בעבודת יום הכפורים במקדש ישראל מביאים שני שעירים לחטאת. אחד מהתיישים שעלה בגורל לחטֵא נשחט ודמו מובא פנימה אל קודש הקדשים, לכפר על מזבח הקטורת. השעיר השני עובר תהליך שונה, יחיד מסוגו בכל התורה: וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה׃ הנקדנים, בהיותם חלק מאנשי המסורה, במטרה להרחיק מספר חנוך בכלל וממעשה בני האלהים ובנות האדם בפרט, ניקדו את המילה לַעֲזָאזֵל כאילו מדובר בשם מקום שלא שמענו ולא ידענו עליו, ולא כך הוא.

השעיר המשתלח, כל עוונות ישראל נופלות על ראשו: וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה׃ וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר׃ [טז, כא-כב] את כל פשעיהם וכל חטאותם הוא נושא עליו אל ארץ גזרה, מקום עונשם של המורדים:

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגָּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: (בראשית ו)

את מעשה בני האלהים ובנות האדם הגה עזאזל, ראש המלאכים השומרים, שחטאיהם הביאו למבול ואחריו לכל הרעה אשר בארץ:

ויהי כי רבו בני האדם בימים ההם ובנות יפות ונאות נולדו להם ויראו אותן המלאכים בני השמים [שנשלחו ללמד את בני האדם מלאכות] ויחמדו אותן: וידברו איש אל רעהו לכה נבחרה לנו נשים מבנות האדם ונולידה לנו בנים: ויאמר אליהם עזאזל והוא נשיאם יראתי פן תמאנו לעשות את הדבר הזה והייתי אני לבדי נושא העוון הגדול: ויענהו כולם ויאמרו הישבע נישבע כולנו והתקשרנו בחרם בינותנו לבלתי סור מן העצה הזאת ובסוד נעשה את המעשה הזה: אז נשבעו כולם יחד ויתקשרו בינותם בחרם ויהיו כולם מאתים מלאך: וירדו בימי ירד על ראש הר חרמון ויקראו להר חרמון כי בו נשבעו ועשו חרם בינהם:

ואלה שמות נשיאיהם עזאזל הוא הגדול בהם ושרי העשרות ארכִבה רמאל כוכביאל תמיאל רמיאל דניאל זכיאל ברקיאל שמחזַי ארמרוס בטריאל ענניאל זקיאל סמפספא סתראל טוראל יומיאל ארזיל:

ויקחו להם השרים ופקודיהם נשים ויבחרו להם איש אחת אחת ויחלו לבוא אליהן וידבקו בהן ויורון לכרות שורשים וצמחים וילמדון קסמים וכשפים: עזאזל לימד את בני האדם לעשות חרבות ומאכלות ומגינים ושריונות ויודיעם את מחצבות האדמה ומלאכת מחשבתן ומעשה צמידים ועדיים ומעשה הפוך ליפות את גבות העינים וכל האבנים היפות וכל צבעי רקמתיים ויראם את העתיד: שמחזאי לימד כשפים ולחשים וכרות שורשים ארמרוס התֵר כשפים ברקיאל חזוֹת בכוכבים כוכביאל את מערכת הכוכבים [אסטרונומיה] תמיאל ראות בכוכבים [אסטרולוגיה, ניחוש] וסהריאל תקופת הירח:

ותהי רשעה רבה ויעשו זימה ויתעו וישחיתו את כל דרכיהם: והנשים הרו ותלדנה גיבורים גדולים שלושת אלפי אמה גבהם אשר אכלו את כל יגיע בני האדם וכאשר לא יכלו עוד בני האדם לכלכלם ויהפכו הגבורים נגדם ויאכלו את בני האדם: וכשהחלו לחטוא בעוף ובחיה ובשרץ ובדגה ולאכל איש את בשר רעהו ולשתות את דמו אז קוננה הארץ על בני החמס:

ואנכי חנוך ברכתי את ה׳ הגדול מלך העולמים והנה קראו אלי בני האלהים חנוך הסופר: ואשמע קול מלאך אומר אלה הם המלאכים אשר ירדו אל הארץ ויגלו את אשר נסתר מבני האדם ויתעו את בני האדם לחטוא: ויאמר אלי חנוך אתה סופר הצדק לכה והודעת לעירי השמים [עיר=שומר] אשר עזבו את שמי מעלה המקום הקדוש לעולם ויטמאו בנשים ויעשו כמעשי בני האדם: השחת השחיתו הרבה על הארץ ולא יהי להם שלום ומחילת חטא ותחת ששמחו בבניהם יראו ברצח אהוביהם ועל הכחד בניהם יקוננו והתפללו לנצח ורחמים ושלום לא יהיו להם:

