top of page
כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ

איסור מלאכת עבודה במקראי קדש

השימוש במושג מלאכת עבודה נוגע למקראי הקודש שאינם יום השבת ויום הכפורים. ׳מלאכה׳ בהגדרתה מציינת את הפיכתו של חומר לדבר הנושא את מחשבותינו ומוציאן לפועל, כך שהחומר נעשה לאמצעי למימוש מחשבה מסוימת. מלאכה אפוא אינה עמל העבודה, אלא עבודה שהושלמה והשיגה את מטרתה. מלאכת עבודה לעומתה היא מלאכה אובייקטיבית, הנעשית במסגרת עבודת הגוף את החומר. הביטוי ׳מלאכת עבודה׳ מופיע בפרשיות המועדים, בספר ויקרא פרק כג׳ וחוזר בספר וידבר פרק כט׳ בכל מקראי קדשנו.



הביטוי מוזכר ארבע פעמים בפרשיות הכנת המשכן:


  • וַיָּבֹאוּ כּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ: (שמות לה, כא)

  • כּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ: (שמות לה, כד)

  • וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: (שמות לו, א)

  • וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה אֵת כּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשֹׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר: (שמות לו, ג)



יומו הראשון של חג המצות


  • וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (ויקרא כג, ז)

  • וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (ויקרא כג, ח)


יומו השביעי של חג המצות


  • וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (במדבר כח, יח)

  • וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (במדבר כח, כה)


ימי הבכורים


  • וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם: (ויקרא כג, כא)

  • וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (במדבר כח, כו)


זכרון תרועה


  • דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה: (ויקרא כג, כד-כה)

  • וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: (במדבר כט, א)


חג הסכות


  • דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהוָֹה: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (ויקרא כג, לד-לה)

  • וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים: (במדבר כט, יב)


שמיני עצרת


  • שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (ויקרא כג, לו)

  • בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (במדבר כט, לה)


במקראי הקודש הללו, מועדי ישראל הקשורים כולם בעברה של אומתנו, לא נאסרת מלאכת הכנת מזון בכל אופן שיהיה המותרים במקראי קודש שאינם יום השבת ויום הכפורים: הוראה זו ניתנה לישראל במצרים לגבי חג המצות: וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: (שמות יב, טז).


בניית בית ה׳ היא מלאכת עבודה כמלאכת אהל מועד:


  • וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת כִּי יְהוָה אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת כּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה: (דברי הימים א כח, כ)

  • וַיִּתְּנֵהוּ הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶל עוֹשֵׂה מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה וַיִּהְיוּ שֹׂכְרִים חֹצְבִים וְחָרָשִׁים לְחַדֵּשׁ בֵּית יְהוָה וְגַם לְחָרָשֵׁי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת לְחַזֵּק אֶת בֵּית יְהוָה: (דברי הימים ב כד, יב)



עבודת הלויים והכהנים מתוארת כמלאכת עבודה:


וְשַׁלּוּם בֶּן קוֹרֵא בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח וְאֶחָיו לְבֵית אָבִיו הַקּרְחִים עַל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל וַאֲבֹתֵיהֶם עַל מַחֲנֵה יְהוָה שֹׁמְרֵי הַמָּבוֹא: (דברי הימים א ט, יט)

וּלְמַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּלְכל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה וּלְכל כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה: (דברי הימים א כח, יג)


מפרשת ׳קדשִׁים תהיוּ׳ שבספר ויקרא פרקים יט-כ, למדים שישנן מצוות שאינן קשורות לטומאת הגוף אלא למחשבה והן נקראות מצוות הקדושה העצמית: קדשִׁים תהיו כי קָדוֹשׁ אֲנִי יהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם, קל וחומר שיתקיימו בעת מקראי קודש.


המאחד את המצוות בפרשייה הוא ההקשר המשפחתי והחברתי, הקדושה מתבטאת בבית בו ישנו כבוד להורים, אהבה לאחים, אחריות אישית על השבת האחר לדרך ה׳, נקיון רוחני מנקמה - שהיא המחשבה להרע, ומנטירה, שהיא שמירת העוולה שנעשתה לאדם והצפתה בפניו ברגע של כעס או ׳הזדמנות׳, והאדם שאינו רוצה לנטור, ישכח לגמרי מן העוול שנעשה לו ולא יזכירהו לעולם, ואת המשפט לאלהים יעזוב. והתורה אינה מזניחה גם קשרים רחוקים יותר, כעמיתים ואף זרים קל וחומר אם הם מוחלשים ופגיעים. והמסר מאלהינו מכוון לקדשות הגוף והמחשבה בייחוד במועדים בהם המשפחה/השבט והעם, מבלים זמן רב ביחד ושם נדרשות אזהרות מיוחדות, תמיד תמיד לטוב לנו. קריאת הפרשיה.



bottom of page