עד מעמד הברכה, יצחק אבינו האמין ששני בניו ימשיכו את ברכת זרע אברהם לירושת הארץ אך רצה לתת עליונות לאחד מהם ובאופן טבעי בחר את עשו הבכור אשר אהֵב. רבקה ידעה מפי ה׳ אחרת: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: מאחר ורבקה לא יכלה להתנגד לנבואה ולאפשר זאת [שהרי יצחק לא ידע על הנבואה] גרמה שיתברך יעקב בברכה הנפלאה שכללה שלושה עניינים: האחד הוא תבואת הארץ: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ, השני הוא עליונות לאומית על עמים יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחוּ לְךָ לְאֻמִּים, והשלישי הוא השגחה אלהית המרעה למקללים ומיטיבה למברכים: אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ.

לאחר שברך יצחק את יעקב ואישר את הבחירה האלהית בו באמרו ׳גָם בָּרוּךְ יִהְיֶה׳, הגיע עשיו וגילה שלא נותרה נבואת ברכה בפי אביו, ובאמת אין זו ברכה: הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל: וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:

הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל [שיגור לצד אחיו ויהנה משפע אדמתו] וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה [חרבו תהיה מקור פרנסתו ודרך חייו] וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד [אם ישאר בארץ כי לו הבכורה והעליונות] וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: [כאשר תסור מממשלתו]... וכאן אנו חסרים את ההמשך, כי מה יקרה אם יסור מממשלתו?

לפני באור משמעות הדברים נברר משמעות המילה תָּרִיד בעזרת פסוקי התנ״ך:

1. לשון רדיה, ממשלה - וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם: (ויקרא כו, יז) כֹּה אָמַר יְהוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ: (ישעיהו מה, א)

2. לשון ירידה רוחנית - הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְהוָה הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ:(ירמיהו ב, לא) ואכן עשו שנשא נשים כנעניות גם עזב את אלהי ישראל ודרכיו, וממילא לא יכלה להתקיים בו ברכת אברהם לרשת את הארץ , כי איך ישמיד ויוריש את בני כנען אם בניו המה?

3. לשון הפרדה - וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ: וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל (שופטים יד, ט) שמשון הפריד את הדבש מגווית האריה.

אמנם שלוש משמעויות מצאנו לשורש ר.ד אך הנה שלושתן מתקיימות בו כאחת: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ - כאשר תעזוב דרכי אלהי אבותיך ותרצה למשול, אזי תפרד דרכך מדרכו ופרקת עולו מעל צווארך. נעקוב אחר החלק הזה בברכה דווקא ביתר שאת.

וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: ייעוד זה מגיע עם תנאי שניתן לקרוא בשני אופנים:

1. משפט תנאי מלא: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד [אז] וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: כאשר תריד אז פרקת עול עבדותו.

2. משפט תנאי חסר: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: כאשר תריד ופרקת עולו, אז יקרה לך דבר מה.

מהכתוב בתורה לא ניתן להבין את הברכה-אזהרה של יצחק לאשורה מבלי לברר באיזה מן התנאים מדובר, על כן שמנו פנינו אל ספר היובלים שמהוה השלמה לספר בראשית ואל מקטעי המגילות וזהו נוסח הברכה: ״ויען יצחק ויאמר אליו הנה מטל הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל: ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד והיה כאשר לא תאבה[1] ופרקת עֻלו מעל צוארך וחטאת חטא מות ונכרת כל זרעך מתחת השמים: (יובלים כו) כלומר כאשר תפרוק עולו מעל צווארך יהיה זה חטא שתוצאתו מוות לכל זרעך.

טעם הברכה מתבהר עוד מדברי יצחק לרבקה לאחר שביקשה להשביע את בניה שלא יעשו רע אחד לשני: ״ואֹהב את עשו בראשונה מיום הולדו ועתה אהבתי את יעקב כי הרבה עשו להרע מעשיו ואין בו צדק כי כל דרכו חמס ורשע סביבותיו... ולא ינצל הוא וזרעו כי הם יעברו מן הארץ ויכרתו מתחת השמים כי עזב את אלהי אברהם וילך אחרי נשיו אחרי הטמאה ואחרי שגגתן הוא ובניו: ואת אמרת לי כי אשביעהו כי לא יהרג את יעקב אם ישבע לא יקים את שבועתו ולא יעשה טוב כי אם רע: ועל בקשו להרוג את יעקב אחיו לא יצלח כי ביד יעקב ינתן ולא ימלט ובידו ירד: (יובלים לה)

במקטע ממגילת ספר היובלים כתוב ״ואם יבקש להרוג את יעקב אחיהו ביד... יעקב ינתן ולא ימלט מידו כי בידו ירד״. בידו ירד הוא הנוסח המקורי המחליף את ׳בידו יפול׳.

יצחק מנבא שעשו ימות ביד יעקב ״כי ביד יעקב ינתן ולא ימלט ובידו ירד שאולה״ לבקשת רבקה, יצחק משביע את יעקב ועשו בשם ה׳ בזו השבועה: ״וכי ידרש איש מכם רע לאחיו דעו כי מעתה כל אשר יבקש רעה לאחיו בידו יפול ונכרת מארץ החיים וזרעו יאבד מתחת השמים: וביום הקללה והמבוכה ובאש הבוערת והאוכלת כאשר שרף את סדום ככה ישרוף את ארצו ואת עירו ואת כל אשר לו ונמחה מספר עדות בני אדם ולא יבוא בספר החיים כי יאבד ועבר לקללת עולם:״ (יובלים לו)

אכן, בתורה קראנו שבעת יציאת מצרים סרבו אדום לתת לישראל לעבור בגבולם ואף איימו לצאת בחרב:

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם... נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ: ...וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה: וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו: (וידבר כא, יד-כא)

מדוע התנהגו כך אדום עמנו אחיהם? הלא בעת פגישתם האחרונה רץ עשו אל יעקב באהבה: וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ: ובשלום נפרדו... התשובה לכך נמצאת אף היא בספר היובלים - עשו לא שמר את שנאתו בלבו כי אם עבר על שבועתו לאביו ויצא למלחמה על אחיו יעקב בעצת בניו הרעים, וביד יעקב נהרג ואף נקבר:

״ויהי ביום מות יצחק אבי יעקב ועשו וישמעו בני עשו כי נתן יצחק את הבכורה ליעקב בנו הקטן ויקצפו מאד: ויריבו באביהם לאמר הלא אתה הבכור ויעקב הצעיר ולמה זה נתן אביך את הבכורה ליעקב ואותך עזב? ויאמר אליהם כי מכרתי את בכרתי ליעקב במעט נזיד עדשים וביום אשר שלחני אבי לצוד ולהביא לו לבעבור יאכל ויברכני בא במרמה ויבא לאבי מטעמים ומשקה ויברכו אבי ואותי שם תחת ידו: ועתה השביעָנו אבי אותי ואותו כי לא נדרוש איש רעת אחיו וכי נחיה באהבה ובשלום איש עם אחיו ולא נשחית דרכנו: ויאמרו אליו לא נשמע אליך לעשות עמו שלום כי כוחנו עצום מכוחו ואנחנו עצומים ממנו נצא עליו ונהרגהו ונאביד את בניו ואם לא תלך עמנו נשטמך: עתה שמענו ונשלח בארם ובפלשתים ובמואב ובעמון ונבחר לנו אנשים בחירים הבוערים לקרב ונצא עליו ונלחמנו בו ונשמידו מן הארץ בטרם יכה שרש ועצמה: ויאמר אליהם אביהם אל תלכו ואל תעשו מלחמה בו לבל תפלו לפניו: ויאמרו אליו זה הוא אשר עשית מנעוריך עד היום הזה ותבא צוארך בעולו לא נשמע לדבר הזה:

