הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ

בראשית לד

הנקמה בשכם מצוואת לוי

היה זה בזמן אונס דינה כשלוי חזה את את משיחתו לכהן בשמים. בסיומה הוא מספר על עניין הנקמה בחמוור ואנשי שכם: ״אחרי כן הורידני המלאך ארצה ויתן לי מגן וחרב ויאמר אלי נקום נקמתך בשכם על דבר דינה אחותך ואנכי אהיה עמך כי ה׳ שלחני: ואשמיד בעת ההיא את בני חמור ככתוב בספר השמים:


...״ויהי כאשר באתי אל אבי ואמצא שריון נחושת ועל כן נקרא שם ההר שריון והוא ליד גְבָל לימין אבֵלָה: אחרי כן נועצתי באבי ובראובן אחי למען יאמרו לבני חמור אשר ימולו כי קנאתי על דבר הנבלה אשר עשו עם אחותי: ואהרוג ראשונה את שכם ושמעון הרג את חמור: ואחרי כן באו אחי ויכו את העיר לפי חרב: וישמע אבי זאת ויקצוף ויתעצב כי נימולו ויומתו ובברכותיו לא זכרנו לטוב: כי חטאנו אשר עשינו זאת ולא מרוחו וגם הוא חלה ביום ההוא:


ואנכי ידעתי כי מחשבת ה׳ היתה לרעה על שכם כי ביקשו לעשות גם עם שרה ועם רבקה כאשר עשו עם דינה אחותנו וה׳ עצר בעדם: וירדפו את אברהם אבינו כי גר היה ויענו את עדרי בהמותיו בהיותן הרות וליובל יליד ביתו הציקו מאד: וככה עשו עם כל הגרים ויגזלו בחזקה את נשיהן וידיחון: ותבוא עליהם חמת ה׳ להשמידם: ואומר ליעקב אבי בך יָבוס ה׳ את הכנענים ויתן את ארצם לך ולזרעך אחריך: כי מהיום תקרא שכם עיר הכסילים כי כאשר ילעג איש לפותה כן לעגנו להם: כי נבלה עשו בישראל ויענו את דינה אחותנו:


האם התורה מאשרת את דברי לוי? האם מחשבת ה׳ היתה לרעה על שכם וצדקוּ בני יעקב שמא צדק הוא?


אישור ראשון מהתורה -

בתחילת הפרשיה מעידה התורה שהמעשה הוא מעשה נבלה בשיטת המספר היודע כל: וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה׃ המעשה מקולקל מהשורש.


אישור שני -

הפרשייה נגמרת בפסוקים הבאים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי׃ וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ׃ [לד,ל-לא] שתיקת יעקב היא כהודאה ובניו צודקים - מכירת דינה לחמור היא הזנותה.


אישור שלישי -

יעקב טעה, לא רק שלא נאספו עליו הכנענים והכוּם אלא שהיתה שמירה מיוחדת עליהם: וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב׃ [לה,ה] וכיבדו את יעקב, עד שלא חשש לשלוח את יוסף לבדו לשכם לבקש שלום אחיו.


אישור רביעי -

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ׃ וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל׃ [לה,י-יא] ישראל לשון שררה על הגויים, ודווקא אז אחרי המקרה שינה שמו.


המסר ברור - אם דבר נבלה שכזה נעשה, הדבר הנכון לעשותו בעיני האל הוא נקמה, כי:

וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ: וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה: (דברים כב, כה-כו)


ודינה היתה בת 12 בזמן המעשה, ומאחר ונטמאה וכבר לא היתה בתולה, לא יכלה להנשא לאיש. על פי ספר היובלים היא מתה בחודש השביעי, החודש בו נמכר יוסף בהתאבלה עליו, ולא ירדה מצרימה עם בני יעקב ככתוב לאחר רשימת אחיה: אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ: (בראשית מו, טו) כלומר וגם את דינה לאה ילדה, והיא כתובה בין ילדיו, אך היא אינה בין היורדים.


גרסת ספר היובלים (בפרק ל׳ כולו) על הנקמה בבני שכם, הולמת את האמור בצוואת לוי ובתורה.


״ובשנת אחת לשבוע השישי בחודש הרביעי עלה [יעקב] שלם אשר מזרחה לשכם בשלום: ושם חטפו את דינה בת יעקב אל בית שכם בן חמור החוי נשיא הארץ וישכב עמה ויטמאה והיא נערה קטנה בת שתים עשרה שנה: וידרשנה מאת אביה ומאת אחיה כי תנתן לו לאשה ויחר אף יעקב ובניו באנשי שכם כי טימאו את דינה אחותם וידברו עמהם בערמה ובמרמה: ויבא שמעון ולוי פתאום ויעשו משפט על כל אנשי שכם ויהרגו כל זכר אשר מצאו בה ולא השאירו בה עד אחד את כולם הרגו במכאובים: כי טמאו את דינה אחותם וכן לא יעשה מעתה ועד עלם לטמא בת ישראל:


כי בשמים הוקם עליהם משפט להכרית בחרב את כל אנשי שכם כי עשו נבלה בישראל: ויתנם ה׳ ביד בני יעקב להכריתם בחרב ולעשות בהם שפטים לבל יהיה כזאת בישראל לטמא בתולת ישראל: ואיש כי יהיה בישראל אשר יבקש לתת בתו או אחותו לכל איש אשר מזרע הגויים מות ימות ובאבן ירגמוהו כי עשה נבלה בישראל ואת האשה ישרפו באש כי טימאה את שם אביה ונכרתה מישראל: ולא תימצֵא זנות וטומאה בישראל בכל דורות הארץ כי קדוש ישראל לה׳ וכל המטמא אותו מות ימות באבן ירגמוהו: כי כן הוחק ונכתב בלוחות השמים על כל זרע ישראל המטמא מות ימות ובאבן ירגמוהו: ואין לחק הזה קץ הימים ואין סליחה ואין כל כפרה כי אם יכרת האיש אשר טמא את בתו מבין כל ישראל כי מזרעו נתן למולך ויחטא לטמאו:


ואתה משה צו את בני ישראל והעד בהם כי לא יתנו מבנותיהם לגויים וכי לא יקחו מבנות הגויים כי תועבה היא לפני ה׳: וחרפה היא לישראל ולנושאים ונותנים מבנות הגויים כי טומאה היא ותועבה לישראל: ולא יטהר ישראל מהטומאה הזאת וכל אשר לו אשה מבנות הגויים או אשר נתן מבנותיו לאיש מכל הגויים: כי נגע על נגע הוא וקללה על קללה וכל משפט ומוסר וקללה יבואו ואם יַעשה כדבר הזה והעלים עיניו מעושי הטומאה וממטמאי מקדש ה׳ וממחללי שם קדשו ונשפט כל העם יחדו על כל הטומאה והחילול הזה: ואין משוא פנים ולא יוקח מידו פרי ומנחה ועולה וחלב ואשה ריח ניחוח לרצותו ונשפט כל איש ואשה בישראל אשר יטמאו את מקדשו:


על כן צוויתיך לאמור העד את העדות הזאת בישראל ראה את אשר היה לשכם ולבניה אשר ניתנה ביד שני בני יעקב ויהרגום במכאובים ותהי להם צדקה ותכתב להם לצדקה: ויבחר זרע לוי לכהנים וללוים לשרת לפני ה׳ כמונו בכל הימים ויבורך לוי ובניו לעולם כי קנא לעשות צדק ומשפט ונקמה מכל הקמים על ישראל: וכן תכתב לו כעדות בלוחות השמים ברכה וצדק לפני אלהי הכל: על כן כתבתי לך בדברי החוק כל מעשה בני שכם אשר עשו לדינה ואשר דברו בני יעקב לאמור לא ניתן את בתנו לערל כי חרפה היא לנו:


ואנחנו נזכור את הצדקה אשר עשה האדם בחייו בכל עתות השנה עד אלף דור ברכה תכתב ותבוא עליו ולדורותיו אחריו ונכתב אוהב וצדיק בלוחות השמים: וכל הדבר הזה כתבתי לך ואצווך להגיד לבני ישראל כי לא יחטאו ולא יעברו חוק ולא יפרו את הברית אשר הוקמה להם לעשותה ונכתבו אוהבים: ואם יעברו ועשו מכל דרכי הטומאה ונכתבו שונאים בלוחות השמים ונמחו מספר החיים ונכתבו בספר האובדים ועם הנכרתים מן הארץ: וביום הרוג בני יעקב את שכם עלה להם ספר השמימה כי עשו צדק ויושר ונקמה בחוטאים ויכתב לברכה:


ויוציאו את דינה אחותם מבית שכם ויבוזו את כל אשר בשכם צאנם ובקרם וחמוריהם וכל עדריהם וכל כליהם ויביאו אל יעקב אביהם: וידבר עמהם על אודות העיר אשר הרגו כי ירא את יושבי הארץ הכנענים והפרזים: ותהי חיתת אלהים על כל הערים אשר מסביב לשכם ולא קמו לרדוף אחרי בני יעקב כי פחד נפל עליהם:



צוואת לוי לקריאה