גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם

בראשית ב,ח

מקום גן עדן

האם גן עדן הוא מקום עלי ארץ? לפי התורה הגן ניטע בעדן, מקום מיושב על פני האדמה ממש שידוע היה לעולם העתיק וגם לחדש. כך כתוב בתורה, כך מפורש על ידי העוסקים בגאוגרפיות עתיקות, וכך מופיע במפות שאספנו:


וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת: (בראשית ב, ח-יד)



מקומו של גן עדן - ׳ארץ קדומים׳


עדן שם לארץ ידועה אשר בקרבה נטע ה׳ אלהים כפי עדות כותב תורתנו את הגן המפואר לשום שם את האדם אשר יצר (ברא׳ ב, ח) והנה בתכונת הארץ נבוכו בו רבים מן החכמים מבלי דעת אנה יפנו למצוא אותה, ובאמת אם נשים לב אל חמשת הכתובים (בראשית ב י-טו) יפול כל ספק מליבנו כי בהם צייר לנו איש האלהים את תכונת ארץ עדן בציור שלם, למען ידע עוד דור אחרון את מקומה, כי הנה יאמר ״ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשין, שם האחד...פרת. והנהר היוצא (מעדן) הנזכר אין לספק בו כי הוא נהר Pastigris ההולך על גבול ארץ פרס יען כי הנהר הזה יפרד אצל העיר אפמיא Apamea והיה לשני נהרות אשר נשארו (אך בשינוי ההברה מעט) בשמותיהם חדקל ופרת לכל גויי הארצות עד היום הזה, ובקצהו האחר ישוב להפרד לשני פלגים יבלי מים היוצאים אל לשון ים פרס ואשר אין לספק בהם כי המה פישון וגיחון: כי הפלג הראשון והוא מערבי (פישון) הוא ההולך בקצה מזרח ארץ ערב אשר שמה היתה ארץ חוילה, והפלג השני והוא המזרחי (גיחון) ההוא ההולך בקצת ארץ Chuzestan בממלכת פרס, ארץ אשר נושבה מבני כוש ואשר על שמם תקרא כן עד היום הזה.


והנה קצרה ידינו עתה לדעת את גודל ארץ עדן, ועד אן התהלכו גבולותיה סביב סביב; אמנם די לנו אם נדע אך את מקום תכונתה אשר היה על ידי הנהר Pastigris אשר הזכרתי לך והמזיל בין אפיקיו כל המון מימי חדקל ופרת. וכאשר נדע גם מסיפורים אחרים כי סביבות מרוצת שני המהרות האלה היה מושב בני אדם בראשית ימי עולם; על הרי אררט אשר מבטנם יוצאים שני הנהרות ההמה יחד, שמה נחה תיבת נח לעת המבול. ובבקעת שנער המתרחבת על יד נהר חדקל מערבה, שמה נאספו בני אנוש לבנות להם מגדל המגיע עדי שמים, ומעבר לנהר פרת באו גם אבותינו אשר ישבו שמה מעולם.


ודע! כי ארץ עדן הנזכר פעמים רבות בספרי הקודש וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר ; חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן - וזה לאות כי הארץ נשארה בשמה ימים רבים, והגן אשר נטע ה׳ אלהים שמה כפי עדות כותב תורתנו היה במזרח לארץ הזאת. (ברא ב, ח) אולם ממשמעות הכתובים הנ״ל נראה כי תכונת ארץ עדן הנזכר לעיל היתה בארץ ארם נהריים או מחוז בתוך ממלכת אשור. (יצחק לעוינזון)





מקום גן עדן - החכם יש״ר מקנדיאה


ויטע ה׳ גם בעדן מקדם, במזרחו של עולם היה מקום עדן ועונג במחוז שווה האויר והמזג, נברא בתכלית העונג דשן ושמן מטע ה׳ להתפאר, ולזה יקרא עדן ושם הכין ה׳ לאדם מקום לשבת בו וגזר שיהיה גן במקום ההוא, כלומר מקום אילנות הסוככים בענפיהם וגוננים על היושבים תחתם, והושיב שם את האדם אשר יצר. והנה מקום הגן הזה נוכל למצוא בקירוב על פי ההודעות שפרש לנו הכתוב, והסברה היותר מתיישבת אל הדעת היא שהיה הגן במדינת ארמניא במחוז שהוא בין מוצא ד׳ נהרות Phasis, Araxus, Tigris, Eufratis שהם לדעתי ד׳ הנהרות שזכר הכתוב בסמוך, כמו שאפרש, והמחוז בכללו נקרא עדן להיותו שמן עדן כעדות כותבי קורות העתים ובחלק ממנו היה הגן, אין בידנו לידע שם הנהר הזה ואיה מקומו כמו שהגן עצמו אין רשומו ניכר כעת לעוברי ארח, ובהיות הנהר ההוא רק להשקות את הגן כעדות הכתוב, הנה גם הגן גם הנהר נעלמו ממנו עתה. אולי נכלל זה בין השנויים הרבים שעשה המבול על פני התבל ולכן לריק נעמול כעת לבקש מקומו, אך הנהרות היוצאים מן הגן לפי שלא היו לתועלת הגן בלבד, נוכל לעמוד עליהם כמו שאפרש הכתובים:


