לאחר המבול ולאחר ברית הקשת בענן שבין אלהים לבין כל חי, ישנה פרשייה קצרה

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן: שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ: וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ: וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: (בראשית ט, יח-כט)

מספר שאלות העולות מן הפרשיה

1. מדוע חשוב לתורה להזכיר שחם הוא אבי כנען, בנו הקטן, פעמיים?

2. האם חטאו של חם כל כך חמור שבגינו קולל?

3. מדוע קולל דווקא כנען מכל בני חם, ובכלל מדוע נח מקלל את כנען אם חם הוא שחטא? והרי בתורתנו כתוב: לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ: (דברים כא,טז)

4. אם חם הוא שאמר לאחיו בחוץ, מדוע כתוב: וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: והרי בנו הקטן הוא יפת.

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת – בני נח כתובים לפי סדר ההולדה כנהוג במקרא.

וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן - כנען הוא בנו הצעיר של חם: וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן:

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה - נח שותה, משתכר ומעלפון השכרות נגלה גופו. שתיית יין לשכרה מובילה למעשי זימה, ולחוסר ידיעת השותה את הנעשה עמו כמו שקרה ללוט: וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ: (בראשית יט,לג) נזכור שבנות לוט הן בנות אישה כנענית.

וַיִּתְגַּל - זוהי מילה יחידאית, כלומר מילה שמופיעה רק פעם אחת במקרא כולו. הפועל ג.ל.ה הוא הפועל המרכזי בפרשת איסורי הערווה: עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה: (ויקרא יח, ז)

וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ - חם אבי כנען נכנס לאוהלו של נח, ראה את ערוות אביו ויצא לומר לשני אחיו בחוץ, שם גם אחרים יכלו לשמוע.

וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה ... וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ - כשפועל יחיד וַיִּקַּח כתוב על מעשה שעשו שני אנשים, הדבר אומר שהראשון היה יוזם הפעולה, או הראשי בה: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה (שמות ז, י) ועוד רבים במקרא. מזה נלמדת מידת הצניעות והכבוד בה התברך שם.

וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן - יפת הוא בנו הקטן של נח, ולכן יש להבין את הפסוק הבא כמקרא חסר, כלומר מקום בו התורה מחסירה את המידע משום שהוא ברור וניתן להסקה מעיון: וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן של חם, כנען. במקרא גם הנכד נקרא בן, כדברי לבן ליעקב: הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי: (בראשית לא, מג) ומדובר בבני יעקב, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו: (בראשית מו, ח) ומדובר בבניו ונכדיו.

וַיֵּדַע - לשורש י.ד.ע במלרע ישנה משמעות מינית ופרושה משכב: וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א)

אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ: נעשה מעשה של ממש על נח עצמו, ולא רק בהגדת קלונו של נח בחוץ לבניו. המילה מעשה מופיעה אף היא בפרשת העריות: וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ:

מיד אחר כך נח מקלל את נכדו, ומגלה לנו מי החוטא: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:

כנען שטוף הזימה אינו רק אדם לעצמו, כי מידותיו השתרשו בזרעו

וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ... אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל־שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְהוָה׃ וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא׃ וּבְכָ ־בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא׃ אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם׃... כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ׃

ולמעשה ישראל, עם הקודש שנתקדש בברית עם ה׳ באבר הרבייה דווקא, הם האחראים להשמדתו של כנען מעל פני האדמה.

שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ - התורה מתארת כיצד האנושות התפצלה לשלושה ענפים עיקריים, האחד בדמות שם, אבי כל בני עבר העבריים בעלי רמה מוסרית גבוהה, יפת שבוחר את דרכו של שם אם כי אינו מוביל דרך, וחם שמקיים התנהגות אנושית נלוזה, כל אלה באים לידי ביטוי בצאצאים שהעמידו וחינכו. כנען הוא בן אביו ונוהג כמעשיו, הנה חם ראה את אביו ובמקום לכסותו יצא לחוץ. גם מצרים בנו של חם הלך אחר מורשת אביו והוא נגוע בחטאי עריות ככנען כנלמד מהתורה בפסוקי המבוא למצוות איסורי ערווה, שהם שכיבה עם שארי בשר, משכב זכר ומשכב בהמה - תועבות גדולות בעיני אלהינו שונא הזימה: כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: (ויקרא יח, ג) ויש לזכור שכל איסורי העריות הן בעונש כרת. מתברר כי נח לא קילל את כנען בלי סיבה. כנען עשה מעשה בסבו, איננו יודעים איזה, אך לא קשה לנחש...

ויש קשר בין שתיית יין ליראת ה׳

על הדור שנכנס לארץ: וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃ (דברים כט, ה)

מצוות כהנים ממנה למדים גם אנו לא להתפלל בעת שכרות: יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: (ויקרא י,ט)

ועל הנזיר אסור כל דבר הנעשה מן הענב: מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל: (וידבר ו, ג-ד)

הפרשייה בספר היובלים, לפיה המקרה קרה בראשון לחודש הראשון

ובשבוע השביעי בשנתו הראשונה ביובל הזה נטע נח כרם בהר אשר עליו נחה התיבה אשר שמו לובָר מהרי אררט ויעש פרי בשנה הרביעית וישמור פריו ויאסוף בשנה ההיא בחודש השביעי: ויעש ממנו יין וישימהו בכלי וישמור עד השנה החמישית עד היום הראשון באחד לחודש הראשון: ויעש את היום ההוא חג בשמחה ויעל עולה לה׳ פר בן בקר ואיל ושבעה כבשים ושעיר עזים לכפר עליו ועל בניו: ויעש את השעיר ראשונה וישם מדמו על הבשר אשר על המזבח אשר עשה וכל החלב העלה על המזבח והפר והאיל והצאן ויעל את כל בשרם על המזבח: וישם את כל מנחתם בלולה בשמן עליהם ולבונה ואחר יצק יין באש אשר שם ראשונה על המזבח ויעל ריח ניחוח לרצון לפני ה׳ אלהיו: וישמח וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה: ויהי ערב ויבא אל אהלו וישכב שיכור וישן ויתגל בשנתו בתוך אהלו: וירא חם את נח אביו ערום ויאמר לשני אחיו בחוץ: ויקח שם את בגדו ויקֹום הוא ויפת וישימו את הבגד על שכמם ופניהם אחורנית ויכסו את ערות אביהם: ויקץ נח משנתו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן ויקלל את בנו ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו: ויברך את שם ויאמר ברוך ה׳ אלהי שם ויהי כנען עבד למו: ויִפָּתְ אלהים ליפת וישכן ה׳ במשכן שם ויהי כנען עבד למו:

דברים רבים נכתבו על השפעתה השלילית של שתיית היין, כאן ממשלי המלך שלמה

לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מדונים לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם:

לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ:

אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּיס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים:

אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ:

עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת:

וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חַבֻל:

הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד:

(משלי כג, כט-לה)