ההסטוריה הכתובה של החנוכה מוזכרת במספר מקורות:
בספרי המקבים א׳ (פרק ד) - מסופר על תאריך חנוכת המזבח החדש ועל קביעת החג לדורות.
בספר המקבים ב׳ (פרק י) - מסופר על טיהור בית המקדש וכן ניתן טעם נוסף לשמונת ימי החג, והוא חג הסוכות שלא הספיקו לקיים במועדו באותה השנה.
בספר קדמוניות היהודים (פרק יב) - מתוארת הכנסת כלים חדשים והעבודה במקדש, ניתן שם נוסף ״חג האורים״ וקבעו את תאריכי לחג לדורות.
יוסף בן מתתיהו, או בשמו היווני יוספוס פלויוס, כתב את שלושת הספרים לעיל וטרח לפזר את המידע על החג ומשמעותו בכמה מקורות לשם הגברת האמינות. היתפלא אדם לשמוע שספריו הם היחידים שנשמרו בשלמותם מן העת ההיא? אכן, יתפלא פלא רב.
בתלמוד הבבלי, שנכתב כשבע מאות שנים אחר כך, מקבלים ׳רבנן׳ את ספרי פלויוס כדברים שנאמרו ברוח ה׳ ויודעים לספר לנו לראשונה את שיוספוס לא הגה - אגדת נס פך השמן. (תלמוד בבלי, מסכת שבת דף כא עמוד ב)
בספר משנה תורה - שנכתב כשש מאות שנים אחר כך מחזיק מחרה הרמב״ם אחר אגדת פח השמן ואוחז בה כאמת מוחלטת. בספר ההלכות שכתב בדה 14 הלכות הקשורות לחג (ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק 4)
בספר ׳שולחן ערוך׳ לר׳ יוסף קארו שנכתב כ- 400 שנים לאחר מכן ונמצא במקום של כבוד בכל בית בעל זיקה רבנית בישראל, התבצרו ההלכות ובגינו החג נחוג כמעט בכל בית בישראל, חילוני או דתי כאחד.
בעינינו, המקורות לעיל הם עדות כתובה להמצאת מועדים ומצוות מבלי שימצא להם מקור או רמז נוסף, והאמת הפשוטה היא, שמבלי יוסף בן מתתיהו כלל לא היה חג.
מדוע הומצא חג לציון הקמתו של מזבח וחידוש עבודת הקרבנות בבית שחרב לפני זמן רב? הלא עלינו לבכות כל כך, ובכלל - הלא מוטב שנציין את יום הקמתו של המשכן או של בית המקדש, שלהם תאריכים ידועים וברורים ומאושרים בכתבי הקודש שלנו...
המשמעות האמיתית של חג החנוכה היא חגיגת ההשתלטות הפרושית-יוונית (פיניקית) על בית המקדש והפיכת בית חשמונאי המתיון ובראשו מתתיהו, למלך-כהן. הרעיון של מלך-כהן שאול מהעמים הפגאנים שחיו סביב לישראל, ובעיקר עממי כנען שחיו בקרב בעם, בארץ. הדבר מעוגן בתורה: וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם ויָין וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן׃ (בראשית יד, יח) עוד בתקופתו של אברהם, כשהיבוסי בן כנען ישב בירושלים.
בישראל, על המלך להיות משבט יהודה: כּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִ֖יד מִמֶּ֑נּוּ (דברי הימים א ה, ב), והכהונה מזרע אהרון. ומלכות משולבת בכהונה היא הפרה ברורה של דברי ה׳ - ואיך הכהן הגדול האמיתי יעשה דבר נגד רצון ה׳ וימשיך לשרת בקודש? בית מתתיהו קנה את הכהונה והמלוכה מהשלטון היווני ולימים ביתו הפך לבית מרחץ דמים במאבקים פנימיים על השלטון - והדברים ידועים.
למרבה השמחה לא השאירו כהני האמת את הכתובים ביד מחללי הקודש כי הימצאות ספריית בית המקדש בין מגילות ים המלח מעידה שההשתלטות על בית המקדש נעשתה לאחר נטישת כהני הצדק. בנוסף קיימת בידנו עדות מגילת מקצת מעשי התורה שנשלחה מכהן הצדק אל הכהן המחלל את המקדש, וממה שלא כתוב בה אנו מבינים גם אילו תועבות נעשו בקודש...
סוף דבר, אלו הסיבות שבגינן אסור על קהל ה׳ לקיים את ׳חג החנוכה׳:
הוספת מועד - כל המועדים ומקראי הקודש לה׳ הם, הוא שקבעם ואין להוסיף על מועדיו ולקדש חול מדעתנו - או מדעת אחרים.
הפרת מצוות התורה - אין להוסיף על מצוות התורה ולעשות דברים עליהם לא צווינו, כהדלקת נרות: לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכם וְלֹא תִגרְעוּ מִמנוּ לִשׁמֹר אֶת מִצוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשׁר אָנֹכי מְצַוּה אֶתְכם:
נשיאת שם ה׳ לשווא ולשקר - נוסח הברכות על הנרות הוא: ברוך אתה... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הדלקת נרות חנוכה״ - וה׳ לא ציוונו לכך.
כל חגיגה הקשורה באש היא מנהג פגאני במהותו, וחיקוי של עמי נכר מהווה הפרה של המצווה ולֹ֤א תֵֽלכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אני מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם (ויקרא כ, כג)
ונתן את לבנו לעשות את הטוב ובישר והנכון בעיני ה׳ אלהינו, לטוב לנו בזה, ובבא.