top of page
תורה
מקורות

עיקרי הלוח
העיקרים בעדים נוספים ואמינות העדים
הסבר על מהלך המאורות
הקשר למבנה הארץ
חישוב האביב / ימי שויון והיפוך


חבלות בתנ״ך הקשורות ללוח השנה

לוח מועדים + לוח שנה מוטמע
איסוף תרומות להקמת אפליקציה
באפליקציה:
לוח שנה
הצגת לוח עברי + הצגת לוח גרגוריאני
התראה לפני מקרא קודש - אופציה
פרשת שבוע
מצוות כל מועד+ מקור כ
ל מועד מספר היובלים
מקרא כל מועד
לוח פגישות
סנכרון ליומן גוגל/יומנים אחרים



עיצוב
אפיון מסכים
אפל וגוגל פליי



 
שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב
על הלוח הירחי

לוח השנה המקראי - הלוח המקורי של ישראל

חלק ממצאי מגילות קומראן - אלו המשוייכים לבית המקדש - האירו עינינו לראות לוח שנה שונה מרחק רב מן הלוח העברי הנהוג. עקרונות הלוח מובאים בפירוט בספר היובלים, ספר חנוך, מגילת המשמרות, מגילת המועדים ומקטעי מגילות נוספים - כולם נמצאו תואמים את הכתוב בתורתנו הקדושה, שלמולה נבחנת אמיתות כל כתוב באשר הוא,

באשר בלתי ייתכן שהלוח נעדר מן התורה כליל, ואם אמת הוא תורתנו מעידה עליו בעצמה, ואם לא הבחנו בעדותה עד כה זה אך משום שמשנאינו טחו עינינו בטיט הבלי הגויים ודרכיהם הנלוזות בעבודתם הבזוייה לשמש, לירח ולכוכבי השמים.
זה דבר מחלקות העתים לתורה ולתעודה ולמעשה השנים ולשבועי יובליהם בכל שני העולם אשר דבר מלאך האל אל משה בהר סיני:

ספר מחלקות העתים ניתן למשה ע״ה בעלותו להר סיני: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם: (שמות כד, יב). בהר סיני קיבל משה גם את המצוות הקשורות במועדי הקודש, אותם לא ניתן להבין מבלי הסבר מדוייק על שיטת הלוח הכוללת את מספר ימי השנה, חדשיה, גבולות עונות השנה והמועדים הקשורים לחקלאות, ואדגש על קדושת כל מועד ביומו המיוחד, שכן מועדי ה׳ המה, ולא תחבל בהם יד אדם בשום אופן!
מלבד היותו ספר הזמנים, בתוכו גם הרחבה ופרוש לתורתנו שכן המלאך מתאר בו את תולדות העולם מאז הבריאה, ותוך כך מגלה לנו רזים ונפלאות במקומות בהן קצרה התורה.


ושכחו את כל תורותי כל מצוותי וכל משפטי והפֵרו חודש ושבת ומועד ויובל וחוק ויזנחו כל משמרת:

הפסוק מבטא את המתרחש כיום - בני ישראל שכחו את כל התורות אותן ציווה ה׳ וכל מצוותיו ומשפטיו הכתובים בתורת משה והחליפום בתורה אחרת, תורת הבעל־פה הבבלית. הדבקות בתורת עובדי האלילים לא פסחה על לוח השנה. הלוח הבבלי שנקרא כיום ׳לוח עברי׳ כולו עבודת כוכבים: מקדשים המה את הירח, שמות חדשיהם קרויים על שמות גילולי בבל והשנים ׳מעוברות׳ כבלוח הבבלי. בכך המועדים אינם מתקיימים בחדשם או ביומם הנכון, ואת השמיטה היובל מזמן מזמן שכחו וזנחו כל משמרת, היא משמרת הזמנים שניתנה לכהנים: ״הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי: (יחזקאל מד, טז)

ביום הרביעי ברא את השמש והירח והכוכבים וישימם ברקיע השמים להאיר את הארץ ולממשלת היום והלילה ולהבדיל בין לילה ויום ובין חושך לאור: ויתן ה׳ את השמש לאות גדול על הארץ לימים ולשבתות ולירחים ולמועדים ולשנים ולשבתות שנים וליובלים ולכל עתות השנים:

הזמן התחיל ביום רביעי, אז נבראו המאורות והשמש החלה את תקופתה על פני השמים. ספר היובלים מייחס את כל הזמנים לשמש: לימים ולשבתות, לירחים ולמועדים, לשנים ולשבתות השנים (שמיטות) וליובלים ולכל עתות השנים. אכן מסלול השמש מדוייק כידוע, והוא שקובע את תחילת השנה ובכך את כל העתים הנובעים מהקפתו, שכן גם ביום השבת השמש יוצא להאיר על הארץ כבכל יום, ואנו סופרים את היום עם הראות השמש. באופן כזה השמש הוא אות לחדשים, כי אם אורך השנה קבוע ומספר הימים בחודש קבוע, ונקודת השויון האביבי קבועה כמו שנראה בהמשך - אכן השמש הוא אות לחדשים ובזה האופן גם לשמיטות וליובלים ולכל העתים.
האם התורה תומכת בכך? אכן כן:
בבראשית א, יד מעידה התורה שהיָרֵחַ אינו קובע את משך החודש:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה - רק השמש מבדילה בין היום ובין הלילה, הירח נעדר מהלילה 10 ימים בחודש מדי חודש.
וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: ההבדל בין היום והלילה, הוא אור השמש, היה לאותות ולמועדים ולימים ושנים.
התורה לא הזכירה שמיטות חדשים ושמיטות כי טרם ניתנה תורה לישראל, אך בחכמתה כי רבה לא אמרה ׳והיו לחדשים׳ פן נתעה ונייחס לירח את מניין ימי החודש. לו היה הירח קובע את החדשים, היינו מוצאים תפקידו זה בפסוקנו. 

בהמשך, ספר היובלים מעיד על חנוך שכתב את אותות השמים כסדרם, למען ידעו בני האדם את זמן השנים לסדרן ולירחהן, ואנו נעסוק בהרחבה על הכתוב בספר חנוך בהקשר זה ונחקור את מבנה הארץ, מהלך מאורות השמים וסדר הזמנים. וכך מעיד המלאך בפני משה על חנוך, שלמד מפי המלאכים ממש, ככתוב:
 ״הוא היה הראשון מבני האדם אשר למד ספר כתב ומדע וחכמה ויכתוב את אותות השמים כסדרם בספר למען ידעו בני האדם את זמן השנים לסדרן ולירחיהן: הוא החל לכתוב עדות ויעד על משפחת האדם ותולדות הארץ ושבועות היובלים אמר ויגד את ימי השנים וסדר הירחים ויאמר את שבתות השנה כאשר הגדנהו״. פסקה יקרת ערך זו מנציחה את הזיקה בין שני הספרים, ואת אמינות ספר חנוך להיותו כתב קודש וחלק בלתי נפרד מכתבינו, אחרת לא היו נמצאים לו עותקים רבים בין מגילות התנ״ך

 
והאחד לחודש הראשון והאחד לחודש הרבעי והאחד לחודש השביעי והאחד לחודש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים לעדות לעולם: וישימם נח לו למועדים לדורות עולם כי היה לו בהם זכרון: באחד לחודש הראשון נאמר לו כי יעשה תיבה ובו גם יבשה האדמה ויפתח ויראה את הארץ: ובאחד לחדש הרביעי נסגר פי מעמקי תהום תחתיה ובאחד לחודש השביעי נפתחו כל פיות מעמקי הארץ ויחלו המים לרדת אל תהום תחתיה: ובאחד לחודש העשירי נראו ראשי ההרים וישמח נח: ועל כן שם אותם לו לחגים לזכרון עד עולם וכה הם שומים:

בראשית ח, כב

עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ
כנגד 4 תקופות השנה? לבדוק
? 6 עתים


 

ויעלום על לוחות השמים לזכרון שלושה עשר שבעות מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי: ויהי כל ימי המצוה חמישים ושתים שבתות ימים בכל שנה תמימה. ככה נחרת והוקם בלוחות השמים ולא יעבור שנה אחת ללא זכרון: 

ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלוש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה ולא ישחיתו את מועדה מימיה ומחגיה כי הכל יבוא אליהם כעדותם ולא יאבדו ולא ישחיתו חג:


