וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָֽאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה 

שבֻעות ובכורי חיטה

15.3

יום ראשון

מספר היובלים

נח

באחד לחודש השלישי יצא מן התבה ויבן מזבח על ההר ההוא: וירא על הארץ ויקח גדי עזים ויכפר בדמו על כל חטאת הארץ כי נמחה כל אשר בה לבד מאשר היו עם נח בתבה: ויעל את החלב על המזבח ויקח פר ואיל ושה עזים ומלח ותור ובן יונה ויעל עולה על המזבח וישם עליהם מנחה בלולה בשמן ויצוק יין וישם עליו קטרת ויעל ריח ניחוח אשה לה׳: וירח ה׳ את ריח הניחוח ויכרות עמו ברית לבל יהיו מי המבול על הארץ לשחתה כל ימי הארץ זרע וקציר לא ישבתו קר וחם קיץ וחרף יום ולילה לא ישנו חקם ולא ישבתו לעלם: ויתן לנח ולבניו אות קשתו בענן לבל יהיה עוד מי המבול על הארץ לשחתה כל ימי הארץ. על כן הוקם ויכתב בלחות השמים כי יעשו את חג השבעות בחודש הזה פעם בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה: כי חג שבעות הוא וחג בכורים הוא כפל חג הוא ולשני מינים החג הזה (משנה חג ומשנה משפט) ככתוב וחרות בו תעשהו. כי כתבתי בספר התורה הראשון אשר בו כתבתי לך לעשתו במועדו יום אחד בשנה: וקרבנו אמרתי לך למען יזכרהו בני ישראל ועשהו לדורותם בחודש הזה יום אחד בכל שנה ושנה: (ו, א-כב) 


אברהםובשנה החמישית בשבוע הרביעי ביובל ההוא בחודש השלישי בחצי החדש עשה אברם חג ביכורי קציר הקמה: ויקרב מנחה חדשה על המזבח ראשית התבואה לה׳ ופר ואיל ושה על המזבח עולה לה׳ ומנחתם ונסכיהם העלה על המזבח ולבונה:
    

יצחק וישמעאל באים לאברהם 

ויהי בשבוע הראשון ביובל הארבעים וארבעה בשנת שתים היא השנה אשר בה מת אברהם ויבאו יצחק וישמעאל מבאר שבע לחג את חג השבעות והוא חג הבכורים אל  אברהם אביהם וישמח אברהם כי באו שני בניו: כי מקנה רב ליצחק בבאר שבע והלך יצחק לרעות את מקנהו ושב אל אביו: ובימים ההם בא ישמעאל לראות את אביו ויבאו שניהם יחדיו ויזבח יצחק זבח לעולה ויעל על מזבח אביו אשר עשה בחברון: ויזבח זבח תודה ויעש משתה שמחה לפני ישמעאל אחיו ותעש רבקה עגות חדשות מהיבול החדש ותתנן ליעקב בנה להביא לאברהם אביו מראשית פרי האדמה למען יאכל ויברך את בורא הכל טרם ימות: (כב, א-ד)


לידת יצחק

ובשנה החמישית בשבוע הרביעי ביובל ההוא בחודש השלישי בחצי החדש עשה אברם חג בכורי קציר הקמה: ויקרב מנחה חדשה על המזבח ראשית התבואה לה׳ ופר ואיל ושה על המזבח עולה לה׳ ומנחתם ונסכיהם העלה על המזבח על הקטורת: (טו, א-ב)


ברית המילה

וירא ה׳ אל אברם ויאמר לו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים: ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך מאד: ובעצם היום הזה נמול אברהם וכל אנשי ביתו וכל מקנת כספו מבני נכר נמולו עמו: (טו, ג-כד)


יצחק

ותלד בן בחודש השלישי בחצי החודש בימים אשר אמר ה׳ לאברהם בחג הביכורים נולד יצחק: (טז, יג)


משתה ללבן

ובחמישה עשר לימים ההם עשה יעקב משתה ללבן ולכל הבאים עמו וישבע יעקב ללבן ביום ההוא ולבן ליעקב אם יעבר אחד מהם לרעה את הר הגלעד: (כט, ז)     


מתורת משה

חג שבֻעות

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (ויקרא כג, טו)

שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:  וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה: (דברים טז, ט-יב)

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה רֵיקָם: אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (דברים טז, טז-יז)


הוא גם מועד בכורי חטה

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָֹה: מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאִוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוָֹה: (ויקרא כג, טו-יז)

וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיהֹוָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה: וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים: וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָֹה לַכֹּהֵן: וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֹׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם: וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא כג, יח-כב)


הוראה לכל ימי הבכורים (שעורה, חיטה, תירוש ויצהר)

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (וידבר כח, כו)


חג שבועות - האם נקרא כך משום שסופרים שבעה שבועות מהנפת העומר ועד ליום החג? לפי ספר היובלים ומגילות בית המקדש לחג השבֻעות יש משמעות שונה מספירת שבועות ימים והיא שבועת ברית. שבועה היא התחייבות בין 2 צדדים שתוקפה נצחי ועֵד לה הוא ה׳. כל עוד שני הצדדים קיימים כן השבועה בינהם שרירה וקיימת, היא ברית. קל וחומר שכך הוא כשאחד מהבאים בברית הוא ה׳ עצמו, ולא יפר את דברו או יעבור על שבועתו. בתורה ניתנו מספר מצוות לגבי שבועה: איסור להשבע לדבר שקר: ולֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה׃ (ויקרא יט, יא) עלינו להשבע רק בשם ה׳: אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׃ (דברים ו, יג) וכשנשבעים, חייבים לקיים: אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (וידבר ל, ג) לא יחל* משמעו לא יחכה לעשות דברו. חג השבועה בין אלהים לאדם מועד חג השבֻעות לא נכתב בתורה אך מספר היובלים, מגילת המשמרות, מגילת המקדש, ומגילת המועדים - ארבעה עדים נאמנים, מתברר שתאריך החג הוא היום החמש עשרה לחודש השלישי בלוח המקראי, עליו ניתן לקרוא כאן. לפי ספר היובלים, ביום זה ממש נשבע ה׳ שלוש שבועות שונות, והוא נודע כמועד הבריתות ומועד חידוש הבריתות הקודמות.

1. בחודש השלישי התקיימה הברית בין ה׳ לנפש כל חי שלא יבוא עוד מבול: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: תנאי הברית לאדם ולחי נכתבו: אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ: וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: (בראשית ט) ספר היובלים מתאר את הקשר בין שתי השבֻעות: ״וישבע נח את בניו אם יאכלו כל דם מכל בשר ויכרת ברית לפני ה׳ האלהים לעולם לכל דורות הארץ בחדש הזה: על כן אמר לך משה כי תכרת ברית אתה עם בני ישראל בחודש ההוא בהר בשבועה והזִית עליהם דם בעבור כל דברי הברית אשר כרת ה׳ עמהם לכל הימים:״ 2. ברית בין הבתרים נכרתה עם אברהם ביום 15.3: ״וביום ההוא בחצי החודש השלישי כרתנו ברית את אברהם כברית אשר כרתנו בחודש ההוא את נח ויחדש אברהם את החג ואת החוקה לו עד עולם:" וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהֹוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: (בראשית טו, יז, יח) 3. יום התגלות ה׳ בהר חורב, ב- 15.3, יום לפני שעלה משה ההרה: ״ויהי בשנה הראשונה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחודש השלישי בשישה עשר בו, וידבר אל משה לאמור: עלה אלי פה ההרה ואתנה לך את שתי לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם:״ לאחר שמשה ירד מן ההר הוא כרת ברית עם העם: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָֹה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:(שמות כד, ח-ט) בספר היובלים מוסברת נצחיות המועד: ״...על כן הוקם ויכתב בלחות השמים כי ישמרו לעשות את חג השבֻעות בחודש הזה פעם בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה ...ואתה צו את בני ישראל ושמרו את החג הזה בכל דורותיהם לחק להם יום אחד בשנה בחדש הזה יחוגו בו: כי חג שבועות הוא וחג ראשית הבריאה משנה תושיה הוא. כפל חג הוא ולשני מינים החג הזה, משנה חג ומשנה משפט, ככתוב וחרות בו תעשהו. כי כתבתי בספר התורה הראשון אשר בו כתבתי לך לעשותו במועדו יום אחד בשנה וקרבנו אמרתי לך למען יזכרהו בני ישראל ועשוהו לדורותיהם בחודש הזה יום אחד בכל שנה ושנה: המסורת של כריתת ברית בחודש השלישי ממשיכה גם בימי המלך אסא, הכורת ברית בין העם לה׳: וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא וַיִּזְבְּחוּ לַיהוה בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים: וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית לִדְרוֹשׁ אֶת יהוה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם: וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יִדְרֹשׁ לַיהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוּמָת לְמִן קָטֹן וְעַד גָּדוֹל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה: וַיִּשָּׁבְעוּ לַיהוה בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת: וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב: (דברי הימים ב׳ טו, יב-טו) ישנן עוד שתי ספירות בנות שבעה שבועות בין מועד חיטה למועד תירוש ובין מועד תירוש למועד יצהר (ששמם אינו חג שבועות) ניתן לקרוא על כך בהרחבה במאמר מועדי דגן, תירוש ויצהר. חג השבֻעות הוא היום בו בא האלהים בברית עם אדם ועָם, שהתחייבו בשבועת נצח אחד לשני. האלהים נשבע להיות לנו לאלהים על כל המשתמע מכך, ואבותינו נשבעו גם בשמנו לקיים את כל דברי הברית הכתובים בספר הברית שהושמו בארון הברית: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם: === * יחל - הפרוש קשור לניקוד המילה. אם היה דגש באות ל׳, היה יחלּ מהשורש ח.ל.ל שמשמעו הפיכה לחלול וריק מתוכן. מאחר ושתי הפרשנויות הולמות את רוח הפסוק, אין מניעה ואף נאה לנשבע לקיים את שתיהן: גם לא לחכות עם דבר שבועה או נדר, וגם לקיים את הדבר מיראת הקודש.