מגילת המקדש

ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יהוה 

/כי נורא הוא אשר אני עושה עמכה‏ הנני גורש מפניכה‏ את האמורי ואת הכנעני ואת החתי ואת הגרגשי ואת הפרזי ואת החוי ואת‏ היבוסי: השמר לכה פן תכרות ברית ליושב הארץ‏ אשר אתה‏ בא אליהם פן יהיו למוקש בקרבכה: כי את מזבחותיהמה תתוצון ומציבותיהמה תשברון ואת‏ אשריהמה תכרותון ואת פסילי אלוהיהמה תשרפון באש: לוא תחמודו כסף וזהב אשר תוקש בו כי תועבה הוא‏ לי: לוא‏ תקח ממנו ולוא תביא תועבה אל ביתכה והייתה‏ חרם כמוהו: שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו‏ כי‏ חרם הוא ולוא תשתחוה לאל אחר כי יהוה קנא שמו‏ אל קנא הוא: השמר פן תכרות ברית ליושב הארץ‏ וזנו‏ אחרי אלוהיהמה ו‏זבחו ל‏אלוהיהמה וקראו לכה‏ ואכלתה מזבחיהמה ולקחתה מבנותיו לבניכה: וזנו‏ בנותיכה אחרי אלוהיהנה והזנו את בניכה אחרי‏ אלהיהמה://



עולת התמיד

וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולת תמיד: את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת‏ הכבש‏ השני‏ תעשה‏ בין‏ הערבים ומנחתו עשרון סולת בלולה‏ בשמן כתית רביעית ההין: ונסכו‏ יין‏ רביעית‏ ההין עולת תמיד לריח ניחוח אשה‏ ליהוה‏: 

והכוהן המקריב את העולה עור ‏העולה‏ אשר לו לו‏ יהיה‏ ואת הכבש השני תעשה בין הערבים: כמנחת ה‏בוקר‏ וכנסכה תעשה לו אשה ריח‏ ניחוח‏ ליהוה‏ עולת תמיד לדורותיכמה‏://



עולת השבת

ובימי השבתות‏ תקריבו שני כבשים בני שנה תמימים//



עולת ראש חודש

ושני פרים בני בקר ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים:‏ ומנחה סולת בלולה שלושה עשרונים בחצי ההין שמן‏ ויין לנסך חצי ההין ל‏פר האחד: ומנחה סולת בלולה בשמן שני‏ עשרונים‏ בשלישית‏ ההין ויין לנסך שלישית ההין לאיל האחד‏: ועשרון‏ עשרון מנחה סולת בלולה ברביעית ההין ויין רביעית ההין לכבש האחד ריח‏ ניחוח ליהוה בראשי חודשיכמה:‏ זאות עולת חודש בחודשו‏ לחודשי השנה‏://



בראש החודש הראשון

ובאחד לחודש ה‏ראישון ראוש חודשים ראישון הוא לכמה לחודשי‏ השנה כול מלאכת עבודה לוא תעשו: ועשיתמה שעיר עזים לחטאת‏ לבד הוא יעשה לכפר עליכמה: ועשיתמה עולה פר בן בקר אחד‏ איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים‏ מ‏לבד עולת החודש ומנחתה: שלושה עשרונים סולת בלולה בשמן‏
מחצית ההין‏ לפר האחד ויין לנסך מחצית ההין ריח ניחוח ליהוה: ושני‏ עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן שלישית ההין ‏ויין לנסך תקריבו שלישית‏ ההין לאיל האחד אשה ריח ניחוח ליהוה: ועשרון‏ סולת‏ מנחה בלולה בשמן רביעית ההין ויין לנסך תקריבו‏ ‏רביעית ההין לכבש‏ האחד‏ כבשים ולשעיר‏//



ימי המילואים לכהנים

בכול יום ויום ...שנה שבעה ושעיר עזים לחטאת ומנחתמה ונסכמה‏ כמשפט הזה:
‏ולמלואים איל איל לכו יום ויום‏ ו‏סלי‏ לחם‏ לכול‏ אילי‏ המלואים‏ סל‏ אחד‏ לאיל‏ ה‏אחד: וחצו את כול האילים והסלים לשבעת ימי המלואים ‏לכול יום‏ ויום כמחלקותיהמה‏ יהיו מקריבים ליהוה את שוק הימין‏ עולה מן האיל: ו‏את החלב המכסה את הקרב ואת‏ שתי‏ הכליות ואת‏ ה‏חלב‏ אשר עלי‏הנה ואת החלב אשר על‏ הכסלים ואת האליה תמימה‏ לעומת עציה ואת יותרת הכבד‏ ומנחתו ונסכו כמשפט: ולקחו חלת מצה אחת מן ה‏סל וחלת‏ לחם שמן אחת ורקיק‏ אחד:ושמו הכול על החלבים‏ עם שוק התרומה אשר לימין: ויניפו המקריבים את‏ האילים ואת סלי הלחם תנופה ל‏פני יהוה עולה היא אשה ריח ניחוח לפני יהוה: והקטירו הכול המזבחה על‏ העולה למלא על נפשותמה שבעת ימי‏ המלואים:‏// ‏



למלא ידו של כהן גדול תחת אביו

ואם הכוהן הגדול יהיה עומד לשרת לפני יהוה אשר‏ מלא ידו ללבוש את הבגדים תחת אבי‏הו: ויקריב פר‏ אחד על כול העם‏ ואחד על הכוהנים ויקרב את אשר
לכוהנים בריאשונה:‏ וסמכו זקני הכוהנים את ידיהמה‏ ולקחו מדמו ונתנו מן הדם‏ על תנוך אוזנו הימנית ועל בוהן ידו הימנית ורגלו‏ הימנית: ויזו מן הדם אשר על המזבח עליו ועל בגדיו‏ :קדוש יהיה כול ימיו ועל כול נפשות מת לוא יבוא‏ לאביו ולאמו לוא‏ יטמא כי קדוש הוא ליהוה אלוהיו‏: 

והקריב על המזבח והקטיר את חלב הפר הראישון‏ את כול‏ החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד ואת שתי‏ הכליות ואת החלב אשר עליהנה‏ ואת החלב אשר על‏
הכסלים ואת מנחתו ואת נסכו כמשפטמה:‏ ויקטירמה המזבחה‏ עולה הוא אשה ריח ניחוח לפני יהוה‏: ‏ואת בשר הפר‏ ואת עורו עם פרשו ישרופו מחוץ להמקדש‏ על עצים באש‏ במקום מובדל לחטאות: שמה ישרופו אותו על ראושו וכרעיו‏ עם כול קרביו ושרפו כולו שמה לבד מחלבו חטאת‏ הוא:

ויקח הפר השני אשר לעם ויכפר בו על כול עם‏ הקהל בדמו ובחלבו כאשר עשה לפר הראישון כן יעשה‏ לפר הקהל: ויתן מדמו באצבעו על קרנות המזבח ואת כול‏ דמו יזרוק על ארבע פנות עזרת המזבח ואת חלבו ואת מנחתו ואת נסכ‏ו יקטיר המזבח חטאת קהל הוא://

ה‏כוהנים ויתנו עטרות‏ וישמחו כי כופר עליהמה מקרא קודש יהיה היום הזה להמה‏ חוקות עולם‏ לדורותיהמה‏ בכול מושבותמה וישמחו ויש‏//



פסח

ועשו בארבעה עשר בחודש הראישון‏ בין הערבים‏ פסח ליהוה‏ וזבחו לפני מנחת הערב: וזבחו במועדו‏ מבן עשרים‏ שנה ומעלה יעשו אותו ואכלוהו בלילה בחצרות‏ ה‏קודש והשכימו והלכו איש לאוהלו//



חג המצות

ובחמשה עשר לחודש הזה מקרא קודש ‏כול מלאכת עבודה לוא תעשו בו חג מצות שבעת ימים ליהוה: והקרבתמה בכול יום ויום לשבעת הימים האלה‏ עולה ליהוה פרים שנים ואיל וכבשים בני שנה שבעה תמימים ושעיר עזים אחד לחטאת: ומנחתמה ונסכמה כמשפט לפרים ולאלים ולכבשים ולשעיר: וביום השביעי עצרת‏ ליהוה כול מלאכת עבודה לוא תעשו בו://


הנפת העומר - מועד שעורים

לאיל הזה/
מקרא קודש יהיה להמה‏ היום הזה/
שעיר‏ עזים לחטאת מנחתו ונסכו כמשפט/
עשרון סולת בלולה בשמן רביעית ההין ו‏יין לנסך רביעית ההין יכפר על עם הקהל מכול אשמת‏ם‏ ונסלח להמה לדורותמה חוקות עולם יהיה זה להמה בכול מושבותיהמה ואחר יעלו את האיל אחד פעם אחת‏ ביום הניפת העומר:‏//
‏


מנחה חדשה לאחר 47 ימים – בכורי חטים/חג השבֻעות

וספרתה לכמה שבע שבתות תמימות מיום הביאכמה את העומר התנופה תספורו: עד ממוחרת השבת השביעית תספורו חמשים‏ יום והביאותמה מנחה חדשה ליהוה ממושבותיכמה לחם סולת‏ חמץ חדש בכורים ליהוה: לחם חטים שתים עשרה חלות שני‏ עשרונים סולת תהיה‏ החלה האחת: 

והביאומה ראושי ה‏מטות לשבטי ישראל ויקריבו קר‏בן את עולת‏/
שנים עשר מנחתמה ונסכמה‏ כמשפט והניפו‏ בכורים‏ כוהנים יהיו‏ ואכלום בחצר הפנימית מנחה חדשה לחם הבכורים: ואחר/
 לחם חדש אביבות ומלילות/
והיה היום הזה‏ מקרא קודש‏ חוקות עולם לדורותם כול מלאכת עבודה לוא‏ יעשו חג שבועות הוא וחג בכורים לזכרון לעולם://‏


מנחה חדשה לאחר 49 ימים – בכורי תירוש

וספרתמה לכמה מיום הביאכמה את המנחה חדשה ליהוה‏ את‏ לחם הבכורים: שבעה שבועות שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממוחרת השבת השביעית תספורו חמשים יום: והביאותמה יין חדש לנסך ארבעה הינים מכול מטות ישראל
שלישית ההין על המטה ויקריבו על היין‏ הזה‏ ביום הזה ליהוה שנים‏ עשר אילים
כול ראשי אלפי ישראל/
את‏ האילים ואת הנסך ויקריבו/
מים‏/
כבשים בני‏ שנה ארבעה עשר‏/
העולה יעשום ואת חלבם‏ יקטירו על המזבח ואת‏ החלב המכסה את הקרב‏ ואת כול החלב‏ אשר על הקרבים:‏ ואת‏ יותרת הכבד על‏ הכליות יסירנה ואת החלב‏ אשר‏ עליהנה ואת אשר על הכסלים ואת האליה לעומת העצה: ויקטירו‏ הכול על המזבח‏ עם מנחתמה ונסכמה אשה ריח ניחוח‏ לפני יהוה: ‏והקריבו כול מנחה אשר קרב עמה נסך כ‏משפט:‏ וכול מנחה אשר קרב עליה לבונה או חרבה יקמוצו ממנה את אזכרתה ויקטירו על המזבח: ואת הנותר מהמה יוכלו בחצר הפנימית‏ מצות‏ יאוכלום הכוהנים לוא תאכל חמץ: ביום ההוא תאכל‏ ולוא תבוא עליו‏ השמש ועל כול קורבנכמה תתנו מלח ולוא תשבית ברית מלח לעולם:
‏
וירימו ליהוה תרומה מן‏ האילם‏ ומן הכבשים את שוק הימין ואת החזה ואת הלחיים ואת הקב ואת האזרוע עד עצם השכם ויניפו אותמה תנופה: הכבשים לכוהנים איל אחד כבש אחד וללויים איל אחד כבש אחד: ולכול‏ המטה‏ איל אחד כבש אחד לכול המטות שנים עשר שבטי‏ ישראל ואכלום‏ ביום הזה בחצר החיצונה לפני יהוה:‏ הכוהנים ישתו שמה‏ ראישונים‏ והלויים שנים/‏
/ל נשיאי הדגלים בראישונה שם ואחריהמה כול העם מגדול ו‏עד‏ קטן ‏יחלו לשתות יין חדש:‏ ולוא יאוכלו‏ כול ענב פרי‏ בוסר מן הגפנים‏ כי ביום הזה יכפרו על ה‏תירוש
וישמחו‏ בני ישראל לפני‏ יהוה חוק‏ עולם לדורותיהמה בכול מושבותיהמה: ושמחו‏ ביום הזה‏ כי החלו‏ לנסך נסך שכר יין חדש על מזבח יהוה שנה בשנה://‏


מנחה חדשה לאחר ארבעים ותשעה ימים - בכורי יצהר

וספרתמה‏ לכמה מיום הזה שבעה שבעות שבע‏ פעמים תשע וארבעים יום שבע שבתות תמימות תהיינה: עד ממוחרת השבת השביעית‏ תספורו חמשים יום והקרבתמה שמן חדש ממשבות מטות בני ישראל: מחצית ההין‏ אחד מן המטה
שמן חדש כתית יצהר על מזבח העולה בכורים לפני יהוה:

יבעירו בנרות ל‏/   רות‏ בהמה‏
/ם שרי האלפים עם נשיאי‏/
כבשים בני שנה‏ ארבעה עשר ומנחתמה ונסכמה לכבשים‏ ו‏לאלים‏ ושחטו בני לוי את‏/
וזרקו‏ הכוהנים בני‏ אהרון את דמם‏ על‏ המזבח סביב‏ ואת חלבמה יקטירו על מזבח העולה‏ ומנחתמה‏ ונסכמה יקטירו על החלבים‏ אשי ריח ניחוח ל‏יהוה:‏ ‏ 
וירימו מן‏/ 
את שוק הימין ואת חזי התנופה ולראשית את האזרוע ו‏את הלחיים ואת הקבה לכוהנים יהיה למנה כמשפטמה‏ וללויים את השכם: אחר יוציאום אל בני ישראל ונתנו בני‏ ישראל לכוהנים איל אחד כבש אחד וללויים איל אחד כבש אחד ולכול מטה ומטה איל אחד כבש אחד: ואכלום ביום הזה בחצר החיצונה לפני יהוה חוקות‏ עולם לדורותיהמה שנה בשנה: אחר יואכלו ויסוכו מן השמן החדש ומן הזתים‏ כי ביום הזה יכפרו על‏ כול יצהר הארץ לפני יהוה פעם אחת בשנה וישמחו://

אשר יבי/‏
ם עולה ליהוה/‏ 
שעירי עזים שנים‏/
‏מה ונסכמה כמשפט‏/
פר‏ אחד‏ איל אחד כבש אחד/‏
מטה ומטה‏ שנים עשר בני יעקוב‏/
/על המזבח אחר עולת התמיד ונסכה/‏
‏והקריב הכוהן הגדול את עולת הלויים לראישונה ואחריה יקטיר את עולת מטה יהודה: וכ‏אשר הוא מקטיר ושחטו לפניו את שעיר העזים לראישונה והעלה את דמו למזבח במזרק ונתן מ‏דמו באצבעו על ארבע קרנות מזבח העולה ועל ארבע פנות עזרת המזבח וזרק את דמו על יסוד‏ עזרת המזבח סביב: ואת חלבו יקטיר המזבח החלב המכסה את הקרב ואת אשר על הקרבים ואת יותרת הכבד עם הכליות יסירנה ואת החלב אשר עליהמה ואת אשר על הכסלים: ויקטר
הכול על המזבח עם מנחתו ונסכו אשי ריח ניחוח ליהוה: ואת/
את הראוש‏/
החזה עם ההכרעים ויקטירו‏/
מנחת שמנו ונסך‏ יינו‏/
הבשר לריח‏ ניחוח אשה‏ הוא ליהוה: וככה יעשו לפר ו‏פר ולאיל ואיל ולכבש וכבש‏
וחלביה לבד יהיו ומנחתה ונסכה עליה חוקות עולם‏ לדורותיכמה לפני יהוה‏: ‏ואחר העולה הזואת יעשה עולת מטה יהודה לבד ‏ כאשר עשה לעולת הלויים כן יעשה לעולת בני יהודה אחר הלויים: וביום השני יעשה עולת בנימין לראישונה ואחריה יעשה עולת בני יהוסף יחד אפרים ומנשה: וביום השלישי יעשה את עולת ראובן לבד ואת עולת שמעון לבד: וביום הרביעי יעשה עולת יש שכר לבד ועולת זבולון לבד: וביום החמישי יעשה עולת גד לבד ועולת אשר לבד וביום הששי /
ה לשש/


אין להשתמש בתבואה של השנה הקודמת

בימי השבתות ובימי‏/
ובימי הבכורים לדגן לתירוש וליצהר‏ ובמועד קורבן ה‏עצים: באלה הימים יאכל ולוא יניחו‏ ממנו שנה לשנה אחרת: כי ככה יהיו אוכלים אותו מחג הבכורים לדגן החטים יהיו אוכלים את הדגן עד השנה השנית עד יום חג הבכורים: והיין מיום מועד התירוש עד השנה השנית עד יום מועד התירוש: והיצהר מיום מועדו עד השנה השנית למועד יום הקרב שמן חדש על המזבח: וכול אשר נותר ממועדיהמה יקדש באש ישרף לוא יאכל עוד כי קדש: 

והיושבים במרחק מן המקדש דרך שלושת ימים כול אשר יוכלו להביא יביאו ואם לוא יוכלו לשאתו ימכרוהו בכסף: והביאו את הכסף ולקחו בו דגן ויין ושמן ובקר וצאון ואכלוהו בימי המועדים: ולוא יואכלו ממנו בימי המעשה לאונמה
כי קודש הוא ובימי הקודש יאכל ולוא יאכל בימי המעשה://



זכרון תרועה

יקריב ע/
ובחודש השביעי‏ באחד לחודש יהיה לכמה‏ שבתון זכרון תרועה מקרא קודש ועשיתמה עולה אשה ריח ניחוח ל‏פני יהוה: והקרבתמה פר‏ בן בקר אחד איל אחד כבשים בני‏ שנה שבעה תמימים ושעיר עזים אחד לחטאת ו‏מנחתמה ונסכיהמה כמשפטמה ‏ ריח ניחוח ליהוה: לבד מעולת התמיד‏ ועולת החודש ‏

אחר תעשו את העולה ה‏זואת בשלישית‏ היום חוקות עולם לדורותיכמה בכול מושבותיכמה תשמחו ביום הזה לוא תעשו בו כול מלאכת עבודה‏ שבתון יהיה לכמה היום הזה‏://


יום הכפורים

‏ובעשרה בחודש הזה יום כפורים הוא ותענו בו את נפשותיכמה כי כול הנפש אשר לוא תתענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה: והקרבתמה בו עולה ליהוה פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה‏ שעיר עזים אחד לחטאת לבד מחטאת הכפורים ומנחתמה ונסכמה כמשפטמה לפר לאיל ולכבשים ולשעיר: ולחטאת הכפורים תקריבו אלים שנים לעולה אחד יקריב הכוהן הגדול עליו ועל בית אביהו:

ונתן הכוהן ה‏גדול על שני השעירים גורלות‏ גורל אחד ליהוה וגורל אחד לעזזאל‏:
ו‏שחט את השעיר אשר עלה עליו הגורל ליהוה והעלה את דמו במזרק הזהב אשר בידו ועשה לדמו כאשר עשה לדם הפר אשר לו וכפר בו על כול עם הקהל: ואת חלבו ואת מנחת נסכו יקטיר על מזבח העולה ואת בשרו ואת עורו ואת פרשו ישרופו אצל/
פרו חטאת הקהל הוא ויכפר בו על כול עם הקהל ונסלח להמה: ורחץ את ידיו ואת רגליו מדם החטאת ובא אל השעיר החי והתודה על רואשו את כול עוונות בני ישראל עם כול אשמתמה לכול חטאתמה ונתנמה על רואש השעיר: ושלחו
לעזזאל המדבר ביד איש עתי ונשא השעיר את כול עוונות על‏ כול בני ישראל ונסל̇ח להמה:

אחר יעשה את הפר ואת ה‏איל ואת הכבשים כמשפטמה על מזבח העולה ונרצתה ה‏עולה לבני ישראל חוקות עולם לדורותיהמה: פעם אחת בשנה יהיה היום הזה להמה לזכרון ולוא יעשו בו כול מלאכה כי שבת שבתון יהיה‏ להמה:
וכול האיש אשר יעשה בו מלאכה או אשר לוא יתענו בו ו‏נכרתו מתוך עממה שבת שבתון מקרא קודש יהיה לכמה היום הזה וקדשתמה אותו לזכרון בכול מושבותיכמה ולוא תעשו כול מלאכה://‏


חג הסכות
‏
ובחמשה עשר יום לחודש הזה/
ה‏כבשים‏ ד ומנחתה/
המזבח אשי ריח ניחוח הוא ליהוה:‏ וביום השני פרים שנים עשר ‏אלים שנים כבשים ארבעה‏ עשר ושעיר עזים אחד‏ לחטאת‏ ומנחתמה ונסכ‏מה כמשפטמה לפרים ולאלים‏ ולכבשים‏ ו‏לשעיר אשה ריח ניחוח הוא ליהוה:‏ וביום השלישי פרים עשתי עשר אלים שנים כבשים‏ ארבעה עשר ושעיר עזים אחד לחטאת ומנחתם ונסכם כמשפט לפרים לאילים ולכבשים ולשעיר‏: וביום הרביעי פרים עשרה‏ אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר ושעיר עזים אחד לחטאת ומנחתמה ונסכמה לפרים//



שחיטת הקרבנות במקדש

נים‏ בלוח נחושת/
ובין העמוד לעמוד‏/
אשר בין העמודים/
/ים אל בין‏ הגלגלים/‏
/ים וסוגרים את הגלגלים וא/
ואוסרים את ראשי הפרים אל הטבעות ו‏בטבעות/
אחר יהיו טובחים אותמה ויהיו כונסים את הדם‏ במזרקות וזורקים אותו על יסוד המזבח סביב:‏ ‏ופותחים את הגלגלים ופושטים את עורות הפרים מעל לבשרמה ומנתחים אותמה לנתחיהמה: ומולחים את הנתחים במלח ומרחצים את הקרבים ואת הכרעים ומולחים במלח ומקטירים אותמה על האש אשר על המזבח: פר ופר ונתחיו אצלו ומנחת סולתו עליו ויין נסכו אצלו וממנו עליו והקטירו הכוהנים בני אהרון את הכול על המזבח אשה ריח ניחוח לפני יהוה‏:
ועשיתה שלשלות יורדות מן מקרת שני עשר העמודים//



רק כהן שקודש יכול להכנס לקדש הקדשים

קודש הקודשים‏/
כול איש אשר לוא/
כול   איש אשר לוא‏ קודש/
/ה‏  וכול‏   הוא אין הוא כוהן יומת/
וכול איש אשר‏ הוא‏ כוהן אשר יבוא / והוא
אין הוא לבוש בגדי הקודש אשר בהמה מלא את ידיו גם המה יומתו ולוא יחללו את מקדש אלוהיהמה לשאת עוון אשמה למות: וקדשתמה את סביב למזבח ולהיכל ולכיור ולפרור והיה קודש קודשים לעולם ועד‏: ועשיתה מקום למערב ההיכל סביב פרור עמודים עומדים לחטאת ולאשם מובדלים זה מזה: לחטאת הכוהנים ולשעירים ולחטאות העם ולאשמותמה ולוא יהיו מערבים כולו אלה באלה: כי מובדלים יהיו מקומותמה זה מזה למען לוא ישוגו הכוהנים בכול חטאת העם ובכול אלי אשמות לשאת חטא אשמה://‏ ‏


מחצית השקל

/דור רביעי‏ בן ישראל‏ להשתחוות לפני כול עדת בני ישראל:‏ לוא תבוא בה אשה וילד עד יום אשר ישלים חוק‏ נפשו ליהוה מחצית השקל חוק עולם לזכרון במושבותיהמה עשרים גרה השקל: וכאשר ישאו ממנו את מחצית השקל לי אחר יבואו מבן עשרים://



קדושת המקדש


מקרה לילה

ואיש‏ כי יהיה לו מקרה לילה לוא יבוא אל כול המקדש עד אשר‏ ישלים שלושת ימים וכבס בגדיו ורחץ ביום הראישון: וביום השלישי יכבס בגדיו‏ ורחץ‏ ובאה השמש אחר יבוא אל המקדש: ולוא יבואו בנדת טמאתמה אל מקדשי וטמאו//


שוכב עם אשה

ואיש כיא ישכב עם אשתו שכבת זרע לוא יבוא אל כול עיר המקדש אשר אשכין שמי בה שלושת ימים://‏  ‏


עוור

כול איש עור לוא יבואו לה כול ימיהמה ולוא יטמאו את העיר אשר אני שוכן בתוכה כי אני יהוה שוכן בתוך בני ישראל לעולם ועד//‏


זב

וכול איש אשר יטהר מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו ויכבס ביום השביעי בגדיו ורחץ את כול בשרו במים חיים אחר יבוא אל עיר המקדש//


טמא לנפש

וכול טמא לנפש לוא יבואו לה עד אשר יטהרו‏ וכול צרוע ומנוגע לוא יבואו לה עד אשר יטהרו וכאשר יטהר והקריב את//


עוף טמא מעל המקדש

לוא יעוף כול עוף טמא על מקדשי/ 
גגי השערים‏ אשר‏ לחצר החיצונה וכול היות בתוך מקדשי לעולם‏ ועד כול הימים אשר אני שוכן בתוכם//


חומה סביב למקדש

ועשיתה רובד סביב לחוץ מחצר החיצונה רחב ארבע עשרה באמה על פי פתחי השערים כולמה ושתים עשרה מעלה תעשה לו/
אשר יהיו עולים בני ישראל אליו לבוא אל מקדשי‏:
ועשיתה חיל סביב למקדש רחב מאה באמה אשר יהיה מבדיל בין מקדש הקודש לעיר: ולוא יהיו באים בלע אל תוך מקדשי ולוא יחללוהו וקדשו את מקדשי ויראו ממקדשי אשר אנוכי שוכן בתוכמה://‏


שרותים מחוץ לעיר

ועשיתה להמה מקום יד חוץ מן העיר אשר יהיו יוצאים שמה לחוץ לצפון המערב לעיר בתים ומקורים ובורות בתוכמה אשר תהיה הצואה יורדת אל תוכמה‏ ולוא‏ תהיה נראה לכול רחוק מן העיר שלושת אלפים אמה://‏


מקומות מובדלים לטמאים

ועשיתה שלושה מקומות למזרח העיר מובדלים זה מזה אשר יהיו באים המצורעים והזבים והאנשים אשר יהיה להמה מקרה://



קדושת העיר

/ל‏מעלה ולוא למטה:‏ והיו‏ עריהמה טהורות וש/    ה לעולם
והעיר אשר אקדיש לשכין שמי ומקדשי בתוכה‏ תהיה קודש וטהורה מכול דבר לכול טמאה אשר יטמאו בה: כול אשר בתוכה יהיה טהור וכול אשר יבוא לה יהיה טהור יין ושמן וכול אוכל וכול מושקה יהיו טהורים :כול עור בהמה טהורה אשר יזבחו בתוך עריהמה לוא יביאו לה כי בעריהמה יהיו עושים בהמה מלאכתמה לכול צורכיהמה ואל עיר מקדשי לוא יביאו כי כבשרמה תהיה טהרתמה: ולוא תטמאו את העיר אשר אנוכי משכן את שמי ומקדשי בתוכה: כי בעורות אשר יזבחו במקדש בהמה יהיו מביאים את יינמה ואת שמנמה וכול אוכלמה לעיר מקדשי ולוא יגאלו את מקדשי בעורות זבחי פגוליהמה אשר יזבחו בתוך ארצמה: ולוא תטהרו עיר מתוך עריכמה לעירי כי כטהרת בשרו כן יטהרו העורות: אם במקדשי תזבחוהו יטהר למקדשי ואם בעריכמה תזבחוהו וטהר לעריכמה:
וכול טהרת המקדש בעורות המקדש תביאו ולוא תטמאו את מקדשי ועירי בעורות פגוליכמה אשר אנוכי שוכן בתוכה://



קדושת האדם


קדושת מאכלים

השלך והחסידה והאנפה למינה והדוכיפת והעטלף/‏
את אלה משרץ‏ העוף תוכלו הארבה למינו והסלעם למינו והחורגול למינו והחגב למינו: אלה משרץ העוף תואכלו הזוחלים‏ ההולכים‏ על ארבע אשר יש לו כרעים מעל רגליו לנתור בהמה על הארץ ולעוף בכנפיו: כול נבלה בעוף ובבהמה לוא תואכלו כי מכור לנוכרי וכול תועבה לוא תואכלו כי עם קדוש אתה ליהוה אלוהיכה//‏ ‏


אבלות וקבורה

בנים אתמה ליהוה אלוהיכמה: לוא תתגדדו ולוא תשימו קורחה בין עיניכמה למת
ושרטת על נפש לוא תתנו בבשרכמה וכתבת קעקע לוא תכתובו בכמה: כי עם קדוש אתה ליהוה אלוהיכהמה‏‏ ולוא תטמאו את ארצכמה: ‏ולוא תעשו כאשר הגויים עושים בכול מקום המה קוברים את מתיהמה וגם בתוך בתיהמה המה קוברים: כי אם מקומות תבדילו בתוך ארצכמה אשר תהיו קוברים את מתיכמה בהמה בין ארבע ערים תתנו מקום לקבור בהמה://


מקומות לטמאים בכל עיר

ובכול עיר ועיר תעשו מקומות למנוגעים בצרעת ובנגע ובנתק אשר לוא יבואו לעריכמה וטמאום וגם לזבים לנשים בהיותמה בנדת טמאתמה ובלדתמה אשר לוא יטמאו בתוכם בנדת טמאתם: והצרוע אשר בו צרעת נושנת או נתק ויטמאנו הכוהן://


טומאת מת וחקת התורה

תמה אותמה ש/
ם ובעץ ארז ובאזוב ובח‏/
את עריכמה בנגע הצרעת וטמאו‏: ואדם כי ימות בעריכמה כול בית אשר ימות בו המת יטמא שבעת ימים כול אשר בבית וכול הבא אל הבית יטמא שבעת ימים:
וכול אוכל אשר יוצק עליו מים יטמא כול המושקה יטמא וכלי חרש יטמאו וכול אשר בהמה לכול איש טהור יטמא: והפתוחים יטמאו לכול אדם מישראל כול המושקה אשר בהמה‏ וביום אשר יוציאו ממנו את המת יכבדו את הבית מכול תגאולת שמן ויין ולחת מים קרקעו וקירותיו ודלתותיו יגרודו ומנעוליו ומזוזותיו ואספיו ומשקופיו יכבסו במים: ביום אשר יצא המת ממנו יטהרו את הבית ואת כול כליו רחים ומדוכה וכול כלי עץ ברזל ונחושת וכול כלים אשר יש להמה טהרה: ובגדים ושקים ועורות יתכבסו והאדם כול אשר היה בבית וכול אשר בא אל הבית ירחץ במים ויכבס בגדיו: ביום הראישון וביום השלישי יזו עליהמה מי נדה וירחצו ויכבסו סלמותמה ואת הכלים אשר בבית‏ ‏וביום השביעי יזו שנית וירחצו ויכבסו בגדיהמה וכליהמה ויטהרו לערב מהמת לגעת בכול טהרתמה://

ובאדם אשר לוא הטמא על/
כי מי טהרה‏ תערובת המת/‏
נטמאו אין עוד‏ ה/  
עד אשר יזו את השנית‏ ביום השביעי וטהרו לערב כבוא השמש‏: ‏וכול איש אשר יגע על פני השדה בעצם אדם מת ובחלל חרב או במת או בדם אדם מת או בקבר וטהר כחוק המשפט הזה: ואם לוא יטהר כמשפט התורה הזואת טמא הוא עוד טמאתו בו וכול האדם אשר יגע בו יכבס בגדו ורחץ וטהר לערב‏//


אשה עם ולד מת בבטנה

ואשה כי תהיה מלאה וימות ילדה במעיה כול הימים אשר הוא בתוכה מת תטמא כקבר: כול בית אשר תבוא אליו יטמא וכול כליו שבעת ימים וכול הנוגע בו טמא עד הערב: ואם לתוך הבית יבוא עמה יטמא שבעת ימים וכבס בגדיו ורחץ ב‏מים הראישון וביום השלישי יזה ויכבס בגדיו ורחץ וביום השביעי יזה שנית וכבס בגדיו ורחץ ובאה השמש וטהר: ‏וכול הכלים ובגדים ועורות וכול מעשה עזים כמשפט התורה הזואת תעשו להמה וכול כלי חרש ישברו כי טמאים המה ולוא יטהרו עוד עד לעולם:‏//


הנוגע בנבלה

כול שרץ הארץ תטמאו החולד והעכבר והצב למינו והלטאה והכח והחמט והתנשמת: כול איש אשר יגע בהמה במותמה וכול היוצא מהמה‏ יהיו טמאים לכמה ולוא‏ תטמאו בהמה: וכול הנוגע בהמה ב‏מותמה יטמא עד ה‏ערב ויכבס בגדיו ורחץ‏ במים ובאה‏ השמש וטהר: וכול הנושא מעצמותמה ומנבלתמה עור ובשר וצפורן וכבס בגדיו ורחץ במים ובאה השמש אחר יטהר: והזהרתמה את בני ישראל מכול הטמואות‏ ולוא יטמאו בהמה אשר אני מגיד לכה בהר הזה ולוא יטמאו‏ ‏כי אני יהוה שוכן בתוך בני ישראל: וקדשתמה והיו קדושים ולוא ישקצו
את נפשותמה בכול אשר הבדלתי להמה לטמאה והיו קדושים://‏


זבחים


מזבח

לוא תעשו בארצכמה כאשר הגואים עושים בכול מקום המה זובחים ונוטעים להמה אשרות ומקימים להמה מצבות ונותנים אבני משכיות להשתחות עליהמה ובונים להמה: לוא תטע‏ לכה אשרה כול עץ אצל מזבחי‏ אשר תעשה ל‏כה ולוא תקים לכה מצבה‏ אשר שנאתי ואבן משכית‏ לוא תעשה לכה בכול ארצכה להשתחוות‏ עליה://


איסור לזבוח בעלי מום

ולוא תזבח לי שור ושה אשר יהיה בו כול מום רע כי תועבה המה לי: ולוא תזבח לי שור ושה ועז והמה מלאות כי תועבה המה לי ושור ושה אותו ואת בנו לוא תזבח ביום אחד ולוא תכה אם על בנים://‏ ‏


פטר רחם

כול הבכור אשר יולד בבקריכה ובצואנכה הזכרים תקדיש לי: לוא תעבוד בבכור שורכה ולוא תגוז בכור צואנכה לפני תואכלנו שנה כשנה במקום אשר אבחר: ואם יהיה בו מום פסח או עור או כול מום רע לוא תזבחנו לי בשעריכה תואכלנו הטמא והטהור בכה יחדיו כצבי וכאיל: רק הדם לוא תואכל על הארץ תשופכנו כמים וכסיתו בעפר ולוא תחסום שור על דישו ולוא תחרוש בשור ובחמור יחדיו://


הגר קרוב לעיר הקודש צריך לזבוח במקדש

לוא תזבח שור ושה ועז טהורים בכול שעריכה קרוב למקדשי דרך שלושת ימים: כי אם בתוך מקדשי תזבחנו לעשות אותו עולה או זבח שלמים: ואכלתה ושמחתה לפני במקום אשר אבחר לשום שמי עליו: וכול הבהמה הטהורה אשר יש בה מום בשעריכה תואכלנה רחוק ממקדשי סביב שלושים רס: 

לוא תזבח‏ קרוב למקדשי כי בשר פגול הוא: לוא תואכל בשר שור‏ ושה‏ ועז בתוך עירי אשר אנוכי מקדש לשום שמי בתוכה אשר לוא יבוא לתוך מקדשי: וזבחו שמה וזרקו את דמו על יסוד מזבח העולה ואת חלבו יקטירו כאשר דברתי לכה://


הגר רחוק יכול לזבוח בעירו

וכי ירחק‏ ממכה המקום אשר בחרתי לשום שמי שמה‏ ואמרתה אוכלה בשר כי אותה נפשכה לאכול בשר: ‏בכול אות נפשכה תואכל בשר וזבחתה מצואנכה ומבקריכה כברכתי אשר אתן לכה ואכלתה בשעריכה והטהור והטמא בכה יחדיו כצבי וכאיל: רק חזק לבלתי אכול הדם על הארץ תשופכנו כמים וכסיתו בעפר: כי הדם הוא הנפש ולוא תואכל את הנפש עם הבשר למען יוטב לכה ולבניכה אחריכה עד עולם ועשיתה הישר והטוב לפני אני יהוה אלוהיכה‏: רק קודשיכה וכול נדריכה תשא ובאתה אל המקום אשר אשכין שמי עליו וזבחתה שמה לפני כאשר הקדשתה או נדרתה בפיכה://



נדרים

וכי אם תדור נדר לוא תאחר לשלמו כי דרוש אדורשנו מידכה והיה בכה לחטאה ואם תחדל ולוא תדור לוא יהיה בכה חטאה: מוצא שפתיכה תשמור כאשר נדרתה נדבה בפיכה לעשות כאשר נדרתה‏: ‏ואיש כי ידור נדר לי או ישבע שבועה לאסור אסר על נפשו ולוא יחל דבריו ככול היוצא מפיהו יעשה:‏ ואשה כי תדור נדר לי או אסרה אסר על נפשה בבית אביה בשבועה בנעוריה: ושמע אביה את נדרה או את האסר אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה וקמו כול נדריה וכול אסרה אשר אסרה על נפשה יקומו‏: ואם הנא יאנה אביה אותה ביום שומעו כול נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לוא יקומו ואנוכי אסלח לה כי הניאה שומעו: ואם הפר אותמה אחרי‏ יום‏ שומעו ונשא את‏ עונה אישה הפרמה: כול נדר‏ או כול שבועת אסר לענות נפש‏ אישה יקימנו‏ ואישה‏ יפרנו ביום שומעו ואנוכי אסלח‏ ל‏ה:
‏וכול נדר אלמנה וגרושה כול אשר אסרה על נפשה יקומו עליה ככול אשר יצא מפיה‏: כול הדברים אשר אנוכי מצוכה‏ אותמה‏ היום תשמור לעשות לוא תוסיף עליהמה ולוא תגרע מהמה:‏//



נביא שקר

אם יקום בקרבכה נביא או חולם חלום ונתן אליכה אות או מופת: ובא אליכה האות אוהמופת אשר דבר אליכה לאמור נלכה ונעבודה אלוהים אחרים אשר לוא ידעתמה: לוא תשמע אל דבר הנביא ההוא או לחולם החלום ההואה כי מנשׂה אנוכי אתכמה לדעת הישכם אוהבים את יהוה אלוהי אבותיכמה בכול לבבכם ובכול נפשכמה: אחרי יהוה אלוהיכמה תלכון ואותו תעבודון ואותו תיראו ובקולו תשמעון ובו תדבקון: והנביא ההוא או חולם החלום יומת כי דבר סרה על יהוה אלוהיכה: אשר הוציאכה מארץ מצרים ופדיתיכה מבית עבדים להדיחכה מן הדרך אשר צויתכה ללכת בה ובערת הרע מקרבכה‏:

ואם ישיתכה אחיכה בן אביכה או בן אמכה או בנכה או בתכה או אשת חיקכה או ריעיכה אשר כנפשכה בסתר לאמור נלכה ונעבודה אלוהים אחרים אשר לוא ידעתמה אתה/
כדבר הרע הזה  בקרבכה://‏


‏חרם על עיר הנידחת לעבודת אלהים אחרים

אם תשמע באחת עריכה אשר אנוכי נותן לכה לשבת שם‏ לאמור יצאו אנשים‏ בני‏ בליעל מקרבכה: וידיחו את כול יושבי עירמה לאמור נלכה ונעבודה אלוהים אשר לוא ידעתמה: ושאלתה ודרשתה וחקרתה היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזואת בישראל: הכה תכה את כול יושבי העיר ההיא לפי חרב החרם אותה ואת כול אשר בה ואת כול בהמתה תכה לפי חרב: ואת כול שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפתה באש את העיר ואת כול שללה כליל ליהוה אלוהיכה: והיתה לתל עולם לוא תבנה עוד ולוא ידבק בידכה מאום מן החרם: למען אשוב מחרון אפי ונתתי לכה רחמים ורחמתיכה והרביתיכה כאשר דברתי לאבותיכה:
אם תשמע בקולי לשמור כול מצוותי אשר אנוכי מצוכה היום לעשות הישר והטוב לפני יהוה אלוהיכה://


העובר ברית - עובד אלהים אחרים

אם ימצא בקרבכה באחד שעריכה אשר אנוכי נותן לכה איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני לעבור בריתי: והלך ועבד אלוהים אחרים והשתחוה להמה או לשמש או לירח או לכול צבא השמים והגידו לכה עליו: ושמעתה את הדבר הזה ודרשתה וחקרתה היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזואת בישראל: והוצאתה והוצאתה את האיש ההוא או את האשה ההיא וסקלתמה באבנים://


דרישת משפט על פי התורה

/או אל ה‏שופטים אשר יהיו בימים ההמה‏: ודרשתה והגידו לכה את‏ הדבר אשר עליו באתה לדרוש והגידו לכה את המשפט: ועשיתה על פי התורה אשר יגידו לכה ועל פי הדבר אשר יואמרו לכה‏ מספר התורה: ויגידו לכה באמת מן המקום אשר אבחר לשכין שמי עליו ושמרתה לעשות ככול אשר יורוכה ועל פי המשפט אשר יואמרו לכה תעשה: לוא תסור מן התורה אשר יגידו לכה ימין ושמאול והאיש אשר לוא ישמע ויעש בזדון לבלתי שמוע אל הכוהן העומד שמה לשרת לפני או אל השופט וימת האיש ההוא: ובערתה הרע מישראל וכול העם ישמעו ויראו ולוא יזידו עוד בישראל://‏ ‏



משפט המלך

כי תבוא אל הארץ אשר אנוכי נותן לכה וירשתה וישבתה בה ואמרתה אשיםה עלי מלך ככול הגואים אשר סביבותי: שם תשים עליכה מלך‏ אשר‏ אבחר‏ בו‏ מקרב אחיכה תשים עליך מלך לוא תתן עליכה איש נוכרי אשר לוא אחיכה הוא: רק לוא ירבה לו סוס ולוא ישיב את העם מצרים למלחמה למען הרבות לו סוס וכסף וזהב: ואנוכי אמרתי לכה לוא תוסיף לשוב בדרך הזואת עוד: ולוא ירבה לו נשים ולוא יסירו לבבו מאחרי וכסף וזהב לוא ירבה לוא מואדה: ‏והיה בשבתו על כסא ממלכתו וכתבו לו את התורה הזואת על ספר מלפני הכוהנים: 


תורת המלך


וזואת התורה‏ אשר יכתבו לו מלפני‏ הכוהנים:‏ ונשאו ביום אשר ימליכו אותו את ראוש‏ בני ישראל מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה לדגליהמה ופקדו בראשיהמה שרי אלפים ושרי מאיות ושרי חמשים ושרי עושרות בכול עריהמה: וברר לו מהמה אלף אלף מן המטה להיות עמו שנים עשר אלף איש מלחמה אשר לוא יעוזבוהו לבדו ויתפש ביד הגואים: וכול הברורים אשר יבור יהיו אנשי אמת יראי אלוהים שונאי בצע וגבורי חיל למלחמה: והיו עמו תמיד יומם ולילה אשר יהיו שומרים אותו מכול דבר חטא ומן גוי נכר אשר לוא יתפש בידמה: 

ושנים עשר נשיאי עמו עמו ומן הכוהנים שנים עשר ומן הלויים שנים עשר אשר יהיו יושבים עמו יחד למשפט ולתורה ולוא ירום לבבו מהמה ולוא יעשה כול דבר לכול עצה חוץ מהמה:‏‏ 

ואשה לוא ישא מכול בנות הגויים כי אם מבית אביהו יקח לו אשה ממשפחת אביהו: ולוא יקח עליה אשה אחרת כי היאה לבדה תהיה עמו כול ימי חייה ואם מתה ונשא לו אחרת מבית אביהו ממשפחתו:

ולוא יטה משפט ולוא יקח שוחד להטות משפט צדק ולוא יחמוד שדה וכרם וכול הון ובית וכול חמוד בישראל וגזל אנשיהמה:‏ 

והיה כי ישמע‏ המלך‏ על כול גוי ועם‏ והוא‏ מבקש לגזול מכול אשר יש לישראל ושלח על שרי האלפים ועל שרי המיאות הנתונים בערי ישראל ושלחו עמו מעשר העם‏ לצאת עמו למלחמה על אויביהם ויצאו עמו: ואם עם רב בא לארץ ישראל ושלחו עמו חמישית אנשי המלחמה ואם מלך ורכב וסוס ועם רב ושלחו עמו שלישית אנשי המלחמה: ושתי הידות יהיו שומרים את עריהמה ואת גבולמה אשר לוא יבוא גדוד אל תוך ארצמה: וכי אם תחזק המלחמה עליו ושלחו לו מחצית העם את אנשי הצבא ומחצית העם לוא יכרתו מעריהמה‏: 

‏והיה אם נצחו את אויביהמה ושברום והכום לפי‏ חרב ונשא את שללמה ונתנו ממנו למלך מעשרו: ולכוהנים אחד מאלף וללויים אחד מן המאה מן הכול וחצו מחצית השאר בין תופשי המלחמה לאחיהמה אשר הניחו בעריהמה:‏

אם יצא למלחמה על אויביו ויצא עמו חמישית העם אנשי המלחמה כול גבורי החיל ונשמרו מכול דבר טמאה ומכול ערוות ומכול עוון ואשמה: ולוא יצא עד יבוא לפני הכוהן הגדול ושאל לו במשפט האורים והתומים על פיהו יצא ועל פיהו יבוא הוא וכול בני ישראל אשר אתו: לוא יצא מעצת לבו עד אשר ישאל במשפט האורים והתומים והצליח בכול דרכיו אשר יצא על פי המשפט אשר//

והמלך אשר זנה לבו ועינו ממצוותי לוא ימצא לו איש יושב על כסא אבותיו כול הימים כי לעולם אכרית זרעו ממשול עוד על ישראל: ‏ואם בחוקותי ילך ואת מצוותי ישמור ויעש הישר והטוב לפני לוא יכרת לו איש יושב מבניו על כסא מלכות ישראל לעולם: והיתי עמו והושעתיהו מיד שונאיו ומיד מבקשי נפשו לשאתה ונתתי את כול אויביו לפניו ומשל בהמה כרצונו והמה לוא ימשולו בו: ונתתיה למעלה ולוא למטה לראוש ולוא לזנב ויארך ימים רבים על מלכותו הוא ובניו אחריו://



קדשי ה׳

וכול תנופותמה וכול בכור בבהמתמה הזכרים וכול בהמתמה וכול קודשיהמה אשר יקדישו לי עם כול קודש‏ הלוליהמה ומכס תרומתמה לעוף ולחיה ולדגים אחד מאלף אשר יצודו: וכול אשר יחרימו ומכס השלל והבז ‏וללויים מעשר הדגן והתירוש והיצהר אשר הקדישו לי לראישונה: והשכם מאת זובחי הזבח והמכס מן השלל ומן הבז ומן הציד לעוף ולחיה ולדגים אחד מן המאה ומבני היונה ומעשר מן הדבש אחד מן החמשים ולכוהנים אחד מן המאה מן בני היונה: כי במה בחרתי מן כול שבטיכה לעמוד לפני ולשרת ולברך בשמי הוא וכול בניו כול הימים: ‏וכי יבוא הלוי מאחד שעריכה מכול ישראל אשר הוא גר שמה בכול אות נפשו אל המקום אשר אבחר לשכן שמי: ככול אחיו הלויים ישרת העומדים שמה לפני חלק כחלק יואכלו לבד ממכר על האבות:‏//



כתועבות הגויים לא תעשה

כי תבוא אל הארץ אשר אנוכי נותן לכה לוא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההמה: לוא ימצא בכה מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים ומעונן ומנחש ומכשף חובר חבר שואל אוב וידעונים ודורש אל המתים: כי תועבה המה לפני כול עושה אלה ובגלל התועבות האלה אנוכי מורישם מלפניכה: תמים תהיה עם יהוה אלוהיכה‏ כי הגואים האלה אשר//


נביא שקר

/לדבר דבר‏ בשמי אשר לוא צויתיו ל‏דבר ואשר ידבר בשם‏ אלוהים אחרים והומת הנביא ההוא‏‏: וכי תואמר‏ אל‏ בלבבכה‏ איך נדע את הדבר אשר לוא דברו יהוה ואשר ידבר הנביא בשם יהוה ולוא יהיה הדבר ולוא יבוא הוא הדבר אשר לוא דברתי בזדון דברו הנביא לוא תגורו ממנו://‏



שנים או שלושה עדים

לוא יקום עד אחד באיש לכול עוון ולכול חטא אשר יחטא על פי שנים עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר: אם יקום עד חמס באיש לענות בו סרה ועמדו שני האנשים אשר להמה‏ הריב‏ לפני ולפני הכוהנים והלויים ולפני השופטים אשר יהיו בימים ההמה: ודרשו השופטים והנה עד שקר העיד שקר ענה באחיהו ועשיתה לו כאשר זמם לעשות לאחיהו ובערתה הרע מקרבכה: והנשארים ישמעו ויראו ולוא יוסיפו‏ עוד‏ לעשות כדבר הזה בקרבכה: לוא תחוס עינכה עליו נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל‏: כי תצא למלחמה על אויביכה וראיתה סוס ורכב ועם רב ממכה לוא תירא מהמה כי אנוכי עמכה המעלכה מארץ מצרים://



דבר הכהנים לפני המלחמה

והיה כקרובכמה למלחמה ונגש הכוהן וידבר אל העם ואמר אליהמה שמע ישראל אתמה קרבים/
אחר יחללנו ומי האיש אשר ארש אשה ולוא לקחה ילך וישוב אל ביתו‏ פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה:// ‏ 

ויוסיפו ה‏שופטים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב אל ביתו פן ימס את לבב אחיו כלבבו‏: ויהי ככלות השופטים לדבר אל העם ופקדו שרי צבואות בראוש העם‏://


מלחמה על עיר

כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראתה אליה לשלום והיה אם שלום תענכה ופתחה לכה והיה כול העם הנמצאים בה יהיו לכה למס ועבדוכה: ואם לוא תשלים עמכה ועשתה עמכה מלחמה וצרתה עליה ונתתיה בידכה והכיתה את זכורה לפי חרב: רק הנשים והטף והבהמה וכול אשר יהיה בעיר כול שללה תבוז לכה ואכלתה את שלל אויביכה אשר אנוכי נותן לכה: כן תעשה לערים הרחוקות ממכה מאודה אשר לוא מערי הגואים האלה המה:

רק מערי העמים אשר אנוכי נותן לכה נחלה לוא תחיה כול נשמה כי החרם תחרים: את החתי ואת האמורי והכנעני החוי והיבוסי והגרגשי והפרזי כאשר צויתיכה למען אשר לוא ילמדוכה לעשות ככול התועבות אשר עשו לאלוהיהם://



עגלה ערופה

/עבד בה אשר לוא משכה בעול‏: והורידו זקני‏ העיר ההיא את העגלה‏ אל נחל איתן‏‏ אשר לוא יזרע ולוא יעבד וערפו שמה את העגלה: ‏ונגשו הכוהנים בני לוי כי בהמה בחרתי לשרת לפני ולברך בשמי ועל פיהמה יהיה כול ריב וכול נגע: וכול זקני העיר ההיא הקרובה אל החלל ירחצו את ידיהמה על ראוש העגלה‏ הערופה בנחל: וענו ואמרו ידינו לוא שפכו את הדם הזה ועינינו לוא ראו כפר לעמכה ישראל אשר פדיתה יהוה ואל תתן דם נקי בקרב עמכה ישראל: וכופר להמה הדם ואתה תבער את דם נקי מישראל ועשיתה הישר והטוב לפני יהוה אלוהיכה://



אשה יפת תאר

כי תצא למלחמה על אויביכה ונתתי אותמה בידכה ושביתה את שביו וראיתה בשביה אשה יפת תואר וחשקתה בה: ולקחתה לכה לאשה והביאותה אל תוך ביתכה וגלחתה את ראושה ועשיתה את צפורניה והסירותה את שלמות שביה מעליה וישבה בביתכה: ובכתה את אביה ואת אמה חודש ימים אחר תבוא אליה ובעלתה והיתה לכה לאשה: ולוא תגע לכה בטהרה עד שבע שנים וזבח שלמים לוא תואכל עד יעבורו שבע שנים אחר תואכל://



משפט צדק ואיסור שוחד

שופטים ושוטרים תתן לכה בכול שעריכה ושפטו את העם משפט צדק ולוא יכירו פנים במשפט: ולוא יקחו שוחד ולוא יטו משפט כי השוחד מטה משפט ומסלף דברי הצדק ומעור עיני חכמים ועושה אשמה גדולה ומטמא הבית בעוון החטאה: צדק צדק תרדוף למען תחיה ובאתה וירשתה את הארץ אשר אנוכי נותן לכמה לרשתה כול הימים: והאיש אשר יקח שוחד ויטה משפט צדק יומת ולוא תגורו ממנו להמיתו://‏


בן סורר ומורה

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה אננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולוא ישמע אליהמה: ותפשו בו אביהו ואמו והוציאוהו אל זקני עירו ואל שער‏ מקומו ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורד ואננו שומע בקולנו זולל וסבא: ורגמוהו כול אנשי עירו באבנים וימות ובערתה הרע מקרבכה וכול בני ישראל ישמעו ויראו‏//
‏


איש רכיל ומוכר עמו לגוי נכר

כי יהיה איש רכיל בעמו ומשלים את עמו לגוי נכר ועושה רעה בעמו ותליתמה אותו על העץ וימת: על פי שנים עדים ועל פי שלושה עדים יומת והמה יתלו אותו על העץ‏//
‏


מקלל עמו הוא בן מוות

כי יהיה באיש חטא משפט מות ויברח אל תוך הגואים ויקלל את עמו ואת בני ישראל ותליתמה גם אותו על העץ וימות: ולוא תלין נבלתמה על העץ כי קבור תקוברמה‏ ביום ההוא כי מקוללי אלוהים ואנשים תלוי על העץ ולוא תטמא את האדמה אשר אנוכי נותן לכה נחלה‏//



שור או חמור אחיך נידחים

לוא תראה את שור אחיכה או את שיו או את חמורו נדחים והתעלמתה מהמה השב תשיבמה לאחיכה: ואם לוא קרוב אחיכה אליכה ולוא ידעתו ואספתו אל תוך ביתכה והיה עמכה עד דרוש//



ציצית

גדילים תעשה לכה על ארבע כנפות כסותכה אשר תכסה בה://‏



קן צפור

כי יקרא קן‏ צפור לפניכה בדרך בכול עץ או על הארץ‏ אפרוחים או בצים והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים: לוא תקח את האם על הבנים שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לכה למען יוטב לכה והארכתה ימים://‏



מעקה לגג

כי תבנה בית חדש ועשיתה מעקה לגגו ולוא תשום דמים בביתכה כי יפול הנופל ממנו:‏//



איש מעליל על אשה

כי יקח איש אשה ובעלה ושנאה ושם לה עלות דברים: והוציא עליה שם רע ואמר את האשה הזואת לקחתי ואקרבה אליה ולוא מצאתי לה בתולים: ולקח אבי הנערה או אמה והוציאו את בתולי הנערה אל הזקנים השער:‏ ואמר אבי הנערה אל הזקנים את בתי נתתי לאיש הזה‏ לאשה‏ והנה שנאה והוא שם לה עלות דברים לאמור לוא מצאתי לבתכה בתולים: ואלה בתולי בתי ופרשו השלמה לפני זקני העיר ההיא: ולקחו זקני העיר ההיא את האיש ההוא ויסרו אותו וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל: ולוא//



איש תפש בתולה בעיר

והוציאו את שניהמה אל שער‏ העיר ההיא‏ וסקלום באבנים ויומתו: את הנערה על דבר אשר לוא זעקה בעיר ואת האיש על דבר אשר ענה את אשת רעהו ובערתה הרע מקרבכה: ואם בשדה מצאה האיש‏ את‏ האשה‏ במקום רחוק וסתר מהעיר
והחזיק בה ושכב עמה והומת האיש השוכב עמה לבדו: ולנערה לוא תעשו דבר אין לנערה חטא מות כיא כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה:
כי בשדה מצאה זעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה:‏//



‏איש מפתה בתולה

כי יפתה איש נערה בתולה אשר לוא אורשה והיא רויה לו מן החוק ושכב עמה ונמצא: ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף ולוא תהיה לאשה תחת אשר ענה לוא יוכל לשלחה כול ימיו://



תועבות עריות

לוא יקח איש את אשת אביהו ולוא יגלה כנף אביהו: לוא יקח איש את אשת אחיהו ולוא יגלה כנף אחיהו בן אביהו או בן אמו כי נדה היא: לוא יקח איש את אחותו בת אביהו או בת אמו תועבה היא: לוא יקח איש את אחות אביהו או את אחות אמו כי זמה היא: לוא יקח איש את‏ בת אחיהו או את בת אחותו כי תועבה היא:‏ לוא יקח//