ימים פגועים/פגושים

סוף כל רבעון

מן התורה


  • וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים׃(בראשית ח, ה)

  • וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָֽרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ (בראשית ח, יג)

  • וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים׃ (בראשית ח, ה)

  • וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָֽרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ (בראשית ח, יג)



מספר היובלים


והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים הם לעדות לעולם: וישימם נח לו לחגים לדרות עולם כי היה לו בהם זכרון: באחד לחודש הראשון נאמר לו כי יעשה תבה ובו יבשה האדמה ויפתח ויראה את הארץ:


ובאחד לחדש הרביעי נסגר פי מעמקי תהום תחתיה והאחד לחודש השביעי נפתח כל פי מעמקי הארץ ויחלו המים לרדת את תהם תחתיה: ובאחד לחדש העשירי נראו ראשי ההרים וישמח נח: ועל כן שם אותם לו לחגים לזכרון עד עולם וכה הם שוּמים: ויעלום על לחות השמים שלושה עשר שבעות כל אחד מהם מזה עד זה זכרון מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי: ויהי כל ימי המצווה חמישים ושתים שבתות ימים וכולן שנה תמימה. ככה נחרת והוקם בלחות השמים ולא יֵעָבְּרוּ[1] שנה אחת ללא זכרון: (ו, כג-לא)