ביום הראשון לחודש השביעי חל יום תרועה הנקרא בטעות גדולה ׳ראש השנה׳. יום תרועה מצויין במקרא פעמיים ובשתיהן לא ניתן הסבר לשם החג, למהותו, או לסיבה שחגים אותו דווקא ביום הראשון לחודש השביעי.

1. בחֹדֶשׁ הַשׁביעי בּאֶחָד לַחֹדש יהיה לכם שַׁבָּתֹון זִכרֹון תְּרוּעָה מקרָא קֹדֶשׁ׃ (ויקרא כג, כד) 

2. וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כל מלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יֹום תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם׃ (וידבר כט, א)

המפתח להבנת מילה בתנ״ך הוא חקירת שימושיה. ננסה להבין את המשמעות הנכונה ליום דרך ברור המילה תרועה, שכן היא מתפרשת בשלושה אופנים:

1. אחד מקולות השופר: וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנֹות הַחֹנִים קֵדְמָה׃ (וידבר י, ה)

2. הגבהת קול מתוך שמחה: וְכל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדֹולָה בְהַלֵּל לַיהוָה עַל הוּסַד בֵּית יְהוָה׃ (עזרא ג, יא).

3. משורש התרועעות ורעות: יְהוָה אֱלֹהָיו עִמֹּו וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בֹּו׃ (וידבר כג, כא)

ישנם רק עוד 2 פסוקים המילה מתפרשת בהקשר של רעות: יֶעְתַּר אֶל אֱלֹוהַּ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה וַיָּשֶׁב לֶאֱנֹושׁ צִדְקָתֹו׃ (איוב לג, כ) אַשְׁרֵי הָעָם יֹודְעֵי תְרוּעָה יְהוָה בְּאֹור פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃ (תהילות פט, טז) נמצא שהמילה תרועה מתייחסת לרעות, אך אין זו רעות בין אדם לאדם אלא בין האלהים והאדם, ובאמת אנו מוצאים בספר היובלים שבתאריך הזה ממש, התחילה הרעות שבגללה אנו חוגגים את ׳זכרון תרועה׳ בתאריכו.

אחת המגילות המיוחסות לספריית בית המקדש שנמצאו בקומראן היא ׳ספר היובלים׳ בו מתועדים התאריכים המדוייקים של מפגשי ה׳ עם האבות. המעיין בספר ימצא שארועים אלו הם הבסיס והמקור לכל מועדי ה׳. 1.7.1951 לבריאה הוא מועד המפגש הראשון בין אברהם והאלהים שמצטמצם בתורתנו לדיבור ״לך לך״. הארוע סופר למשה ע״ה מפי מלאך ה׳ בספר היובלים בפירוט רב מזה שמספקת תורתנו ואנחנו מתוודעים לראשונה להתרחשות המלאה מאחורי הדיבור הקצר והפתאומי לכאורה, של ה׳ לאברם:

״ויצא תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען וישב בחרן וישב אברם עם תרח אביו בחרן שבועים שנים. (שבוע שנים = 7 שנים) ויהי בשבוע השישי בשנה החמישית בו ויקום אברם וישב בלילה בראש החודש השביעי להביט בכוכבים מהערב עד הבוקר לראות מה יהיה מעשה השנה בגשמים. ויהי הוא יושב לבדו ומביט ויבוא דבר בלבו ויאמר כל אותות הכוכבים וכל אותות השמש והירח הכל ביד ה׳ ולמה אני חוקר? ברצונו ימטיר ערב ובקר וברצונו יוריד טל והכל בידו הוא. 

ויתפלל בלילה ההוא ויאמר: אלהי אל עליון אתה לבדך לי אלהים ואתה בראת הכל והכל מעשה ידיך הוא ובך ובעבודתך בחרתי. הצילני מיד הרוחות הרעים המושלים בבמחשבות לב איש ואל יתעוני מאחרי אלהי וכוננני אותי וזרעי לעולם ואל נתעה מעתה ועד עולם. ויאמר האשוב אל אור כשדים אשר בקשו פני לשוב אליהם ואם אשב פה במקום הזה דרך ישרה לפניך הצליחנה ביד עבדך ויעש ואל ילך בשגגת לבו אלהי.

הוא כלה לדבר ולהתפלל והנה נשלחו דברי ה׳ אליו בידי לאמר קום לֵך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראךָּ ואעשך לגוי גדול ורב. ואברכך ואגדל שמך והיית ברוך בארץ ויתברכו בך כל גויי הארץ ואברך מברכיך ומקלליך אאור: והייתי לך לאלהים לבניך ולבני בניך ולכל זרעך אחריך אל תירא מעתה ועד כל דורות הארץ אני אלהיך.

ויאמר אלי ה׳ אלהים פתח פיו ואזניו למען ישמע ודבר בשפה אשר תראה כי שבתה מפי כל בני האדם ומימי המפולת (מגדל בבל): ואפתח פיו ושפתיו ואחל לדבר עמו עברית בלשון הבריאה: ויקח ספרי אבותיו והמה כתובים עברית ויעתיקם ויחל להגות בהם מאד ואגיד לו אני את כל הקשה ממנו ויהגה בהם בששת ירחי הגשם.״ (ספר היובלים יב, טו-כז)

בראש החודש השביעי באותה שנה אלהים פנה לאדם בפעם הראשונה מאז ימי נֹח, אל אברהם אבינו, וביום הזה ממש החל אבינו לדבר בשפת הבריאה, היא לשון הקודש. שני המאורעות הללו משמעותיים בחיי אברהם אבינו בזמנו, כי אם גם לזרעו, מאז ולתמיד, ולכן יום זכרון הוא. מתוך כך גם מובן לנו מדוע אברהם העברי נקרא כך, מלבד היותו בן עבר, שהרי הוא וביתו דיברו בעברית מאז אותו מפגש כמבואר בימי יעקב: וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד: (בראשית לא, מז)

מדוע בחודש השביעי?

המספר שבע מקודש לישראל, והחודש השביעי הוא המאסף לכל החגים. בחודש הזה מתחילה שנת השמיטה ושנת היובל וזהו גם פשר השבתון. שבתון פרושו שביתת שביעית כפי שמשתמע מאיסוף אזכוריו: שבת - שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר: (שמות טז, כג)

אלו השבתונים שבמקרא: יום תרועה - בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: (ויקרא כג, כד) יום הכפורים - אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי... שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: (ויקרא טז, לא) חג הסוכות - אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאׇסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: (ויקרא כג, לט) שנת השמיטה - וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה: (ויקרא כה, ד)

יום זכרון תרועה הוא היום בו התחיל קשר הנצחי שהוביל לברית עולם בין יוצר האדם ובין האיש אשר מזרעו האלהים יבחר לו עם. אנו נזכרים מדי שנה ביום תרועה מול אלהינו, מבינים שאנו לו והוא לנו מאז 1.7.1951 לבריאה. היום הזה מציין את החסד והאמת שעשה ה׳ עם אבותינו, ומעיר אותנו להבנה שאכן תתכן תרועה בין האלהים והאדם, איש אחד בארץ תִּתֵּן אֱמֶת ליַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃ (מיכה ז, כ)

ברוך יהוה אלהינו אשר לא הסיר חסדו מעימנו מאז ועד עתה.