ואם יעברו ולא יעשום כאשר צווה עליהם כולם ישחיתו את זמניהם והלכו השנים מזה והזמנים והשנים יעברו את חוקם: ושכחו כל בני ישראל ולא ימצאו את דרך השנים ושכחו חודש ושבת וחג ובכל חוק השנים יתעו: כי ידעתי אני ועתה הנני מגידך כי כן הספר כתוב לפני ותנתן בלוחות השמים חלוקת הימים כי ישכחו מועד וברית והלכו במועדי הגויים אחרי תעתועיהם ואחרי אוולת דעתם: והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים: על כן תבואנה להם שנים אשר בהן ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז ולטומאה ובלבלו כל ימי קודש בטמאים ויום טומאה ביום קודש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים: על כן אני מצווה ומעיד בך למען תעיד בהם כי אחרי מותך ישחיתו בניך ולא יעשו את השנה שלוש מאות שישים וארבעה ימים ועל כן יתעו בראש חודש ושבת ומועד וחג:



וזכרת את היום הזה כל ימי חייך פעם בשנה ביומו ככל חוקתו ואל תחליף יום מימיו ואל תמר חודש באחר: כי חוק עולם הוא חרות על לוחות השמים לבני ישראל לעשותו בכל שנה ושנה פעם בשנה בכל דורותיהם ואין סוף הימים כי לעולם הושם:
על כן צווה ה׳ את בני ישראל לעשות את הפסח ביום מועדו כי יום חג הוא ויום מצווה ולא יעברו בו יום מיום וחודש מחודש כי ביום חגו יעשה: ואתה צו את בני ישראל ועשו את הפסח בימיהם בכל שנה פעם בשנה ביום מועדו ובא לזכרון לפני ה׳ ניחוח ולא תבוא עליהם מגפה להרוג ולנגוף בשנה ההיא בעשותם את הפסח במועדו ככל אשר צֻוו:
ואתה משה צו את בני ישראל ושמרו את חקת הפסח כאשר צוית לעשותו שנה בשנה ביומו 
עיקרי הלוח:
 
עקרונות הלוח המקראי מהתנ״ך
 הלוח אינו מבוסס על מהלך הירח 
עדות התורה היא שהיָרֵחַ אינו קובע את משך החודש: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: (בראשית א, יד). המאורות נהיו למועדים וימים ושנים, אך לא לחדשים! לו היה הירח קובע את החדשים, היינו מוצאים תפקידו זה בפסוקנו. 


 
בלוח ישנם 30 ימים בחודש 
  • חמישה חדשים במבול: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: (בראשית ז, כד)
  • לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם: (וידבר יא, יט-כ)
  • וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: (במדבר כ, כט); וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם: (דברים לד, ח)

 
 לכל מועד ישנו יום קבוע בשבוע
ניתנו הוראות לקיים מועדים בימיהם הקבועים, כי עבודת ההקרבנות נעשית במועדי ה׳ המקודשים ביומם:
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (ויקרא כג, לז)

בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכל חֻקֹּתָיו וּכְכל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ: (וידבר ט, ג) 

 
ספירת ימי הביכורים מדי 7 שבועות
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: (דברים טז, ט) בין מועד הנפת העומר לחג שבועות שבוע מועד חיטה, סופרים שבעה שבועות ימים, מחרת השבת הוא יום א׳, היום החמישים, שבו גם מתחילה ספירה חדשה למועד הבא, כלומר הוא היום הראשון לספירה החדשה על למועד תירוש.
קראו על כך בהרחבה כאן.

 
היום הראשון בשנה תמיד ביום רביעי
ביום רביעי נבראו המאורות, עם תחילת תנועת השמש והירח התחיל הזמן הארצי: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: (בראשית א, יד; יט)
לפני היום הרביעי, בהעדר השמש, שימש האור שנברא ביום הראשון.


 
ישנם 12 חדשים בשנה 
שמואל הנביא ודוד המלך סידרו מחלקות לכל חודש מחדשי השנה לשרות המלך: הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: בכתוב שמות ראשי המשמרות לכל חודש עד לחודש האחרון: הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: אין עוד מחלקה לחודש 13.
גם לשלמה בן דוד היו ניצבים לכלכל: וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד לְכַלְכֵּל: (מלכים א׳ ד, ז) ולאחריו רשימת 12 הנציבים.
מועד לעולם לא יחול בשבת
דברי תורה ברורים הם, כי מועד לעולם לא יתקיים בשבת:​​
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהֹוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָֹה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָֹה: (ויקרא כג, לז-לח)

בתנ״ך אישורים נוספים לכך בנביאים ובכתובים. קראו כאן.

 
ספירת שנת החמישים
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם: (ויקרא כה, ט-י) שנת שנת החמישים מתחילה במחצית הראשונה של השנה הארבעים ותשע בחודש השביעי בחג האסיף ועד למחצית הראשונה של שנת היובל הראשונה הבאה, ואינה שנה עצמאית.  
 
החודש הראשון בשנה הוא חודש האביב
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ (שמות יב, כ), שָׁמֹור אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הֹוצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָילָה׃ (דברים טז, א) קביעת האביב היא לפי ימים אסטרונומים ידועים: יום השויון האביבי הוא יום קבוע בכל שנה בת 365.25 ימים, ונאמר ׳ראשון הוא לכם׳ כי לרוב האומות החודש השביעי הוא ראשון [תשרי].​
 
קיומן של עונות שנה וימים פגושים
עֹד כל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ: (בראשית ח, כב)
אַתָּה הִצַּבְתָּ כל גְּבוּלוֹת אָרֶץ קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם: (תהלות עד, יז) 

הימים הפגושים מצויינים בסיפור המבול:
בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (בראשית ח, יג), בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים: (בראשית ח, ה).





 
הלוח מבוסס 7 - שמיטה מדי 7 שנים ויובל מדי 49
שביתת הארץ מדי 7 שנים כשביתת האדם מדי שבוע: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: (דברים טו, א) ובה גם נשמטים חובות. בשנת היובל שהיא שבעה שבועות שנים מלבד שמיטה גם משחררים עבדים וחוזר איש אל אחוזתו וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: (ויקרא כה, ח)

 
סיכום מועדי הקודש
3 רגלים - חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות
2 חגים בני 7 ימים - חג המצות וחג הסוכות
2 ימי עצרת - ביום השביעי של חג המצות וביום השמיני של חג הסוכות
4 ימי בכורים: שעורה, חיטה, תירוש ויצהר
7 שבתונים
12 ראשי חדשים
22 מקראי קודש כמספר האותיות
52 שבתות

 
הלוח בספר חנוך א׳
עקרונות הלוח מספר חנוך א׳
1. מספר ימי שנת השמש 365.25
׳ועוד העלוני האנשים ההם למערב הרקיע ויראוני ששה שערים גדולים פתוחים לפי תקופת שערי המזרח לעומתם אשר בהם יבוא השמש ולפי מספר הימים שלוש מאות וששים וחמישה ורבע כן ישקע בשערי המערב.׳

שנות חייו של חנוך על פני האדמה עד שלקחו אלהים: 365.  



 
2. הימים הפגושים באים בחשבון השנה בת 364
׳חוק הכוכבים אשר מספר כל ימיהם אשר ילך השמש בשמים בבואו ובצאתו בשערים שלושים יום עם שרי האלפים בסדר הכוכבים ועם ארבעת הימים הנוספים המבדילים בין ארבעת חלקי השנה אשר ינהיגום ויבואו אתם: ובהם יתעו אנשים ולא יחשבום בחשבון השנה כי טועים הם האנשים ולא ידעום כמשפטם: כי הם בחשבון השנה יבואו ובאמת ירשמו עד עולם אחד בשער הראשון ואחד בשער השלישי ואחד ברביעי ואחד בשישי והשנה תשלם בשלוש מאות וארבעה וששים יום:׳
3. חלוקת השנה לעונות, חדשים וימים
׳ארבעת מנהיגיהם השומרים המבדילים את ארבעת חלקי השנה יבאו בראשונה ואחריהם שנים עשר מנהיגי המערכות המבדילים את החדשים ושרי אלפים המחלקים את הימים לשלוש מאות וששים יום ואחד מן שרי האלפים ההמה ינתן בין מנהיג למנהיג ומנהיגיהם הם המחלקים:׳
כל עונה בת 91 ימים: ׳המנהיג השני אחריו הוא אלימלך שנקרא שמו שמש מזהיר וכל ימי אורו אחד ותשעים יום:׳
קריאת ׳ספר מהלך מאורות השמים׳ חנוך א׳.
הלוח בספר חנוך ב׳
עקרונות הלוח מספר חנוך ב׳
1. ההבדל בין שנה שמשית לירחית
׳לשנת שמש ימים שלוש מאות וששים וחמישה ורבע היום האחד ולשנת הירח שלוש מאות חמישים וארבעה והיא עושה שנים עשר חודש. אם לחשבון עשרים ותשעה ימים יחסרו בכל שנה אחד עשר יום לירח.׳


 
4. 364 ימים בשנה
׳ובתוכו העמיד את השמש למען ילך בשבע תקופות השמים מי העמיד מאה ושנים ושמונים כסא למען יצא ביום קטן ועוד מאה ושמים ושמונים כסא למען יצא ביום גדול׳. 

 
2. 30 ימים בחודש
׳ויהי אוריאל מספר לי ימים שלושים ולילות שלושים ופיו אינו פוסק מדבר ואני לא חדלתי לכתוב את כל האותות לכל בריאה.׳
׳ועתה שב וכתבת את כל נשמות בני האדם אשר לא נולדו ומקומותיהן אשר הוכנו לפני בריאת העולם. כי כל הנשמות הוכנו לפני בריאת העולם. ואשב שלושים יום ושלושים לילה ואעתיק הכל כמשפט ואכתוב בספר.׳
5. ה׳ חילק את הזמן
׳ויברא את כל הבריות למענו ויחלק לעתים ומן העתים עשה שנים ומן השנים קבע ירחים ומן הירחים ימים ויקבע שבעה ימים ובהם קבע שעות ואת השעות מדד לחלקים למען יחשב האדם את העתים׳.
 
3. ארבע תקופות, ימים פגושים
׳ארבע עתים [הפגושים] שמתי ומן העתים עשיתי ארבע תקופות ובתקופות שמתי את השנים ובשנים שמתי את החדשים ומן החדשים ספרתי את הימים ומן הימים מדותי את השעות ואמנה וארשום אני.׳


 
6. ששה שערים מהם יבוא השמש ב- 365.25 יום
ועוד העלוני האנשים ההם למערב הרקיע ויראוני ששה שערים גדולים פתוחים לפי תקופת שערי המזרח לעומתם אשר בהם יבוא השמש ולפי מספר הימים שלוש מאות וששים וחמישה ורבע כן ישקע בשערי המערב.
 
הלוח בספר היובלים
עקרונות הלוח מספר היובלים
 מספר הימים בשנה - 364
׳ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה:׳
על כן אני מצווה ומעיד בך למען תעיד בהם כי אחרי מותך ישחיתו בניך ולא יעשו את השנה שלוש מאות שישים וארבעה ימים ועל כן יתעו בראש חודש ושבת ומועד וחג:
׳ולא ישחיתו את מועדה מימיה ומחגיה כי הכל יבוא אליהם כעדותם ולא יאבדו ולא ישחיתו חג:
הירח יטעה את ישראל
והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים: על כן תבואנה להם שנים אשר בהן ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז ולטומאה ובלבלו כל ימי קודש בטמאים ויום טומאה ביום קודש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים:
52 שבתות / שבועות בשנה
׳ויהי כל ימי שבת קודש ומצווה חמישים ושתים ימים בכל שנה תמימה ככה נחרת והוקם בלחות השמים ולא יעברוּ שנה אחת ללא זכרון:׳
מעבר על הספירה תגרום לטעות בחוק הזמנים
׳כי ידעתי אני ועתה הנני מגידך כי כן הספר כתוב לפני ותנתן בלוחות השמים חלוקת הימים כי ישכחו מועד וברית והלכו במועדי הגויים אחרי תעתועיהם ואחרי אוולת דעתם:׳
 
