במעמד זה הלויים עומדים בין שני חצאי העם וקוראים בקול רם ארירה - שהיא קללת נצח - ולאחריה עונה העם אמן, כך 12 ארירות שהעובר עליהן לא ינקה:

וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִּים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן: וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי:

וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם:

אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהֹוָה מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן:

אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דַּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

(דברים כז)

המשותף לעברות שעליהן מתקללים

העבֵרות המזמינות קללה הן עברות שנעשות בסתר ולכן אינן ניתנות לאכיפה על ידי מערכת המשפט. בשונה ממערכת חוקים שיצר האדם, שיכולים להאכף אם גלויים וידועים הם, מצוות החלות על המחשבה והרגש כגון ״ואהבת את ה׳ אלהיך״ כבד את אביך ואת אמך, לא תשנא אחיך בלבבך ועוד רבות - נאכפות רק בידי אלהים כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב.

מדוע הארירות באו בנפרד ולא עם הברכה והקללה?

הארירות אינן ציבוריות אלא אישיות, כל יחיד מהעם מקבל על עצמו שבועה - שהיא אמירת האמן - לשמור את הברית הקולקטיבית גם באופן אישי, לקבלה בלבו ובפיו ולקיימה, והוא שונה במהותו ממעמד הברכה והקללה שניתנו לכלל האומה משום הערבות ההדדית וחובת העדות: כי יַד הָעֵדִים תִּֽהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כׇּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִֽעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ׃ (דברים יז, ז) באלו הדברים, אם יעלימו עיניהם מן החוטאים ולא יענישום, יחרה אף ה׳ על העם כולו כפי שקרה בחטאת עכן שמעל בחרם המלחמה.

״במעמד הארירות רצה ה׳ להקדים ולהודיעם כי לא יעניש את הקהל כולו על חטאות היחיד אלא אם כן תהיינה גלויות וידועות, אבל הנסתרות לה׳ הן והוא יענוש את החוטא הפרטי וכל העם יהיה נקי.

וזהו חסד גדול מעם אלהינו, לנקותנו מפשעים אותם ביצע היחיד בסתר, ומזה החסד ימַשכו 2 טובות: האחת, שהחוטא לא יתברך בלבבו לומר שלום יהיה לי, שאם רוב העם כשרים ואני חוטא מה בכך, האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף? והשנית, שלא יתיאשו העם ויאמרו ״אבדנו כלנו אבדנו״ כי אולי אחד או רבים יחטאו בסתר ועל כל העדה יהיה הקצף.

והנה אמירת ׳ארור האיש אשר יעשה בסתר׳, הננה כברכה לכל האומה״. (שד״ל, המשתדל)

הצדק האלהי מובא בפסוק המסכם: הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: (דברים כט, כח) כלומר על העברות הנסתרות מעין ה׳ משגיח, אך על העברות שנעשות בגלוי, לנו ולבנינו לטפל בכל הדורות.

את הפסוק לעיל בעלי המסורה הרחיקו ממקומו הטבעי ותחבוהו שני פרקים ארוכים אחר כך, בסיכום עניין החטאים שירחיקו את ישראל מאדמתו - והם אינם חטאים נסתרים. בנוסח המתוקן לתורה של גודר פרץ השבנו את הפסוק למקומו הנכון לאחר הארירות.