- בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כׇל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהוָה -
וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק
מגילת עדת הצדק
הקדמה
חוקרים שקראו למגילת ״ברית דמשק״ בשמה ביקשו להטעות, שכן מן המגילה עולה שהבאים בברית דמשק הם הבאים בברית החדשה, הם הנוצרים: ״ויפנו בשרירות לבם כל האנשים אשר באו בברית החדשה בארץ דמשק ושבו ויבגדו ויסורו מבאר מים החיים לא יחשבו בסוד עם ובכתבם לא יכתבו״, ״ואמנה אשר הקימו בארץ דמשק והוא ברית החדשה ולא יהיה להם ולמשפחותיהם חלק בבית התורה״ (להלן 13)
תוכן המגילה יגלה לקורא כי מדובר בעדת הצדק המורכבת מכהנים, לויים והנלוים אליהם, שחיו בבידול מעמי הארצות ומיתר ישראל התועים, והקימו לעצמן מערכת חוקים סגורה כדי לחיות כעדת קודש בדרכי התורה ללא משוא פנים לאיש. משום כך למגילה זאת יש מקום באתרנו, ועל אף חלקים קטנים ממנה שאינם מתיישבים עם הידוע לנו מהמקרא: ״ודויד לא קרא בספר התורה החתום אשר היה בארון כי לא נפתח בישראל מיום מות אלעזר ויהושע. ויושוע והזקנים אשר עבדו את העשתרת״ ולא בגללם נבטל כל האמת הכתובה מטה, ואת הנבואות בה שמתממשות מול עינינו, כי אם נחפש אחר האפשרות לתוספת חתרנית כפי שמצאנו בחלק מספרי הראשונים, ולמול עינינו אמת התנ״ך תעמוד.
תוכן המגילה
1. ואלה הדברים למשכיל לכל בני אור להנזר מדרכי עולה בקץ הרשעה וללכת בדרכי צדק עד תום מועד פקודה ביום המשפט. ביום ההוא יפקוד אל את כל מעשי... להביא כולמה בתועי רוח ולהשיב גמול למסיגי גבול וכלה יעשה בעדת רשעה. ועתה בנים שמעו לי ואודיעה לכם מחשבות אל הנוראות ואת גבורות פלאו ואספרה לכם את אשר נסתרו מאנוש אשר ברום שמים אשר חי כל עולם יסדם ואשר בעמקי ארץ.. חתם... את לוחות השמים.. צווה ביד משה... במצוות אל... בתרומת שפתים ...לא שמעו לקול משה...
הלכו רכיל ומצוות אל נאצו...
הראשונות באו ואחרונות הלא כן תבואנה...
איזה תחילתו ואיזה סופו...
עד אשר יבוא במה כי...
כי אין להתקדם ולהתאחר ממועדיהם...
והוא חקוק קצי חרון לעם לא ידעהו והוא הכין מועדי רצון לדורשי מצוותו ולהולכים בתמים־דרך ויגל עיניהמה בנסתרות ואוזנם פתחו וישמעו עמוקות ויבינו בכל נהיות עד מה יבוא במה.
2. ועתה שמעו כל יודעי צדק ובינו במעשי אל כי ריב לו עם כל בשר ומשפט יעשה בכל מנאציו. כי במועלם אשר עזבוהו הסתיר פניו מישראל וממקדשו ויתנם לחרב. ובזכרו ברית ראשנים השאיר שארית לישראל ולא נתנם לכלה. ובקץ חרון שנים שלוש מאות ותשעים לתיתו אותם ביד נבוכדנאצר מלך בבל פקדם ויצמח מישראל ומאהרן שורש מטעת לירוש את ארצו ולדשן בטוב אדמתו. ויבינו בעונם וידעו כי אנשים אשמים הם ויהיו כעוורים וכמגששים דרך שנים עשרים. ויבן אל אל מעשיהם כי בלב שלם דרשוהו ויקם להם מורה צדק להדריכם בדרך לבו ויודע לדורות אחרונים את אשר יעשה בדור אחרון בעדת בוגדים הם סרי דרך, היא העת אשר היה כתוב עליה כפרה סוררה כן סרר ישראל.
3. בעמוד איש הלצון אשר הטיף לישראל מֵימי כזב ויתעם בתוהו לא דרך להשח גבהות עולם ולסור מנתיבות צדק ולסיע גבול אשר גבלו ראשנים בנחלתם למען הדבק בהם את אלות בריתו להסגירם לחרב נקמת נקם ברית בעבור אשר דרשו בחלקות ויבחרו במהתלות ויצפו לפרצות ויבחרו בטוּב הצואר ויצדיקו רשע וירשיעו צדיק ויעברו ברית ויפֵרו חוק ויגודו על נפש צדיק ובכל הולכי תמים תעבה נפשם וירדפום לחרב וישישו לריב-עם ויחר אף אל בעדתם להשׁם את כל המונם, ומעשיהם לנדה לפניו.
4. ועתה שמעו אלי כל באי ברית ואגלה אזנכם בדרכי רשעים.
אל אהב דעת חכמה ותושייה הציב לפניו ערמה ודעת הם ישרתוהו אורך-אפים עמו ורוב סליחות לכפר בעד שבי פשע. וכוח וגבורה וחמה גדולה בלהבי-אש בידי כל מלאכי חִבּל על סררי דרך ומתעבי חק לאין שאירית ופליטה למו כי לא בחר אל בהם מקדם עולם ובטרם נוסדו ידע את מעשיהם ויתעב את דורות עמדם ויסתר את פניו מן הארץ עד תומם. וידע את שני מעמדם ומספר ופרוש קציהם לכל הוי עולמים ונהיית עד מה יבוא בקציהם לכל שני עולם. ובכולם הקים לו קריאי-שם למען התיר פליטה לארץ ולמלא פני תבל מזרעם ויודיעם ביד משיחי רוח קדשו וחוזי אמת ובפרוש שמותיהם, ואת אשר שנא התעה.
5. ועתה בנים שמעו לי ואגלה עיניכם לראות ולהבין במעשי אל ולבחור את אשר רצה ולמאוס באשר שנא להתהלך תמים בכל דרכיו ולא לתור במחשבות יצר אשמה ועיני זנות כי רבים תעו בם וגבורי חיל נכשלו בם מלפנים ועד הנה בלכתם בשרירות לבם נפלו עירי השמים בה נאחזו אשר לא שמרו מצות אל ובניהם אשר כרום ארזים גבהם וכהרים גויותיהם כי נפלו כל בשר אשר היה בחרבה כי גוע ויהיו כלא היו בעשותם את רצונם ולא שמרו את מצות עושיהם עד אשר חרה אפו בם בה תעו בני נח ומשפחותיהם ובה הם נכרתים.
6. אך אברהם לא הלך בה ויעל אוהב בשמרו מצות אל ולא בחר ברצון רוחו וימסור לישחק וליעקב וישמרו ויכתבו אוהבים לאל ובעלי ברית לעולם. בני יעקב תעו בם ויענשו לפני משוגתם ובניהם במצרים הלכו בשרירות לבם להיועץ על מצות אל ולעשות איש הישר בעיניו ויאכלו את הדם. ויכרת זכורם במדבר ויאמר להם בקדש עלו ורשו ומרו את רוחו ולא שמעו לקול עשיהם מצות יוריהם וירגנו באהליהם ויחר אף אל בעדתם ובניהם בו אבדו ומלכיהם בו נכרתו וגיבוריהם בו אבדו וארצם בו שממה. בו חבו באי הברית הראשנים ויסגרו לחרב בעזבם את ברית אל ויבחרו ברצונם ויתורו אחרי שרירות לבם לעשות איש את רצונו.
7. ובמחזיקים במצות אל אשר נותרו מהם הקים אל את בריתו לישראל עד עולם לגלות להם נסתרות אשר תעו בם כל ישראל שבתות קדשו ומועדי כבודו עידות צדקו ודרכי אמיתו וחפצי רצונו אשר יעשה האדם וחיה בהם פתח לפניהם ויחפרו באר למים רבים ומואסיהם לא יחיה והם התגוללו בפשע אנוש ובדרכי נדה ויאמרו כי לנו היא. ואל ברזי פלאו כפר בעד עונם וישא לפשעם ויבן להם בית נאמן בישראל אשר לא עמד כמהו למלפנים ועד הנה המחזיקים בו לחיי נצח וכל כבוד אדם להם הוא כאשר הקים אל להם ביד יחזקאל הנביא לאמר הכהנים והלוים ובני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי הם יגישו לי חלב ודם. הכהנים הם שבי ישראל היוצאים מארץ יהודה והנלוים עמהם ובני צדוק הם בחירי ישראל קריאי השם העמדים באחרית הימים. הנה פרוש שמותיהם לתולדותם וקץ מעמדם ומספר צרותיהם ושני התגוררם ופירוש מעשיהם. אנשי הקודש הראשונים אשר כפר אל בעדם ויצדיקו צדיק וירשיעו רשע וכל הבאים אחריהם לעשות כפרוש התורה אשר התוסרו בו הראשנים. עד שלם הקץ השנים האלה כברית אשר הקים אל לראשנים לכפר על עונותיהם כן יכפר אל בעדם. ובשלם הקץ למספר השנים האלה אין עוד להשׂתפח לבית יהודה כי אם לעמוד איש על מצודו נבנתה הגדר רחק החוק.
8. ובכל השנים האלה יהיה בליעל משולח בישראל כאשר דבר אל ביד ישעיה הנביא בן אמוץ לאמר פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ פשרו שלושת מצודות בליעל אשר אמר עליהם לוי בן יעקב אשר הוא תפש בהם בישראל ויתנם פניהם לשלושת מיני הצדק הראשונה היא הזנות השנית ההון השלישית טמא המקדש. העולה מזה יתפש בזה והניצל מזה יתפש בזה. בוני החיץ אשר הלכו אחרי צו, הצו הוא מטיף אשר אמר הטף יטיפון הם ניתפשים בשתים בזנות לקחת שתי נשים בחייהם ויסוד הבריאה זכר ונקבה ברא אותם, ובאי התבה שנים שנים באו אל התבה - ועל הנשיא כתוב לא ירבה לו נשים ודויד לא קרא בספר התורה החתום אשר היה בארון כי לא נפתח בישראל מיום מות אלעזר ויהושע. ויושוע והזקנים אשר עבדו את העשתרת ויטמון נגלה עד עמוד צדוק ויעלו מעשי דויד מלבד דם אוריה ויעזבם לו אל // וגם מטמאים הם את המקדש אשר אין הם מבדילים כתורה ושוכבים עם הרואה את דם זובה ולוקחים איש את בת אחיהו ואת בת אחותו - ומשה אמר אל אחות אמך לא תקרב שאר אמך היא ומשפט העריות לזכרים הוא כתוב וכהם הנשים, ואם תגלה בת האח את ערות אחי אביה והיא שאר...// וגם את רוח קדשיהם טמאו ובלשון גדופים פתחו פה על חוקי ברית אל לאמר לא נכונו, ותועבה הם מדברים בם כלם קדחי אש ומבערי זיקות קורי עכביש קוריהם וביצי צפעונים ביציהם הקרוב אליהם לא ינקה כהרבותו יאשם כי אם נלחץ כי אם למילפנים פקד אל את מעשיהם ויחר אפו בעלילותיהם. כי לא עם בינות הוא, הם גוי אבד עצות מאשר אין בהם בינה. כי מלפנים עמד משה ואהרן ביד שר האורים ויקם בליעל את יחנה ואת אחיהו במזמתו בהרשיע ישראל את הראשונה ובקץ חרבן הארץ עמדו מסיגי הגבול ויתעו את ישראל ותישם הארץ כי דברו סרה על מצות אל ביד משה וגם במשיחי הקודש וינבאו שקר להשיב את ישראל מאחר אל.
9. ויזכר אל ברית ראשנים ויקם מאהרן נבונים ומישראל חכמים וישמיעם ויחפורו את הבאר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק הבאר היא התורה וחופריה הם שבי ישראל היוצאים מארץ יהודה ויגורו בארץ דמשק אשר קרא אל את כולם שרים כי דרשוהו ולא הושבה פארתם בפי אחד. והמחוקק הוא דורש התורה אשר אמר ישעיה מוציא כלי למעשיהו ונדיבי העם הם הבאים לכרות את הבאר במחוקקות אשר חקק המחוקק להתהלך בהמה בכל קץ הרשע וזולתם לא ישיגו עד עמד יורה הצדק באחרית הימים. וכל אשר הובאו בברית לבלתי בוא אל המקדש להאיר מזבחו חנם, ויהיו מסוגרי הדלת אשר אמר אל מי בכם יסגור דלתי ולא תאירו מזבחי חינם אם לא ישמרו לעשות כפרוש התורה לקץ הרשע ולהבדל מבני השחת ולהנזר מהון הרשעה הטמא בנדר ובחרם ובהון המקדש, ולגזול את עניי עמו להיות אלמנות שללם ואת יתומים ירצחו ולהבדיל בין הטמא לטהור ולהודיע בין הקודש לחול ולשמור את יום השבת כפרושה ואת המועדות ואת יום התענית כמצאת באי הברית החדשה בארץ דמשק. להרים את הקדשים כפירושיהם לאהוב איש את אחיהו כמהו ולהחזיק ביד עני ואביון וגר ולדרוש איש את שלום אחיהו ולא ימעל איש בשאר בשרו להזיר מן הזונות כמשפט ולהוכיח איש את אחיהו כמצוה ולא לנטור מיום ליום ולהבדל מכל הטמאות כמשפטם, ולא ישקץ איש את רוח קדשיו כאשר הבדיל אל להם.
10. כל המתהלכים באלה בתמים קדש על פי כל יסורו ברית אל נאמנת להם לחיותם אלף דור ואם מחנות ישבו כסרך הארץ ולקחו נשים והולידו בנים והתהלכו על פי התורה וכמשפט היסורים כסרך התורה כאשר אמר בין איש לאשתו ובין אב לבנו, וכל המואסים בפקד אל את הארץ להשיב גמול רשעים עליהם, בבוא הדבר אשר כתוב בדברי ישעיה בן אמוץ הנביא אשר אמר ׳יבוא עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו מיום סור אפרים מעל יהודה׳ בהפרד שני בתי ישראל, שר אפרים מעל יהודה, וכל הנסוגים הוסגרו לחרב והמחזיקים נמלטו לארץ צפון כאשר אמר והגליתי את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם מאהלי דמשק. (חסר מקטע עמ׳ 15 בחיבורים העבריים)
11. ספרי התורה הם סוכת המלך כאשר אמר והקימותי את סוכת דוד הנופלת, המלך הוא נשיא הקהל וכיניי הצלמים הם ספרי הנביאים אשר בזה ישראל את דבריהם והכוכב הוא דורש התורה הבא דמשק כאשר היה כתוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל השבט הוא נשיא כל העדה ובעמדו וקרקר את כל בני שת אלה ימלטו כאשר נמלטו בקץ הפקודה הראשון והנסוגים הסגירו לחרב, וכן משפט כל באי בריתו אשר לא יחזיקו באלה לפוקדם לכלה ביד בליעל הוא היום אשר יפקדו ביד אל, היו שרי יהודה כמסיגי גבול אשר תשפוך עליהם העברה, (חסר מקטע עמ׳ 17 בחיבורים העבריים)
12. כי יחלו למרפא וידבק מום כל מורדים מאשר לא סרו מדרך בוגדים, ויתגוללו בדרכי זנות ובהון רשעה ונקום וניטור איש לאחיו ושנוא איש את רעהו ויתעלמו איש בשאר בשרו, ויגשו לזמה ויתגברו להון ולבצע, ויעשו איש הישר בעיניו ויבחרו איש בשרירות לבו ולא נזרו מעם ויפרעו ביד רמה ללכת בדרך רשעים אשר אמר אל עליהם חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר. התנינים הם מלכי העמים ויינם הוא דרכיהם, וראש הפתנים הוא ראש מלכי יון הבא לעשות בהם נקמה ובכל אלה לא הבינו בוני החיץ וטחי התפל כי שוקל רוח ומטיף כזב הטיף להם אשר חרה אף אל בכל עדתו ואשר אמר משה לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את הגוים האלה כי מאהבתו את אבותיך ומשמרו את השבועה.
13. וכן המשפט לשבי ישראל סרו מדרך העם באהבת אל את הראשנים אשר היעירו. אחריו אהב את הבאים אחריהם כי להם ברית האבות ובשונאו את בוני החיץ חרה אפו בם ובכל ההולכים אחריהם. וכמשפט הזה לכל המואס במצות אל ויעזבם ויפנו בשרירות לבם כל האנשים אשר באו בברית החדשה בארץ דמשק ושבו ויבגדו ויסורו מבאר מים החיים לא יחשבו בסוד עם ובכתבם לא יכתבו מיום האסף (יור מורה מיום) מורה היחיד (ולדעתי היחד) עד עמוד משיח מאהרון ומישראל וכן המשפט לכל באי עדת אנשי תמים הקדש ויקוץ מעשות פקודי ישרים הוא האיש הנתך בתוך כור... בהופע מעשיו ישלח מעדה כמו שלא נפל גורלו בתוך למודי אל כפי מעלו (יח) יוכיחוהו אנשי דעות עד יום ישוב לעמד המעמד אנשי תמים קדש (אשר אין גורלו בתוך א) ובהופע מעשיו כפי דורש התורה אשר יתהלכו בו אנשי תמים הקדש אל (ית)יאות איש עמו בהון ובעבודה כי אררוהו כל קדושי עליון וכמשפט הזה לכל המואס בראשונים ובאחרונים אשר שמו גלולים על ליבם וילכו בשרירות לבם אין להם חלק בבית התורה... כמשפט רעיהם אשר שבו עם אנשי הלצון ישפטו כי דברו תועה על חוקי הצדק ומאסו בברית אל ואמנה אשר הקימו בארץ דמשק והוא ברית החדשה ולא יהיה להם ולמשפחותיהם חלק בבית התורה. ומיום האסף יורה היחיד עד תום כל אנשי המלחמה אשר שבו עם איש הכזב שנים ארבעים... ובקץ ההוא יחרה אף אל בישראל כאשר אמר: אין מלך ואין שר ואין שופט ואין מוכיח בצדק. ושבי פשע יעקב שמרו ברית אל ׳אז נדברו איש אל רעהו להצדיק איש את אחיו לתמך צעדם בדרך אל ויקשב אל אל דבריהם וישמע ויכתב ספר זכרון מלפניו ליראי אל ולחשבי שמו עד יגלה ישע וצדקה וליראי אל ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אל לאשר לא עבדו. ועשה חסד לאוהביו ולשמריו אלף דור.
14. בית פלג אשר יצאו מעיר הקדש וישענו על אל בקץ מעל ישראל ויטמאו את המקדש ושבו עוד אל דרך העם בדברים מעט... איש לפי רוחו ישפטו בעצת הקדש וכל אשר פרצו את גבול התורה מבאי הברית בהופע כבוד אל לישראל יכרתו מקרב המחנה ועמהם כל מרשיעי יהודה בימי מצרפותיו וכל המחזיקים במשפטים האלה לצאת ולבוא על פי התורה וישמעו לקול מורה ויתודו לפני אל חטאנו רשענו גם אנחנו גם אבותינו בלכתנו קרי בחקי הברית ואמת משפטיך בנו ולא ירימו יד על חקי קדשו ומשפטי צדקו ועדות אמיתו והתייסרו במשפטים הראשונים אשר נשפטו בם אנשי היחד והאזינו לקול מורה צדק ולא יעזבו את חוקי הצדק בשמעם אותם ישישו וישמחו ויעז לבם ויתגברו על כל בני תבל וכפר אל בעדם וראו בישועתו כי חסו בשם קדשו.
15. (עמ׳ 40) כל האנשים אשר באו בברית החדשה בארץ דמשק, כל אדם אשר יחרים אדם מאדם בחוקי הגוים להמית הוא. ואשר אמר לא תקום ולא תטור את בני עמך וכל איש מבאי הברית אשר יביא על רעהו דבר אשר לא בהוכח לפני עדים והביאו בחרון אפו או ספר לזקניו להבזותו, נוקם הוא ונוטר ואין כתוב כי אם נוקם הוא לצריו ונוטר הוא לאויביו אם החריש לו מיום ליום, ובחרון אפו בו דבר בו ונשא עוונו אם בדבר מות דבר כן ומת וכל העדה יהיו נקיים מן המעל יען אשר לא הקים את מצות אל אשר אמר לו: הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא, על השבועה אשר אמר לא תושיעך ידך לך איש אשר ישביע על פני השדה, אשר לא לפנים השפטים או מאמרם הושיע ידו לו וכל האובד ולא נודע מי גנבו ממאד המחנה אשר גנב בו ישביע בעליו בשבועת האלה. שומע אם יודע הוא ולא יגיד ואשם, כל אשם מושב אשר אין בעלים והתודה המישב לכה והיה לו לבד מאיל האשם וכן כל אבדה נמצאת ואין לה בעלים, והיתה לכהנים כי לא ידע מוצאיה את משפטה אם לא נמצא לה בעלים והם ישמרו כל דבר.
16. אשר ימעל איש בתורה וראה רעיהו והוא אחד אם דבר מות הוא וידיעהו לעיניו בהוכיח למבקר והמבקר יכתבהו בידו עד עשותו עוד לפני אחד ושב והודיע למבקר אם ישוב וניתפש לפני אחד שלם משפטו ואם שנים הם והם מעידים על דבר אחד והובדל האיש מן הטהרה לבד אם נאמנים הם וביום ראות האיש יודיעה למבקר ועל ההון יקבלו שני עידים נאמנים ועל אחד להבדיל הטהרה ואל יקובל עיד לשופטים להמית על פיהו אשר לא מלאו ימיו לעבור על הפקודים ירא את אל. אל יאמן איש על רעהו לעד עובר דבר מן המצוה ביד רמה עד זכו לשוב.
17. (עמ 43) וזה סרך לשפטי העדה עד עשרה אנשים ברורים מן העדה לפי העת, ארבעה למטה לוי ואהרן ומישראל, ששה מבוננים בספר ההגי וביסודי הברית, מבני חמשה ועשרים שנה עד בני ששים שנה ואל יתיצב עוד מבן ששים שנה ומעלה לשפוט את העדה כי במעל האדם מעטו ימו, ובחרון אף אל ביושבי הארץ, אמר לסור את דעתם עד לא ישלימו את ימיהם.
18. על הטהר במים אל ירחץ איש במים צואים ומעוטים מדי מרעיל, איש אל יטהר בם כלי וכל גבא בסלע אשר אין בו די מרעיל, אשר נגע בו הטמא וטמא מימיו במימי הכלי.
19. על השבת לשמרה כמשפטה אל יעש איש ביום השישי מלאכה מן העת אשר יהיה גלגל השמש רחוק מן השער מלואו כי הוא אשר אמר שמור את יום השבת לקדשו ביום השבת אל ידבר איש דבר נבל ורק אל ישה ברעהו כל אל ישפוט על הון ובצע אל ידבר בדברי המלאכה והעבודה לעשות למשכים אל יתהלך איש בשדה לעשות את עבודת חפצו בשבת אל יתהלך חוץ לעירו על אלף באמה אל יאכל איש ביום השבת כי אם המוכן ומן האובד בשדה ואל יאכל ואל ישתה כי אם היה במחנה בדרך וירד לרחוץ, ישתה על עומדו ואל ישאב אל כל כלי אל ישלח את בן הנכר לעשות את חפצו ביום השבת אל יקח איש עליו בגדים צואים או מובאים בגז כי אם כובסו במים או שופים בלבונה אל יתערב איש מרצונו בשבת אל ילך איש אחר הבהמה לרעותה חוץ מעירו כי אם אלפים באמה אל ירם את ידו להכותה באגרוף אם סוררת היא אל יוציאה מביתו אל יוציא איש מן הבית לחוץ ומן החוץ אל בית ואם בסוכה יהיה אל יוצא ממנה ואל יביא אליה אל יפתח כלי טוח בשבת אל ישא איש עליו סמנים לצאת ולבוא בשבת אל יטול בבית מושבת סלע ועפר (שירותים) אל ישא האומן את היונק לצאת ולבוא בשבת אל ימר איש את עבדו ואת אמתו ואת שכירו בשבת
אל יילד איש בהמה ביום השבת ואם תפול אל בור ואל פחת אל יקימה בשבת אל ישבות איש במקום קרוב לגוים בשבת אל יחל איש את השבת על הון ובצע בשבת וכל נפש אדם אשר תפול אל מקום מים... אל יעלה איש בסולם וחבל וכלי אל יעל איש למזבח בשבת כי אם עולת השבת כי כן כתוב מלבד שבתותיכם אל ישלח איש למזבח עולה ומנחה ולבונה ועץ ביד איש טמא באחת מן הטמאות להרשותו לטמא את המזבח כי כתוב זבח רשעים תועבה ותפלת צדקם כמנחת רצון וכל הבא אל בית השתחות אל יבא טמא כבוס ובהרע חצוצרות הקהל יתקדם או יתאחר ולא ישביתו את העבודה כולה כי בית קדש הוא
אל ישכב איש עם אשה בעיר המקדש לטמא את עיר המקדש בנדתם. כל איש אשר ימשלו בו רוחות בליעל ודבר סרה כמשפט האוב והידעוני ישפט וכל אשר יתעה לחלל את השבת ואת המועדות לא יומת כי על בני האדם משמרו, ואם ירפא ממנה ושמרוהו עד שבע שנים ואחר יבוא אל הקהל.
20. אל ישלח את ידו לשפוך דם לאיש מן הגוים בעבור הון ובצע וגם אל ישא מהונם כל בעבור אשר לא יגדפו כי אם בעצת חבור ישראל, אל ימכר איש בהמה ועוף טהורים לגוים בעבור אשר לא יזבחום ומגורנו ומגתו אל ימכר להם בכל מאדו, ואת עבדו ואת אמתו אל ימכור להם אשר באו עמו בברית אברהם.
21. אל ישקץ איש את נפשו בכל החיה והרמש לאכל מהם מעגלי הדבורים עד כל נפש החיה אשר תרמוש במים והדגים אל יאכלו כי אם נקרעו חיים ונשפך דמם וכל החגבים במיניהם יבאו באש או במים עוד הם חיים כי הוא משפט בריאתם, וכל העצים והאבנים והעפר אשר יגואלו בטמאת האדם לגאולי שמן בהם כפי טמאתם יטמא הנוגע בם וכל כלי, מסמר או יתד בכותל אשר יהיו עם המת בבית וטמאו בטמאת אחד כלי מעשה סרך מושב ערי ישראל על המשפטים האלה להבדיל בין הטמא לטהור ולהודיע בין הקודש לחול
ואלה החקים למשכיל להתהלך בם עם כל חי למשפט עת ועת וכמשפט הזה יתהלכו זרע ישראל ולא יוארו.
21. וזה סרך מושב המחנות המתהלכים באלה בקץ הרשעה עד עמוד משיח אהרן וישראל עד עשרה אנשים למועט לאלפים ומיאיות וחמשים ועשרות ובמקום עשרה אל ימש איש כהן מבונן בספר ההגי, על פיהו ישקו כולם ואם אין הוא בחון בכל אלה ואיש מהלוים בחון באלה, ויצא הגורל לצאת ולבוא על פיהו כל באי המחנה. ואם משפט לתורת נגע (צרעת) יהיה באיש, ובא הכהן ועמד במחנה והבינו המבקר בפרוש התורה ואם פתי הוא הוא יסגירנו כי להם המשפט.
22. וזה סרך המבקר למחנה ישכיל את הרבים במעשי אל ויבינם בגבורות פלאו ויספר לפניהם נהיות עולם בפרטיה וירחם עליהם כאב לבניו וישקה לכל מדהובם כרועה עדרו, יתיר כל חרצובות קושריהם לבלתי היות עשוק ורצוץ בעדתו וכל הנוסף לעדתו יפקדהו למעשיו ושיכלו וכוחו וגבורתו והונו וכתבוהו במקומו כפי נחלתו בגורל האור. אל ימשול איש מבני המחנה להביא איש אל העדה זולת פי המבקר אשר למחנה ואיש מכל באי ברית אל אל ישא ואל יתן לבני השחור כי אם כף לכף, ואל יעש איש דבר למקח ולממכר כי אם הודיע למבקר אשר במחנה ועשה בעצה ולא ישגו וכן לכל לוקח אשה // עצה וכן למגרש והוא ייסר את בניהם ובנותיהם וטפם ברוח ענוה ובאהבת חסד אל יטור להם באף פשעיהם ואת אשר איננו נקשר בש //
24. וזה מושב המחנות לכל קץ הרשעה ואשר לא יחזיקו באלה לא יצליחו לשבת בארץ ב
ואלה השבים למשכיל להתהלך בם עם כל חי למשפט עת ועת כאשר אמר יבוא עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו מיום סור אפרים מעל יהודה, וכל המתהלכים באלה ברית אל נאמנות להם להנצילם מכל מוקשי שחת כי פתאים עברו ונענשו.
25. וסרך מושב כל המחנות יפקדו כלם בשמותיהם הכהנים לראשונה והלוים שנים ובני ישראל שלשתם והגר רביעי ויכתבו בשמותיהם איש אחר אחיהו הכהנים לראשונה והלוים שנים ובני ישראל שלושתם והגר רביעי
וכן ישבו וכן ישאלו לכל והכהן אשר יפקד בראש הרבים מבן שלושים שנה ועד בן ששים מבונן בספר ההגי ובכל משפטי התורה לדברם כמשפטם, והמבקר אשר לכל המחנות מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה בעול בכל סוד אנשים ולכל לשון רמ// פריה על פיהו יבאו באי העדה איש בתורו, ולכל דבר אשר יהיה לכל האדם לדבר למבקר ידבר לכל ריב ומשפט.
26. וזה סרך הרבים להכין כל חפציהם שכר שני ימים לכל חדש לממעיט ונתנו על יד המבקר והשופטים. ממנו יתנו בעד פצעם וממנו יחזיקו ביד עני ואביון ולזקן אשר יכרע ולאיש אשר ינוגע ולאשר ישבה לגוי נכר ולבתולה אשר אין לה גואל ולנער אשר אין לו דורש כל עבודת החבר ולא יכרת בית החבר מידם.
27. וזה פרוש מושב המחנה ואלה יסודות אושי הקהל וזה פרוש המשפטים אשר ישפטו בהם בקץ הרשעה עד עמוד משיח אהרן וישראל ויכפר עונם מנחה וחטאת ואשר ישקר בממון והוא יודע והובדל ונענש ימים ששה ואשר ידבר// ואשר יטור לרעהו אשר לא במשפט ונענש חו// ל ישבע וגם באלף ולמד וגם באלף ודלת כי אם שבועת הבנים באלות הברית ואת תורת משה אל יזכור כי בה כל פרוש השם ואם ישבע ועבר וחלל את השם // ואם באלות הברית ישבע לפני השפטים, אם עבר אשם הוא והתודה והשיב ולא ישא חטאה וימות.
28. והבא בברית לכל ישראל לחוק עולם את בניהם אשר יגיעו לעבור על הפקודים, בשבועת הברית יקימו עליהם וכן המשפט בכל קץ הרשע לכל השב מדרכו הנשחתה ביום דברו עם המבקר אשר לרבים יפקדוהו בשבועת הברית אשר כרת משה עם ישראל את דברו לשוב אל תורת משה בכל לב ובכל נפש אל הנמצא לעשות בכל קץ קרבו ואל יודיעהו איש את המשפטים עד עמדו לפני המבקר שמה (שמא) יתפתה בו בדרשו אתו, וכאשר יקים אותו עליו לשוב אל תורת משה בכל לב ובכל נפש נקיאים הם ממנו אם ימעל. וכל אשר נגלה מן התורה לרוב המחנה והוא שגה בו יודיעהו המבקר אותו וצוה עליו וילמד עד שנה תמימה ולפי דעתו היותו אויל ומשוגע וכל פתי ומשוגה וכהה עינים לבלתי ראות וחגר או פסח או חרש ונער זעטוט אל יבוא איש מאלה אל תוך העדה כי מלאכי הקודש בתוככם // בם.
29. אמר להם עמכם ברית ועם כל ישראל על כן יקים האיש על נפשך לשוב אל תורת משה כי בה הכל מדוקדק ופרוש קציהם לעורון ישראל מכל אלה, הנה הוא מדוקדק על ספר מחלקות העתים ליובליהם, ובשבועותיהם וביום אשר יקים האיש על נפשו לשוב אל תורת משה יסור מלאך המשטמה מאחריו אם יקים את דבריו, על כן נימול אברהם ביום דעתו ואשר אמר מוצא שפתיך תשמור להקים כל שבועת אסר אשר יקים איש על נפשו לעשות דבר מן התורה עד מחיר מות אל יפדהו כל אשר יקים איש על נפשו לסור מן התורה עד מחיר מות אל יקימהו.
30. על שבועת האשה אשר אמר לאישהּ להניא את שבועתה, אל יניא איש שבועה אשר לא ידענה הם (אם) להקים היא ואם להניא, אם לעבור ברית הוא יניאה ואל יקימנה וכן המשפט לאביה.
31. על משפט הנדבות אל ידור איש למזבח מאום אנוס וגם הכהנים אל יקחו מאת ישראל אנוס. אל יקדש איש את מאכל פיהו לאל כי הוא אשר אמר איש את רעיהו יצדו חרם. ואל יקדש איש מכל// ואם משדה אחזתו יקדש לאל גם המשפט הזה // ונענש // הנודר את // כסף ערכו // לשופטים לשפט צדק ולהעריך // אחר המודה // אם אנוס הוא ושלם האונס אם לא דבר אמת עם רעהו.
32. // נאמנות להם לחיותם לאלפי דורות ככתוב שומר הברית והחסד לאהבי ולשמרי מצותי לאלף דור ואם מחנות ישבו כסרך הארץ אשר היה מקדם ולקחו נשים כמנהג התורה והולידו בנים ויתהלכו על פי התורה וכמשפט היסודים כסרך התורה כאשר אמר בין איש לאשתו ובין אב לבנו.
33. וכל המאסים במצות ובחקים להשיב גמול רשעים עליהם בפקד אל את הארץ בבוא הדבר אשר כתוב ביד זכריה הנביא חֶרֶב עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת; הַךְ אֶת הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל הַצֹּעֲרִים והשומרים אותו הם עניי הצאן אלה ימלטו בקץ הפקדה והנשארים ימסרו לחרב בבוא משיח אהרן וישראל כאשר היה בקץ פקדת (הבית) הראשון אשר אמר ביד יחזקאל להתוות התיו על מצחות נאנחים ונאנקים והנשארים הסגרו לחרב נוקמת נקם ברית.
34. (חזרה על 13) וכן משפט לכל באי בריתו אשר לא יחזיקו באלה החקים לפקדם לכלה ביד בליעל, הוא היום אשר יפקד אל כאשר דבר הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְּבוּל עֲלֵיהֶם אֶשְׁפּוֹךְ כַּמַּיִם עֶבְרָתִי כי באו בברית תשובה ולא סרו מדרך בוגדים ויתגללו בדרכי זנות ובהון הרשעה ונקום ונטור איש לאחיהו ושנא איש את רעהו ויתעלמו איש בשאר בשרו ויגשו לזמה ויתגברו להון ולבצע ויעשו איש הישר בעיניו ויבחרו איש בשרירות לבו ולא נזרו מעם ומחטאתם ויפרעו ביד רמה ללכת בדרכי רשעים אשר אמר אל עליהם חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר התנינים מלכי העמים ויינם הוא דרכיהם וראש פתנים הוא ראש מלכי יון הבא עליהם לנקם נקמה, ובכל אלה לא הבינו בוני החיץ וטחי תפל כי הולך רוח ושקל {ספת} סופות ומטיף אדם לכזב אשר חרה אף אל בכל עדתו ואשר אמר משה לישראל לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את הגוים האלה כי מאהבתו את אבותיך ומשמרו את השבועה כן משפט לשבי ישראל סרו מדרך העם באהבת אל את הראשנים אשר העידו על העם אחרי אל, ואהב את הבאים אחריהם כי להם ברית אבות, ושונא ומתעב אל את בוני החיץ וחרה אפו בם ובכל ההלכים אחריהם וכמשפט הזה לכל המאס במצות אל ויעזבום ויפנו בשרירות לבם כן כל האנשים אשר באו בברית החדשה בארץ דמשק, ושבו ויבגדו ויסורו מבאר מים החיים לא יחשבו בסוד עם ובכתבם לא יכתבו מיום האסף {יור מורה} מיום מורה היחד עד עמוד משיח מאהרן ומישראל. וכן המשפט לכל באי עדת אנשי תמים הקדש ויקוץ מעשות פקודי ישרים הוא האיש הנתך בתוך כור. בהופע מעשיו ישלח מעדה כמי שלא נפל גורלו בתוך למודי אל כפי מעלו יוכיחוהו אנשי דעות עד יום ישוב לעמד במעמד אנשי תמים קדש אשר אין גורלו בתוך א ובהופע מעשיו כפי מדרש התורה אשר יתהלכו בו אנשי תמים הקדש אל יאות איש עמו בהון ובעבודה כי אררוהו כל קדושי עליון וכמשפט הזה לכל המאס בראשונים ובאחרונים אשר שמו גלולים על לבם וילכו בשרירות לבם אין להם חלק בבית התורה, כמשפט רעיהם אשר שבו עם אנשי הלצון ישפטו כי דברו תועה על חקי הצדק ומאסו בברית ואמנה אשר קימו בארץ דמשק והוא ברית החדשה ולא יהיה להם ולמשפחותיהם חלק בבית התורה.
35. ומיום האסף יורה היחד עד תם כל אנשי המלחמה אשר שבו עם איש הכזב כשנים ארבעים. ובקץ ההוא יחרה אף אל בישראל כאשר אמר אין מלך ואין שר ואין שופט ואין מוכיח בצדק ושבי פשע יעקב שמרו ברית אל אז ידברו איש אל רעהו להצדיק איש את אחיו לתמוך צעדם בדרך אל ויקשב אל אל דבריהם וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי אל ולחושבי שמו עד יגלה ישע וצדקה ויראי אל ושבתם וראיתם בין צדיק ורשע בין עבד אל לאשר לא עבדו ועשה חסד לאלפים לאהביו ולשמריו לאלף דור.
36. בית פלג אשר יצאו מעיר הקודש וישענו על אל בקץ מעל ישראל ויטמאו את המקדש ושבו עוד אל דרך העם בדברים מעטים כולם איש לפי רוחו ישפטו בעצת הקדש וכל אשר פרצו את גבול התורה מבאי הברית בהופע כבוד אל לישראל יכרתו מקרב המחנה ועמהם כל מרשיעי יהודה בימי מצרפותיו. וכל המחזיקים במשפטים האלה לצאת ולבוא על פי התורה וישמעו לקול מורה ויתודו לפני אל חטאנו רשענו גם אנחנו גם אבותינו בלכתנו קרי בחקי הברית צדק ואמת משפטיך בנו ולא ירימו יד על חקי קדשו ומשפטי צדקו ועדות אמתו והתיסרו במשפטים הראשונים אשר נשפטו בם אנשי היחד והאזינו לקול מורה צדק ולא יעזבו את חקי הצדק בשמעם אתם ישישו וישמחו ויעז לבם ויתגברו על כל בני תבל וכפר אל בעדם וראו בישועתו כי חסו בשם קדשו.