וילך חנוך ויאמר אל עזאזל לא יהי לך שלום דין קשה יצא לאסרך ולא תהי לך חנינה ושאלת [בקשת] רחמים על החמס אשר הורית ועל כל מעשי הרשע והפשע והחטא אשר הראית לאנשים: ואלך ואדבר אל כלם יחד ויירָאו ופחד ורעד אחזום ויבקשו ממני לכתוב בקשה בעדם כי ימצאו סליחה ולהעלות בקשתם לפני אדֹני השמים: כי מעתה לא יוכלו הם לדבר עמו ולא לשאת את עינהם למרום מחרפת עוונותיהם אשר עליהם נדונו: ואכתוב את זכרון בקשתם ואת התפילה לנפשותיהם ומעשיהם לכל אחד מהם ודבר בקשותיהם לסליחה ולארך אפים: ואלך ואשב על מימי דן בארץ דן אשר מימין לחרמון ואקרא את זכרון בקשתם עד אשר נרדמתי:

חנוך עולה בחזון השמימה ושומע תשובת ה׳ לבקשתם

לך והגדת אל עירי השמים אשר שלחוך לבקש בעדם עליכם לבקש בעד אנשים ולא אנשים בעדכם: למה עזבתם את השמים הקדושים והעליונים מעולם ותשכבו עם נשים ותִטמאו עם בנות האדם: ותקחו לכם נשים ותעשו כבני הארץ ותיטמאו בנשים ותולידו בנים גבורים ואתם קדושי רוח החיים חיי נצח: בבשר ובדם אדם חמדתם ותעשו בנים בשר ודם כמעשי בני האדם המתים והאובדים: על כן נתתי להם נשים לעבר אותם ולהוליד בנים על ידן לבל ינתק זרעם על הארץ : ואתם הייתם בני רוח חיים חיי נצח ובני אלמוות לכל דורות העולם על כן לא יעדתי לכם נשים כי בני רוח בשמים משכנם:

​

משפט ה׳

ועתה הגבורים [הנפילים בני המלאכים] אשר נולדו מרוח ובשר רוחות רעות יקראו ועל הארץ יהי משכנם: רוחות רעות יצאו מגויותיהם כי מאנשים נולדו ומלאכים קדושים תחילתם ושרשם הראשון: ורוחות השמים בשמים משכנם יהי ורוחות הארץ אשר נולדו על הארץ משכנם על הארץ יהי: ובמות הגבורים כשהרוחות תצאנה מנפשותם ותשחתנה בלי משפט אז יהיו מענים מדכאים משחיתים מתנפלים על האדם ועושים רעות ומעשי הרס על הארץ ועושים עמל: ולא יאכלו כל מאכל כי אם ירעבו ויצמאו ויביאו כשלון ורוחותיהם תתנשאנה על בני האדם ועל הנשים כי על כן מהן יצאו: כן תשחתנה בארץ עד יום האחרית יום הדין הגדול אשר בו יכלה העולם הגדול והעירים והרשעים כולם יכלו:

ועתה אמור לעירים אשר שלחוך לבקש בעדם אשר היו לפני כן בשמים: אמנם מרואכם בשמים אבל הרזים כולם לא נגלו עוד אליכם ורק אחדים הודעתי לכם ואלה בקשי לבכם הודעתם לנשים וברזים אלה נשים ואנשים יעשו רעות על הארץ ואמרת אליהם אין שלום לכם:

חנוך חוזר אל העירים

ואספר להם את כל המראות אשר ראיתי בשינה ואחל לדבר ולהזהיר את עירי השמים והוא ספר דברי הצדק והאזהרה לעירים כמצוות הקדוש הגדול: במראה ההוא אשר ראיתי בשנתי אגיד עתה בלשון בשר אשר נתן האל הגדול פה לאנשים לדבר ולב להבין: כאשר ברא ויתן לאדם כח להבין דברי חכמה כן ברא גם אותי ויתן לי להזהיר את העירים בני השמים:

אני כתבתי את בקשתכם ובמראִי ראיתי כי בקשתכם לא תנתן לכם כל ימי עולם ודין נחרץ עליכם: ומעתה לא תעלו למרום עד עולם ובארץ יצאה הגזרה לאסרכם לכל ימי עולם: ולפני כן תראו בהכחד בניכם האהובים ולא יהי לכם כל נחת מהם כי יפלו לפניכם בחרב ובקשתכם בעדם לא תנתן אף כי תבכו ותתחננו ותדברו את כל הדברים הנמצאים בספר אשר כתבתי:

כשנלקח חנוך השמימה הוראה ביד המלאכים את כל מקומות הדין, וזהו המקום המוכן למלאכים המורדים ביום הדין

ומשם הלכתי אל מקום אחר אשר היה נורא מזה וארא אש גדולה שם בוערת ולוהטת והמקום שם בקוע עד תכלית תהום והוא מלא עמודי אש גדולים מורדים: ולא יכלתי להשקיף על רחבו ועל גדלו ולא יכלתי לשער את היקפו ואומר מה נורא המקום הזה ומה איום להביט אליו: ויענני אוריאל אחד המלאכים הקדושים אשר אתי ויאמר חנוך למה תירא ככה ותרעד ואען מפני המקום הנורא ומפני מראה הצער הזה: ויאמר אלי המקום הזה הוא בית אסורים למלאכים ופה יהיו אסורים לעולם: ויאמר אלי אוריאל פה יעמדו המלאכים שהתחברו עם נשים ורוחותיהם לבשו צורות אחרות ותטמאנה את האנשים ותָתעינה לזבוח לשדים כלאלהים עד יום הדין הגדול שבו ידונו עד כלותם ולנשיהם של המלאכים אשר תעו לא יהי שלום:

ושם ראו עיני בעשותם את כליהם כבלי ברזל ואין שעור למשקל: ואשאל את מלאך השלום ההולך איתי לאמור למי מכינים את הכבלים האלה: ויאמר אלי את אלה מכינים בעד צבאות עזאזל לקחת אותם ולהשליכם אל תחתית שאול וכסו את לחייהם באבנים חדות כאשר צווה אדון הרוחות: ומיכאל וגבריאל ורפאל ופנואל המה יקחו אותם ביום הגדול ההוא וישליכום ביום ההוא אל התנור הבוער למען יפרע אדון הרוחות מהם בשל רשעותם בשמעם אל השטן ובהתעותם את יושבי הארץ:

וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה׃ וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר׃ (ויקרא טז, כא-כב)

אם לא היה זה נכון, ועזאזל רק מקום רחוק אי שם במדבר, הרי שמדובר בפעולה חסרת פשר, תכלית ותועלת: הישלח שעיר מלא עוונות, שאך לפני רגע הועמד מול ה׳ במקום הקודש ונסמך ראשו על ידי הכהן הגדול בעבודה ייחודית הנעשית פעם בשנה רק כדי לשוטט ולתעות במדבר? לא יעלה על הדעת בשום אופן, כי דרכי ה׳ ונתיבותיו סלולים בחכמה ועולים מעלה מעלה השמימה ותכליתם עמוקה מתהום, כי חטאי עזאזל נוספים חטאי ישראל, ברוך אלהינו.

יום הדין - הוא יום הדין הגדול שיהיה באחרית הימים בו ישפטו כולם.

שאול - נמצאת בבטן האדמה, אליה מגיעים כל המתים עד ליום הדין הגדול (אם כי ירדו אליה בחיים קֹרח ועדתו)

כעדות חנוך: ומשם הלכתי אל מקום אחר ויראני במערב הר גדול וארוך וסלע קשה וארבעה מקומות יפים ומרחב להם ובתוכם עומק ומדרון חלק מאד כגלגל ועמוק וחושך להביט שמה: ויען רפאל אחד המלאכים הקדושים אשר איתי ויאמר אלי המקומות היפים והמקומות העמוקים האלה הם מקומות הדין למען יבואו בהם רוחות נפשות המתים ולכך נבראו כדי שכל נפשות בני האדם יאספו הנה: והמקומות האלה נעשו להושיב אותם עד בוא עתם יום דינם בבוא יום הדין הגדול עליהם: