כיסוי ראש הוא חיוב הלכתי רבני על נשים שנישאו לכסות את שיער ראשן. מקור דין זה במשנה במסכת כתובות המונה את הנשים שאיבדו את זכותן לקבלת תשלום הכתובה בעת גירושיהן, ביניהם אשה היוצאת למרחב הציבורי "פרועת ראש". אשה ההולכת ללא כיסוי ראש כלל נחשבת לעוברת על 'דת משה', ואיסורו לא מצאנו בתורה. איסור זה לומד התנא דברי רבי ישמעאל ממשמעות הפסוק לגבי סוטה המחייב את הכהן לגלות את ראש האישה טרם השקייתה. הבנה עמוקה של פרשיית שׂוטה לא היתה מנת חלקו של ר׳ ישמעאל, כי ממנה למד שהתורה רואה בפריעת הראש מעשה חמור שעל נשות ישראל להימנע ממנו.
מאחר ולא מצאנו הסבר מניח את הדעת לאילוצן של נשות ישראל להסתיר או לגלח שערות ראשן ולחבל ביפיין ובנשיותן פנינו אל הספר של הנוצרים הידועים במתן השראה בלתי נדלית להלכה הרבנית, בתקווה למצוא עוגן להבל. לא התפלאנו כשמצאנו שטרטוליאנוס פירש את החיוב לנשים לכסות את ראשן במהלך תפילה "בַּעֲבוּר הַמַּלְאָכִים" כלומר בגלל החשש שהמלאכים יתאוו אליהן כפי שאירע טרם המבול כפי שמתואר בבראשית ו, א-ד.
״וּרְצוֹנִי שֶׁתִּהְיוּ יֹדְעִים שֶׁרֹאשׁ כָּל־אִישׁ הַמָּשִׁיחַ וְרֹאשׁ הָאִשָּׁה הָאִישׁ וְרֹאשׁ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאֱלֹהִים׃ כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל אוֹ יִתְנַבֵּא וְרֹאשׁוֹ מְכֻסֶּה מְנַוֵּל הוּא אֶת־רֹאשׁוֹ׃... וְכָל־אִשָּׁה אֲשֶׁר תִּתְפַּלֵּל אוֹ תִתְנַבֵּא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ אֶת־רֹאשָׁהּ הִיא מְנַוָּלֶת כִּי שָׁוָה הִיא לִמְגֻלָּחָה׃ כִּי הָאִשָּׁה אִם־לֹא תִתְכַּסֶּה גַּם תִּתְגַּלָּח וְאִם־בִּזָּיוֹן הוּא לָאִשָּׁה לָגֹז אוֹ לְגַלֵּחַ אֶת־שְׂעָרָהּ תִּתְכַּסֶּה׃... עַל־כֵּן הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת אוֹת מִשְׁמַעְתָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ בַּעֲבוּר הַמַּלְאָכִים׃
(האגרת הראשונה אל הקורינתים יא 3-6;10)
