ולביש תלבושות עמים נכרים או בגדי אשה לגבר נוקיע מכל וכל, כמו גם את השתייה עד דלא ידע הנוגדת את כל האמור בתנ״ך על נזקי היין והשפעותיו הרעות. ובאמת? מה נשתה עד דלא ידע? עד שלא ידע איש את אלהיו ויבזה עצמו בשכרות ויחטא, וזו מטרת המסיתים לעבודה הזרה.

לאחר שהארנו מעט אור על מגילה, בלתי אפשרי שנתעלם מאֹפייה הדתי, ובמיוחד מהאיש מרדכי החכם והצדיק - שזכה לקיתונות של ביקורות שליליות ואף הואשם בגזרה שנפלה על עמו - לגמרי ההיפך מהכתובים.

קראו את בקורי הדסה - קטעים מבוררים מחיבורו המופלא של ריב״ל על מגילת אסתר בעריכה קלה [בתשובה לפרושו של היש״ר מקנדיאה].