׳ואם יעברו ולא יעשוּם כאשר צוּוה עליהם כולם ישחיתו את זמניהם והלכו השנים מזה והזמנים והשנים יעברו את חוקם: ושכחו כל בני ישראל ולא ימצאו את דרך השנים ושכחו חודש ושבת וחג ובכל חוק השנים יתעו:׳ 
4 תקופות השנה
׳והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים הם לעדות לעולם: וישימם נח לו לחגים לדרות עולם כי היה לו בהם זכרון: באחד לחודש הראשון נאמר לו כי יעשה תבה ובו יבשה האדמה ויפתח ויראה את הארץ: ובאחד לחדש הרביעי נסגר פי מעמקי תהום תחתיה והאחד לחודש השביעי נפתח כל פי מעמקי הארץ ויחלו המים לרדת את תהם תחתיה: ובאחד לחדש העשירי נראו ראשי ההרים וישמח נח:
 
ועל כן שם אותם לו לחגים לזכרון עד עולם וכה הם שוּמים: ויעלום על לחות השמים שלושה עשר שבועות כל אחד מהם מזה עד זה זכרון מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי:׳

 
עקרונות הלוח ממגילות המקדש
הלוח בארבע מגילות
לוח השנה במגילת המשמרות / מגילת מחלקות הכהנים
סדר המחלקות במגילה מתאים לסדר המשמרות אותן סידרו דוד המלך וצדוק הכהן ע״ה ככתוב: ​וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד וְצָדוֹק מִן בְּנֵי אֶלְעָזָר וַאֲחִימֶלֶךְ מִן בְּנֵי אִיתָמָר לִפְקֻדָּתָם בַּעֲבֹדָתָם׃ וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן לִיהוֹיָרִיב לִידַעְיָה הַשֵּׁנִי׃ לְחָרִם הַשְּׁלִישִׁי לִשְׂעֹרִים הָרְבִעִי׃ לְמַלְכִּיָּה הַחֲמִישִׁי לְמִיָּמִן הַשִּׁשִּׁי׃ לְהַקּוֹץ הַשְּׁבִעִי לַאֲבִיָּה הַשְּׁמִינִי׃ לְיֵשׁוּעַ הַתְּשִׁעִי לִשְׁכַנְיָהוּ הָעֲשִׂרִי׃ לְאֶלְיָשִׁיב עַשְׁתֵּי עָשָׂר לְיָקִים שְׁנֵים עָשָׂר׃ לְחֻפָּה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְיֶשֶׁבְאָב אַרְבָּעָה עָשָׂר׃ לְבִלְגָּה חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְאִמֵּר שִׁשָּׁה עָשָׂר׃ לְחֵזִיר שִׁבְעָה עָשָׂר לְהַפִּצֵּץ שְׁמוֹנָה עָשָׂר׃ לִפְתַחְיָה תִּשְׁעָה עָשָׂר לִיחֶזְקֵאל הָעֶשְׂרִים׃ לְיָכִין אֶחָד וְעֶשְׂרִים לְגָמוּל שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים׃ לִדְלָיָהוּ שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים לְמַעַזְיָהוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים׃ אֵלֶּה פְקֻדָּתָם לַעֲבֹֽדָתָם לָבוֹא לְבֵית יְהוָה כְּמִשְׁפָּטָם בְּיַד אַהֲרֹן אֲבִיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ (דברי הימים א' כד)

לפי המגילה, 
בכל אחת משבתות השנה משרתת אחת מעשרים וארבע המחלקות כשבמגילה עדות כתובה של מספר שנים רב בהם קוימו המועדים ביומם הקבוע. המספר שליד כל שם מציין את היום בשבוע, לדוגמה: מעוזיה שרת ביום זבח הפסח, יום שלישי הוא ה - 14.1​

 
מגילת המקדש
המגילה מכילה את המועדים, קרבנותיהם ועבודת בית המקדש באותם התאריכים המתוארים במגילת המשמרות.

ראש השנה מתגלה גם כאן כמקרא קודש: ׳ובאחד לחודש ה‏ראישון ראוש חודשים ראישון הוא לכמה לחודשי‏ השנה כול מלאכת עבודה לוא תעשו:׳

כמו כן תאריכי המועדים נשמרו ברובם במגילה, והם זהים לתאריכי המועדים בתורה, בספר היובלים, במגילת מחלקות הכהונה (המשמרות) ובמגילת המועדים.

ניתן לנווט בקלות בין נושאים ב
מגילת המקדש המלאה.

 
על לוח השנה המקראי ממקטעי מגילות
מקטע ממגילת המשמרות
המגילה
















 
לוח השנה במגילת המועדים
המגילה מפרטת את התאריך בחודש בו חלה שבת או חג, או מועד, הבאנו חדשים מרובי מועדים לדוגמא:
חודש 2 - בששה עשר ‏בו שבת בעשרים ‏ושלושה ‏בו שבת בשלושים ‏בו שבת.
חודש 3 - בשבעה ‏ב[חודש ה]שלישי ‏שבת בארבעה ‏עשר ‏בו שבת בחמשה עשר בו חג שבועות בעשרים ‏ואחד ‏בו שבת בעשרים ושמונה בו שבת עליו אחר השבת ויום השני השלישי נוסף ושלמה התקופה תשעים ואחד יום. [כלומר אחרי היום הראשון שנקרא למחרת השבת, ואחרי היום השני
, יום שלישי הוא יום פגוש]
חודש 4 - באחד ברביעי יום זכרון בארבעה בו שבת בעשתי עשר בו שבת בשמונה עשר בו שבת בעשרים וחמשה בו שבת.
חודש 5 - בשנים בחמישי שבת בשלושה בו מועד היין אחר השבת בתשעה בו שבת בשש אשר בו שבת בעשרים ושלושא בו שבת בשלושים בו שבת.
חודש 6 -בשבעה בששי שבת בארבעה עשר בו שבת בעשרים ואחד בו שבת בעשרים ‏ושנים ‏בו מועד ‏השמן ‏אחר השבת [יום ראשון] אחריו ‏קרבן העצים בעשרים ‏ושמונה בו שבת
// חסרים טורים //
חודש 9 - בעשרים ושמונה בו שבת עלו אחר השבת [הוספת יום פגוש ביום שלישי בתום 91 יום] עלו אחר השבת ויום השני השלישי ‏נוסף [הוספת יום פגוש ביום שלישי בתום 91 יום]​ ושלמה השנה שלוש מאת וששים וארבעה ‏היום.
מגילת המשמרות הכהונה מממצאי מגילות קומראן
לוח רבעוני - קבוע לארבעת רבעי השנה
לוח חנוך - לוח השנה המקראי
סיכום עקרונות הלוח

1.   תחילת השנה ביום רביעי הקרוב ליום השויון האביבי .

2.   השנה בת 364 ימים המתחלקים ל- 52 שבועות

3.   בשנה 4 עונות בנות 13 שבועות / 91 ימים כל תקופה.
4.   91 הימים מכילים שלושה חדשים ויום פגוש: חודש בן 30 יום, חודש בן 30 יום, וחודש בן 31 יום.
5.   כל מועד חל באותו היום בשבוע בכל שנה,

6. לעולם לא יחול מועד בשבת.

לוח רבעוני קבוע
חישוב האביב ואיפוס השנה
האביב והימים העודפים
תחילת האביב
השנה השמשית מחולקת באופן אובייקטיבי לארבע נקודות זמן החוזרות מדי שנה: 
  • יום השויון האביבי – ביום תחילת האביב היום והלילה שוים בארכם, ומנקודה זו היום מתחיל להתארך, חודש ראשון אצלנו, פריחה ולבלוב.
  • יום היפוך הקיץ -  בו היום הארוך ביותר, ומשם מתחיל להתקצר, חודש 4 וה רבעון שני והעונה החמה.
  • יום השויון הסתוי - בו היום והלילה שוים שוב, והיום מתחיל להתקצר, חודש 7 ומאסף המועדים, רבעון שלישי ובוא הסתיו. 
  • נקודת היפוך החורף - בה היום הקצר ביותר, ומתחיל להתארך עד לנקודת שויון האביב, זהו החודש 10 ותחילת החורף.
     
שיטת מילוי הזמן המשוערת
הוספת 7 ימים מדי 7 שנים בשנת השמיטה.
הוספת 2 שבועות מדי 28 שנים.
הזמן מוסף בתום השנה בכדי לא לפגוע בדיוקם של ארבעת הימים הפגושים.
תנאי איפוס ההפרש נשמרים:
השנה תחל תמיד ביום רביעי מאחר ו
השנה נדחית בשבוע או שבועיים בדיוק.
הוספת שבוע שלם מאפשר קיום כל מועד ביומו.
יום השויון האביבי לעולם אינו רחוק מראש השנה יותר משבוע ימים. 
חישוב ראשי השנים [למול התאריך הכללי] עד שנת 2088 להורדה כאן.


 
איפוס ההפרש בין שנת שמש לשנה בת 364 ימים 
בכל שנה ישנו הפרש של יום ורבע בין לוח השנה המקראי לשנת השמש, שבה 365.25 ימים, המשמעות היא שתוך 24 שנים נוצר פיגור בן חודש שמרחיק את תחילת השנה מהאביב.

נמצא, שלניהול הזמן העודף חייבים להתקיים מספר תנאים:
1. תחילת השנה ביום ד׳, יום בריאת המאורות ותחילת הזמן.
2. שמירה על האביב - על תחילת השנה תהיה קרובה ככל האפשר ליום השויון האביבי.
3. מוכרח שתוספת הזמן תהיה בכפולות 7 ימים, אחרת ימי המועדים ישתנו.


 
שעון השמש מקומראן
ב- 1997 התגלתה באזור המגילות קערת חרס שזוהתה על ידי חוקרי המוזיאון המציג אותה 40 שנים לאחר המצאה כשעון השמש בו השתמשו לקביעת יום השויון האביבי. אם כי מציאת האביב באמצעות שעון שמש אפשרית, ואפשר שהיתה שיטת חישוב בידי הכהנים, ויש עוד לחקור.

יש לציין - המגילות אינן עוסקת בזמן העודף או בחישוב תחילת השנה.
 


 
מבנה הארץ ותנועת השמש
וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת 

הלוח הירחי

 

שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת: (תהלות עד, ד)

אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ: (תהלות עד, ח)

עבודת הירח ידועה מן הזמן העתיק, בהיות כנען בישראל, והיא עבודת העשתורת שמקדשת את הירח, ואנו הוזהרנו: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם: (דברים ד, יט). ה׳ קידש את הזמנים המיועדים ולא קידש את המאורות, ולכן המקדש את המאורות ומנהל חייו לפיהם כמוהו כעובד להם. שמות החדשים המספריים הוחלפו בשמות אלילי בבל, ובשל חדשי הירח המקצרים את השנה ב- 11 ימים משנת השמש נצרכת תוספת שנקראה בשם אנושי ׳עיבור׳, שהוא תוספת זרה של חודש על 12 חדשי השנה, ומקורה בלוח המטוני הבבלי. כך מועדי ישראל השתבשו לבלי תקנה, ומאז מחולל קודש ומקודש חול. עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יִדַע מְבוֹאוֹ: (תהלות קד, יט) הפסוק מתוך פרק העוסק בגדולת ה׳ ובשליטתו בברואיו אינו מצווה או הוראה לגבי לוח השנה, רק מודיע שהאדם משתמש בהשתנות הירח ומסלולו בחייו. 

 

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני - הייתכן שאדם יקבע את מועדי ה׳? וכתוב אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי, שעבודתם באוהל מועד או במקדש מקום שכינתו. ונשאל - הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים? התשתית לשינויים נבנתה מראש ולעתיד רחוק - הקשר בין הופעת ההלכה וחרבן בית שני.

 

היות הלוח הירחי עבודה זרה של ממש מובא בנבואת ישעיהו על בבל, על המודיעים את תחילת החדשים, הם הוברי שמים, אם באסטרולוגיה ואם בכשף: 

נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ - שואל ה׳, שאלה רטורית. כי בעת תנחת מכת ה׳ על בבל לא תהיה לה עצה למרות מדעה.

יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ חֹבְרֵי שָׁמַיִם - שהם קשורים לכשף

הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים - יבואו כל המנחשים והמתיימרים לחזות העתידות, האסטרולוגים.

מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים - האסטרונומים הצופים במהלך כוכבי השמים, המחשבים את מולד הירח.

מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ - הם שינסו לעמוד ולהושיע אותך מהדברים שיבואו עליך.

עבודת כוכבים ומזלות.

הלוח הירחי הוא עבודה זרה
bottom of page