וישלחו אל ארם ולאדורם רֵע אביהם וישכרו מהם אלף בני חיל בחורי מלחמה: ויבואו אליהם ממואב ומבני עמון אשר שכרו אלף בחורים ומפלשתים אלף בחורי מלחמה ומאדום ומן החורים אלף בחורי מלחמה ומן החתים אנשים אמיצים בני חיל: ויאמרו אל אביהם צא נהלם ואם לא והרגנוך: וימלא קצף וחמה בעת ראותו את בניו והם מאלצים אותו כי ילך לפניהם וינהלם על יעקב אחיו: ואחר זכר את כל הרעה הטמונה בלבו על יעקב אחיו ולא זכר את שבועתו אשר נשבע לאביו ולאמו אם ידרוש כל ימי חיו רעה ליעקב אחיו:

ובכל זה לא ידע יעקב כי באים הם עליו למלחמה והוא מתאבל על לאה אשתו עד כי קרבו מאד אל המגדל בארבעת אלפים אנשי חיל בחורי מלחמה: וישלחו אליו אנשי חברון לאמר הנה אחיך בא עליך להלחם בך בארבעת אלפים איש חגורי חרב ונושאי מגינים וכלי מלחמה כי אהבו את יעקב מעשו כי יעקב איש נדיב ורחום מעשו ויגידו לו: ולא האמין יעקב עד כי קרבו מאד אל המגדל: ויסגור את שערי המגדל ויעמד בפתחיו וידבר עם אחיו עשו ויאמר תנחומים טובים נחמתני הבאתַ אלי בגלל אשתי אשר מתה הזאת היא השבועה אשר נשבעת לאביך ולאמך פעמיים לפני מותם חטאת לשבועה וחרצת משפטך בעבור אשר נשבעת לאביך:

אז ישא עשו את קולו ויאמר אליו אין לבני האדם ולחיית הארץ שבועת אמת: ואשר נשבעו שבועתם עד עולם בבוקר ידרשו זה לזה רעה ולהרוג איש את שונאו וצרו: ותשנאני אותי ואת בני עד עולם ואין לעשות עמך אחוה שמע דברי אלה אשר אומר אליך: אם יהפוך חזיר עורו ושערותיו כצמר ירכו אם יצמיח בראשו קרנים כקרני איל וצאן אז אעשה עמך אחוה: ואם יפרדו יונקים משדי אמם אהיה לך אח ואם יעשו הזאבים שלום עם השיות לבלתי אכלם ולבלתי הציק להם ואם יהיה לבם להיטיב אז יהיה בלבי עליך שלום: ואריה כי יתרע עם השור ואם יצמד אתו בעול אחד וחרש עמו אז אעשה עמך שלום: וכי ילבין העורב כחסידה אז אדע כי אהבתיך ועשיתי עמך שלום: הכרת תכרת אתה ונכרתו בניך ולא יהיה שלום:

ויָרא יעקב כי רע לבו של עשו עליו ובכל נפשו יבקש להמיתו וכי בא ויקפץ כחזיר מיער הבא אל הרמח הדוקר אותו ולא יסוג ממנו: אז אמר לאנשיו ולעבדיו להתנפל עליו ועל כל אשר איתו: ואחר דבר יהודה אל יעקב אביו לאמר דרוך קשתך ושלח חצך והפל את השונא והמת את הצר והתחזק כי לא נמית את אחיך כי כמוך הוא לכבוד אצלנו: וימהר יעקב וידרך קשתו וישלח חיצו ויפל את עשו אחיו ויהרגהו:... ושש מאות איש נסו וארבעת בני עשו נסו עמהם ויעזבו את אביהם הרוג כאשר נפל על הגבעה אשר באדורם: וירדפו בני יעקב אחריהם עד הר שעיר ויעקב קבר את אחיו בגבעה אשר באדורם וישב אל ביתו:

וילחצו בני יעקב את בני עשו בהר שעיר ויכניעו ערפם להיות עבדים לבני יעקב: וישלחו אל אביהם לדעת היעשו שלום עמהם אם ימיתום: וישלח יעקב אל בניו כי יעשו שלום עמהם וישימו את עול העבדות עליהם ויעלו מס ליעקב ולבניו כל הימים: ויהי הם משלמים מס ליעקב ולא נחלצו בני עשו מעל העבדות אשר שמו עליהם שנים עשר בני יעקב עד יום רדת יעקב מצרימה:״

עתה מובנות נבואות רבות על אדום, מצוררי ישראל הראשיים מאז ועד עתה [אדום של ימינו היא הנצרות] בהן מבטיח ה׳ השמדה גמורה לכל זרע עשו, ומובנת שנאת ה׳ לעשו: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה: וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר: (מלאכי א, ב-ג) ומה נפלאת עצמת הרגש האלהי המובע בפסוקים אלו!

יאיר עינינו עוד חֲזוֹן עֹבַדְיָה העוסק אך במעשי אדום הרעים ובאחריתם:

{א} כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶאֱדוֹם שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ מֵאֵת יְהוָה וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה: {ב}הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד: {ג} זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶּלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ: {ד} אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְהוָה: {ה} אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה אֵיךְ נִדְמֵיתָה הֲלוֹא יִגְנְבוּ דַּיָּם אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ הֲלוֹא יַשְׁאִירוּ עֹלֵלוֹת:

{ו} אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו: {ז} עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ: {ח} הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו: {ט} וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל: {י} מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם: {יא} בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרַו וְעַל יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם:

{יב} וְאַל תֵּרֶא בְיוֹם אָחִיךָ בְּיוֹם נָכְרוֹ וְאַל תִּשְׂמַח לִבְנֵי יְהוּדָה בְּיוֹם אָבְדָם וְאַל תַּגְדֵּל פִּיךָ בְּיוֹם צָרָה: {יג} אַל תָּבוֹא בְשַׁעַר עַמִּי בְּיוֹם אֵידָם אַל תֵּרֶא גַם אַתָּה בְּרָעָתוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ וְאַל תִּשְׁלַחְנָה בְחֵילוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ: {יד} וְאַל תַּעֲמֹד עַל הַפֶּרֶק לְהַכְרִית אֶת פְּלִיטָיו וְאַל תַּסְגֵּר שְׂרִידָיו בְּיוֹם צָרָה: {טו} כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה עַל כָּל הַגּוֹיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ: {טז} כִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל הַר קָדְשִׁי יִשְׁתּוּ כָל הַגּוֹיִם תָּמִיד וְשָׁתוּ וְלָעוּ וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ: {יז} וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם: {יח} וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר: {יט} וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד: {כ} וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב: {כא} וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה:

קשה היא שנאת אחים, עוד מימים ראשונים כשקם קין על אחיו לרצחו נפש, ובימים מאוחרים יותר הקנאה ליוסף כמעט גרמה למותו... מה חושב על כך האלהים?

מתועבת בעיני אלהינו שליחת שנאה בין אחים:

שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְהוָה וְשֶׁבַע תּוֹעֲבות נַפְשׁוֹ: עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי: לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה: יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים: (משלי ו, טז-יט) וה׳ לא רוצה שידבר איש רע על אחיו ויתן בו דופי: תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי: אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי: (תהלות נ, כ)

כי רצוייה בעיני אלהינו האחווה: הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד: (תהלות קלג, א)

[1] המילה ׳תאבה׳ מחליפה את המילה ׳תריד׳ בתרגום היובלים מגעז. ׳לא אַבה׳ משמעה אי הסכמה שבלב לבצע דבר, לעומת המילה ׳מֵאן׳ שמשמעה סרוב מילולי וזה בכל מקום בתנ״ך.