זבח פסח

ספר היובלים

זכור את המצווה אשר צווך ה׳ בדבר הפסח לעשותו בעתו בארבעה עשר לחודש הראשון לזבחו בטרם יערוב ולמען יאכלהו בלילה ערב החמישה עשר מעת בוא השמש: כי היום הזה ראשית החג הוא וראשית השמחה ואתם אכלתם את הפסח במצרים וכל חילי משטמה נשלחו במצרים להרוג כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה עד בכור השפחה השבויה אשר אחר הריחים ובבהמה: 

וזה האות אשר נתן להם ה׳ בכל בית אשר שמו על שׁערו דם שה בן שנתו לא יבואו לביתו להרוג כי יפסחו עליו למען ינצלו כל אשר בבית ואות הדם בשערו: ויעשו צבאות ה׳ ככל אשר צווום ה׳ ויעברו על כל בני ישראל ולא באה עליהם המגפה להשחית מהם כל נפש מהבהמה ועד האדם ועד הכלב: ותהי במצרים מגפה גדולה מאד ואין בית במצרים אשר אין שם מת ובכי ויללה: וכל ישראל יושבים ואוכלים את בשר הפסח ושותים יין ומהללים ומפארים ומברכים את ה׳ אלהי אביהם ונכונים לצאת מעל מצרים ומעבדותם:

וזכרת את היום הזה כל ימי חייך פעם בשנה ביומו ככל חקתו ואל תחליף יום מימיו ואל תמר חדש באחר : כי חק עולם הוא חרות על לחות השמים לבני ישראל לעשותו בכל שנה ושנה פעם בשנה בכל דורותיהם ואין סוף הימים כי לעולם הושם: והאיש הטהור אשר לא יבוא לעשותו בעת יומו להביא קרבן ניחוח לפני ה׳ ביום חגו ולאכול ולשתות ביום חגו ונכרת האיש ההוא הטהור והקרוב כי קרבן ה׳ לא הביא בעתו ונשא האיש את עוונו לנפשו: ובאו בני ישראל ועשו את הפסח בעתו ביום הארבעה עשר לחודש הראשון בין הערבים משלישית היום עד שלישי הלילה כי שני חלקי היום ניתנו לאור ושלישית לערב: 

זה הוא אשר צוְךָ לעשותו בין הערבים: ולא יהיה זבחו כל עת האור כי אם בעת קרוב הערב ואכלוהו לעת ערב עד שלישית הלילה והנותר מכל בשרו משלישית הלילה שנית באש ישרפוהו: ולא יבשלוהו במים ולא יאכלהו נא כי אם צלי ומבושל באש ראשו על קרביו ועל כרעיו יצלהו באש וכל עצם לא תשבר בו כי לא נשברה מבני ישראל כל עצם: על כן צווה ה׳ את בני ישראל לעשות את הפסח ביום מועדו וכל עצם לא תשבר בו כי יום חג הוא ויום מצווה ולא יעברו בו יום מיום וחודש מחדשם ביום חגו יעשה:

 ואתה צו את בני ישראל ועשו את הפסח בימיהם בכל שנה פעם בשנה ביום מועדו ובא לזכרון לפני ה׳ ניחוח ולא תבוא עליהם מגפה להרוג ולנגוף בשנה ההיא בעשותם את הפסח במועדו ככל אשר צֻוו: ולא יאכל מחוץ לבית מקדש ה׳ וכל קהל עדת ישראל יעשהו במועדו: כל איש אשר בא ביומו יאכלהו בבית מקדש אלהיכם לפני ה׳ מבן עשרים שנה ומעלה כי כן נכתב והוחק לאכלו בבית מקדש ה׳: וכי יבואו בני ישראל אל הארץ אשר יקחו ארץ כנען ונטעו את מקדש ה׳ בארץ ובאו ועשו את הפסח בתוך משכן ה׳ ושחטוהו לפני ה׳ מדי שנה בשנה:

ובימים אשר יבנה בית לשם ה׳ בארץ נחלתם ילכו שמה ושחטו את הפסח בערב בבוא השמש בשליש היום: והעלו את הדם על כבש המזבח ושמו את חלבו על האש אשר על המזבח ואכלו את בשרו צלי אש בחצר בית המקדש בשם ה׳: ולא יוכלו לעשות הפסח בעריהם ובכל הארצות כי אם לפני משכן ה׳ בבית אשר שמו שוכן בו ולא יסורו מאחרי ה׳: ואתה משה צו את בני ישראל ושמרו את חקת הפסח כאשר צוית לעשותו שנה בשנה ביומו ואת חג המצות ישמרו ואכלו מצות שבעת ימים לעשות חגו ולהביא קרבנו יום יום בשבעת ימי השמחה האלה לפני ה׳ על מזבח אלהיכם: כי בחפזון עשיתם את החג הזה בצאתכם ממצרים עד עברכם את הים במדבר שור כי על שפת הים כיליתם אותו:

תורת משה

פסח באביב

שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה׃ (דברים טז, א)

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיהוָה: (ויקרא כג, ה)

פסח מצרים 

וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ:  וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: (שמות יב, ה-ו) 

וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ: וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ: (שמות יב, ח-י)

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָֹה לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: (שמות יב, כד-כה)

לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהֹוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהֹוָה שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם: (שמות יב, מב)

חקת פסח לדורות

וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ: וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ: תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ: בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ: כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהֹוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ: תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: (שמות יב, מג-מט)

לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר: (שמות כג, יח)

וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (דברים טז, ב-ג)

וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר: לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם: וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ: (דברים טז, ד-ז)