וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן

שנת השמיטה

בתורה אנו מצווים לספור את שנותינו בכפולות של שבע בהתאמה מלאה לספר היובלים באמצעות מצוות השמיטה והיובל. הנה שנת השמיטה מציינת את שביתת עבודת האדמה בכל שנה שביעית. כיום המצווה לא נשמרת באופן נכון כי אנו מצווים לשבות מעבודת האדמה בכל הארץ כולה.


מלבד שביתת האדמה ישנן שתי מצוות נוספות הקשורות לשבת ה׳ שגם הן אינן מקויימות היום אף על פי שאין בעייה עקרונית לקיימן:


1.מצוות שמיטת חובות מאחיך העברי בשנת השמיטה: 


מִקֵּץ שֶבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה׃ וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה׃ אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ׃ (דברים טו, א-ג) אין  סיבה שתמנע מאיתנו לקיים את מצוות שמיטת החובות, אם לאחר שבע שנים נשאר חוב או הלוואה לפרעון – שהלווה ישמוט ידו ויותר על שאר החוב. את המצווה הזו ביטל הלל הזקן בחוצפתו (תקנת הפרוזבול) ואיש לא החזיר עטרה לישנה.


2. קריאת התורה מדי תחילת שנת השמיטה נגד כל ישראל:


וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת׃ בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאזְנֵיהֶם׃ הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת׃ (דברים לא, ט-יא)


שמיעת התורה היא לימוד התורה, ובעקבותיה תבוא יראה בלב השומעים ורצון לשמור ולעשות את מצוות יהוה. אין אף מניעה מלקיים את המצווה ולהקריא את התורה בפני כל חפץ, אך גם את המצווה הזו אין מקיימים בימינו:


אמנם את מצוות שמיטת הארץ אין ביכלתנו לאכוף כיום עד יבוא יורה צדק, אך לגבי מצוות שמיטת החובות ומצוות קריאת התורה מחוייבים אנו לקיים!


המצווה העיקרית - מצוות שמיטת עבודת האדמה 


מצווה זו נזכרת בתורה במספר מקומות. ראשית מוסברת מהות המצווה - לכלכל את החלשים בחברה:


וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ׃ וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ׃ (שמות כג, י-יא)


הארץ היא השובתת ואסור לעבוד בה: 


כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה׃ שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ׃ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר׃ אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ׃ וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ׃ וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל׃ (ויקרא כה, ב-ז)


ואם ישאל השואל מה יאכל בשנים ללא תבואה: וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ׃ וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים׃ וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן׃ (ויקרא כה, כ-כב)



מן הכתוב בתורה עולה שהיו שני ראשי שנים. האחד בחודש הראשון, באביב, והשני בחודש השביעי שהרי נאמר על חג הסכות, האחרון מבין החגים: וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה׃ (שמות לד, כב) וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאׇסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה׃ (שמות כג, טו) כלומר השנה החקלאית נגמרת בחודש השביעי לאחר איסוף כל התבואות.


  • את יבול השנה החקלאית הששית אוכלים בשנה השביעית.

  • בשנת השמיטה לא זורעים ואוכלים ישן או ספיח, הגידול שגודל מעצמו.

  • בשנה השמינית זורעים את יבול השנה השביעית.

  • בשנה התשיעית אוכלים החל מהחודש הראשון.


אם לא יזרעו בחודש השביעי של השנה השמינית, לא תהיה תבואה בשנה התשיעית בחודש הראשון. אם כן השנה החמישים היא גם השנה הראשונה ליובל הבא, בדיוק כמו בספירת מועדי הביכורים.


על השמיטה מספר היובלים: 


וכל אשר בהם ויעלו כליל ראשית התירוש והיצהר ראשית הפרי על מזבח ה׳ לרצון והנותר יאכלוהו משרתי בית ה׳ לרצון לפני המזבח: ובשנה השביעית תעשו שמיטה ותשמטוה מעבודה אתם בצדק ובתמים והיתם צדיקים ויבורך כל מטעכם: כי כן צוה חנוך אבי אביכם את מתושלח בנו ומתושלח את בנו למך ויצוני למך כל אשר צווהו אבותיו: וגם אנכי מצוכם בני כאשר צוה חנוך את בנו ביובל הראשון בהיותו עוד בארץ החיים שביעי בדורותיו צווה והעיד לבניו ולבני בניו עד יום מותו: