לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם

שמירת השבת על פי התורה

בבואנו ללמוד על מצוות השבת ואופן שמירתה מן הכתובים, נתחיל מאיסוף 11 אזכוריה מן התורה ונמשיך עם הכתוב בנביאים וכתובים, ובספר היובלים.


אזכורי השבת בתורה


1. בבריאה - וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: (בראשית ב, ב-ג)


2. מצוות השבת וגבולות יום השבת ניתנו לישראל לראשונה. ניכר שיום השבת מתחיל בבוקר ולא ביום שישי בערב - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָֹה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר: וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָֹה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: רְאוּ כִּי יְהוָֹה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי: (שמות טז, כב-ל)


3. עשרת הדברים בספר שמות - זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: (שמות כ, ח-יא)


4. בפרשיית מצוות השמיטה - שֵׁשֶת ימִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּביּוֹם השְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנפשׁ בֶן אֲמָתְךָ וְהגֵּר׃ (שמות כג, יב) (גם שמיטה היא שבת, שבת הארץ)


5. כשיורד משה מן ההר בפעם הראשונה, לאחר שקיבל מה׳ את הוראות הכנת משכן - וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדִּשְׁכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ: שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: (שמות לא, יג-יז)


6. כחלק מדברי הברית לאחר חטא העגל - שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת׃ (שמות לד, כא)


7. מיד לפני הוראות הכנת המשכן - שֵׁשֶׁת ימִים תֵּעָשֶׂה מלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוה כָּל הָֽעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת׃ לֹא תְבעֲרוּ אשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בּיום הַשַּבּת׃ (שמות לה, א-ג)


8. בקובץ המצוות ׳קדושים תהיו׳ - דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא יט, ב-ג)


9. בפרשיית מקראי הקודש - שֵׁשֶׁת ימים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: (ויקרא כג, ג)


10. לאחר מצוות היובל ובהקשר של עבודה זרה - לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲות עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהיכֶם׃ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְהוָֹה: (ויקרא כו, ב)


בעשרת הדברים מספר דברים - שָׁמוֹר את יוֹם הַשַּבָּת לְקדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת׃ (דברים ה, יב-טו)



גבולות יום השבת


לפי דברי משה ע״ה מסעיף 2 השבת מתחילה ביום שבת בבוקר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָֹה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׃


מסיבה מסויימת ישנה התעלמות מוחלטת מהפסקה החשובה והברורה בהוראתה הזו, בה אומר משה ביום הששי כי ׳שבת מחר׳. לחיזוק, בבוקר שלמחרת משה אומר כי ׳שבת היום׳.

ישנן הוכחות רבות מן המקרא המחזקות את הטענה, ניתן לקרוא במאמר ׳מתי מתחיל היום בתנ״ך׳.



מהי מלאכה


למילה מלאכה ישנם מספר פרושים וכולם נכללים באיסור. ניתן להקיש דבר מתוך דבר ולומר שכל מעשה שאינו נכלל בשבעת המשמעויות למילה מלאכה - אינו מוגדר כמלאכה, והוא לנו מעין מסננת דרכה יעבור כל מעשה:


1. עשיית דבר, הוצאת דבר אל הפועל או סידורו: נאמר על בול עץ - הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאכְלָה אֵת שְׁנֵי קצוֹתָיו אָכְלָה הָאֵש וְתוֹכוֹ נָחָר הֲיִצְלַח לִמְלָאכָה׃ (יחזקאל טו, ד) , כלומר האם ניתן לעשות ממנו דבר מה?


2. מלאכה היא עבודה - נאמר שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: לעבודה יש פרוש אחד המתייחס לעשייה: וַיְמָררוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ: (שמות א, יד)


3. מעשה שהאדם משתכר ממנו, או מעשה אמנות הדורש מאמץ פיזי או חשיבתי, וגם יצירת דבר - וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה׃ (יונה א, ח)


4. כסף או כלים או רכוש - כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם: אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה...: (שמות כב, ו-ז)


5. פעולה בעלת תכלית: אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת גְּשָׁמִים וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם כִּי הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה׃ (עזרא י, יג) מדובר בהרחקת הנשים הזרות שנשאו גדולי העם.


