חג הסֻכות

מן התורה

• וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהֹוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְהוָֹה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ויקרא כג, מ-מג)

• חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (דברים טז, יג-טו)

• וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַיהֹוָה שִׁבְעַת יָמִים: (וידבר כט, יב)

• דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהוָֹה: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָֹה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (ויקרא כג, לד-לו)

מספר היובלים

הודעה לשרה על לידת יצחק - ונשוב בחודש השביעי ונמצא את שרה הרה לפנינו ונברך אותה ונבשרנה ככל אשר צוינו כי לא ימות עד כי יולדו לו עוד ששה בנים ויראה טרם ימות וביצחק יקרא לו שם וזרע:  ויבן שם מזבח לה׳ אשר הצילו וישמחהו בארץ מגוריו ויעש חג שמחה גדולה בחודש ההוא שבעת ימים אצל המזבח אשר בנה בבאר שבע: ויבן סוכות לו ולעבדיו בחג ההוא והוא ראשון עשה את חג הסוכות בארץ:  ובשבעת הימים האלה יקריב אברהם מדי יום ביומו על המזבח עולה לה׳ פרים שנים כבשים שבעה ושעיר אחד לחטאת ולכפר בו עליו ועל זרעו: ולקרבן שלמים אילים שבעה שעירים שבעה כבשים שבעה ושבע עזים ומנחתם ונסכיהם על כל חלבם יקטיר על קרבן העולה לרצון לה׳ לריח ניחוח: והקטיר בוקר וערב קטרת סמים ולבֹנה וחלבנה ונטף ונרדְ ומור וקושט כל שבעה אלה ישחק יחד בד בבד טהור ויקריב: ויעש כן שבעה ימים וישמח בכל לבו ובכל נפשו הוא וכל אשר בביתו ובן נכר אין עמו וכל ערל:

על כן הוקם בלוחות השמים על ישראל כי יהיו עושים את חג הסוכות שבעה ימים בשמחה בחודש השביעי ויהי לרצון לפני ה׳ חוק עולם לדורותם בכל שנה ושנה: ואין לזה קץ הימים כי לעולם הוקם לישראל לעשתו וישבו בסכות ושמו כתרים על ראשם ולקחו ענף עץ עבות וערבי נחל: ויקח אברהם לבות תמרים ופרי עץ הדר וסבב מדי יום את המזבח בענפים שבע ליום ובבקר יהלל ויודה לאלהיו על הכל בשמחה: (טז, טז-לא )  

 יעקב מקיים נדרו לה׳ - ובחמישה עשר לחודש הזה העלה על המזבח פרים בני בקר ארבעה עשר ואילים עשרים ושמונה וצאן ארבעים ותשעה כבשים שבעה גדיי עזים עשרים ותשעה עולה על המזבח לקרבן אשה ריח ניחוח לה׳ אלהים: זה קרבן נדרו אשר נדר לעשר ומנחתם ונסכיהם: ויהי כאשר אכלה האש ויקטר קטורת על האש עליהם ולקרבן תודה פרים שנים ואילים ארבעה כבשים ארבעה ושעירים ארבעה וכבשים בני שנה שנים וגדיי עזים שנים ככה יעשה כל בוקר שבעת ימים: ויאכלו שם הוא וכל בניו ואנשיו בשמחה שבעת ימים ויברכו ויהללו את ה׳ אשר הצילו מכל תלאותיו ואשר הקים לו את נדרו: (לב, ד-ז)