סברה רווחת היא שמובן המילה פסח קשור לדילוג, כלומר שמלאך ה׳ דילג על בתי ישראל שמשקופיהם משוחים בדם ולא הכה בבכוריהם, אך האומנם בדילוג מדובר? הלא פיסח הוא מי שמתקשה ללכת, קל וחומר שלא יוכל לדלג? נברר את השורש על הופעותיו בתנ״ך. מצאנו לשורש פ.ס.ח 5 משמעויות אותן נבאר וננסה להבין איזו מהן, או אולי כמה מהן, מתאימות לעניין פסח מצרים. ולמוטב אם נצליח לבטל את אותו תאור הילדותי שנתנו חכמים לכאורה למילה.

1. פיסח הוא מוגבל ברגליו, צולע ואינו יכול לדלג:

• אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה: (ישעיהו לה, ו)

• וְכִי יִהְיֶה בֹו מוּם פִּסֵּחַ אֹו עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ (דברים טו, כא)

• וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת: (שמואל ב ד, ד)

2. פסיחה היא דריכה ברגלים, כך הרסו עובדי הבעל את המזבח שבנה אליהו בכרמל:

• וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה: כלומר הרסוהו ברגליהם כמו שנאמר אח״כ: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְהוָה הֶהָרוּס: (מלכים א יח, כו;ל)

3. פסח הוא הגנה והצלה, מילוט ושימור:

• כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְהוָה צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט: (ישעיהו לא, ה)

4. פסח הוא הקורבן עצמו, השה או הגדי המוקרבים ביום הפסח על כל חוקתיו בין הערבים ביום 14.1:

• וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָֹה: (שמות יב, יא)

• וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח: (שמות יב, כא)

5. פסח הוא שם המועד לזכרון חוקת עולם לדורותינו, כלומר בכל דור ודור:

• וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמׇּחֳרַת הַפֶּסַח מַצֹּות וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיֹּום הַזֶּה׃ (יהושע ה, יא)

• וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָֹה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ: (שמות יב, יג-יד)

אם כן זבח הפסח ביציאת מצרים, המשמעות שנקבל למילה היא הצלה ושמירה, ככתוב: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה שִׁמֻּרִים לְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם: (שמות יב, מב) ולא נמצאת עוד המילה שימורים באף מקום בכל התנ״ך. ונאמר על שמרו את השבועה שנתן לאבותינו להוציא את זרעם מארץ מצרים אל ארץ זבת חלב ודבש, ככתוב וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיבוּסִי׃

ועל פי זה מתפרש היטב הפסוק: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהֹוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ: (שמות יב, כז)

והתנ״ך - ברוך ה׳ יתגדל ויתאדר שמו הגדול - פרושו בו.