6. ידע מקצועי, מחשבת חכמת האומנות - וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: (שמות לא, ג) מדובר בבצלאל בן אורי, האומן לכל עבודות המשכן.


7. צאן ובקר - וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ: (שמואל א טו, ט)


8. מלאכת הקודש - מוטלת על הכהנים והלויים, מלאכתם היא היחידה המותרת בשבת.



הדלקת אש


לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת - הצווי לא לבער אש מופיע פעם אחת בלבד במקרא כולו. מיקומו בתורה הוא מיד לפני התחלת איסוף החומרים למלאכת המשכן, כשמשה ציווה שלא תעשה מלאכה גם אם מדובר במלאכת עשיית המשכן. נזכור שכלי המשכן עשויים מנחושת, כסף וזהב - מתכות בעלות נקודת ההתכה גבוהה הנעה בין 1085- 961 מעלות צלסיוס.


פרוש המילה לבער הוא להגדיל ולהזין האש. מאחר ובתורה אין מילים נרדפות, אלא לכל מילה משמעות פרטית ומדוייקת, נוכל להבדילה מהמילה להצית - שהיא יצירת ניצוץ, או להדליק - שהוא תחילת שרפת הדבר, ואפילו מהמילה להבעיר, בה משמעות הפועל היא הדלקת אש מכוונת לכילוי דבר מה. סדר הפעולות הוא: הצתה, הדלקה, ובסוף הבערה או בעור קשור להגדלת הטמפרטורה. כל השייך לשורש ב.ע.ר נכלל באיסור, ויש לשים לב שגם בספר היובלים נעשה שימוש בשורש זה, אף אם הספר מתורגם.


ה׳ רחום וחנון, נתן לנו את השבת לטוב לנו ובלתי מתקבל על הדעת שירצה אלהינו בשבתנו באפלה, או חלילה מותנו מקור, ולכן הצתה או הדלקה הנדרשים למאור ולחימום, אם אינם כרוכים במלאכה והכל מוכן להם - אינם נכללים באיסור. ראייה חזקה לדבר להלן בפרשיית המקושש.



פרשיית המקושש - המקושש נענש על כי קושש עצים


וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׃ וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרן וְאֶל כָּל הָעֵדָה׃ וַיּניחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כּי לא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׃ (וידבר טו, לב-לו)


המקושש לא נענש על כי התכוון להדליק אש אלא על מלאכת הקישוש עצמה, שהיא מעשה שהיה לו לעשותו לפני השבת, והוא עבר על המצווה: שֵׁשֶת ימִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּביּוֹם השְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת.


כל המצוות שכיבד בהן אותנו ה׳ הן הטבה ומתנה וכבוד לישראל להנפש כמלכים שהכל מוכן עבורם ודבר לא יפריע למנוחתם, יחד עם בורא השמים והארץ ככתוב בספר היובלים: וברכתם את ה׳ אלהיכם אשר נתן לכם יום שבתון ויום מלוכה, וקדוש היום הזה לכל ישראל בימיכם ובכל הימים: כי גדול הכבוד אשר נתן לישראל לאכל ולשתות ולשבוע ביום השבתון הזה, ולנוח ביום ההוא מכל מלאכה אשר היא מלאכת אדם:

ברוך אלהינו על כך.



להטהר לפני השבת, ולא להטמא ביום השבת


כלל ההטהרות מטומאה הם רחצת כל הגוף לפני בֹא השמש - כלומר לפני הערבתה. כשמגיע הערב אז הגוף טהור, ולכן יש להטהר כבר ביום הששי. על הטהרה יש לשמור ולהמנע מטומאות באשר הן ביום השבת - טומאת מאכל, נידה, זרע, מת משום שהיום קדוש הוא, וטומאה תחללו.



מצווה להתענג בשבת, והעונג הוא במנוחה ועידון הגוף


אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר׃ אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהוָה וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בׇּמֳותֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר׃ (ישעיהו נח, יג-יד) כלומר יש להתענג על השבת ולכבד את ה׳ בכך שלא למצוא חפצנו, או לעשות הדברים שאנו מורגלים בהם, או לחטוא בדבור רע.



האיסור להתאבל ולבכות


בימי מקרא קודש אסור להתעצב, להתאבל או לבכות: וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: הדבר נאמר ביום תרועה שהוא מקרא קודש



האיסור לקנות ולמכור


בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹּרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד: וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם: וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: (נחמיה יג, טו-יז) חילול השבת כלל דריכה על היין, נשיאת משא, משא על הבהמה, הבאת המשא למכירה בשבת.



