top of page
וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת

בראשית א,ב

בריאת המלאכים

״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם

וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם״:


מהי אותה רוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם ומה משמעות בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם? והרי הרקיע, שגם שמו שמים - נעשה ביום השני לבריאה?


בספר היובלים מצאנו תאור נרחב של בריאת בריות השמים ביום הראשון לבריאה, וכה דיבר המלאך למשה בהר סיני: ״כי ביום הראשון ברא ה׳ את השמים ממעל ואת הארץ והמים וכל הרוחות המשרתים לפניו, מלאכי הפנים ומלאכי הקודש מלאכי רוחות האש ומלאכי רוחות הסערה מלאכי רוחות ענני העלטה ומלאכי השלג הברד והכפור ומלאכי התהומות והרעמים והברקים ומלאכי הרוחות הקור והחום והאביב והקיץ: ומלאכי הרוחות לכל מעשיו אשר בשמים ובארץ ובכל תהומות והחושך והאור והבוקר והערב אשר הכין בחכמת לבו:

ונרא אז את מעשהו ונברך אותו ונהללהו לפניו על כל מעשיו כי שבע מלאכות גדולות עשה ביום הראשון: אותו רעיון נמצא בספר איוב: אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה: מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו: עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ: בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים: (איוב לח ד-ז) בתאור המופלא של הבריאה על והרחמים מפי ה׳ באיוב פרקים לח-לט.


אף על פי שידוע לנו באופן ברור על קיומם של מלאכים, נעדר מהתנ״ך זמן בריאתם, סוגם ותפקידם. לנו להוציא דבר מתוך דבר שכן שבתורתנו ניתנו רמזים ואותם ליקטנו אחד לאחד על ידי שאספנו את המקרים בהם נראה כאילו ה׳ מדבר בלשון רבים, אך למעשה מצרף לדיבורו נוכח שאיננו יודעים עליו - אך כביכול:


  • וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: (א, כו) המלאכים הם בני האלהים והם ברואים גם כן בצלמו ובדמותו, אם כי אין להם ממשלה על החי בארץ.


  • וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: ...וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (א, כב;כד) נלמד שהאלהים והמלאכים יודעי טוב ורע, ושחיים הם לעולם, כמו כן ישנו סוג מלאכים בשם ׳כרובים׳ במקרה זה יודעי חרב ואש שתפקידם שמירה על הקודש, כי גם העדן מקדש הוא (יובלים א).


  • וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: (יא, ו-ז) הנה אל בקעת שנער ירד ה׳ עם מלאכיו במטרה לבלול את שפתם ולהפיצם בארץ. מכאן נרמז על כך שהנהגת ה׳ את האדם עברה למלאכים האמונים כל אחד על אומה ולשון אחת. רמזים נוספים לרעיון הזה: וַיֹּאמֶר הֲיָדַעְתָּ לָמָּה בָּאתִי אֵלֶיךָ וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא: (דניאל י, כ)


על ישראל חלה השגחתו של ה׳ ביד השר הגדול מיכאל: אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל אֵלֶּה כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם: (דניאל י, כא) מיכאל הוא שר צבא ה׳ שהגיע אל יהושע ללחום מלחמות כיבוש הארץ, שימו לב לרמת הקדושה שסביב המלאך, כמעמד הסנה בו נדרש משה להוריד נעליו:

וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְהוָה עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן: (יהושע ה, יג) וליהושע דרש להוריד נעל אחת.


הגעת המלאך הובטחה מראש לישראל: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ: כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו: לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם: (שמות כ, כ-כד)


ה׳ מדבר אל נמען לא ידוע


  • וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגָּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: (בראשית ו, ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם: [ואז התורה עוברת לתאור של מספר כל יודע] וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָה: (בראשית ו, ז)


סוגי מלאכים בתנ״ך


  • מלאכי רוח ואש - עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט׃ (תהלות קד, ד)

  • וַיהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב [להבה] מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה:(שופטים יג, כ)

  • מלאכי פנים: בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם: (ישעיהו סג, ט)

  • מלאכי רוחות - הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְהוָה מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים: הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל (צבאו) צְבָאָיו: (תהלות קמח, א-ב)

  • מלאכיו הם משרתיו - יְהוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה: בָּרְכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ: בָּרְכוּ יְהוָה כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ:

  • מלאכי שלום - הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן׃ (ישעיהו לג, ז)


וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: גם צבא הארץ על כל החי בה, וגם צבא השמים: וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר יְהוָה רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ: (מלכים א כב, יט)


ואת השמים ברא אלהים בראשונה, כי כל ׳ויאמר׳ שמצווה אלהים בבריאה,

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיהִי אוֹר׃ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: כולם הוראה למלאכים.


bottom of page