top of page
יְהוָה עֻזִּי וּמָגִנִּי בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי

ספר שושנה

איש היה בעיר בבל ושמו יהויקים: ויקח לו אשה שושנה בת חלקיהו והיא היתה יפת תאר ויראת אלהים: כי אבותיה היו ישרי לב וידריכוה בדרכי תורת משה: ויהויקים היה עשיר מאד ויהי לו כרם חמד אצל ביתו וכל התאספו אליו כי נכבד היה מכל אנשי העיר:

ויהי בשנה ההיא ויקימו שנים מזקני העיר לשופטים על העם: והם היו מן האנשים אשר אמר יי עליהם מבבל יצאה הרעה ומזקניה שפטי העם: ויבאו מדי יום ביומו אל בית יהויקים וכי היה לאיש דבר בא אליהם: ויהי בעת הצהרים וכל איש הלך לדרכו ותלך שושנה לשוח בכרם בעלה: ויראו הזקנים את האשה מתהלכת יום יום בכרם ויתאוו תאווה: וייהפך לבבם ותחת נשוא מרום עיניהם נשאו את עיניהם אליה ולא זכרו תורת ה ומשפטו: וגם כי חיצי התשוקה נחתו בלבב שניהם לא גילו את אהבתם איש אל אחיו כי התבוששו וכל אחד חשב לחללה:

וישקדו יום יום על דלתי הכרם ללכת אחריהם ולהביט אליה: ויאמרו איש אל רעו נשובה נא אל בתינו כי קרבה העת לאכול בצהרים: ויהי אחרי לכתם ואחרי היפרדם איש מעל אחיו ויפן כל אחד וישב אל הכרם וימצאו שניהם יחדיו: וכאשר שאלו איש את אחיו לאמור מה זאת ויתוודו את תשוקתם הרעה ויועצו יחדיו וישימו מועד לארוב לה בהיותה לבדה:

ויהי היום והם במארב ותבוא שושנה כדרכה לרחוץ בכרם כחום היום ושתי נערותיה איתה: ואיש לא היה בכרם זולתי שני הזקנים אשר התחבאו לארוב לה: ותאמר שושנה אל נערותיה קחנה לי שמן ובורית וסגורנה הכרם עד כלותי לרחוץ: ותעשינה הנערות כאשר בקשה ותסגורנה הדלת בעדה: ולא ראו את האנשים כי התחבאו: הנה הלכו והנה שני הזקנים הגיחו מן המחבוא וירוצו אל שושנה ויאמרו: הנה הכרם נעול ואין פה איש לראות ונפשנו חשקה בך לכן הבה נא ונבוא אליך: ואם מאן תמאני לשמוע בקולנו העד נעיד עליך כי ראינו איש עמך בכרם ולכן שלחת את הנערות מאיתך:

ותאנח שושנה ותאמר אויה לי כי צר ומצקו סבבוני יחד: אם אעשה את חפצם בת מות אנוכי ואם אחדל מי יצילני מידם: אפס טוב לי לנפול בניקיון כפי בידי אדם מחטוא לאלוהים: ותשא שושנה את קולה ותצעק ויצעקו גם הזקנים לקראתה: וירוץ האחד אל הדלת ויפתח: ואנשי הבית שמעו את קול צעקתה וירוצו אל הכרם לראות מה זה נעשה: ויהי כי הוציאו הזקנים עליה את דיבתם רעה ויתבוששו העבדים כי מיום היוולדה לא נשמע כזאת עליהָ:

ויהי ממחרת בהיקבץ העם בית יהויקים בעלה ויבוא גם שני הזקנים ויוציאו עליה שם רע למען שפוט אותה משפט מוות: ויאמרו אל העם שלחו נא והגישו את שושנה בת חלקיהו אשת יהויקים אלינו: וישלחו אליה להביאה ותבוא היא ואבותיה עם בניהם וכל משפחתה:

ושושנה הייתה טובת מראה רכה וענוגה: ויצוו הרשעים האלה להסיר הצעיף מעל פניה למען התענג עוד בהוד מראיה: וכל מוׂדעֶיהָ וכל הניצבים עליה בכו בְּכי גדול מאוד: ויקומו שני הזקנים ויתייצבו בקרב העם וישימו את ידיהם על ראש שושנה: והיא בכתה במר נפשה ותישא עיניה השמימה כי בטח לִבָּה בה': ויענו הזקנים ויאמרו הנה התהלכנו שנינו בכרם ותבוא שושנה ושתי נערותיה איתה: ואחרי כן שלחה את הנערות מפניה ואת הכרם סגרה: ויגש אליה עלם אשר נחבא בגן וישכב עמה: ויהי כי ראינו בפינת הגן את הנבלה הזאת וקרבנו אליה והנה היא שוכבת בחיקו: אפס לא היה לאל ידנו לתפוש את העלם כי חזק היה ממנו ויפתח הדלת וימלט: ויהי כי החזקנו בה ושאלנוהָ לאמור מי הוא העלם ותמאן להשיב לנו דבר: ועתה עדים אנחנו בדבר הזה:

ויאמן העם אל דברי הזקנים השופטים וישפטו אותה משפט מוות: ותזעק שושנה בצרת נפשה ותאמר: ה׳ אלוהים לך נגלו כל תעלומות וחדשות אתה יודע בטרם תצמחנה: ידעת גם ידעת כי אין בפיהם נכונה וכי שקר העידו עלי: ועתה הנני הולכת למות גם כי ניקיתי מן הפשע אשר בדו מלִבָּם הרע: וישמע אלוהים את נאקתה וייעתר לה:

היא מוצאת למות וה' העיר את רוח נער רך ושמו דניאל ויישא את קולו ויאמר: נקי אנוכי מן הדם אשר יישפך: ויפן כל העם וישאלוהו מה זה הדבר אשר דיברת: ויתייצב דניאל בקרב העם ויאמר: שמעו נא בני ישראל הסכלתם עשה להרשיע בת ישראל בטרם חקרתם ודרשתם הדבר: שובו נא אל בית המשפט וראיתם כי שקר ענו בה האנשים האלה וימהרו כל העם וישובו: ויאמרו הזקנים אל דניאל שב נא בתוכנו והַשׂכילֵנו אתה אם שָׂמְךָ אלוהים לאיש מוכיח ושופט: ויען דניאל ויאמר ייפרדו נא שני העדים איש מעל אחיו ואשאל איש איש לבדו:

ויהי אחרי היפרדם ויקרא לראשון ויאמר אליו: הזקן בימים ובפשעים כעת יחולו על ראשך: דע נא כי משפט עוול שפטת והצדקת את הרשע והרשעת את הצדיק אף כי אמר אלוהים "ונקי וצדיק אל תהרוג": ועתה אם ראיתָ את אשר דברת הגד לי את שם העץ אשר מצאת שניהם תחתיו. ויען ויאמר תחת אַלָה: ויאמר דניאל יִתֶנְךָ ה' לאלה ומלאכוֹ יצווה לָךְ להכריתֶךָ: וישלח אותו מעל פניו ויצַו להגיש את השני ויאמר אליו בן כנעני אתה ולא בן יהודי: הן יְפִי האישה השיאך ורוח זנונים הפך לִבֶּךָ: ככה היו מעשיכם כל הימים לזנות את בנות ישראל ומִיִרְאָתָן אתכם הִטיתֶם אותן לכל חֶפציכם: זולתי בת יהודה הזאת אשר לא שמעה לקול תַזנוּתֶךָ: ועתה הגד לי את שם העץ אשר ראית שניהם תחתיו ויען ויאמר תחת אלון: ויאמר דניאל השקר יכסה פניך קָלון רְאה כי מלאך ה' ינופף חרבו עליך להשחיתֶך:

וישמע כל העם ויישאו את קולם להודות לה' המושיע לכל המייחלים לחסדו: ויקומו כולם על שני הזקנים אשר נלכדו באִמרֵי פּיהֶם על יד דניאל כי שקר ענו בשושנה: ויעשו להם כמשפט תורת משה "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו": ויהרגו אותם וינצלו ביום ההוא מִשפוֹך דם נקי בישראל:

וחלקיהו ואשתו נתנו שבח והלל לה' על דבר בִּתם כי לא נמצא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר: וכן עשה יהויקים בעלה וכל משפחתו: ויהי דניאל גדול ויקר בעיני העם מיום ההוא והלאה עד יום מותו:

bottom of page