האיסור לשאת משא


משא - יכול להתפרש כמֶכר ויכול להתפרש כנשיאת דברים כבדים, נקבל שניהם: כֹּה אָמַר יְהוָה הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאַל תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם: וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם: (ירמיהו יז, כא-כב)



אפשר להתרחק מן הבית


מהאישה השונמית שאלישע הנביא החיה את בנה למדנו שהיו הולכים לאנשי אלהים בין אם ללמוד התורה או לדרוש את ה׳ בשבתות ובראשי חודשים: וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה: וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אתי הלכתי אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם: (מלכים ב ד, כב-כג) אין מדובר בהיתר לעלות על גב בהמה שכן הרכיבה על בהמה ביום השבת אסורה אף היא: לְמַעַן יָנוּחַ שוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ: והיא גם נשיאת משא.


שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׃ שאמר משה ע״ה בפרשיית המן התייחס להוראה לא ללקוט את המן למחרת בבוקר, בשבת.


שמור ועשה תעשה ביום השבת


להתקדש בגוף ובמחשבה

לשבות מכל מלאכה/עשייה/עבודה

להתענג על השבת, לנוח לאכול ולשתות

לשמוח

להטהר לפני השבת

לברך את ה׳ על שנתן לנו השבת

להיות קדושים במחשבתנו, בדבורנו ובמעשינו

זכור ואל תעשה


לא לעשות מלאכה - בשלושת מישורי הקיום - לא לחשוב ולתכנן, לא לדבר עליה ולא לעשותה

לא להתאמץ פיזית

להכין את צרכי השבת מראש

לא לבשל ולא לאפות

לא לעשות מעשים שניתן לעשות ביום חול

לא לטמא יום קודש באף אחת מהטומאות

לא לדבר דבר רע, או דבר רחוק מקודש, כגון קללות ולזות שפתים

לא לצאת לדרך/נסיעה/ מסע בים

לא לעבוד את האדמה

לא לשאת משא על האדם או הבהמה

לא לרכב על בהמה

לא להכות ולא להרוג

לא לשחוט חיות

לא לצום

לא לצאת למלחמה הלחם

לא להתאבל, להעצב או לבכות

לא להבעיר/לבער אש


קדושת ישראל - השמרות מטומאה שאינה גופנית ובייחוד ביום השבת


מפרקים יט-כ בספר ויקרא (פרשת קדושים) אנו למדים שישנן מצוות שאינן קשורות לטומאת הגוף אלא למחשבה בבחינת - קדשִׁים תהיו כי קָדוֹשׁ אֲנִי יהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:


אִישׁ אִמוֹ ואָבִיו תירָאו ואֶת שַׁבתֹתַי תשׁמֹרו אֲנִי יהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:

כי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יקַלל אֶת אָבִיו ואֶת אִמוֹ מוֹת יומָת אָבִיו ואִמוֹ קִלל דמָיו בוֹ:

אֶת שַׁבתֹתַי תשׁמֹרו ומִקדשִׁי תירָאו אֲנִי יהוָֹה:

לֹא תקַלל חֵרֵשׁ ולִפנֵי עִור לֹא תִתן מִכשֹׁל ויָרֵאתָ מאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יהוָֹה:

לֹא תגנֹבו ולֹא תכַחֲשׁו ולֹא תשַׁקרו אִישׁ בעֲמִיתוֹ:

לֹא תִשׂנָא אֶת אָחִיךָ בלבָבֶךָ הוֹכֵחַ תוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ ולֹא תִשא עָלָיו חֵטא:

לֹא תִקם ולֹא תִטר אֶת בנֵי עַמךָ ואָהַבת לרֵעֲךָ כמוֹךָ אֲנִי יהוָֹה:

והִבדלתם בין הַבהֵמָה הַטהֹרָה לַטמֵאָה ובֵין הָעוֹף הַטמֵא לַטהֹר ולֹא תשַׁקצו אֶת נַפשֹׁתֵיכֶם בבהֵמָה ובָעוֹף ובכֹל אֲשֶׁר תרמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבדלתי לָכֶם לטַמא:


חזק חזק ונתחזק.