במה חטא עמלק שמגיעה לו השמדה גמורה?

ראשית דבר עמלק הוא מלחמה בישראל. מייד בצאת ישראל ממצרים הגיע עמלק מאזור הנגב בו ישב אז בכדי להלחם עם ישראל שהגיעו לרפידים. ברפידים נלחמו יהושע והעם, ואילו משה, אהרן וחור עלו אל ראש הגבעה, אל הר חורב שהיה במרחק יום מרפידים.

וַיבֹא עֲמָלֵק וַילָחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בּרְפִידִם: וַיֹאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בּחַר לָנו אֲנָשִׁים וְצֵא הִלחֵם בּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָב עַל רֹאשׁ הַגִבְעָה ומַטֵה הָאֱלֹהִים ביָדִי: וַיעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלחֵם בעֲמָלֵק ומֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחור עָלו רֹאשׁ הַגבְעָה: וְהָיָה כּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:

וִידֵי מֹשֶׁה כבֵדִים וַיקְחו אֶבֶן וַישִׂימו תַחְתיו וַישֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחור תמְכו בְיָדָיו מִזה אֶחָד ומִזה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמונָה עַד בֹּא הַשמֶשׁ: וַיחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמוֹ לְפִי חָרֶב: וַיאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כתֹב זֹאת זִכרוֹן בּספֶר וְשִׂים בּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתחַת הַשמָיִם: וַיבֶן מֹשֶׁה מִזְבחַ וַיקְרָא שְׁמוֹ יְהוָֹה נִסי: וַיאמֶר כי יָד עַל כֵּס יָה מִלְחָמָה לַיהוָֹה בעֲמָלֵק מִדֹר דֹר: (שמות יז)

משה ויהושע לא ראו אחד את השני ומצב המלחמה היה תלוי בידיו של משה, הארצי הושפע מהרוחני.

בספר דברים שנאמר לפני הכניסה לארץ, ישראל מצטוים למחות את זכר עמלק, אך מצווה זו לא נאמרה באפן ישיר ופשוט כרוב המצוות, אלא נכתבה בצורה של שירה. השירה בנוייה משני פסוקים המהווים שני בתים מקבילים הקבלה הפוכה בכל עניין:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרַא אֱלֹהִים:

וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:

מילות פתיחה וסיום

• מחצית פתיחה בת 23 מילים נפתחת בצווי זָכוֹר - מצוות עשה

• מחצית הסיום בת 24 מילים נסגרת בצווי לֹא תִּשְׁכָּח - מצוות לא תעשה

הציר המרכזי של השירה

לכל סיפור במקרא ישנה מסגרת ברורה הבנוייה משתי מחציות וציר מרכזי שמהווה את נקודת ההיפוך. בשירה זו הציר הוא המילה ה-24 - וְהָיָה - כלומר כאשר יהיה, וגלומה במילה זו הבטחה מאת ה׳ שכך אכן יהיה. ויש הבדל בין זכירה לאי שכחה.

כדאי להתוודע למשמעותה של ו׳ ההיפוך בשפת הקודש, שאינה דומה לעברית בת ימינו. תפקיד ו׳ ההיפוך הוא הפיכת הזמנים, עבר לעתיד ועתיד לעבר: וַיבֹא עֲמָלֵק וַילָחֶם - הוא כבר בא ונלחם, וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ׃ ובעתיד תהיה באמת שמח. חדי עין ישימו לב שמרבית הפסוקים בתורה מתחילים באות ו׳.

הקבלת נסיבות התקרית – השוואה ניגודית

• מעשה עמלק - בדרך, בצאתך ממצרים

• הגמול בעמלק - בארץ אשר ה׳ נותן לך לרשתה

הקבלת מצב ישראל ומצב עמלק

• מצב ישראל באותה שעה - עיף ויגע

• מצב עמלק – לא ירא אלהים

פעולת עמלק מול גמול ישראל בעתיד

• עמלק זינב את הנחשלים אחריך

• ישראל ימחה לגמרי את זכר עמלק מתחת השמים

ממבט ראשון היינו יכולים להניח שמידה נגד מידה אנו רואים, כלומר כעין החטא כך העונש, אבל למעשה אין זה כך כלל וכלל. כל מה שעמלק עשה הינו חלש באופן משמעותי מהגמול, ולא בנקמה פשוטה מדובר.

הסיבה לחומרת העונש

החומרה שבה התורה מתייחסת למלחמת עמלק נובעת מגודל המעשה שעשה: עמלק גר בארץ הנגב באותו זמן ועשה דרך בת קילומטרים רבים להלחם עם ישראל ברפידים, ומה לו ברפידים? הרי לא נלחם על ארצו! העם העמלקי ידוע מהמקרא כעם בוזז שבא למרחבים לא לו וחומסם. ייתכן ושמע על הזהב שאיתו יצאו בני ישראל ממצרים, אך אין זו הסיבה לנקמה בו.

הסיבה לנקמה כה קשה בעמלק היא על כי העיז פניו ובא להלחם עם אלהי יעקב. כי מה לו לבוא באותה השעה בה הוציא ה׳ את עמו ממצרים? הלא שמע, ראה וידע על האותות והמופתים שעשה ה׳ במצרים, על המכות הקשות שהכה בהם. כל העמים באיזור ומחוצה לו ידעו שאבדה מצרים, אדמתה, צמחייתה, אנשיה ובהמותיה, ובאלהיהם עשה שפטים. ומה חשב עמלק לעצמו באותה שעה שחרצה את גורלו?

כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ - עמלק פעל מתוך התרסה ועזות מצח, וככזה דינו להשמד בידי העם בו רצה לפגוע באופן סמלי, כי אם להשמיד את ישראל יצא, לא היה מזנב בנחשלים אלא מתכנן מלחמתו ומסתער. ואיה גבורתו ואיה צדקתו של עם בזוי כזה?

מדוע הגמול יהיה בארץ?

עמלק מופיע כאוייב ה׳ משום שרצה לפגוע בתכנית האלהית ולשנות את המהלך ההיסטורי של לקיחת אלהים את ישראל להיות עמו ולהביאו לארצו לעיני הגויים. כל זה נעשה בנקודה קריטית שבה ישראל אך יצאו ממצרים, ולכן הגמול לעמלק יתממש כשתתגשם התכנית האלהית עבור ישראל, כשיגיעו לארצם וישבו במנוחה.

מדוע נכתבה המצווה בצורת שירה?

הפרשייה נכתבה כשיר בגלל הפאתוס: ישנו עם שראוי להעלים כל זֶכֶר ממנו מעל במת ההסטוריה, ולכן יש משמעות מטא-היסטורית במעשה זה, ולכן המצווה מובאת בתורה כשיר משוכלל ביותר.

מדוע בא עמלק?

האדם עמלק עצמו לקח חילו והגיע להלחם בישראל, ככתוב: וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ: (שמות יז, יג). עמלק הוא נכדו הממזר של עשו, שנולד מבנו הגדול אליפז ופלגשו הכנענית בת החורי תמנע, ובני פילגש נחותים הם מבני הגבירה. עמלק היה עֵד למקרה שלא נכתב בתורתנו, אם כי נכתב עליו בהרחבה בספר היובלים (פרקיו לו-לח). זהו סיפור תקיפת עשו את יעקב ומשפחתו בביתו עם ארבעת אלפים לוחמים, ומותו של עשו ביד יעקב אחיו. עמלק גדל עם האיבה שעשיו חש כלפי הרג סבו ובעיקר על גניבת הברכה בידי יעקב, אם כי יש להודות על האמת - איזו גניבה היתה זו אם עשו מכר את בכורתו במחיר נזיד עדשים? אפילו שֶם ניתן לו על ביזוי הבכורה ואהבת הדם: עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. יעקב לקח את הברכה בצדק, ולראייה אין גינוי למעשה רק ברכה נוספת והתגלות אלהית עם הבריחה, גם ברוך יהיה.

בזיון האחווה וקשר הדם שבין עשו ליעקב ושנאת עמלק את הרעיון שהברכה והבחירה האלהית ניתנו ליעקב ולא לסבו עשו היא שהביאתו לרפידים. שנאת האחים הזו היא שתביא להשמדתו הגמורה של עשו (הנצרות בימינו) באחרית הימים: וְלֹא יִהְיֶה שׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר׃ (עובדיה א, יח) וכל כך למה? כי כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם ועַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנוּ עַל רֹדפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח׃ (עמוס א, יא) עשו וזרעו מעולם לא השתחררו מהשנאה והשטמה לאחיהם.

האם המצווה רלוונטית לימינו או - האם באמת נכחדה שארית הפליטה לעמלק?

המצווה היא מחיית זֶכֶר עמלק, וזכר במקרא הוא הוא זכרון מעשים. הרעיון נובע מכך שלכל אדם יש שם וזכר, שמו הטוב או הרע נאמר בחייו, ואילו זכרו הוא זכרון מעשיו הטובים או הרעים לאחר מותו ככתוב: זִכְרוֹ אָבַד מִנִּי אָרֶץ וְלֹא שֵׁם לוֹ עַל פְּנֵי חוּץ׃ (איוב יח, יז)

כך יש להתייחס למצווה. ברמה הארצית - למחות כל נפש מאנשיו ומהבהמות שלו, שלא יגיד אדם ״זאת מעמלק לקחתי״. כך הורה ה׳ ביד שמואל הנביא לשאול המלך: כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם: עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר: (שמואל א טו, ב-ג) כידוע שאול נכשל במשימה, הוא השאיר את אגג מלך עמלק בחיים ולקח את מיטב הצאן והבקר. שאול איבד את מלכותו וירד לשפל מדרגה של שאילה באוב, והמלך דוד הנאמן לדבר ה׳ הוא שהכה בם.

בהמשך קראנו על הכחדת שארית הפלטה לעמלק בידי שבט שמעון: וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם: וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (דברי הימים א ד מב-מג) אם כי נראה שלא הוכחד לגמרי ופליטה נמצאה לו בפרס, כי למדנו ממגילת אסתר על המן האגגי, מזרע אגג מלך עמלק שהחיה שאול.

ברמה הארצית - יש פלטה לעמלק ועלינו להשמידה.

ברמה הרוחנית - יש לעקור מן העולם את המתנהגים כעמלק ומשמרים את זכרו.

כדברי ה׳ בפי בלעם הקוסם: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד׃ כלומר ראש הגויים הנלחמים בה׳ ובעמו הוא עמלק, ואחריתו - תאבד לעד.