ומשם יפרד: אילו היתה כוונת הכתוב להודיענו שמן הנהר הראשון שזכר היו יוצאים ד׳ נהרות אחרים ומקור אחד לכולם היה אומר: וממנו יפרד ויהיה הכינוי מוסב אל מילת ונהר הנזכר, גם מה טעם לקרותם ארבעה ראשים והם לא היו ראשים אם נאמר שממקור אחד יצאו אלא מלת ומשם מוסבת אל הגן ומילת ראשים כמשמעו, כלומר ראשי מקורות, והודיענו הכתוב שמלבד הנהר הנזכר היו עוד מים אחרים יוצאים נפרדים זה מזה מן הגן ההוא ובצאתם נהיו לארבעה יבלי מים וראשי נהרות והם פישון - שמו מורה עליו שהוא נהר Phasis היורד ממדינת ארמניאה ונופל אל הים השלחור Pontus Euxinus הסובב את כל ארץ החוילה היא מדינת Colchis הסמוכה אל נהר פאזיז שאמרנו, וידוע כי במדינה ההיא היה זהב הרבה מאד, והוצרך הכתוב לידיעה זאת כי שני חוילה היו, אחת נבנית מחוילה בן כוש ואחת מחוילה בן יקטן ואיננה חוילה של מצרים שנאמר בה ׳וישכנו מחוילה עד שור׳ והנה נקראת כן כפי שמה אשר היה לה בימי משה: הבדולח שם אבן יקרה והגיחון הוא נהר Araxus המתחיל גם כן במדינת ארמניאה ונופל בים הנקרא Caspio ושמו היווני ארקסוס יורה על ההליכה בחזקה כמו שהעידו עליו נוסעי המדינות שמימיו רצים במרוצה עצומה ודומה לו בלשוננו שם גיחון משורש גוח שהונח גם כן על חוזק המהירות כמו ״יגיח ירדן אל פיהו" (איוב מ, כג). את כל ארץ כוש היא מדינת Scithia הסמוכה אל נהר אראקסוס, חידקל הוא Tigris היוצא גם הוא ממול לארמניאה וסובב את ארץ אשור כעדות הכתוב, ונופל אל נהר פרת.



מפה נוספת המתארת את הגן קרוב לבבל



גן עדן במצרים?


לפנינו מפה של יישוב הדורות הראשונים, לפני המבול. המפה ממקמת את ארץ עדן באזור מצרים, הנה צפונית לארץ כוש בן חם. מצפון לעדן נראה שישראל היא Regio Filiorum Dei מושב בני האלהים שעל פי מקרותינו נמצא ברכס החרמון. Regio בלטינית משמעו אזור או חבל ארץ.


מזרחית לעדן שהיא קדמת עדן נמצאת ארץ נוד: וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן: (בראשית ד, טז) - כפי שניתן לראות במפה היתה זו ארץ קרובה למושב הענקים Regio Enakim בלטינית משמעו אזור או חבל ארץ. Hominum מהמילה האדם שנמצא לא רחוק מאזור הענקים. Filiorum שנמצא מזרחית להם, שמו מגיע מהמילה הלטינית Filius בן. במפה חופי הים התיכון פרושים לקו אחד ארוך ולשון מצרים אינה ניכרת.



אברהם ולוט נפרדו לאחר עזיבתם את מצרים לכנען: וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהֹוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְהֹוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו: (בראשית יג, יא) הפסוק קשה, כי לוט לא נסע מהמזרח אלא למזרח, האם לוט התרחק מגן-עדן האמיתי ׳מקדם׳ והלך מזרחה, לגן העדן המדומה? רחוק רחוק ועמוק עמוק הוא.



מקום הגן באחרית הימים


בחזון יחזקאל ישנה עדות שארץ ישראל תהיה בבחינת גן עדן לעתיד לבוא, יהיה נחל גדול אשר ממנו ישתו ויירפאו הכול, על המים יצמח עץ שעלהו לא יבול, שפריו למאכל (כעץ הדעת) ועלהו לתרופה (כעץ החיים).


״וַיְשִׁבֵנִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה כִּי פְנֵי הַבַּיִת קָדִים וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ: וַיּוֹצִאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ אֶל שַׁעַר הַחוּץ דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים וְהִנֵּה מַיִם מְפַכִּים מִן הַכָּתֵף הַיְמָנִית: בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם: וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם: וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר: וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם וַיּוֹלִכֵנִי וַיְשִׁבֵנִי שְׂפַת הַנָּחַל: בְּשׁוּבֵנִי וְהִנֵּה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד מִזֶּה וּמִזֶּה: וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם: וְהָיָה כָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹץ אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל: וְהָיָה יעָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד: בִּצֹּאתָו וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ: וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיוּ פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה:״ (יחזקאל מז)



כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה: (ישעיהו נא, ג)