הבאת בכורי דגן, תירוש ויצהר כתובה בתורה: כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכׇל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיהוָה לְךָ נְתַתִּים: (וידבר יח, יב) אך כל זכר מהם הועלם מלוח השנה ומהזכרון הלאומי, על מועדיהם והוראותיהם.

מצוות המעשר היא אחת מתנאי הברית בין אלהים ובינינו. דגן תירוש ויצהר מקיימים את האדם, והם חלק מעבודת בית המקדש – מערכת הלחם, יין לנסכים ויצהר למאור ולמנחות. שלושת עיקרי התבואה הללו עומדים במרכז הברית: אם ישראל יקיימוה, יבורכו בתבואה: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ על הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃ (דברים ז, יג) ואם ישראל לא יקיימו את דברי הברית ימנע מהם מזון ופריון עד אבדן: וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ אֲשֶׁר לֹא יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַד הַאֲבִידוֹ אֹתָךְ׃ (דברים כח, נא)

על כן ה׳ צווה לעשר את כל תבואת השדה ולהביאה למקדש: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים: (דברים יד, כב-כג)

בתורה מוזכרים מועדי תירוש ויצהר בעבודתם רק ברמז, ותאריכם משתמע מספירת 50 הימים בין מועד למועד:

בתורה ישנה הספירה בין מעשר שעורה לחיטה אך לא לספירה עד למועד תירוש וממנו למועד יצהר: את ראשית העומר מביאים אל בית המקדש ממחרת השבת שאחרי כל חג המצות, ב 26.1: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן: וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָֹה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן: החל ממועד עומר התנופה סופרים 7 שבתות תמימות עד להבאת המנחה החדשה, ביום ראשון. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָֹה: נעדר שם המנחה ׳מנחת חיטים׳ משום שזו הנחייה כללית לכל ארבעת המעשרות.

מצוות הבאת ביכורי היצהר חלה על כל ישראל: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד׃ (שמות כז, כ)

על ארבע מעשרות בזמן יסוד המעלה מבבל: וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ׃ (נחמיה י, לח) ועוד: וְכָל יְהוּדָה הֵבִיאוּ מַעְשַׂר הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר לָאוֹצָרוֹת׃ (נחמיה יג, י)

ישנה מסגרת זמן לכל המעשרות: החלו בחודש השלישי עד השביעי הוא חג האסיף: וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ׃ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּלּֽוּ: (דברי הימים ב׳ לא, ה)

לפי ספר היובלים, הבסיס למצוות המעשר הגיעה מחנוך לנח שציווה אותה לבניו, ובהמשך קיימה אברהם אבינו:

״ויביא עבדו זקן ביתו את מעשר הביכורים לה' לכפר בעד אברם ובעד זרעו. וישימה אלהים לחוק עולם לתת אותו אל הכהנים המשרתים את פניו לרשת אותו עד עולם. והחוק הזה לא לימים הוא כי אם לדורות עולם שם אותו, לתת לה' מעשר זרע ויין ושמן ובקר וצאן ויתן אותו אל כהניו לאכול ולשתות ממנו בשמחה לפניו״.

ממגילת המקדש

הנפת העומר - מועד שעורים

מקרא קודש יהיה להמה‏ היום הזה

שעיר‏ עזים לחטאת ___ מנחתו ונסכו כמשפט

עשרון סולת בלולה בשמן רביעית ההין

ו‏יין לנסך רביעית ההין יכפר על עם הקהל מכול אשמת‏ם‏

ונסלח להמה לדורותמה חוקות עולם יהיה זה להמה

בכול מושבותיהמה ואחר יעלו את האיל אחד פעם אחת‏ ביום הניפת העומר‏//

‏

בכורי חטים/חג השבועות

וספרתה לכמה שבע שבתות תמימות מיום הביאכמה את העומר התנופה

תספורו עד ממוחרת השבת השביעית תספורו חמשים‏ יום

והביאותמה מנחה חדשה ליהוה ממושבותיכמה

לחם סולת‏ חמץ חדש בכורים ליהוה לחם חטים שתים עשרה

חלות שני‏ עשרונים סולת תהיה‏ החלה האחת

והביאומה ראושי ה‏מטות לשבטי ישראל ויקריבו קר‏בן

את עולת‏ ___ שנים עשר

מנחתמה ונסכמה‏ כמשפט והניפו‏ בכורים‏ כוהנים יהיו‏

ואכלום בחצר הפנימית מנחה חדשה לחם הבכורים

ואחר ___ לחם חדש אביבות ומלילות

והיה היום הזה‏ מקרא קודש‏ חוקות עולם לדורותם

כול מלאכת עבודה לוא‏ יעשו חג שבועות הוא

וחג בכורים לזכרון לעולם//‏

בכורי תירוש

וספרתמה לכמה מיום הביאכמה את המנחה חדשה ליהוה‏ את‏ לחם הבכורים

שבעה שבועות שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממוחרת השבת השביעית

תספורו חמשים יום והביאותמה יין חדש לנסך ארבעה הינים מכול מטות ישראל

שלישית ההין על המטה ויקריבו על היין‏ הזה‏ ביום הזה ליהוה שנים‏ עשר אילים

כול ראשי אלפי ישראל...

ולוא יאוכלו‏ כול ענב פרי‏ בוסר מן הגפנים‏ כי ביום הזה יכפרו על ה‏תירוש

וישמחו‏ בני ישראל לפני‏ יהוה חוק‏ עולם לדורותיהמה בכול מושבותיהמה

ושמחו‏ ביום הזה‏ כי החלו‏ לנסך נסך שכר יין חדש על מזבח יהוה שנה בשנה‏//

בכורי יצהר

וספרתמה‏ לכמה מיום הזה שבעה שבעות שבע‏ פעמים תשע וארבעים יום

שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממוחרת השבת השביעית‏ תספורו חמשים יום

והקרבתמה שמן חדש ממשבות מטות בני ישראל מחצית ההין‏ אחד מן המטה

שמן חדש כתית יצהר על מזבח העולה בכורים לפני יהוה

כי ביום הזה יכפרו על‏ כול יצהר הארץ לפני יהוה פעם אחת בשנה וישמחו//

יום הבאת המנחה החדשה שלא נזכרה בשמה הוא מקרא קודש: וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֹׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:

משתמעים תאריכי המועדים

ישנם 4 מועדי ביכורים - כולם חלים ביום א:

26.1 - בכורי השעורים/הנפת העומר

15.3 - חג השבועות/ביכורי קציר חיטים החל לאחר 49 יום

3.5   - מועד התירוש החל לאחר 49 יום ממועד בכורי החיטה

22.6 - יום א׳ מועד היצהר החל לאחר 49 יום ממועד בכורי התירוש

רק לאחר הבאת הבכורים וקרבנותיהם לבית המקדש אפשר לאכול מהתבואה החדשה, וכן אסור לשמור תבואה לשנה האחרת, אלא לשרוף באש ולקדש את מעשר השנים הקודמות:

ובימי הבכורים לדגן לתירוש וליצהר‏ ובמועד קורבן ה‏עצים

באלה הימים יאכל ולוא יניחו‏ ממנו שנה לשנה אחרת

כי ככה יהיו אוכלים אותו מחג הבכורים לדגן החטים יהיו אוכלים את הדגן

עד השנה השנית עד יום חג הבכורים

והיין מיום מועד התירוש עד השנה השנית עד יום מועד התירוש

והיצהר מיום מועדו עד השנה השנית למועד יום הקרב שמן חדש על המזבח

וכול אשר נותר ממועדיהמה יקדש באש ישרף לוא יאכל עוד כי קדש

והיושבים במרחק מן המקדש דרך שלושת ימים

כול אשר יוכלו להביא יביאו ואם לוא יוכלו לשאתו ימכרוהו בכסף

והביאו את הכסף ולקחו בו דגן ויין ושמן ובקר וצאון

ואכלוהו בימי המועדים ולוא יואכלו ממנו בימי המעשה לאונמה

כי קודש הוא ובימי הקודש יאכל ולוא יאכל בימי המעשה//

קורבן העצים המוזכר בספר נחמיה מופיע במגילת המקדש וכן במגילת ויקרא, הוא חל ב 23/6 (יום שני) ונמשך 6 ימים. הוא אינו מקרא קודש.

ככתוב: כַּבֵּד אֶת יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כּל תְּבוּאָתֶךָ׃ וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ׃ 

(משלי ג, ט-י)