על ספר חנוך ב׳

מצאנו היתכנות לכך שפרקים מספר חנוך ב׳ הוצאו מספר חנוך א׳ והורחקו ממנו בכוונה תחילה.

20 פרקיו הראשונים של ספר חנול ב׳ העוסקים בעלייתו השמימה ומינויו/הקדשתו על ידי ה׳ לתפקיד סופר צדק הכותב את כל מעשי האדם חסרה מספר חנוך א׳ ומובאת כאן בשלמות. גם דבריו אל בני ביתו בספר חנוך א׳, כשנשלח אליהם לתת את הכתובים ולהפרד, חסרה בהם השלמות והאחידות שבחנוך ב׳. הכתובים אינם מתנגדים אלא משלימים זה את זה ולכן בעינינו קריאתו מועילה ביותר להשלמת הארועים בסיפור.

פרקי התוספת העוסקת בשושלת ניר ומלכיצדק שנבחר כביכול לכהונת עולם (ואינה מובאת בנוסחנו) היא תוספת קדם-נוצרית ממקור אלילי קדום, כנעני המתנגדת לתורת ישראל, שהרי הכהונה ניתנה לשבט לוי ומתוכו לאהרון בן קהת בן עמרם ובניו. אמנם התורה מודיעתנו על אי היתכנות זו בספר בראשית במפגש מלכיצדק ואברהם, בהיות מלכיצדק מלך שלם גם מלך וגם כהן לאל עליון, כמקובל בגויים, שם המלך הוא גם הכהן הראש. לעומת אלו, בעם ישראל התפקידים ניתנו לשני משיחים: כהן לה׳ מזרע אהרן ומלך מזרע יהודה.

על כן לא הבאנו בתוך ספר חנוך ב׳ את חלקו המיותר, אותו ניתן לקרוא כאן.


נעיר, שעל פי הדברים הללו, בתקופה מאוחרת יותר, כהני בית חשמונאי שלקחו לעצמם את המלוכה יחד עם שרות הכהונה התנגדו בזאת למצוות ה׳, והוכיחו בכך נאמנותם לשיטה אחרת.