בפרק ג׳ מעמיד נבוכדנצר צלם זהב בבקעת דוּרא ומכריח את בני עמו ואת נציגי כל המדינות עליהן הוא שולט להשתחוות לו. שדרך, מישך ועבד נגו, שהם חנניה, מישאל ועזריה, עומדים באמונתם ואינם כורעים ואינם משתחווים. בעקבות הלשנת הכשדים המלך זועם ומשליך אותם אל כבשן האש. מִקָרַתו של מלאך ה׳ הנערים לא ניזוקים כלל, ונבוכדנצר מבין כי ה׳ הוא האלהים, חוזר בתשובה ומפאר אל עליון.

לסיפור הזה שייכת תוספת ״חיצונית״ כלומר שלא נכנסה בכריכת התנ״ך והיא מכילה את תפילת עזריה, פרטים אחדים על הסקת כבשן האש והנס, ושירת ההודיה של חנניה מישאל ועזריה.

שלמה פלסנר (פלעסנר) תרגם את המקור הארמי שהיה בידו, ואת תרגומו נציג, אך ארמית אינה השפה בה נכתבו התוספות כי אם עברית. כי איך ישפכו גידופים על שונאיהם בשפה הכשדית אותה הם דוברים ואיך יתפללו לה׳ מצילם אם לא בשפת הקודש? ומי לא יראה כי רוח ה׳ נושבת מהן?

מקום התוספות הוא בין השלכת הנערים לכבשן לבין השתאותו של נבוכדנצר למראה ארבעה אנשים בכבשן במקום שלוש. תירגמנו את פרק ג׳ מספר דניאל מארמית לעברית, ואת התפילה והשירה הצבנו במקומם המיועד.

(א) ויעש נְבוּכַדְנֶצַּר צֶלֶם זהב שִשִים אמה גֹבְהוֹ וֶשֶש אמה רָחֶבּוֹ וַיֶקִימֵהו בְּבִקְעת דוּרה בְּאֶרֶץ בָּבֶל: וישְלח נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶך ויכַנֵּס אֶת הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, הַסְּגָנִים וְהַפַּחוֹת הַיּוֹעֲצִים הַגִּזְבָּרִים הַשּׁוֹפְטִים הַשּׁוֹטְרִים וְכָל שַׁלִּיטֵי הַמְּדִינוֹת אשֶר יבוֹאוּ לַחֲנֻכַּת הַצֶּלֶם אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ: ויתְכָּנְסו הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים הַסְּגָנִים וְהַפַּחוֹת הַיּוֹעֲצִים הַגִּזְבָּרִים הַשּׁוֹפְטִים הַשּׁוֹטְרִים וְכָל שַׁלִּיטֵי הַמְּדִינוֹת לַחֲנֻכַּת הַצֶּלֶם אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ ויעמדו מוּל הַצֶּלֶם אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר:

ויען הַכָּרוֹז בְעָז יֵאַמֶר אליכם הָעַמִּים הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת: כאֲשֶׁר תִּשְׁמְענה אֳזְנִיכֶם אֶת קוֹל הַקֶּרֶן הֶחָלִיל הַנֵּבֶל הַכִּנּוֹר הַמִּנִּים הָעוּגָב וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר פּוֹל תִפְּלוּ לפני לצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ וְסַגוֹד תִסְגְּדוּ לו: ואשר לא יִפֹּל וְלא יִסְגֹּד בָּהּ בַּעת יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן אֵשׁ יוקדת:

ויהי בשמוע כָּל הָעַמִּים אֶת קוֹל הַקֶּרֶן הֶחָלִיל הַנֵּבֶל הַכִּנּוֹר הַמִּנִּים וְקול מיני הזמר: ויפּלְוּ כּל העמִים הלְאוּמִים וְהַלְּשׁוֹנוֹת ויסֶגדו לְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ: ויבואו אֲנָשִׁים כַּשְׂדִּים וְיביאו דִּבָּתָם שֶׁל הַיְּהוּדִים: ויאמרו לִנְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ יחי הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם: אתה הַמֶּלֶךְ ציווית לכל איש אשר יִּשְׁמַע אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל הַנֵּבֶל הַכִּנּוֹר הַמִּנִּים וְהָעוּגָב וְקול זמרה יִפֹּל וְיִסְגֹּד לְצֶלֶם הַזָּהָב: ואשר לֹּא יִפֹּל וְלא יִסְגֹּד יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַיוקדת: הנה אֲנָשִׁים יְהוּדִים אֲשֶׁר שמת שרִים עַל מְדִינַת בָּבֶל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ: והם אינם שמים לִבָּם עָלֶיךָ הַמֶּלֶךְ אֶת אֱלֹהֶיךָ אֵינָם עוֹבְדִים וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקמתָ אֵינָם סוֹגְדִים:

ויִמלא נְבוּכַדְנֶצַּר חֵמָה ויאמר לְהָבִיא לפניו אֶת שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ויביאום לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: ויאמר להם נְבוּכַדְנֶצַּר שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ אֶת אֱלֹהַי לא תעבדו וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתִי לא תסגדו: ועתה אם תקווה לכם כי בעֵת השמע קוֹל הַקֶּרֶן הֶחָלִיל הַנֵּבֶל הַכִּנּוֹר הַמִּנִּים וְהָעוּגָב וְכָל קול זמרה תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לַצֶּלֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי: וָלֹא תָּשְׁלְכוּ אל כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת וּמִי הוּא האלהים אֲשֶׁר יַצִּילְכֶם מִיָּדָי:

ויעָנוּ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ויאמרו לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר איננו צְרִיכִים להשיבך דבר: אִם יאבה ה׳ אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אותו אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים הצל יצִּילֵנוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ וּמִיָּדְךָ הַמֶּלֶךְ יַצִּיל: וְאִם לֹא ידע נא הַמֶּלֶךְ את אלהיך לא נעבוד וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר עשית לֹא נִסְגֹּד:

וימלא נְבוּכַדְנֶצַּר חֵמָה עַל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וישתנו פניו ויאמר לעבדיו להסיק את הכבשן שבעתיים: ויצו את גִּבּוֹרֵי החיל לִכְפֹּת אֶת שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ולְהַשְׁלִיכם אל לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת: ויכְפּתוּם על שִׂמְלוֹתֵיהֶם כָּתְנוֹתֵיהֶם מִגְבְּעוֹתֵיהֶם וּלְבוּשֵׁיהֶם וישליכום אל כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת: וּדְּבַר הַמֶּלֶךְ עַז וְהַכִּבְשָׁן הֻסַּק בְּיוֹתֵר ואת האנשים אשר העלו לכבשן את שדרך מישך ועבד נגו אכלה האש: ויפלו שלשתם שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ אל כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת והם כְּפוּתִים:

תוספת: תפילת עזריה

ברוך אתה אלהי אבותינו מבורך ומרומם שמך לעולם ועד:

צדיק אתה בכל אשר עשית לנו וכל מעשיך אמונה

ודרכיך ישרים וכל משפטיך אמת:

כי במשפט צדק הבאת עלינו ועל ירושלם

עיר אבותינו הקדושה וצדקת בשפטך:

כי חטאנו והרשענו לפניך וסרנו מאחריך

ועברנו דבריך ועשינו רק הרע בעיניך:

חוקיך לא שמענו ולא שמרנום

ולא עשינו כאשר ציווית לטוב לנו:

לכן צדקו משפטיך בהביאך עלינו את כל אלה:

ומסרתנו ביד אויבינו הרשעים הרחוקים ממך

ותחת מלכות רשעה הרעה מכל ממלכות הארץ:

ועתה אלהינו לא נוכל פתוח פה לפניך

בחרפה ובֹשת אשר היו לעבדיך ויראי שמך:

אל נא תזניחנו לנצח למען שמך ואל תפר בריתך איתנו:

ולא תכלא רחמיך וחסדיך ממנו

בעבור אברהם אוהבך יצחק עבדך וישראל קדושך:

אשר הבטחת להם להרבות זרעם

ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים:

ועתה אנחנו נדכים מכל העמים

ומפוזרים בכל הארץ על עוונותינו וחטאינו:

ואין לנו כהיום הזה לא ראש ולא שליט

לא נביא ולא מורה:

לא מזבח ולא זבח וקרבן

ולא מקום להקטיר קטורת ולמצוא חן וחסד:

רק בלב נדכה ורוח נשברה קרבנו ליקוד אש:

אל נא תערב היום קרבן נפשנו עליך

מבקרים ואילים וכבשים שמנים ורבים

ולא יבושו עבדיך כי כל קוויך לא יבושו:

והננו גם עתה באים לפניך בלב שלם ומבקשים פניך במורא: יהוה אל תבישנו אך עשה עמנו כרוב חסדך ורוב רחמיך: הושיענו כרוב נפלאותיך ותתן כבוד לשמך כי רב הוא: יבושו כל החושבים רע על עבדיך ויחתו מכל גבורתם וזרועם תשבר: וידעו כי אתה אלהים לבדך מהולל בכל מעשי ידיך:

והאנשים אשר השׂיקו את הכבשן לא חדלו מהשליך בו נפט וזפת וגפרית וקנים וזמורות: והלהבה נתנה קול ויעל עשן הכבשן תשע וארבעים אמות למעלה: והאש אכלה את כל העומדים על הכבשן את הכשדים אנשי הרכיל: ומלאך הטל ירד עם חנניה מישאל ועזריה לתוך הכבשן ויסר מתוכו את לבת האש: וישב בתוכו רוח קר כטל ולא עשתה האש להם מאומה לא הכאיבתם ולא הרעה להם. ויקומו ויתהלכו בכבליהם ויענו שלשתם פה אחד בהודות והלל לאלהים בתוך כבשן האש לאמר:

ברוך אתה יהוה אלהי אבותינו ותשתבח ותתרומם לנצח: 

וברוך שם כבודך המפואר והמרומם לעולם:

ברוך אתה בהיכל קדשך תשתבח ותתרומם לעולם:

ברוך אתה יושב הכרובים תשתבח ותתרומם לעולם:

ברוך אתה על כסא מלכותך תשתבח ותתפאר לעולם:

ברוך אתה ברקיע שמיך תתפאר ותתרומם לעולם:

ברכו יהוה כל מעשי יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

שמי יהוה ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

ברכו יהוה כל מלאכי יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

צבאות יהוה ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

מים מעל שמים ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

ברכו יהוה כל יראי יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

שמש וירח ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

כוכבי שמים ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

טל ומטר ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

רוח ומים ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

אש וחום ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

נשמות צדיקים ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

יום ולילה ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

אור וחושך ברכו יהוה  שבחוהו ורוממוהו לעולם:

קור וחום ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

קיץ וחורף ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

שלג וכפור ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

ברקים ועננים ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

כל הארץ ברכי יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

הרים וגבעות ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

כל עצי יער ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

כל צמח אדמה ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

ימים ונהרים ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

כל מעיין ומבוע ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

דגה וכל שרץ מים ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

כל עוף השמים ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

כל רמש אדמה ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

חיות ובהמות ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

כל בני אדם ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

כל בית ישראל ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

ברכו יהוה כהני יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

תמימים ודכאי רוח ברכו יהוה שבחוהו ורוממוהו לעולם:

חננניה מישאל ועזריה נברכה את יהוה כי ממוות מלטנו ומשאול הציל חיינו:

ממוקדי להב פדנו ומלבת אש הוציאנו:

הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו שבחוהו ורוממוהו לעולם:

כל יראי אלהים ברכו לאלהי האלהים שבחוהו ורוממוהו לעולם:

הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו:

חזרה לפרקנו:

וְיקָם נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ בבהלה ממקומו ויאמר לְיוֹעֲצָיו הֲלֹא שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים הִשְׁלַכְנוּ כְּפוּתִים לְתוֹךְ הָאֵשׁ ויאמרו נָכוֹן הַמֶּלֶךְ: ויען ויאמר עיני רואות אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מְהַלְּכִים בְּתוֹךְ הָאֵשׁ חבליהם מותרים ואין בם פגע ומראה הרביעי כמראה בן אלהים: ויקרב נְבוּכַדְנֶצַּר לפתח כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת וישמע אותם שרים ויתמה ויאמר שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עֲבָדָי אֵל עֶלְיוֹן צְאוּ וּבֹאוּ מן הכבשן ויצאו שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:

ויתכנסו הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים הַסְּגָנִים וְהַפַּחוֹת וְיוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ לראות אֶת הָאֲנָשִׁים ויראו והנה הָאֵשׁ לא שָׁלְטָה בְּגוּפָם וּשְׂעַר רֹאשָׁם לֹא נֶחֱרַךְ וְשִׂמְלוֹתֵיהֶם לֹא נִשְׁתַּנּוּ וְרֵיחַ אֵשׁ לֹא עָבַר בָּם: ויאמר נְבוּכַדְנֶצַּר בָּרוּךְ אֱלֹהֵי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכוֹ לפניו וְהִצִּיל אֶת עֲבָדָיו הבוטחים בו ויעברו על פי המלך וְנָתְנוּ אֶת גּוּפָם למען לא יסגדו לאל אחר מלבד אלהי ישראל: ויצו כָּל עַם אֻמָּה וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר ידבר תּוֹעָה עַל אֱלֹהֵי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ יבותר לנְתָחִים וּבֵיתוֹ יושם לדומן כִּי אֵין עוד אֱלוֹהַּ אֲשֶׁר יוּכַל לעשות כזאת: ויגדל המלך אֶת שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל:

וישלח נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ מכתב לְכָל הָעַמִּים הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת בְּכָל הָאָרֶץ שְׁלוֹמְכֶם יִרְבֶּה: הָאוֹתוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמִּי אֵל עֶלְיוֹן נָאֶה לְפָנַי לְהַגִּיד: אוֹתוֹתָיו כה גְּדוֹלִים וְנִפְלְאוֹתָיו כה תַקִּיפים מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת עולמים וְשִׁלְטוֹנוֹ עד דּוֹר וָדוֹר:

לאחר כל זאת נשאלת בלב הקורא המתפעם שאלה: תפילה כה מזוקקת שמתאימה להאמר בפי כל דורות ישראל, והלל כל כך אדיר לגדולת האל ומעשיו - מדוע מחקו בעלי המסורה את התוספות האלה, המסכימות בכל עם השקפת ישראל? הסיבות לכל חבלה הן תמיד אותן סיבות: שנאת ה׳, תורתו ועמו. התוספת תורגמה ליוונית והכנסיה הנוצרית ניכסה אותן לביבלייה שלה מאותן סיבות ממש, שכן הקורא היהודי השומע לרבניו ירחק מהספרות הנוצרית כמו מאש הכבשן.

התוספות ראויות להיות חלק מספריית הקודש והתפילה ראוייה להיות מתפילות ישראל.

לימוד נוסף:

התרגום מארמית לעברית לתוספות הועתק מהספר ״נוזלים מן לבנון״ של החכם שלמה פלעסנר:

התוספות הללו תורגמו ליוונית, הן מופיעות בתרגום השבעים ותרגום תאודוטיון. דוב היליר הראה שהתרגום היווני התבסס על נוסח עברי, ניתן לקרוא כאן: